בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת מקץ תשע"ו

לְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ

*הניצחון על היוונים בכוחות כל כך מועטים, הניצחון על אלו שנחשבו לא-מנוצחים, ריסק את האמונה של בני האדם בפנתיאון האלילי והוכיח שיש בירושלים אל אמת ששולט על המציאות *צריך לשיר לה' שיר חדש על כל הטוב שהוא עשה לנו בעבר, ועל כל הטוב שהוא עושה לנו עכשיו. בקיבוץ גלויות. בשפע כלכלי. בהתחזקות הרוחנית המופלאה ובהשמדת אויבינו

undefined

הרב שמואל אליהו

כ"ה כסלו תשע"ו
13 דק' קריאה 56 דק' צפיה
וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד
קידוש השם של חנוכה
"עַל הַנִּסִּים" של חנוכה ו"עַל הַנִּסִּים" של פורים בנויים באותה תבנית. שני הנוסחים מתחילים באותה מילה: "בִּימֵי". שניהם מתארים את הצרה באותה לשון: "כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע" או "כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה". גם את הנס מתארים באותן מילים: "וְאַתָּה בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים". אשר על כן מפליא ההבדל בין חנוכה לפורים, שבחנוכה כתוב: "לְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ", ובפורים לא מופיע נוסח זה. והרי לכאורה דווקא לנס בפורים הייתה תהודה בינלאומית גדולה יותר מאשר לנס חנוכה.
כל המדינות ידעו על גזירת המן, שהיה משנה לאחשוורוש שמלך על כל העולם. כל המדינות ידעו על נס ההצלה שנעשה על-ידי אסתר המלכה. הגזירה וההצלה נגעו לכל תושבי המדינות. ובאמת, כל האומות הגיבו כמו שמתואר במגילת אסתר. רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ התייהדו. רבים אחרים שמעו ורוממו את היהודים. "וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי עֲלֵיהֶם: כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל" (אסתר ט). למרות זאת, חכמים לא חשבו שתיאור זה מצדיק להכניס בנוסח "על הנסים" בפורים את המילים שנאמרות בחנוכה. כנראה קידוש השם שבחנוכה היה הרבה יותר משמעותי.
גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן
הסיבה לכך היא לא רק בגלל שהנס של חנוכה היה בארץ ישראל וקשור למקדש, אלא בגלל שקידוש השם שהיה בימי הבית השני היה גדול יותר מזה שהיה בימי שלמה. כך מתנבא הנביא חגי (ב) על הבית השני: "וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם". הגויים יתרגשו כל כך מהשמועות שבאות מירושלים, עד שהם ישלחו נציגים מיוחדים שילכו בשמם לירושלים לראות את הפלא הללו, "וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם". וכיוון שמה שהם יראו יהיה יותר ממה שהם ציפו לו, הם ירחשו לו כבוד גדול: "וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד, אָמַר ה' צְבָאוֹת".
הכבוד הזה יהיה הרבה יותר גדול מהכבוד שנתנו אומות העולם לבית המקדש ולאלוקים בימי שלמה המלך, שבנה את הבית הראשון. כך אומר במפורש הנביא בנבואתו: "גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר ה' צְבָאוֹת. וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם ה' צְבָאוֹת".
בספר מלכים (א, י כג) מסופר על שיא הכבוד שהיה בבית הראשון בימי שלמה המלך: "וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה: וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹקִים בְּלִבּוֹ: וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה".
הנביא מספר כי אלה שהגיעו לירושלים ראו הרבה יותר ממה שהם שמעו. "וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי. הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי" (מלכים א, י ז). כל מה שמסופר על בית ראשון היה ביתר שאת וביתר עוז בבית השני.
בזכות המסופר בספר מלכים אנחנו יודעים על הכבוד הגדול של ימי שלמה המלך. כיוון שאין לנו ספר בתנ"ך שמספר לנו על הגדולה והכבוד הגדול שהעולם רחש לירושלים בימי הבית השני, אנו סבורים שלא היה כבוד גדול. ולא היא. מדברי הנביאים האחרונים שמנבאים על מה שעתיד להיות בימי הבית השני אנו יכולים ללמוד כי היה כבוד יותר גדול מבית ראשון.
