ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר העיקרים
וּסְמִיכַת הַיָּד שֶׁאָמַרְנוּ אֵין סָפֵק שֶׁעַל מִי* שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲכָנָה מְרֻבָּה תּוֹעִיל יוֹתֵר מִסְּמִיכַת הַיָּד עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲכָנָה מוּעֶטֶת, וְלָכֵן שָׂם יַעֲקֹב יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם שֶׁהָיָה בּוֹ הֲכָנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִבִּמְנַשֶּׁה, וְלָזֶה רָצָה שֶׁתָּחוּל הַבְּרָכָה עַל יָדוֹ עָלָיו בְּעַיִן יָפָה כְּפִי גֹּדֶל הֲכָנָתוֹ אֵלֶיהָ, אֲבָל בִּמְנַשֶּׁה לְמִעוּט הֲכָנָתוֹ לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע, הִסְפִּיק לוֹ שֶׁיָּשִׁית יַד שְׂמֹאלוֹ עָלָיו, כְּדֵי שֶׁיָּחוּל עָלָיו בְּבִרְכַּת יַעֲקֹב הַשֶּׁפַע שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְקַבֵּל.
ברכת הכוהנים
וְזֹאת הָיְתָה הַכַּוָּנָה בְּבָרֵךְ הַכֹּהֲנִים אֶת הָעָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אֶמְצָעִיִּים לְחוּל הַשֶּׁפַע עַל הַמִּתְבָּרְכִים כְּפִי הֲכָנַת כָּל אֶחָד מֵהֶם, וְהָיוּ נוֹשְׂאִין כַּפֵּיהֶם בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה שֶׁהוּא כְּעִנְיַן סְמִיכַת הַיָּד, וְהָיְתָה בִּרְכַּת הַכֹּהֲנִים לִכְלַל יִשְׂרָאֵל אוֹ לַצִּבּוּר, לְפִי שֶׁהָרַבִּים יוֹתֵר מוּכָנִים לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע מִן הַיָּחִיד, וְזֶה* שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם* מִי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֲכָנָה* לְקַבֵּל אֵיזֶה שֶׁפַע אֱלֹהִי בְּאֶמְצָעוּת הַכֹּהֲנִים, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ הֵן בִּרְכוֹת הַצַּדִּיקִים אוֹ הַחֲסִידִים לַמִּתְבָּרְכִים עַל יָדָם, כְּדֵי שֶׁיָּחוּל הַשֶּׁפַע בְּאֶמְצָעוּתָן עַל הַמִּתְבָּרֵךְ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בַּנְּבוּאָה בְּפֶרֶק י"א מֵהַמַּאֲמָר הַג'.
זכות הצדיק מועילה לאחרים
וְאַל תַּקְשֶׁה עָלַי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַצַּדִּיק אוֹ הֶחָסִיד כְּלִי לְהַגִּיעַ הַבְּרָכָה אֶל הַמִּתְבָּרֵךְ, וְהוּא* יִהְיֶה עָנִי וּמִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁכְּבָר בֵּאֲרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק כִּסּוּי הַדָּם [חולין פו, א] וְאָמְרוּ שֶׁאַהֲנֵי לְהוּ זְכוּתָא* דְּצַדִּיקֵי לְאַחֲרִינֵי, לְדִידְהוּ לֹא מְהַנֵּי לְהוּ זַכְוָותַיְהוּ.
אי אפשר להפסיק השפע
וְאַחַר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ הַשֶּׁפַע אֶל הַמִּתְבָּרֵךְ בְּאֶמְצָעוּת הַמְבָרֵךְ כְּפִי הֲכָנַת הַמְקַבֵּל, אֵין כֹּחַ בְּיַד הַמְבָרֵךְ לְהַפְסִיק הַשֶּׁפַע הַהוּא וְשֶׁלֹּא יֵרֵד עַל הַמְקַבֵּל, כִּי בְּזוּלָתוֹ* יֵרֵד עָלָיו, שֶׁהַמְבָרֵךְ אֵינוֹ אֶלָּא כְּלִי לְהַגִּיעַ הַבְּרָכָה אֶל הַמִּתְבָּרֵךְ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּסְתַּלֵּק הַכְּלִי לֹא תִסְתַּלֵּק הַבְּרָכָה, וְזֶה כְּאָדָם שֶׁהִמְשִׁיךְ* מֵי מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר אֶל גַּנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּסְתַּלֵּק הָאִישׁ הַמַּמְשִׁיךְ לֹא יִפָּסֵק הַנַּחַל הַנִּמְשָׁךְ מֵהַשְׁקוֹת הַגַּנָּה, וְכֵן מִי שֶׁעָשָׂה חַלּוֹנוֹת בְּבַיִת אָפֵל כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בּוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאַף אִם יִסְתַּלֵּק הָאֻמָּן לֹא יִסְתַּלֵּק אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִלְּהָאִיר הַבַּיִת הַהוּא הָאָפֵל.
