ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- איגרת תימן
(ג) וְאוּלָם מַה שֶּׁזְּכַרְתּוֹ מֵעִנְיַן הַקִּצִּים* וּמַאֲמַר רַבֵּנוּ סְעַדְיָה ז"ל בָּהֶם - תְּחִלַּת מַה שֶּׁרָאוּי שֶׁתֵּדָעֵהוּ, שֶׁהַקֵּץ עַל הַבֵּרוּר* אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְדַעְתּוֹ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר דָּנִיֵּאל וְאָמַר: "כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים" (דניאל יב, ט). וְאוּלָם רֹב הִסְתַּכֵּל* קְצָת הַחֲכָמִים בּוֹ וְדַמּוֹתָם* שֶׁהֵם הִשִּׂיגוּהוּ - כְּבָר קָדְמָה הַהוֹדָעָה בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ: "יְשֹׁטְטוּ רַבִּים וְתִרְבֶּה הַדָּעַת" (שם שם, ד), רְצוֹנוֹ לוֹמַר: רֹב הַדֵּעוֹת. וּכְבָר בֵּאֵר ה' יִתְעַלֶּה עַל יְדֵי נְבִיאָיו, שֶׁאֲנָשִׁים יְחַשְּׁבוּ קִצִּים לַמָּשִׁיחַ וְלֹא יִתְאַמֵּת חֶשְׁבּוֹנָם, וְאַחַר כֵּן הִזְהִיר שֶׁלֹּא יְסַפֵּק* אָדָם בַּעֲבוּר זֶה, וְאָמַר: לֹא יִכָּנֵס סָפֵק בִּלְבַבְכֶם כְּשֶׁלֹּא יָבוֹא חֶשְׁבּוֹנְכֶם, אֲבָל כֹּל מַה שֶּׁיּוֹסִיף עִכּוּב - עוֹד הוֹסִיפוּ לְיַחֵל אֵלָיו, וְהוּא אָמְרוֹ: "וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב, אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹּא יָבֹא לֹא יְאַחֵר" (חבקוק ב, ג).
אפילו קץ יציאת מצרים שהיה מפורש לא ידעו אותו
וְדַע שֶׁאֲפִלּוּ הַקֵּץ שֶׁבֵּאֵר ה' מִדָּתוֹ*, רְצוֹנִי לוֹמַר גָּלוּת מִצְרַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג) - לֹא נוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ, וְנָפַל בּוֹ סָפֵק: קְצָת אֲנָשִׁים אָז חָשְׁבוּ שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מֵעֵת רֶדֶת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם; וּקְצָת אֲנָשִׁים חָשְׁבוּ שֶׁהֵן אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִתְּחִלַת הַשִּׁעְבּוּד, וְהִיא שְׁנַת שִׁבְעִים אַחַר רֶדֶת יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם; וּקְצָת אֲנָשִׁים חָשְׁבוּ שֶׁהֵן מֵעֵת שֶׁהָיְתָה זֹאת הַנְּבוּאָה, וְהוּא מַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים. וְכַאֲשֶׁר שָׁלְמוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְמַעֲמַד בֵּין הַבְּתָרִים, יָצְאוּ קְצָת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קֹדֶם עֲמֹד מֹשֶׁה כִּשְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, וְחָשְׁבוּ שֶׁכְּבָר תַּם הַקֵּץ, וַהֲרָגוּם הַמִּצְרִים וְהִכְבִּידוּ עַבְדוּתָם. כֵּן הוֹדִיעוּנוּ הַחֲכָמִים ז"ל. וְעַל אוֹתָם שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁבָּאָה הַגְּאֻלָּה וְנֻצְּחוּ, אָמַר דָּוִד: "בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת, הָפְכוּ* בְּיוֹם קְרָב" (תהלים עח, ט). וְהַקֵּץ הָאֲמִתִּי הָיָה אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק, אֲשֶׁר הוּא זֶרַע אַבְרָהָם בֶּאֱמֶת, כְּמַאֲמַר ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב). וְאָמַר לוֹ ה' יִתְעַלֶּה: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם, אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שם טו, יב), וּבְעֵת הַגֵּרוּת יִהְיוּ מוֹשְׁלִים עֲלֵיהֶם וּמַעֲבִידִים אוֹתָם וּמְעַנִּים, כֵּן הוּא פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, הִנֵּה הָאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה הָיוּ לַגֵּרוּת, וְלֹא לָעַבְדוּת, וְלֹא הִתְבָּאֵר עַד שֶׁשָּׁלַח ה' יִתְעַלֶּה הַנָּבִיא הַגָּדוֹל, וְנִמְצָא מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה בְּשָׁוֶה.
