בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • סגולת ומעלת עם ישראל
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

undefined
4 דק' קריאה
העם הזקן ביותר בעולם, אנחנו, אך למרות זקנותינו אנו מרגישים צעירים. תחיית המתים הלאומית שחווה עם ישראל בדורות אלו, נותנת לעם ישראל את תחושת הנעורים. חסד ה' עלינו וחידוש כוחותינו הלאומיים מביאים אותנו לחוש את דברי הכתובים בתהילים פרק קג, ד-ה:
"הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים: הַמַּשְׂבִּיעַ בַּטּוֹב עֶדְיֵךְ תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי".

נתברך שבט יהודה ועימו נתברכו כל עם ישראל, להיות "גור אריה". גור זהו כוח הנעורים ואריה זהו כוח הבגרות והזיקנה. מסוגלים אנו להיות בעת ובעונה אחת גם גור וגם אריה.

יש בזיקנה מה שאין בנערות, ויש בנערות מה שאין בזיקנה לטוב ורע.
הזיקנה מביאה איתה מחד, ניסיון חיים, ריאליזם, סבלנות ויכולת עמידה אל מול שינויים רבים המתרחשים סביבנו. אולם, מאידך, עלולה להביא עימה גם עייפות, פסיביות וקבעון מחשבתי.

הנערות מביאה עימה מחד, העזה, יכולת התחדשות ולקיחת אחריות, אולם מאידך, עלולה לגרום לדמיונות, ולהליכה שולל אחרי רעיונות שלא נוסו ולא הוכחו כמביאים תועלת. היא יכולה לגרום לרצון להגיע לתוצאה בכל מחיר, גם במחיר התעלמות מ"נורות אדומות" הנדלקות בדרך.

היו דורות בהם התגלו בעם ישראל, בעיקר כוחות הנעורים, והיו דורות שדווקא כוח הזיקנה הוא שהעמיד את האומה וקיים אותה. בדורות בהם עשה עם ישראל מהפך היסטורי, כוחות הנעורים הם אלו שהובילו אותו. כך בימי יהושע , דוד המלך, עזרא ונחמיה ורבי עקיבא, ואילו כוח הזיקנה, קיים אותנו בעיקר בדורות בהם היינו צריכים לבסס ולחזק את המהפכים שנעשו בדורות שעברו. בגלות, למשל, הכוח העיקרי שקיים אותנו היה כוח הזיקנה ויכולת ההישרדות המופלאה.

ומה איתנו כיום? האם אנו בעיקר זקנים או שמא בעיקר נערים?
בדור שהקים את המדינה, נראה לי, שהתשובה העממית הייתה שכוח הנעורים הוא היה הכוח העיקרי שהביא למהפך. ודאי שהמנוע הנסתר לכל כוחות הנעורים שהתפרצו בהקמת המדינה היה מנוע זקן מאד, אולם הוא היה מאד נסתר.

עתה נראה שהקב"ה מביא אותנו למקום שבו אנו צריכים לשוב ולהתחבר ביתר עוז גם לכוח הזיקנה שבנו. אנו בדור בו לא נוכל לוותר לא על כוח הנעורים ולא על כוח הזיקנה. שני כוחות אלו נמצאים בתוכינו, וזה מה שמקשה על התיפקוד שלנו.

הסכנה, בה אנו נמצאים, נובעת מכך שאנו נמשכים הן לחסרונות שיש בכוח הנעורים, והן לאלו שבכוח הזיקנה. התקווה והבשורה שלנו היא שימוש נכון בשני כוחות אלו.

ההתנתקות נובעת מחד, מעייפות ומפסיביות. לאחר המאמץ הגדול של הקמת המדינה, ושל כוחות הנעורים הגדולים שהניעו מהלך של שינוי ולקיחת אחריות, משתלט עלינו כוח זיקנה שלילי. יש עייפות מהמשך השלמת המהפך בו החלנו בו לפני דור. כל מלחמה וכל פעולת טרור מוסיפות עוד קמט בפנים הלאומיות שלנו. מיוזמה ומנהיגות יש מעבר למצב של הישרדות, ושמירה על הקיים. ומאידך נובעת ההתנתקות, גם מכוח הנעורים הרוצה פתרון עכשיו ומיד. כשהעיקר הוא להגיע לתוצאה מוגדרת בלוח זמנים קבוע מראש, אין שום יכולת להנות מהדרך. אין שום סבלנות ויכולת בדיקה של הדרך. ה"נורות האדומות" נדחות מתוך מצב נפשי מסובך.

