בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

רב למופת

כאשר היה מצבו האישי דחוק ביותר, הציע לו מקורב שכל אברך שהוא תומך בו יפריש 50 ש"ח ממלגתו. הרב יורם אברג'יל לא הסכים אפילו לשמוע על כך

undefined

עודד מזרחי

תשע"ו
3 דק' קריאה
כאשר למד בנימין (ביניום) רוזנצווייג בישיבת רמת גן, הוא הגיע למעמד הכנסת ספר תורה בתפרח, בישיבת 'נחת רוח' בראשות הרב אבנר טוניק.

בנימין התלהב, וקנה את האות האחרונה בספר התורה עבור כל חבריו לישיבה בסכום של 1,200 ש"ח.
הרב יורם אברג'ל, שנכח במקום, בירכו שיזכה להתחתן במהרה.
עברו ימים רבים, והעניין פרח מזיכרונו. כעבור חצי שנה נזכר לפתע בחובו הקדוש, ומיד עשה כל שביכולתו כדי לגייס את הסכום, נתן את הכסף לישיבה בתפרח, ובתוך כמה ימים זכה להתארס.
לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת 'נחת רוח', נקשר לרב יורם אברג'ל והתוודע לדמותו.
אביו של אחד הבחורים בישיבה נהרג בתאונת דרכים, וביום שני אחד, כשהגיע תורו בקבלת הקהל אצל הרב יורם, שאל אותו הרב: "ידידי היקר, אולי יש לך חצי שעה כעת ללמוד אתי?". "בשמחה", אמר הבחור. בתום הלימוד החליק לידו הרב יורם סכום כסף כדי שיוכל לקנות מטעמים, והוסיף: "אם תוכל, בוא גם ביום חמישי ללמוד איתי...". וכך החל הרב יורם ללמוד עם הבחור בכל שני וחמישי, ובתום כל לימוד החליק לידו שטר כסף; ולקראת כל חג הוסיף ונתן לו כמה אלפי שקלים כדי שיעביר לאמו.
פעם התחתן אחד מתלמידי הישיבה. להפתעת בנימין, הרב אברג'ל – שסידר את הקידושין – נשאר עד סוף האירוע כאילו היה חלק מהמשפחה הקרובה, אף שבדרך כלל הוא עוזב את המקום מיד לאחר החופה. ואז בנימין קלט: החתן יתום מאב. מאז נוכח בנימין לראות שבכל חתונה של יתום – הרב נשאר עד הסוף.
היו לו הלב והכיס הקשובים ביותר לצערם של אנשים, ובמיוחד לצער יתומים ואלמנות. פעם אחת, לאחר שהעביר שיעורים ברחבי הארץ וקיבל תרומות רבות, ניגשה אליו אישה והחלה לתנות את צרותיה, שהיא אלמנה ואינה עומדת בחובותיה. הרב הושיט מיד את ידו לכיסו ונתן לה את כל אלפי השקלים שהיו בו.
הייתה לרב יורם מחויבות עצומה לאברכים הרבים שלמדו במוסדות 'רב פעלים' שבראשותו, וכן לכל המחנכים בכל מוסדות החינוך שלו. הוא תמך גם באברכים רבים שלא נמנו עם תלמידי מוסדותיו. כל כולל שעמד להיסגר, הרב פרס את חסותו עליו ושילם מלגה לאברכים הלומדים בו, ופעמיים בשנה שילם מלגה כפולה. הוא החזיק יותר מאלפיים אברכים. היה לו סדר יום תובעני וממש בלתי אפשרי; כמעט בכל לילה נסע לרחבי הארץ למסור את שיעוריו, ובכל בוקר ניצב לתפילת הנץ בבית מדרשו.
כתבו עליו שהיה אחד מהרבנים העשירים ביותר בארץ, אך בפועל הוא התגורר בדירה פשוטה. כאשר היה מצבו האישי דחוק ביותר, הציע לו מקורב שכל אברך שהוא תומך בו יפריש 50 ש"ח ממלגתו, וכך יוקל מעט העול שעל צווארו. הרב לא הסכים אפילו לשמוע על כך. הוא משכן את ביתו ואת בתי בניו כדי לשלם משכורות לאברכים.
פעם הגיע הרב טוניק עם תלמיד לרב יורם לפני תפילה בבית מדרשו, והם מצאוהו למטה. הוא לא היה מסוגל לעלות לבית המדרש להתפלל בגלל נפיחות קשה ברגליו, שנראו כשתי חביות. הם בירכו אותו שתהיה לו רפואה שלמה, והרב יורם נאנח: "על זה אתם מתפללים?!", והראה להם מסמך בנקאי שהיה כתוב בו שיש בחשבון מוסדותיו חוב של 20 מיליון ש"ח... לאחר שהתאוששו מההלם, בירכו מכל הלב: "יהי רצון שהרב יצליח לשלם את כל חובותיו ויזכה לשפע רב!". "עכשיו הסרתם כל דאגה מלבי", אמר הרב יורם, והצליח לעלות למקום התפילה.
דברי תורתו היו נכנסים ללב וגרמו למחשבה ממושכת. זה לא היה חיקוי של שום דבר בעולם. הייתה בו תביעה עמוקה לתורה לשמה, בלא גאווה, אבל הוא ריכך אותה בהרבה מאוד אהבה וחום.
היה לו כבוד גדול לכל אחד. בשבת קרא מדברי תורתם של תלמידיו; בכנסי תורה היה יושב ומקשיב בהנאה לדברי תורה של צעירים ממנו. הוא היה מלא בשמחה ולא היה מוכן שתיכנס עצבות לתחומו.
לבנימין יש אחות נשואה, שבמשך חמש שנים לא התעברה. בכל פעם שבא בנימין לרב יורם והזכיר את שמה, אמר הרב יורם: "בעזרת השם...", אבל הישועה המיוחלת לא הגיעה, והגיעו מים עד נפש. בסוף אדר א' תש"ס הגיע הרב יורם הגיע לאזכרה בתפרח, ובנימין החליט שלאחר שהרב יורם יסיים לדבר, הוא יבקש ממנו ברכה חזקה על אחותו. בתום הדברים מיהר הרב לצאת. בנימין החל לדלג על האנשים ולקפץ בין הכיסאות עד שהשיגו, ואמר לו תוך כדי ריצה: "הרב, התפלל נא על אחותי לזרע של קיימא!".
לפתע נעצר הרב, הסתכל בעיני בנימין, הרים את יד ימינו, החזיק בו ביד שמאל ואמר: "תקשיב טוב טוב למה שאני אומר לך – תש"ס, בן זכר". וחזר על דבריו שלוש פעמים. בנימין היה בהלם. הוא ציפה לברכה, והנה קיבל הבטחה. ובכל זאת היה לו קשה: ומה אם זה לא יקרה? בקושי סיפר על כך לאמו, ולא העז לספר לאחותו. האחות, שהייתה בטיפולים ממושכים, התעברה כעבור חודש באופן טבעי, וילדה בן זכר.
כאשר הסתלק הרב יורם אברג'ל ב-כ"ז בתשרי השנה, חש בנימין כרבים שזכו להכירו, שהלך מעימו אבא אוהב וצדיק רב פעלים, שמופתי אהבת ישראל שלו לא נפלו ממופתי השמיים שליוו אותם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il