ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
(ג) וְאוּלָם מַה שֶּׁזְּכַרְתּוֹ מֵעִנְיַן הַקִּצִּים* וּמַאֲמַר רַבֵּנוּ סְעַדְיָה ז"ל בָּהֶם - תְּחִלַּת מַה שֶּׁרָאוּי שֶׁתֵּדָעֵהוּ, שֶׁהַקֵּץ עַל הַבֵּרוּר* אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְדַעְתּוֹ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר דָּנִיֵּאל וְאָמַר: "כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים" (דניאל יב, ט). וְאוּלָם רֹב הִסְתַּכֵּל* קְצָת הַחֲכָמִים בּוֹ וְדַמּוֹתָם* שֶׁהֵם הִשִּׂיגוּהוּ - כְּבָר קָדְמָה הַהוֹדָעָה בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ: "יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת" (שם שם, ד), רְצוֹנוֹ לוֹמַר: רֹב הַדֵּעוֹת. וּכְבָר בֵּאֵר ה' יִתְעַלֶּה עַל יְדֵי נְבִיאָיו, שֶׁאֲנָשִׁים יְחַשְּׁבוּ קִצִּים לַמָּשִׁיחַ וְלֹא יִתְאַמֵּת חֶשְׁבּוֹנָם, וְאַחַר כֵּן הִזְהִיר שֶׁלֹּא יְסַפֵּק* אָדָם בַּעֲבוּר זֶה, וְאָמַר: לֹא יִכָּנֵס סָפֵק בִּלְבַבְכֶם כְּשֶׁלֹּא יָבוֹא חֶשְׁבּוֹנְכֶם, אֲבָל כֹּל מַה שֶּׁיּוֹסִיף עִכּוּב - עוֹד הוֹסִיפוּ לְיַחֵל אֵלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ: "וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹּא יָבֹא לֹא יְאַחֵר" (חבקוק ב, ג).
אפילו קץ יציאת מצרים שהיה מפורש לא ידעו אותו
וְדַע שֶׁאֲפִלּוּ הַקֵּץ שֶׁבֵּאֵר ה' מִדָּתוֹ*, רְצוֹנִי לוֹמַר גָּלוּת מִצְרַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) - לֹא נוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ, וְנָפַל בּוֹ סָפֵק: קְצָת אֲנָשִׁים אָז חָשְׁבוּ שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מֵעֵת רֶדֶת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם; וּקְצָת אֲנָשִׁים חָשְׁבוּ שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִתְּחִלַת הַשִּׁעְבּוּד, וְהִיא שְׁנַת שִׁבְעִים אַחַר רֶדֶת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם; וּקְצָת אֲנָשִׁים חָשְׁבוּ שֶׁהֵן מֵעֵת שֶׁהָיְתָה זֹאת הַנְּבוּאָה, וְהוּא מַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים. וְכַאֲשֶׁר שָׁלְמוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְמַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים, יָצְאוּ קְצָת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קֹדֶם עֲמֹד מֹשֶׁה כִּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, וְחָשְׁבוּ שֶׁכְּבָר תַּם הַקֵּץ, וַהֲרָגוּם הַמִּצְרִים וְהִכְבִּידוּ עַבְדוּתָם. כֵּן הוֹדִיעוּנוּ הַחֲכָמִים ז"ל. וְעַל אוֹתָם שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁבָּאָה הַגְּאֻלָּה וְנֻצְּחוּ, אָמַר דָּוִד: "בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת, הָפְכוּ* בְּיוֹם קְרָב" (תהלים עח, ט). וְהַקֵּץ הָאֲמִתִּי הָיָה אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, אֲשֶׁר הוּא זֶרַע אַבְרָהָם בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב). וְאָמַר לוֹ ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שם טו, יב), וּבְעֵת הַגֵּרוּת יִהְיוּ מוֹשְׁלִים עֲלֵיהֶם וּמַעֲבִידִים אוֹתָם וּמְעַנִּים, כֵּן הוּא פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, הִנֵּה הָאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה הָיוּ לַגֵּרוּת, וְלֹא לָעַבְדוּת, וְלֹא הִתְבָּאֵר עַד שֶׁשָּׁלַח ה' יִתְעַלֶּה הַנָּבִיא הַגָּדוֹל, וְנִמְצָא מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה בְּשָׁוֶה.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