התיקון שבידנו לעשות עובר דרך לקיחת הכוחות הנפלאים הנמצאים בנו ושימוש נכון בהם.
כוח הזיקנה אינו חייב להביא עייפות ואי יכולת עשיה. אפשר ללמוד מאברהם אבינו כיצד השתמש בכוח הזיקנה שלו, ככוח דוחף וככוח מחייה. "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל". על שרה נאמר "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים". מסבירים המפרשים ששרה זכתה שכוח הילדות והנערות וכוח הזיקנה התגלו אצלה בצורה כל כך אחדותית שגם בהיותה בת מאה היה בה כוח של גיל שבע וגיל עשרים. אצל שרה זה לא היה רק מטפורה אלא דבר ממשי. מכוח חיוניותה בגיל הזיקנה היא חזרה לימי צעירותה. "אחרי בלותי הייתה לי עדנה".

הזיקנה שבנו תתן לנו כוח עמידה מופלא אל מול כל המאורעות המתרחשים סביבנו. אלפיים שנה אנו מחזיקים בחזון מופלא של נאמנות לארץ, נאמנות לאמונה ובטחון בה', ולא יתכן שנשבר עתה כשאנו עומדים לפני "קו הגמר". אנו יודעים שארץ ישראל שווה את כל הדרך הארוכה בה אנו צועדים.

הדמות הצריכה לעמוד אל מול עינינו, היא דמותו הפילאית של כלב בן יפונה, אשר גם בהיותו זקן ושבע קרבות ממשיך באותה איתניות, ואינו שב מקריאה שקרא בהיותו צעיר: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". והנה בהיותו בן שמונים וחמש בעמדו לפני כיבוש חברון הוא מצהיר:
"וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה: עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא:" (יהושע יד, י-יא)

ואף אנו איננו רק 'ממשיכים' מכח הזיקנה שבנו, עלינו לקחת את החיבור הגדול שיש לנו אל העבר ולהמציא מתוכו את כוחות הנעורים שיביאו אותנו להמשך מימוש החזון.

כמו הזקן שראה הרבה בחייו ואינו נבהל או מפחד להיות בעמדת מיעוט. הוא יודע שהזמן יעשה את שלו, ונאמנותו לערכי נצח יוכחו כ'קלף המנצח'. כך גם אנו צריכים לאמץ את ביטחון הזקן בנצח, בדרך וביעד שיכבש שבסופה של הדרך.

כוח הנעורים יטע בנו את האנרגיות להמשך מימוש החזון. נחפש אפיקים חדשים בהם נוכל להביא לידי ביטוי את החזון שלנו. נתחיל כל יום כאילו רק עתה נולד הרעיון והחזון. כלפי חוץ נראה שאותם מאבקים בהם נאבקנו אתמול הם המאבקים של היום ומחר. אולם בהעמקת יתר אין לדמות יום למשנהו. כל יום של המשך מימוש החזון מלמד על חזון גדול יותר הנמצא בקרבנו.

חז"ל אומרים שאדם המתפלל ולא נענה ישוב ויתפלל אפילו מאה ואלף פעמים. האם דומה תפילת האדם כשהוא מתפלל בפעם הראשונה לתפילתו בפעם האלף? אמנם כלפי חוץ היא נראית אותה התפילה, אותם מילים ואותו המקום. אבל בראיה פנימית כל תפילה מקדמת. בתפילה האלף נמצא האדם במקום שונה לגמרי מבתפילה הראשונה. היכולת להתפלל בפעם האלף באה ממקום שונה לגמרי מבתפילה הראשונה. בכדי להתפלל אלף פעמים צריך עומק נפשי במדרגה אחרת לגמרי, מאשר בכדי להתפלל פעם אחת.

גודלו של החזון שלנו הוא הגורם לכך שאנו צריכים לעבור תחנות רבות ומבחנים רבים עד שנשיג אותו. אך תמיד יש לשים לב שלרגע איננו עומדים במקום, אלא כל הזמן מתקדמים. אמנם יש דברים שאנו יכולים לראות במוחש, אולם יותר ממה שאנו יכולים לראות אל מול עינינו, ההתקדמות הינה התקדמות סמויה, סגולית ופנימית.

למרות ובגלל כל העיכובים, כל ההצבעות וכל הספקות אנו ממשיכים ביתר עוז וביתר ודאות. אנו כעם זקן שיש לו עבר של אלפי שנים יכול בשמחה ובאיתנות להמשיך עוד עשרות שנים בכדי להשלים את החזון. וכעם הצעיר ברוחו נמצא את הכשרון להגדיל ולהפיץ את אמונתינו גם בדרכים שעד עתה לא דרכנו בהם. גור אריה יהודה!

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il