ניצחון החשמונאים – כל הכבוד
רש"י (חגי ב ו) אומר שכל הנבואות על הכבוד הגדול של הבית השני התקיימו אחרי הניצחון החוזר ונשנה של החשמונאים על מעצמת-העל היוונית, שהכניעה את העולם כולו בשנים ספורות. הניצחון עליהם בכוחות כל כך מועטים, הניצחון על אלו שנחשבו לא-מנוצחים, ריסק את האמונה של בני האדם בפנתיאון האלילי והוכיח שיש בירושלים אל אמת ששולט על המציאות. לכך נאמר ב"על הנסים" של חנוכה המשפט החשוב הזה: "לְךָ עָשִֹיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל עָשִֹיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן הַזֶּה". ללמדך כי בחנוכה נעשה קידוש השם ענק בעולם כולו.

אור המנורה – מעבר לכל המסכים
עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל
אחד הדברים המופלאים שהיו בירושלים הוא אור המנורה. אור מופלא מכמה וכמה בחינות. המדרש מזכיר את עדותו של רבי חנניא סגן כוהנים, שמספר כי אור המנורה היה חזק כל כך, עד שהאיר את כל החצרות שבירושלים. זה בוודאי נס הרבה יותר גדול מהנר המערבי שדלק פי שניים מהזמן שדלקו כל הנרות האחרים. זה בוודאי נס גדול יותר, כיוון שהאור מכפיל כאן את כוחו פי כמה אלפים.
בגמרא (שבת כב ע"ב) אנחנו לומדים כי אור המנורה היה עדות להשראת שכינה בישראל. ולומדים זאת מתוך שאלה שנשאלה בגמרא על המנורה: "וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָא לְאוֹרוֹ? אֶלָּא - עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב, זוּ נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּה שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים". המציאות שבה נר דולק באופן קבוע כפול מכמות השמן שבו מלמדת שאלוקים שורה בישראל באופן קבוע ומשנה למענם את חוקי הטבע בבית המקדש.
אור שבעת הימים – אור עמוד האש – אור המנורה
בגמרא זו נאמר: "וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָא לְאוֹרוֹ?" התוספות מקשה על כך: וכי רק ישראל הולכים לאורו של ה'? והלוא כל העולם הולך לאור ה' על-ידי השמש, הירח, הכוכבים, האש וכל מגוון אמצעי התאורה האחרים! וכי רק ארבעים שנה הלכו בני ישראל לאורו? הרי כל ימי עולם אנו הולכים לאורו של ה'!
מתרץ התוספות, שהאור שהגמרא מדברת עליו אינו אור רגיל, אלא אור מיוחד, "אור שבעת הימים", שהיה לישראל במדבר ארבעים שנה בזכות עמוד האש. אור שהוא מעין אור בריאת העולם. "דאמרינן בברייתא דמלאכת המשכן היה מסתכל בטפיח (מסתכל על כלי סגור) ויודע מה בתוכו. (מסתכל) בחבית - ויודע מה בתוכה". כך היה אורו של הענן, מאפשר להסתכל בכל דבר הסתכלות פנימית.
לפי זה השאלה וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? אינה על הקב"ה, אלא על אהרון הכוהן. וכי הוא צריך את אור נרות המנורה בשביל לראות בבית המקדש? הרי בזכותו קיים אור הענן. והוא אור שמאפשר לראות גם מה שנסתר מעין רגילה. אם כן, למה הוא צריך את אור המנורה? והתשובה של הגמרא היא שהנרות הם לא בשביל שיוכל לראות. המנורה היא בשביל העולם שידע כי יש אלוקים בישראל.
