"מצות הריגת שבעה עממין: ...ונוהגת מצווה זו בזכרים ונקבות, בכל מקום ובכל זמן שיש כח בידינו להורגם. ...ועובר על זה ובא לידו אחד מהם ויכול להורגו מבלי שיסתכן בדבר ולא הרגו, ביטל עשה זה" (ספר החינוך מצווה תכה).

"וצריך עיון, נהי דכל המצוות נדחים מפני מפני הסכנה, מכל מקום מצווה זו דהתורה לא תסמוך דיניה על הנס כמבואר ברמב"ן ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה. אם כן חזינן דהתורה גזרה להלחם עמהם אף דהוא סכנה. אם כן דחויה סכנה במקום הזה ומצווה להרג (ולהלחם כנגד שבעת העממין) אף שיסתכן וצ"ע".

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ:... וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי המאות: ויאמרו אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" (במדבר ל"א) (עמוד הימיני סימן יד סע' ב).