28 - לימוד שבועי באמונה ט"ו- כ"א טבת תשע"ו
29 - איגרת תימן חלק י"ח
30 - איגרת תימן חלק י"ט
טען עוד
וְאִם הָיָה כֵּן בַּקֵּץ אֲשֶׁר הִתְבָּאֲרָה מִדָּתוֹ - כֹּל שֶׁכֵּן בְּזֶה הַקֵּץ הָאָרֹךְ, אֲשֶׁר הֶחֱרִיד כֹּל הַנְּבִיאִים וְהִפְחִידָם בְּאֹרֶךְ זְמַנּוֹ וְהִמָּשְׁכוֹ, עַד שֶׁאָמַר הַנָּבִיא עַל צַד הַתֵּמַהּ*, מוֹדִיעַ רֹב אָרְכּוֹ, אָמַר: "הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ, תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר" (תהלים פה, ו). וְאָמַר יְשַׁעְיָה בְּסִפּוּר אֹרֶךְ הַגָּלוּת גַּם כֵּן: "וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר, וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר, וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ" (ישעיה כו, כד). וּכְבָר בֵּאֵר לָנוּ דָּנִיֵּאל הַפְלָגַת עֹמֶק זֶה הַקֵּץ וְהֵעָלְמוֹ. וְלָזֶה הִזִהִירוּ הַחֲכָמִים ז"ל מֵחַשֵּׁב קִצִּים וּמִמְּנוֹת זְמַנִּים לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, מִפְּנֵי שֶׁיַּכְשִׁיל הֶהָמוֹן וְיַכְנִיס סָפֵק בְּלִבָּם כְּשֶׁיָּבוֹא הַזְּמָן הַהוּא וְלֹא בָּא הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא אָמְרָם: "תָּפוּחַ דַּעְתָּן* שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין" (סנהדרין צז ע"ב), מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם, וּמִפְּנֵי זֶה הִתְפַּלְּלוּ לה' לְהַכְשִׁילָם וּלְהַפְסִיד הַנְהָגָתָם.
חשבונו של רס"ג
וַאֲנַחְנוּ נְנַצֵּל* רַבֵּנוּ סְעַדְיָה ז"ל, וְנֹאמַר שֶׁלֹּא הֱבִיאוֹ לָזֶה* עִם דַּעְתּוֹ שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת, רַק הֱיוֹת אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ רַבֵּי סְפֵקוֹת בָּאֱמוּנָה וְנִפְסָדִים בָּהּ, וְכִמְעַט שֶׁאָבְדָה דָּת ה' לוּלֵי הָיָה הוּא ז"ל, כִּי גִּלָּה עֲמֻקּוֹתֶיהָ וְחִזֵּק כֹּחַ נֶחֱלָשֶׁיהָ, וְהִרְבִּיצָהּ* וּשְׁמָרָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ וּבְקֻלְמוֹסוֹ. וְרָאָה מִכְּלַל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ לְקַבֵּץ הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם בְּחֶשְׁבּוֹן הַקִּצִּים, לְחַזֵק תּוֹחַלְתָּם לָאֱמֶת, וְהוּא ז"ל כֹּל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְאֵין לְדַקְדֵּק עָלָיו בַּעֲבוּר הֶפְסֵד חֶשְׁבּוֹנוֹ, כִּי תּוֹךְ מַעֲשֵׂהוּ הָיָה הָעִנְיָן שֶׁסִּפַּרְנוּ לָכֶם.
___________________________________
הַקִּצִּים – זמן הגאולה והמשיח. עַל הַבֵּרוּר – בצורה מבוארת. רֹב הִסְתַּכֵּל – הסתכלות רבה. וְדַמּוֹתָם – דימו. יְסַפֵּק – יסתפק (לשון ספק). מִדָּתוֹ – שיעורו. הָפְכוּ – הפכו עורפם ונסו. הַתֵּמַהּ – בתמיהה, בפליאה. תָּפוּחַ דַּעְתָּן – תסתלק דעתן, שכלן. נְנַצֵּל – נסביר. לָזֶה – לחשב את הקץ. וְהִרְבִּיצָהּ – הפיצה.