אור שבעת הימים
ומהו "אור שבעת הימים"? אומרת הגמרא (חגיגה יב ע"א): "דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן, שנאמר: 'וימנע מרשעים אורם'. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא שנאמר: 'וירא אלקים את האור כי טוב', ואין טוב אלא צדיק שנאמר 'אמרו צדיק כי טוב'. כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח שנאמר 'אור צדיקים ישמח'". ולמה גנזו? כי אנשים מקולקלים יסתכלו בו ויראו היכן אנשים מחביאים את רכושם ויגנבוהו. יראו דברים שהצניעות יפה להם בבתיהם של אחרים, על כן גנזו לצדיקים לעתיד לבוא שאין להם עניין לגנוב או לנאוף חלילה.
בזמן שהיו ישראל יושבים בנויהם ובית השם בתוכם, הם היו בחינת צדיקים שזוכים לראות מעל ומעבר לכל המחיצות החומריות. לא היו להם יצרים רעים להסתכל אחד במטמוניותיו של חברו, וכל אחד הסתכל רק בעצמו. וכשחטאו לא הייתה ברירה לקב"ה אלא לקחת להם את האור המופלא הזה של המנורה, עם כל אורות בית המקדש שנוצלו לרעה.
לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה
הדלקה עם מלאכים
כתב "כף החיים" (תרעו ס"ק ח בשם קב הישר צ"ו, יפה ללב ח"ב ה'): "ויכוין היטב בברכת הדלקת הנרות ולאומרם מתוך שמחה, באשר המצווה היא חביבה בשעתה לזמן פעם אחת בשנה. ולכבוד המלאכים קדישין הבאים להבית בשביל מצוה זו, ידליק הנרות כשהוא בבגד העליון כמו שהולך לבית הכנסת".
וגאון עוזנו בעל הבן איש חי כתב בספרו "עטרת תפארת" (אות כ"ו): "בראש חודש וחנוכה ופורים יש יתרון ומעלה בבחינת הנשים לכן צריכים הם להחליף בגדיהם ולא ישארו בבגדי חול. גם אשה שיש לה תכשיטין של זהב תלבשם באלו הימים להורות על יתרון שיש באלו הימים בבחינה שלהם למעלה".

הדלקה נר מנר
בגלל החשיבות הגדולה של נרות חנוכה. ובגלל הקשר שבין נר חנוכה לנרות המקדש, אסור להשתמש בנר חנוכה. וכותב על כך ה"שולחן ערוך" כי למרות האיסור לשימוש חולין, מותר שימוש של הדלקת נר חנוכה: "מדליקין נר חנוכה מנר חנוכה, ודוקא להדליק מזה לזה בלא אמצעי, אבל להדליק מזה לזה על ידי נר של חול (כגון גפרור) - אסור" (ויש מתירין - תרעד א).
ומותר להדליק נר מנר ישירות רק כשמדליק בתחילה. אבל אם הדליק נר וכבה ורוצה להדליקו שנית, אינו רשאי להדליקו מנר דולק כיוון שעל-פי דין פטור מלהדליק שנית נר שכבה, שהרי "הדלקה עושה מצווה". ואם מדליק שנית נר שכבה - זה הידור וחומרה חשובה. ולשם הידור וחומרה לא מדליקים מנר חובה של חנוכה (משנ"ב שם ס"ק ב).
דכל זמן שדולקין אסור להשתמש לאורן
הרמ"א כתב שאיסור הדלקת נר מנר הוא כל עוד הם דולקים למצוותם, שהוא כחצי שעה אחרי ההדלקה. אבל אחרי שעבר זמן המצווה מותרים בהנאה ומותר להדליק מהם (תרע"ד א). ואנו לא נהגנו בהיתר זה, "דיש פוסקים שסוברין דכל זמן שדולקין אסור להשתמש לאורן" (משנ"ב תרע"ד ס"ק ח. כה"ח ס"ק יב). ויש גם לחוש למראית עין שהרואה אותנו משתמשים בנרות לא יודע שעבר זמן המצווה.