חרדת יצחק
וְזֶה הוּא שֶׁאָמַר יִצְחָק כְּשֶׁחָרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד: "וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" [בראשית כז, לג], כְּלוֹמַר עַל כָּרְחִי יִהְיֶה בָּרוּךְ אַחַר שֶׁבֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ, שֶׁגַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה הוּא מִכְּלַל הַחֲרָדָה, כְּאִלּוּ אָמַר אֵין בְּיָדִי לְהַפְסִיק הַשֶּׁפַע הַהוּא שֶׁנִּמְשָׁךְ אֵלָיו עַל יָדִי, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁצִּוָּה אֶת הַצּוֹרֵף לַעֲשׂוֹת כֵּלִים נָאִים מִזָּהָב מְצֻיָּרִים צִיּוּר נָאֶה מְאֹד לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל צוֹרֵף, וְהָאֻמָּן בִּהְיוֹתוֹ מְדַמֶּה שֶׁהַכֵּלִים הָהֵם הָיוּ לְאוֹהֲבוֹ, צִיֵּר אוֹתָם צִיּוּר נָאֶה עַד מְאֹד בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְאַחַר כֵּן נוֹדַע שֶׁלֹּא הָיוּ הַכֵּלִים הָהֵם לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל צוֹרֵף, שֶׁבְּלִי סָפֵק הַצּוֹרֵף הַהוּא יִתְעַצֵּב עַל זֶה וְיֶחֱרַד חֲרָדָה גְּדוֹלָה, אֲבָל אֵין בְּיָדוֹ לִמְנֹעַ הַצִּיּוּר הַנָּאֶה הַהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָשׂוּי בַּכֵּלִים הָהֵם, וְאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹדַע שֶׁהֵם לְשׂוֹנְאוֹ שֶׁל אֻמָּן, וּבַעֲבוּר זֶה אָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו: "הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ" וגו' [בראשית כז, לז], כְּלוֹמַר כְּבָר הִגִּיעַ לוֹ עַל יָדִי בְּאֶמְצָעוּת הֲכָנָתוֹ כָּל הַשֶּׁפַע הַזֶּה וְאֵין בְּיָדִי לְהַפְסִיק אוֹתוֹ אַחַר שֶׁכְּבָר נִמְשַׁךְ, "וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי", עַד שֶׁאָמַר לוֹ עֵשָׂו: "הַבְרָכָה אַחַת הִיא לְךָ אָבִי", כְּלוֹמַר שֶׁיְּבָרְכֵהוּ בְּרָכָה אַחֶרֶת שֶׁלֹּא תִהְיֶה נֶגֶד הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ, וְכֵן עָשָׂה יִצְחָק, שֶׁבִּכְלַל בִּרְכַּת עֵשָׂו אָמַר לוֹ: "וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד", שֶׁבְּזוּלַת זֶה* אִי אֶפְשָׁר, וְזֶה מַה שֶּׁרָצִינוּ לְבָאֵר מֵעִנְיַן הַבְּרָכוֹת:
____________________________________
מִי וכו' – מקבל הברכה. וְזֶה – מפני. בָּהֶם – בציבור המתברך. מִי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֲכָנָה – בזכות אותו צדיק הציבור כולו מקבל את השפע. וְהוּא – הצדיק המברך. שֶׁאַהֲנֵי לְהוּ זְכוּתָא וכו' – מועילה זכות הצדיקים לאחרים, ולהם עצמם לא מועילה זכותם. בְּזוּלָתוֹ וכו' – בלעדיו תחול הברכה. שֶׁהִמְשִׁיךְ – שהזרים. שֶׁבְּזוּלַת זֶה – בלא זה.
