ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
וְאָמְנָם אֲשֶׁר נַכְחִישׁ אוֹתוֹ, וַאֲנַחְנוּ מִתְנַקִּים מִמֶּנּוּ* אֶל הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, הוּא הַמַּאֲמָר "בְּשֶׁלֹּא תָשׁוּב הַנֶּפֶשׁ אֶל הַגּוּף לְעוֹלָם וְשֶׁלֹּא יִתָּכֵן הֱיוֹתוֹ", שֶׁזֹּאת הַהַכְחָשָׁה מְבִיאָה לְהַכְחָשַׁת הַנִּפְלָאוֹת וְהַכְחָשַׁת הַמּוֹפֵת, כְּפִירָה בָּעִקָּר וִיצִיאָה מִן הַדָּת.
וְלָזֶה נַחְשֹׁב תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִפִּנּוֹת הַתּוֹרָה, וְאֵין בִּדְבָרֵינוּ כְּלָל מַה שֶּׁיּוֹרֶה עַל הַכְחָשַׁת שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף, אֲבָל* מַה שֶּׁיּוֹרֶה עַל הֶפְכּוֹ. וּמִי שֶׁיִּרְצֶה וְיִבְחַר לְדַבֵּר עָלֵינוּ סָרָה וּלְיַחֵס לָנוּ דַּעַת שֶׁלֹּא נַאֲמִינֵהוּ כְּמוֹ שֶׁיַּחְשְׁדוּ הַנְּקִיִּם מַעֲבֵרוֹת, וִיפָרֵשׁ דְּבָרֵינוּ בְּפֵרוּשׁ רָחוֹק עַד שֶׁיַּכְרִיעַ לְכַף חוֹבָה - הוּא עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין, וְלוֹ מִשְׁפַּט כָּל אִישׁ רָשָׁע חוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים.
וְלֹא יִתָּכֵן לְאָדָם שֶׁיִּתְעֶה אַחַר זֶה הַבֵּאוּר, וְיֹאמַר שֶׁאֲנַחְנוּ נַאֲמִין שֶׁכָּל תְּחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁבַּמִּקְרָא מָשָׁל. אֲבָל* יֵשׁ מֵהֶם אֱמֶת כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ, וְיֵשׁ מֵהֶם מָשָׁל בְּלֹא סָפֵק. וּקְצָתָם מְסֻפָּק בָּהֶם אִם הֵם מָשָׁל אוֹ אֱמֶת. וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל כָּל מַה שֶּׁזָּכְרוּ הַחֲכָמִים וְהַמְפָרְשִׁים מִן הָאַנְדָּלוּסִים* מִזֶּה, וּמַה שֶּׁלִּפְנֵי הַדְּבָרִים וְאַחֲרֵיהֶם בַּכָּתוּב הַהוּא, יִתְבָּאֵר לְךָ זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לָנוּ לְפִי כַּוָּנַת זֶה הַמַּאֲמָר לְזֶה הַפְּרָט, כִּי הָעִנְיָנִים לֹא תוֹסֵף אֲמִתּוּתָם בִּכְפוֹל מִלֵּיהֶם וּבִשְׁנוֹתָם פְּעָמִים רַבּוֹת, וְלֹא תֶחְסַר בְּשֶׁלּא יִכָּפְלוּ וְלֹא יִשָּׁנוּ.
וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזִּכְרוֹן פִּנַּת* הַיִּחוּד, הוּא אָמְרוֹ ה' אֶחָד, לֹא נִכְפַּל בַּתּוֹרָה. וְאַחַר שֶׁמָּצָאנוּ דִּבְרֵי הַנָּבִיא שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ בָּזֶה פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּזְכֹּר שׁוּב הַנֶּפֶשׁ לַגּוּף, כְּבָר הוֹדִיעַ הַסִּפּוּר הַנְּבוּאִי* בָּזֶה, וְלֹא תוֹסִיף אֲמִתַּת הַסִּפּוּר בָּזֶה, כְּשֶׁתָּשִׂים כָּל מִלַּת "תְּחִיָּה" שֶׁבָּא בַּמִּקְרָא, לְשׁוּב הַנֶּפֶשׁ. וְלֹא תֶחְסַר אֲמִתַּת הַסִּפּוּר כְּשֶׁתָּשִׂים קְצָתָם אוֹ כֻּלָּם, מִלְּבַד פָּסוּק אֶחָד, מָשָׁל.