אמנם מותר להדליק נר שכבה מנרות שעבר זמן המצווה שלהם (משנ"ב וכה"ח שם), ואם כבה לו נר ורוצה להדליקו להרבות פרסומי ניסא, בוודאי יכול להדליקו מנר שדולק אחרי זמן מצוותו. שהרי כתב ה"שולחן ערוך" כי גם בשעת מצוותו מותר להדליק ממנו נר אחר. "יש מי שאומר שנר של בהכ"נ ושל שבת ושל חנוכה כולם של מצוה הם ומותר להדליק זה מזה". ואע"פ שלא נהגו בהיתר זה תוך כדי זמן המצווה בחצי השעה הראשונה (כה"ח ס"ק יג), כשעבר זמן המצווה של הנרות – מותר להשתמש בו להדליק נר שכבה.
על זמן מועט אין להקפיד
נשאלת אפוא שאלה: איך אפשר להדליק נר מנר שלא על-ידי קיסם או גפרור? הרי לשם ההדלקה צריך להזיזו ממקומו, וכיוון שאנו אומרים שהדלקה עושה מצווה הרי שאין להזיז את הנרות ממקומם אחרי ההדלקה? ותירץ על כך המשנה ברורה בשם הט"ז: "דעל זמן מועט אין להקפיד" (תרעד ס"ק א). וכתב "כף החיים" שבדיעבד או בשעת דחק בוודאי אפשר לסמוך על הט"ז ולהזיז את הנר קצת אחרי שהוא כבר דולק (אע"פ שיש שחולקים עליו. תרעה ס"ק יב).
בתירוץ זה אפשר ליישב את הקושיה איך מדליקים בחוץ בתוך מתקן זכוכית. הרי בשעה שיש רוחות, אם המתקן פתוח - הנרות יכבו סמוך מאוד להדלקה. וכשיש רוחות בשעת ההדלקה, ממהרים להדליק לפני שיכבה ואחר כך סוגרים במהרה את דלת הזכוכית. ולפי הכלל שהדלקה עושה מצווה, הרי שבשעת ההדלקה הנרות צריכים להיות ראויים לדלוק חצי שעה. יוצא לכאורה שאין אפשרות להדליק במתקן זה, שהרי כל מה שהנרות דולקים חצי שעה הוא בגלל סגירת דלת הזכוכית.
וצריך לומר כי גם בזה אנו אומרים "דעל זמן מועט אין להקפיד", כיוון שההדלקה היא סמוכה מאוד לסגירת דלת הזכוכית. התהליך כולו נקרא הדלקה, כולל סגירת דלת הזכוכית.
נרות בית הכנסת
ראיה לדבר יש מה"בית יוסף" (תרעה) שהביא את דעת מוהר"י אבוהב ז"ל בעניין המעשה שמספר בעל ה"נימוקי יוסף". הוא סיפר כי פעם ראה שהדליקו בבית הכנסת נרות במנורה שמשתלשלת מהתקרה. המנורה הייתה קשורה לתקרה באמצעות טבעת וחבל שקשור אליה. כשהיו רוצים להדליק את הנרות, היו משחררים את החבל הקשור למנורה והיא הייתה משתלשלת ויורדת מהתקרה למטה. וכשהיו כשרוצים להעלותה למקומה הגבוה, היו מושכים את החבל מלמטה והיא עולה לאיטה למעלה. באותו בית כנסת השתמשו במנורה זו להדלקת נרות חנוכה, ואחר כך העלוה למקומה למעלה. וסיפר בעל ה"נימוקי יוסף" כי מחה ביד המדליק שלא יגביהנו אלא שיניחנו למטה בפחות מעשרה.
וכתב המהר"י אבוהב כי לדעתו אין חשש בנר של בית הכנסת שמעלהו למעלה, כיוון שהמתפללים שמעו את הברכה, וכל ההדלקה היא בשביל המתפללים שבתוך בית הכנסת, הם יודעים שזה נר חנוכה ולא יטעו בו. והביא ה"מגן אברהם" (תרע"ה ס"ק ב) כי כדעת מהר"י אבוהב כן דעת ה"בית יוסף". שבנרות בית הכנסת "מותר להדליקן במקום זה ולהניחן במקום אחר". וסיים ה"מגן אברהם": "ומכל מקום יש ליזהר לכתחלה" לא להזיזם ממקומם. אמנם אם כבר הזיזם ממקומם לא ביטל משום כך את המצווה (כה"ח תרעה ס"ק י).
