ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
נעה בת בתאל מזל
זאת אומרת שמימרא בשם רבי ירמיה, שהוא אחד מהאמוראים ומוזכר הרבה פעמים בגמרא, ואינו 'ההוא מרבנן' סתם, הוא תלמיד חכם רציני, אבל עדיין אביי אינו מוכן לקבל את הדברים, אינו בסדר גודל לסמוך על דבריו לדעתו.
ומפורש כך ברש"י: "ולא קבלה - שלא חשבו לסמוך על דבריו 1 ".
ישנם אמוראים שמדייקים יותר וחוזרים יותר מאחרים על לימודם.
ונראה בהסבר הדברים שישנם אמוראים שמדייקים בדברים יותר, חוזרים יותר על לימודם... ולכן נסמוך על מימרתם יותר. וכן במסכת ברכות (דף לח עמוד ב): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה. ורבי בנימין בר יפת, אמר רבי יוחנן: שלקות מברכין עליהם שהכל נהיה בדברו. אמר רב נחמן בר יצחק: קבע עולא לשבשתיה כרבי בנימין בר יפת. תהי בה רבי זירא, וכי מה ענין רבי בנימין בר יפת אצל רבי חייא בר אבא, רבי חייא בר אבא דייק וגמיר שמעתא מרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא דייק. ועוד, רבי חייא בר אבא כל תלתין יומין מהדר תלמודיה קמיה דרבי יוחנן רביה, ורבי בנימין בר יפת לא מהדר".
שני דברים יש כאן: מדייק בדברים יותר, וחוזר על הלימוד, כך שודאי יש פחות טעויות. ורש"י שם פירש: "תהי בה רבי זירא - במחלוקת זו שהוזכרה בבית המדרש, וכי מה ענין להזכיר דברי רבי בנימין אצל דברי רבי חייא בר אבא במחלוקת בית המדרש, הרי אינו כדאי לחלוק עליו".
אדם גדול חייב לא לטעות בסברות פשוטות.
ובגמרא גיטין (דף ו עמוד ב) מביאה הגמרא לגבי רבי אביתר, דיון האם לסמוך עליו. ושם אומרת הגמרא עוד קריטריון, שלא יודע סברות, אומנם יתכן שלא הכיר מימרא של אחד האמוראים. וכך אומרת שם הגמרא: "שלח ליה רבי אביתר לרב חסדא, גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. לימא קסבר לפי שאין בקיאין לשמה, והני גמירי. ותסברא, והא רבה אית ליה דרבא ? אלא דכולי עלמא בעינן לקיימו, וכיון דאיכא רבים דסלקי ונחתי, מישכח שכיחי. אמר רב יוסף: מאן לימא לן דרבי אביתר בר סמכא הוא ?ועוד - הא איהו דשלח ליה לרב יהודה: בני אדם העולין משם לכאן, הן קיימו בעצמן "ויתנו (את) הילד בזונה, והילדה מכרו ביין, וישתו" (יואל פרק ד פסוק ג), וכתב ליה בלא שירטוט. ואמר רבי יצחק: שתים כותבין, שלש אין כותבין. במתניתא תנא: שלש כותבין, ארבע אין כותבין. אמר ליה אביי: אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק, לאו גברא רבה הוא, בשלמא מילתא דתליא בסברא, לחיי. הא גמרא היא, וגמרא לא שמיע ליה".
על הטענה שעושה דברים בלא לדעת את הדין, מזה אין ראיה שאינו אדם גדול. ויתכן שהוא אדם גדול יתכן שלא. אבל יש ראיה שהוא כן אדם גדול מההמשך:
"ועוד - הא רבי אביתר הוא דאסכים מריה על ידיה, דכתיב "ותזנה עליו פילגשו (שופטים פרק יט פסוק ב)" - רבי אביתר אמר זבוב מצא לה, רבי יונתן אמר נימא מצא לה. ואשכחיה רבי אביתר לאליהו, אמר ליה מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר. אמר ליה, חס ושלום, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים, הן זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד".
ואני חושב שאולי אפשר לשמוע מהגמרא דבר גדול, העובדה שראה את אליהו הנביא ודיבר איתו, זה אינו מוכיח שהוא אדם גדול, מה שמוכיח שאדם זה אדם גדול הוא - זו נקודה אחרת: שמכוון לאמיתתה של תורה, שמסכים הקדוש ברוך הוא על-ידו.
פוסקים הלכה כדיינא שנוחת לעומק דדינא.
עוד מביאה הגמרא (בבא מציעא דף קיז עמוד ב): "תניא רבי נתן אומר: תחתון נוטל שני חלקים, והעליון שליש. ואחרים אומרים: תחתון נוטל שלשה חלקים, והעליון נוטל רביע. אמר רבה: נקוט דרבי נתן בידך, דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא. קא סבר כמה מפסיד עלייה בבית – תילתא, הלכך אית ליה תילתא".
רואים שיש מושג כזה מי שיורד לעומק הדין, ולכן הלכה כמותו.
והבית יוסף משום כך פוסק כללית כרמב"ם בחושן משפט: "והרמב"ם ז"ל דיינא הוא, ונחית לעומקא דדינא. ואפילו בספרד דהיו נוהגים כהרא"ש, לא היו נוהגים בדיני ממונות אלא כהרמב"ם". (שו"ת בית יוסף דיני כתובות סימן י דבור המתחיל ומעתה נמצינו).
וההסבר ב'נחית לעומקא דדינא' הוא על פי שו"ת שארית יוסף (סימן סח ד"ה תשובה זה): "וכל שכן בנדון דידן, שמהר"ם שהוא בתראה מסכים עם ר"י, ועוד - שר"ת אינו פוסק רק להלכה, כי לא בא לידו מעשה. אבל ר"י ומהר"ח פסקו על מעשים שבאו לידם, ודיינא נחית לעומקא דדינא, ולא לחנם אמרו חז"ל ומעשה רב".
זאת אומרת ההתנסות הלכה למעשה, והחשיבה במקרים למעשה גם כן משפיעים שהדברים יהיו יותר נכונים, לא דומה לימוד בסוגיה, לצורך להכריע בסוגיה.
יתכן שהייחס בין הגמרא בברכות לגמרא בגיטין הוא אם אדם אומר שמועה מפי רבו צריך להיות בקיא מדייק וחוזר, אבל אם אומר הלכה מעצמו צריך להיות מעמיק ומעיין גדול. ואינו מוכרח.
אם כן יוצא שודאי יש לברר כל חכם לפני שמקבלים את פסק דינו, האם ראוי לסמוך עליו, ובפרט במקום מחלוקת, או שיש סברא שהדברים לא פשוטים.
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
בדיקת קורונה בשבת
התלהבות ללא יין
הלכות שטיפת כלים בשבת
אנחנו קודש למענך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה זה אומר בחזקת בשרי?
האם מותר לפנות למקובלים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