איגרת תימן (40)
בשביל הנשמה
28 - לימוד שבועי באמונה ט"ו- כ"א טבת תשע"ו
29 - איגרת תימן חלק י"ח
30 - איגרת תימן חלק י"ט
טען עוד
וְאִם הָיָה כֵּן בַּקֵּץ אֲשֶׁר הִתְבָּאֲרָה מִדָּתוֹ - כֹּל שֶׁכֵּן בְּזֶה הַקֵּץ הָאָרֹךְ, אֲשֶׁר הֶחֱרִיד כֹּל הַנְּבִיאִים וְהִפְחִידָם בְּאֹרֶךְ זְמַנּוֹ וְהִמָּשְׁכוֹ, עַד שֶׁאָמַר הַנָּבִיא עַל צַד הַתֵּמַהּ*, מוֹדִיעַ רֹב אָרְכּוֹ, אָמַר: "הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ, תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר" (תהלים פה, ו). וְאָמַר יְשַׁעְיָה בְּסִפּוּר אֹרֶךְ הַגָּלוּת גַּם כֵּן: "וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר, וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר, וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ" (ישעיה כו, כד). וּכְבָר בֵּאֵר לָנוּ דָּנִיֵּאל הַפְלָגַת עֹמֶק זֶה הַקֵּץ וְהֵעָלְמוֹ. וְלָזֶה הִזִהִירוּ הַחֲכָמִים ז"ל מֵחַשֵּׁב קִצִּים וּמִמְּנוֹת זְמַנִּים לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, מִפְּנֵי שֶׁיַּכְשִׁיל הֶהָמוֹן וְיַכְנִיס סָפֵק בְּלִבָּם כְּשֶׁיָּבוֹא הַזְּמָן הַהוּא וְלֹא בָּא הַמָּשִׁיחַ, וְהוּא אָמְרָם: "תָּפוּחַ דַּעְתָּן* שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין" (סנהדרין צז ע"ב), מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם, וּמִפְּנֵי זֶה הִתְפַּלְּלוּ לה' לְהַכְשִׁילָם וּלְהַפְסִיד הַנְהָגָתָם.
חשבונו של רס"ג
וַאֲנַחְנוּ נְנַצֵּל* רַבֵּנוּ סְעַדְיָה ז"ל, וְנֹאמַר שֶׁלֹּא הֱבִיאוֹ לָזֶה* עִם דַּעְתּוֹ שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת, רַק הֱיוֹת אַנְשֵׁי דּוֹרוֹ רַבֵּי סְפֵקוֹת בָּאֱמוּנָה וְנִפְסָדִים בָּהּ, וְכִמְעַט שֶׁאָבְדָה דָּת ה' לוּלֵי הָיָה הוּא ז"ל, כִּי גִּלָּה עֲמֻקּוֹתֶיהָ וְחִזֵּק כֹּחַ נֶחֱלָשֶׁיהָ, וְהִרְבִּיצָהּ* וּשְׁמָרָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ וּבְקֻלְמוֹסוֹ. וְרָאָה מִכְּלַל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ לְקַבֵּץ הֲמוֹן בְּנֵי אָדָם בְּחֶשְׁבּוֹן הַקִּצִּים, לְחַזֵק תּוֹחַלְתָּם לָאֱמֶת, וְהוּא ז"ל כֹּל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְאֵין לְדַקְדֵּק עָלָיו בַּעֲבוּר הֶפְסֵד חֶשְׁבּוֹנוֹ, כִּי תּוֹךְ מַעֲשֵׂהוּ הָיָה הָעִנְיָן שֶׁסִּפַּרְנוּ לָכֶם.
___________________________________
הַקִּצִּים – זמן הגאולה והמשיח. עַל הַבֵּרוּר – בצורה מבוארת. רֹב הִסְתַּכֵּל – הסתכלות רבה. וְדַמּוֹתָם – דימו. יְסַפֵּק – יסתפק (לשון ספק). מִדָּתוֹ – שיעורו. הָפְכוּ – הפכו עורפם ונסו. הַתֵּמַהּ – בתמיהה, בפליאה. תָּפוּחַ דַּעְתָּן – תסתלק דעתן, שכלן. נְנַצֵּל – נסביר. לָזֶה – לחשב את הקץ. וְהִרְבִּיצָהּ – הפיצה.