יש מתפללים, יש מצווה
מעשה היה עם אחד הגבאים בצפת שהיה חושש מאוד לכבוד בית הכנסת, ולא הסכים בשום אופן להשאיר את הנרות דלוקים בבית הכנסת שמא יפלו ממקומם ויישרף בית הכנסת, וכמעט ביטל מצוות הדלקת נרות בחנוכה אצלו בבית הכנסת. ושאלתי את מו"ר אבא זצוק"ל על כך. לפי האמור לעיל, יכול הגבאי אחרי ההדלקה לקחת את הנרות ולשים אותם במטבח או במקום אחר שאין שם חשש שמא יפלו, כי עיקר המצווה בהם היא בשעה שנמצאים אנשים בבית הכנסת. ואין בהם דין של חצי שעה כמו נרות שמדליקים אותם בפתח הבתים, אלא כל זמן שנמצאים בבית הכנסת. ואם יוצאים אחרי רבע שעה – יכול אפילו לכבותם אחרי רבע שעה (בשעת דחק גדולה כגון זו), כי מצוותם רק בזמן שמתפללים ולא חצי שעה כמו נרות שמדליקים בבית.
אכסנאי שאשתו מדליקה עליו
ה"שולחן ערוך" (תרעז א) כתב כי אכסנאי שמדליקים עליו בביתו לא צריך להדליק באכסניה שבה הוא גר אע"פ שיש לו חדר בפני עצמו. ולפי זה אשתו תדליק בביתה ותכוון על בעלה ויצא בזה ידי חובה.
אמנם דעה זו אינה מוסכמת על כולם, ובטור וברמב"ם כתוב כי אם יש לאכסנאי חדר משל עצמו, הוא צריך להדליק שם אע"פ שמדליקים עליו בביתו. כן כתב גם ה"שולחן ערוך" במקרה שנמצא במקום שלא מדליקים שם נרות. "יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל - מדליק בברכות". וברמ"א כתב כי גם אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות, אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו - מדליק ומברך עליהם" (תרעז ג). ולפי זה צריך האכסנאי להדליק ולברך גם אם אשתו מדליקה.
אמנם כבר כתבו על כך הפוסקים שאין לסמוך על דברי "שולחן ערוך" אלו להדליק במקרה זה בברכה, כיוון שהוא כתב את הפסק הזה בלשון "יש אומרים" ולא סבירא ליה. לכן לדעת ה"שולחן ערוך" ידליק האכסנאי בלי ברכה אם אשתו מדליקה עליו בביתו (כה"ח תרעז ס"ק ט, כג). ואם אשתו לא מדליקה עליו בביתו – ידליק בברכה. אשכנזי תמיד יכול להדליק בברכה.
אסיר שאשתו מדליקה עליו
נשאלתי השבוע על-ידי מי שיושב בבית האסורים, איך ידליק נרות חנוכה, ומה יעשו אשתו וילדיו. אמנם אסיר אינו כאכסנאי ולכל הדעות צריך להדליק בברכה. שאכסנאי, ביתו קבוע עם אשתו ובאופן זמני הוא נמצא באכסניה. ואסיר אינו כמוהו, ונמצא באופן יותר קבוע בבית הסוהר, אע"פ שהוא שם בעל כורחו. על כן לא יכול האסיר לצאת ידי חובה בהדלקת אשתו, וצריך להדליק בפני עצמו ולברך על הדלקת הנרות.
ואיפה ידליק האסיר את הנרות? הרי בפתח החצר בחוץ בוודאי לא יכול להדליק. ובפתח תאו מבפנים או מבחוץ לא ירשו לו להדליק. לא נותר לו אלא להדליק בבית הכנסת או בחדר האוכל. ובאמת צריכים האסירים כולם להדליק בברכה בשני המקומות כמו שאנו מדליקים בשני המקומות. בבית הכנסת של בית הכלא - מדין בית הכנסת. ובחדר האוכל – מדין ביתו, שחדר האוכל הוא חלק מביתם של האסירים.