ביאורים
רבי יוסף אלבו חותם את הסבריו בעניין הברכות. עד עתה הוא עסק בדרכי פעולתה של הברכה מצד המברך, עתה הוא פונה לעסוק במתברך . לכאורה היה נראה שהאדם שמקבל את הברכה הוא פסיבי ונפעל לגמרי. אולם בברכת יעקב לאפרים ומנשה ראינו שהדבר אינו נכון. יעקב הקפיד לשים את ימינו על ראש אפרים דווקא, מפני שהברכה מתייחסת לרמה הרוחנית שבה נמצא המקבל. הוא מסביר שהטוב שזוכה לו המתברך מושפע אמנם מהמברך ומהשפעתו, אולם תלוי גם בדרגתו הרוחנית של המתברך. זו הסיבה שיעקב הניח את יד ימינו, שהיא היד העיקרית, דווקא על אפרים ולא על מנשה. הנחת היד על ראש המתברך, כמו נשיאת ידי הכהנים, היא כעין קשירת קשר אל העליונים, אך הדבר תלוי בדרגתו של המתברך. הכנתו של אפרים לקבל את השפע הייתה גדולה משל מנשה, ובהתאם לכך יעקב אבינו בחר בו לריבוי הגדול של השפע, אף-על-פי שמנשה נולד לפניו.
מכאן ניגש להבין את עניינה של ברכת כהנים. בניגוד לברכה רגילה שניתנת לאדם פרטי, ברכה זו היא ברכה כללית: הכהנים נושאים את ידיהם לעבר הקהל ומברכים אותו. בברכה זו הכהנים מברכים את כולם, וכל אחד מקבל את הברכה לפי דרגתו וערכו.
בסיום הדברים רבי יוסף אלבו חותם את העיסוק בעניינו של המברך . הוא מדגיש שמקומו של המברך הוא להיות אמצעי בלבד להעברת הברכה למתברכים וליצירת הכלי אצלם לקבלת הברכה. לפי זה מובן כיצד ייתכן שישנם אנשים שברכו אחרים ומכוח זה זיכו אותם בשפע רב, ואילו הם עצמם לא זכו לאותו שפע. זו גם הסיבה שאין למברך כלל יכולת לסלק את הברכה מהמתברך לאחר שברכוֹ, וכמו שמצינו אצל יצחק שלאחר שבירך את יעקב, שלא היה יכול כלל לקחת את הברכה ממנו, גם אם היה חפץ בכך.
הרחבות
• השפעת היחיד הגדול על הכלל
שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם מִי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ הֲכָנָה לְקַבֵּל אֵיזֶה שֶׁפַע אֱלֹהִי. גם את מעמד הר סיני הסביר רבי יוסף אלבו על פי אותו עיקרון – זיכוי הרבים בזכות היחיד המוכשר: "שש מאות אלף רגלי, שיצאו ממצרים מורגלים בעבודה קשה בחומר ובלבנים, לא היו ראויין למדרגה גדולה כזו. ואף על פי כן – הגיעו אליה באמצעות משה רבנו עליו השלום. אמר השם אליו: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך" [שמות יט, ט]. כלומר, אני רוצה לבא אליך ולהגלות לך במדרגה גדולה שהיא מדרגת פנים בפנים, אף על פי שאתה בעובי ועכירות החומר הנקרא עב הענן ואינך ראוי אליה. וכל זה אני עושה – "בעבור ישמע העם בדברי עמך", וזו היא המדרגה היותר גבוהה שאפשר... והגיעו אליה בחסד אלהי ובאמצעות משה, וזה כדי שיסתלק מלבם הספק שהיו מסופקין באפשרות הגעת הנבואה אל האדם" [עיקרים ג, יא].
הרב אברהם שפירא הרחיב יסוד זה, והסביר שלתלמיד חכם יש השפעה בעצם הימצאותו: "הגמרא מספרת שכשחוני המעגל קם ולא ידעו ממנו, כשישבו בבית המדרש אף שלא הכירוהו, בכל זאת הרגישו שהשמועות בהירות יותר באור כזה כמו האור שהיה אצל חוני המעגל... כתוב "כשמת ר' אליעזר אמר רבי עקיבא: הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני לפורטן" [סנהדרין סח.]. קשה, הרי ר' אליעזר היה שמותי (מנודה) ולא היו שואלים אותו הלכה, ומה נזכר עכשיו רבי עקיבא שיש לו מעות לפורטן? והביאור הוא, כי על כל פנים בעצם הימצאותו היה אור התורה שלו והוא השפיע, גם אם לא ראו אותו" [מורשה עמ' יט].
לעילוי נשמת רייזל בת מליה ויוסף מאיר הכהן ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