ביאורים
הרמב"ם מתייחס לדבריו של ר' סעדיה גאון בדבר זמנים אפשריים לגאולה, וקובע כי אף אדם לא יכול לדעת זאת בוודאות. הנביאים כבר גילו לנו כי רבים ינסו לעשות זאת, אך תפקידנו להמשיך לצפות לגאולה בלא כל תנאי. אפילו בגלות מצרים, שבה היו ידועים פרטים רבים ביחס לקץ, לא ידעו בני ישראל עד הרגע האחרון מתי הוא אכן יבוא. בגלות האחרונה, לעומת זאת, הרמזים מעטים אף יותר וישנם ביטויים קשים מאוד על אורכה המתמשך. חז"ל הזהירו אותנו מעיסוק נרחב בבירור זמן הקץ, ואף התפללו לכשלונם של אלה העוסקים בכך. העוסק בחישוב זמני הגאולה, מכשיל את עצמו ואת המושפעים ממנו. הוא מערבב את אמונתו עם תחזיות מסופקות, וממילא האמונה עלולה להתמוטט אם התחזיות יתבררו כשקריות. דברים אלו מתחדדים בעקבות הניסיון המר של עם ישראל, שנפגש עם נביאים ומשיחים מדומים רבים שגרמו רעות רבות. הרמב"ם מתרץ את עיסוקו של ר' סעדיה גאון בחישוב הקץ באומרו כי הוא נצרך לכך בגלל אמונתם המעורערת של אנשי דורו. בגלל הייאוש שאחזם הוא ניסה לחזקם בשיטות שונות. כחלק ממאמץ זה הוא גם עסק בגילוי זמנים שבהם עשויה לבוא הגאולה, וקיווה כי אלו יעודדו אותם בראותם כי הגאולה יכולה להיות ממש בהישג יד.
דברים אלו אינם רלוונטיים רק ביחס לתחזיות לא נכונות בדבר הגאולה. בכל הדורות ניסו בני האדם לחזות את העתיד, ולקבוע קביעות שרירותיות ביחס להנהגתו של הקב"ה את עולמו. דבר זה מוביל למשברים גדולים באמונה, ולמפחי נפש עצומים. חז"ל מלמדים אותנו להתאזר בסבלנות ובענווה, ולהבין כי הנהגתו של הקב"ה נשגבת מבינתנו. "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" [הלכות מלכים ומלחמותיהם יב, ב].
הרחבות
זמן הגאולה
לֹא נוֹדְעָה אֲמִתָּתוֹ, וְנָפַל בּוֹ סָפֵק. בהגדה של פסח אנו אומרים: "ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא, שהקב"ה חשב את הקץ לעשות. כמו שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה". מסביר זאת הנצי"ב : "חשבון הסכום של ארבע מאות שנה היה אפשר לחשבו בכמה אופנים... אבל הקב"ה חשב באופן שתקויים הבטחתו לאברהם אבינו" [אמרי שפר]. עולה מדברי הנצי"ב שאת הקץ אפשר לחשב באופנים שונים, והקב"ה בוחר את החישוב המתאים למציאות ולמדרגה הרוחנית של עם ישראל. בדרך זו הסביר רבי משה מפרנקפורט את דברי רש"י. כתוב ברש"י שהקב"ה ציווה את עם ישראל על מצוות הפסח ומצוות המילה קודם ליציאת מצרים, משום שבזכות מצוות אלו הם יגאלו [שמות יב, ו]. צריך להבין מדוע הגאולה תלויה בכך שישראל יקיימו מצוות אלו – הלא כבר הגיע זמן הגאולה שהובטח לאברהם אבינו. השיב על כך בפירוש "זה ינחמנו" על המכילתא [פסחא ה]: "הגיעה שבועה ובכל זאת היו צריכים לזכות, לפי שהקב"ה דילג מזמן השעבוד". כלומר, כדי שהקב"ה יחשב את זמן הגאולה מהולדת יצחק ולא מתחילת השעבוד, היו צריכים ישראל זכויות נוספות, ולכך צֻוו במצוות אלו.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אנחנו קודש למענך
חידוש כוחות העולם
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
