ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- מגד ירחים
- שבת ומועדים
- חנוכה
- ישראל ויוון
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
המאבק בין ישראל ליוון בימי החשמונאים היה מהות המוקד של חיי האדם, היוונים ראו את ההווה כמרכז חייהם, כאן ועכשיו, התעלמו מהעתיד, "אכול ושתה כי מחר נמות" (ישעיהו כ"ב י"ג), ולכן הם מילאו את העולם הוללות, בעוד שישראל אינם מתעלמים מהחיים בהווה ופועלים בו אבל עיניהם נשואות אל העתיד, השאיפה לתיקון עולם במלכות שדי: "היונים ההוללים, שטשטשו את בהירת ההווה מלהציץ מתוכו את העתיד הנהדר, שאז יגלה אור ד’ וכבודו בעולם, "והאלילים כליל יחלף", היה דרוש לחזק את הצפיה העיקרית הישראלית, שלא תתקמץ גם היא בהווה כאותה של היונית חלילה, לעשות החנוכה שמונה ימים, כלומר יום אחד העודף על ההיקף הנהוג בהווה, להורות בפועל שכל מגמותינו יגלו ויצאו לפעלן רק בעתיד, שיצא הזמן בכללו מידי שפלותו, והעולם ירפא מעורונו ורעותיו הכלליות והפרטיות, שהוא מגמתן של ישראל ותעודת אורו של מקדש" (שם). היוונים מתוך השתקעותם בהווה החומרי לא אפשרו את ראיית העתיד, אין חזון, לא קיימת ציפייה לגילוי כבוד ה’. חג החנוכה נחוג שמונה ימים, המספר שמונה הוא מעל המציאות הרגילה של ההווה שהיא מתבטאת במספר שבע, שבעת ימי השבוע, חנוכה מבטאת את שאיפתנו לגילוי על- טבעי בתוך המציאות הטבעית. אנו שואפים לעולם בהיר, עולם מרומם, עולם שיתרפא מכל הרעות המצויות בו, זה האידיאל של ישראל, וזו מטרת בית המקדש. בחנוכה אנו מציינים את ניצחון השקפת העולם הישראלית על היוונית.
"הֶעָתִיד אֵינֶנּוּ פּוֹסֵק מִלִּתְבּועַ אֶת תַּפְקִידוֹ מִן הַהוֶה, וְהַהוֶה מִתְמַלֵּא עִנְיָן כְּפִי יְדִיעָתוֹ שֶׁהֶעָתִיד נִזְקָק אֵלָיו, אֵינֶנּוּ נַעֲשֶׂה בָּזֶה רַק בָּטֵל אֶל הֶעָתִיד, כִּי-אִם הוּא מִתְמַלֵּא עַל-יְדֵי זֶה בְּכָל צִבְיוֹנוֹ וְעַצְמוֹ" (אורות עמ’ נ"ז). האידיאלים והשאיפות העתידיות תובעות מהחיים בהווה לפעול להגשמתם, החיים בהווה מתמלאים משמעות כפי ההכרה שהעתיד זקוק לו, לא נגיע אל העתיד אם לא נפעל במלוא המרץ בהווה. ההווה אינו מתבטל מול העתיד אלא מתמלא כוחות על ידי העתיד. החיבור המרשים בין ההווה לעתיד הוא הבשורה הגדולה של עם ישראל לאנושות, פעילות דינמית בהווה על מנת להגשים את ערכי העתיד.
תפיסת העולם המיוחדת הזו מביאה את ישראל לחבר את כל חלקי הזמן ליחידה אחת: "אין עבר, הוה ועתיד מחולקים באמיתת היש, מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה, ומה שנעשה מכבר ומה שיעשה לעתיד הולך הוא ונעשה בהווה, תמיד"(אורות הקודש ח"ב עמ’ שע"ג). התפיסה הישראלית היא אחדותית, ראיית העולם כולו כחטיבה אחת, ולכן אין עבר, הווה ועתיד. אנו בהווה חיים את העבר: "חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ומאידך הציפייה לגאולה ולכל האידיאליים העתידיים מפעמת בתוכנו גם היא בהווה.
"התענוג הנפלא של תחיית המתים, באור החיים, של עדן העליון, של טל אורות טלך, הוא משעשע את הצדיקים ומשמחם בשמחה עליונה תמיד, עד שכל ההפסקה שבין ההווה להעתיד הגדול הזה, וההרפתקאות שבינתיים, אינה נחשבת אצלם למאומה, ובטלים הם ממש כניצוץ קטן לפני גלגל חמה. וכל אור גדול זה הושיטו לנו אבותינו בתיקון ברכת תחיית המתים בתפלה". )אורות הקודש ב’ שע"ט). תחיית המתים מצטיירת אצלנו תמיד רק כאירוע עתידי, הרב מלמד אותנו שהצדיקים נהנים מתחיית המתים בהווה, הם שמחים בשמחה עליונה. ההפסקה בין ההווה לעתיד אינה משמעותית לגביהם, הם חיים את העתיד בהווה. הם נהנים מאור החמה, האור הגדול של תחיית המתים, ומרגישים כניצוץ קטן מולו. זו הסיבה שתקנו לנו אנשי כנסת גדולה לומר בכל תפילה את ברכת "מחיה המתים" והיא נוסחה בלשון הווה, איננו אומרים "ברוך אתה ה’ תחייה מתים" אלא "מחיה המתים". תפיסת עולם זו גורמת לצדיקים לראות בהווה אירועים שהם חלק מהתהליך של תחיית המתים כמו ההתנערות של עם ישראל מעפר הגלות: "וחכמת צדיקים מקשקשת לפניהם כזוג, בחדות רוח הקודש, ורואים הם את העתיד באור ההווה, ומחיים בזה את ההווה של העולם לאור העתיד, וממשיכים נועם עולם הבא בעולם הזה. ומרבים על ידי זה בעולם שלום וברכה, נחת ועדנים. וכל הבריות וכל החיים מתברכים ומתעדנים, מתעלים ומתקדשים, שקויי טל חיים ומלאי ברכת עולמים". (ערפילי טוהר עמ’ עט). היכולת המופלאה של הצדיקים לחיות את העתיד בהווה משפיעה על הכלל, הם מחיים את ההווה, הם מכניסים את העולם הבא לתוך העולם הזה, החיים מקבלים תוכן רוחני מיוחד ונעלה.
בחנוכה אנו מתחברים לגדלותם וגבורתם של החשמונאים שנצחו את היוונים ההלניסטים וטהרו את בית המקדש בעבר בימי בית שני. החיבור לעבר נותן לנו את היכולת לגלות את העתיד בתוך ההווה, לפעול להשלטת תרבות ישראל בהווה כשהביטוי הגדול שלה יהיה הקמת בית המקדש השלישי בעתיד במהרה בימינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