סוֹף דָּבָר, בָּא הַסִּפּוּר הַנְּבוּאִי, אִם פַּעַם אַחַת אִם פְּעָמִים רַבּוֹת, וּזְכָרוּהוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוּמִים וְהַחֲדָשִׁים פְּעָמִים אֵין לָהֶם מִסְפָּר, וְהִתְפַּרְסֵם בְּאֻמָּתֵנוּ וְהִסְכִּימוּ עָלָיו, שֶׁנֶּפֶשׁ הָאָדָם תָּשׁוּב לַגּוּף, וְזֶהוּ הָעִנְיָן הַנִּרְצֶה בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְאִם* לֹא יִזְכְּרֵהוּ חָכָם אוֹ מְחַבֵּר.
___________________________________
מִתְנַקִּים מִמֶּנּוּ – חובתנו לדחות מחשבה זו, ובזה אנו נקִיִים מלפני ה'. אֲבָל – אלא. הָאַנְדָּלוּסִים – חכמי ספרד. פִּנַּת – עיקר מעיקרי האמונה. הַסִּפּוּר הַנְּבוּאִי – הידיעה הנבואית. וְאִם – אף אם.
ביאורים
לעומת התפיסה המוטעית במושגים רוחני וגשמי, שאליה הרמב"ם מתייחס בביטול, הרי שכנגד הביטוי 'הנפש לעולם לא תשוב אל הגוף' הוא יוצא נחרצות. זהו ביטוי שיש לפוסלו, כי הוא מביא להכחשת מציאות הניסים, ומהווה כפירה בעיקר. הסיבה שהרמב"ם נוקט שאין לפרש את תחיית המתים כמשל היא שכל מאמין בחידוש העולם ובניסים מוכרח לקבל את יכולתו של ה' לעשות כל דבר, חורג מגדרי הטבע ככל שיהיה, ולכן אין שום סיבה לפרש שלא כפשוטו את הפסוק שבו נאמר שישני עפר יקיצו. תחיית המתים, חוזר ומדגיש הרמב"ם, זהו עיקר מעיקרי התורה, ומעולם לא יצא מפיו שלא תהיה תחיית המתים. אמנם חלק מהפסוקים המזכירים זאת הם משל, אך אחרים ודאי עוסקים בתחיית המתים.
אין חיסרון בכך שלא כל הפסוקים עוסקים בעניין תחיית המתים. אם התורה רוצה להשמיע עיקרון מסוים, הרי שדי לה לעשות זאת בפסוק אחד, ואין צורך בכפילה או בשילוש של העניין.
כדוגמה מביא הרמב"ם את עניין הייחוד: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד" [דברים ו, ד]. עניין אחדותו של הבורא אינו נזכר פעמים רבות בתורה, אך דבר זה אינו מעלה ואינו מוריד, כיוון שאנו יודעים שמשמעות הפסוק היא אחדות ה'. ובענייננו, משמעות הפסוק היא האמונה בתחיית המתים – ולכן אין זה משנה כיצד נפרש את הפסוקים האחרים העוסקים בעניין זה. אפשר אף שהפסוקים כולם – מלבד אחד – יתפרשו כמשל בלבד, אין זה מוסיף או גורע מאמִתות תחיית המתים. הנבואה לימדה אותנו שתהיה תחיית המתים, ובזה די לנו.
הרחבות
האמת חודרת ללבבות
לֹא תוֹסֵף אֲמִתּוּתָם בִּכְפוֹל מִלֵּיהֶם וּבִשְׁנוֹתָם פְּעָמִים רַבּוֹת, וְלֹא תֶחְסַר בְּשֶׁלּא יִכָּפְלוּ וְלֹא יִשָּׁנוּ. הרמב"ם מדגיש כאן שכדי ללמד עיקרון, מספיק שהוא ייכתב פעם אחת ואין צורך לחזור עליו פעמים נוספות.
במשלי נאמר: "עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה, וְיָפִיחַ כְּזָבִים לֹא יִמָּלֵט" [יט, ה]. כלומר, עֵד שמעיד עדות שקר, לא יצליח לברוח מהעונש. בסופו של דבר הוא ייתפס וייענש על מעשיו. 'לשקר אין רגליים', ולכן כדי שאנשים יאמינו לו צריך לחזור עליו פעמים רבות. אך בתורה, שמשפטיה אמת, מספיק לומר עיקרון פעם אחת כדי שיכנס ללבבות ויאמינו בו. כך פועלים דברי אמת על האדם השומע אותם.
זהו פירוש דברי דוד המלך בתהלים: "לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם" [קיט, פט]. דבר ה' ניצב בשמים, וככזה, הוא נצחי וקיים לעולם (על-פי הפרשנים שם). כיוון שזו אמת, האמת תמיד קיימת ואינה זקוקה לחיזוקים או לחזרות מיותרות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