ביאורים
הרמב"ם מתייחס לדבריו של ר' סעדיה גאון בדבר זמנים אפשריים לגאולה, וקובע כי אף אדם לא יכול לדעת זאת בוודאות. הנביאים כבר גילו לנו כי רבים ינסו לעשות זאת, אך תפקידנו להמשיך לצפות לגאולה בלא כל תנאי. אפילו בגלות מצרים, שבה היו ידועים פרטים רבים ביחס לקץ, לא ידעו בני ישראל עד הרגע האחרון מתי הוא אכן יבוא. בגלות האחרונה, לעומת זאת, הרמזים מעטים אף יותר וישנם ביטויים קשים מאוד על אורכה המתמשך. חז"ל הזהירו אותנו מעיסוק נרחב בבירור זמן הקץ, ואף התפללו לכשלונם של אלה העוסקים בכך. העוסק בחישוב זמני הגאולה, מכשיל את עצמו ואת המושפעים ממנו. הוא מערבב את אמונתו עם תחזיות מסופקות, וממילא האמונה עלולה להתמוטט אם התחזיות יתבררו כשקריות. דברים אלו מתחדדים בעקבות הניסיון המר של עם ישראל, שנפגש עם נביאים ומשיחים מדומים רבים שגרמו רעות רבות. הרמב"ם מתרץ את עיסוקו של ר' סעדיה גאון בחישוב הקץ באומרו כי הוא נצרך לכך בגלל אמונתם המעורערת של אנשי דורו. בגלל הייאוש שאחזם הוא ניסה לחזקם בשיטות שונות. כחלק ממאמץ זה הוא גם עסק בגילוי זמנים שבהם עשויה לבוא הגאולה, וקיווה כי אלו יעודדו אותם בראותם כי הגאולה יכולה להיות ממש בהישג יד.
דברים אלו אינם רלוונטיים רק ביחס לתחזיות לא נכונות בדבר הגאולה. בכל הדורות ניסו בני האדם לחזות את העתיד, ולקבוע קביעות שרירותיות ביחס להנהגתו של הקב"ה את עולמו. דבר זה מוביל למשברים גדולים באמונה, ולמפחי נפש עצומים. חז"ל מלמדים אותנו להתאזר בסבלנות ובענווה, ולהבין כי הנהגתו של הקב"ה נשגבת מבינתנו. "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" [הלכות מלכים ומלחמותיהם יב, ב].
הרחבות
זמן הגאולה
לֹא נוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ, וְנָפַל בּוֹ סָפֵק. בהגדה של פסח אנו אומרים: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא, שהקב"ה חשב את הקץ לעשות. כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה". מסביר זאת הנצי"ב : "חשבון הסכום של ארבע מאות שנה היה אפשר לחשבו בכמה אופנים... אבל הקב"ה חשב באופן שתקויים הבטחתו לאברהם אבינו" [אמרי שפר]. עולה מדברי הנצי"ב שאת הקץ אפשר לחשב באופנים שונים, והקב"ה בוחר את החישוב המתאים למציאות ולמדרגה הרוחנית של עם ישראל. בדרך זו הסביר רבי משה מפרנקפורט את דברי רש"י. כתוב ברש"י שהקב"ה ציווה את עם ישראל על מצוות הפסח ומצוות המילה קודם ליציאת מצרים, משום שבזכות מצוות אלו הם יגאלו [שמות יב, ו]. צריך להבין מדוע הגאולה תלויה בכך שישראל יקיימו מצוות אלו – הלא כבר הגיע זמן הגאולה שהובטח לאברהם אבינו. השיב על כך בפירוש "זה ינחמנו" על המכילתא [פסחא ה]: "הגיעה שבועה ובכל זאת היו צריכים לזכות, לפי שהקב"ה דילג מזמן השעבוד". כלומר, כדי שהקב"ה יחשב את זמן הגאולה מהולדת יצחק ולא מתחילת השעבוד, היו צריכים ישראל זכויות נוספות, ולכך צֻוו במצוות אלו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