ויכולים האסירים להדליק כולם חנוכייה אחת בחדר האוכל בשמן של בית הסוהר, ויצאו בזה ידי חובה בחנוכייה אחת. ולא צריכים לתת פרוטה להנהלת בית הסוהר, כיוון שכל מזונם עם הנהלת בית הסוהר (אשכנזים יכולים להדליק בחדר האוכל כמה וכמה חנוכיות, כמו שמדליקים בבית כל אחד בפני עצמו, אם רוצים בכך).
ואשתו וילדיו של האסיר לא יוצאים ידי חובה בהדלקה זו שמדליק אביהם, אלא הם צריכים להדליק נרות בברכה בביתם.
הדלקת נר חנוכה בערב שבת
כתב ה"שולחן ערוך" (תרעט): "בערב שבת מדליקין נר חנוכה תחלה ואח"כ נר שבת". ומתפללים מנחה קודם הדלקת נר חנוכה, כי תפילת מנחה היא כנגד קרבן תמיד של בין הערביים, והדלקת נר חנוכה היא זכר לנס שנעשה בנרות המנורה. ומדליקים אותה אחרי הקרבת קרבן תמיד. לכן מדליקים את נרות החנוכה אחרי תפילת מנחה ("שערי תשובה" שם בשם מהר"ש אבוהב בתשובה כתב יד).
ה"שיח יצחק" כתב טעם נוסף למה מתפללים מנחה מוקדם, שלא יתעכבו בבית הכנסת בליל שבת ויספיקו לראות את נרות החנוכה דולקים לפני שהם כבים. שהרי בשעה שמדליקים אותם עוד לא הגיע זמן מצוותם, ועל כן שמים בהם שמן רב או נרות גדולים כדי שיספיקו לדלוק חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. ועיקר מצוות נרות חנוכה היא פרסום הנס שלהם. על כן ראוי להזדרז בתפילה כדי שיספיקו לראות את הנרות דולקים.
עוד הביא שם כי ראוי לומר "הנרות הללו קודש" וכו' כשחוזר מהתפילה ולא בשעת ההדלקה. שהרי כל האזהרה לא להשתמש בהם שייכת יותר לזמן שחוזר מהתפילה מאשר לשעת ההדלקה, שאז עוד היום גדול ("שיח יצחק" סימן שנד).
תעשהו משיח?
נס חזקיה בימינו
לפני שבוע מצאה הארכיאולוגית ד"ר אילת מזר, בסמוך לחומות העיר העתיקה בירושלים, חותמת של המלך חזקיהו בן אחז מלך יהודה. בהקשר זה הזכיר עו"ד טוני טריסטר את הגמרא בסנהדרין שאומרת כי חזקיהו המלך היה צריך להיות משיח, אבל לא זכה לכך כיוון שאחרי הנס שבו מושמד כל צבא סנחריב הוא לא אומר שירה.
בימינו זכינו לנס דומה. צבא סוריה, שמנה בעבר 350,000 חיילים ונשק חדיש, נמחק כמעט לגמרי והיום הוא צבא מדולדל וחלש. 50,000 חיילים רעבים ומפולגים, עם נשק מיושן וחלוד. כל זה קורה בלי שנקפנו אצבע ובלי שחלקנו בכלל יודע את כל המספרים הללו. אם אנחנו רוצים משיח, אנחנו צריכים ללמוד מהגמרא הנ"ל ולומר שירה לקב"ה על הנס הגדול הזה.
תיקון חזקיהו – לומר שירה
ובכלל זה צריך לשיר לה' שיר חדש על כל הטוב שהוא עושה לנו בקיבוץ גלויות. בשפע כלכלי. בהתחזקות הרוחנית המופלאה בחינת "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ". בהשמדת אויבינו – עירק, לוב, סוריה, החלשת מצרים ועוד. מתקיים בנו: "וְנָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ" (דברים ל').
להודות על העבר
אבל כידוע, לא רק על ההווה צריך להודות, אלא גם על העבר. בהקשר זה צריכים להודות על קריסת הגוש הקומוניסטי (בשנת תש"ן), שהיה עוין את ישראל בכל זירה אפשרית. לא אִפשר עלייה של יהודים. חימש בלי סוף את אויבינו בנשק. רדף את היהודים שבמדינתו ורדף אותנו בזירה הבינלאומית. על הכול אנחנו מודים ומהללים ומשבחים בימים הללו. ביתר שמחה והודאה.
תעשהו – התשעו
בגמרא שם יש רמז קטן לימינו. הגמרא אומרת: "ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח. חזקיה, שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח?!" (צד ע"א). "תעשהו משיח" אותיות "ה'תשעו משיח".
ויהי רצון שנזכה להודות לקב"ה מתוך שמחה וטוב לבב על כל החסדים שהוא עושה עמנו, ונזכה לאור המנורה הטהורה בבית קדשנו ותפארתנו השתא בעגלא ובזמן קריב, אמן.

סיפורים
סיוע משמים
"פעם אחת", סיפר הרב זצ"ל, "הזדמנתי להיות בחנוכה בז'נבה והוזמנתי על-ידי נציגי חב"ד לברך ולהדליק את החנוכייה שהוצבה בכיכר המרכזית, אך לא רציתי לברך על החנוכייה ברחובה של עיר, וכי מאיפה מצאנו הלכה שכזו?". חיפש הרב דרך, בה יוכל להיענות לבקשתם של שליחי חב"ד. "אמרתי לאחראים, שנתפלל מנחה ואחר כך ערבית, מדין בית-כנסת עראי, ואז נוכל להדליק".
הגיע הרב אל רחבת הכיכר המרכזית בעיר, והתכונן להדלקת החנוכייה. "אדהכי והכי, אני רואה מצד שמאלי עץ-אשוח מקושט ומואר בשלל אורות, כמנהג הגויים. כשראיתי כך, לא ידעתי כיצד אדליק ואזכיר שם שמים, צמוד למקום כל כך טמא שריח עבודה-זרה נודף ממנו. וחשבתי בלבי, שאעמוד כשגבי פונה לעץ". אמר הרב, וכך עשה.
"והנה בעוד אני מסתובב", סיפר הרב כמכין אותנו להפתעה לא צפויה, "הייתה הפסקת חשמל בכל האזור וכל האורות כבו! הודיתי לקדוש-ברוך-הוא על כך, וניצלתי את ההזדמנות ובירכתי מהר, לפני שיתחדש זרם החשמל וידליק שנית את המנורות שיש להם ריח של איסור".

על פיו יישק דבר
סיפר הרב זצ"ל: כשבאתי לגור ב"יגיע כפיים", התפללתי בבית כנסת "טוויג". באחד מימי החנוכה ישבתי בכניסה לבית הכנסת, והנה ביקשו ממני להדליק את החנוכייה. אמרתי להם שאנו נוהגים שהשמש של בית הכנסת מדליק את החנוכייה. ולא רציתי לשנות מהמנהג.
והנה בא אדם אחד מבוגר מאוד ואמר לי: אני ראיתי את גאון עוזנו ותפארתנו, בעל הבן איש חי זיע"א, שהיה מדליק בעצמו את החנוכייה בבית הכנסת. אמרתי: "אם כך, אז אני אדליק".


תשובה כהלכה
מדליק אבל חושש. אני גר בדירה עם שותפים. האם אחד מאתנו שמדליק נרות חנוכה מוציא את כולם ידי חובה? אני מאוד רוצה להדליק, אך חושש מברכה לבטלה.
א] אשכנזים – כל אחד מברך לעצמו. לכן אין חשש. ב] ספרדים – משתתפים בפרוטה כולם בהדלקה אחת. ג] בדירה משותפת – אם הספרדי ידליק ראשון, אחריו יכול להדליק גם האשכנזי.

פלג לכתחילה. האם אפשר מלכתחילה להדליק נרות חנוכה בפלג המנחה כשאני ממהר לנסיעה?
אם אין ברירה אחרת, אפשר להדליק מפלג המנחה, דהיינו ארבעים דקות לפני שקיעת החמה, עם ברכה. יש לדאוג שיהיה מספיק שמן שידלוק עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il