ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
52 וְכֵיוָן שֶׁזָּכַרְנוּ אֵלֶּה הַשֳּׁרָשִׁים הָאַרְבָּעָה* צָרִיךְ שֶׁנְּבָאֵר אוֹפַנֵּי הָרְאָיָה מֵהֶם. וְנֹאמַר כִּי מַדַּע הַחוּשׁ כָּל אֲשֶׁר יִפֹּל חוּשֵׁינוּ הָאֲמִתִּי בַּדִּבּוּק אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ וּבֵינוֹ* רָאוּי שֶׁנֵּדַע שֶׁהוּא הוּא בֶּאֱמֶת כַּאֲשֶׁר הִשַּׂגְנוּהוּ אֵין בּוֹ סָפֵק, אַחַר אֲשֶׁר נִהְיֶה רְגִילִים בְּעִנְיַן הַדִּמְיוֹנִים וְלֹא נִטְעֶה בָּהֶם, כְּעִם* אֲשֶׁר חָשְׁבוּ כִּי הַצּוּרָה אֲשֶׁר תֵּרָאֶה בַּמַּרְאָה כִּי הִיא צוּרָה בְּרוּאָה שָׁם בֶּאֱמֶת, וְאֵינָהּ כִּי אִם טֶבַע מְיֻחָד לַגְּשָׁמִים הַזַּכִּים שֶׁתֵּהָפֵךְ צוּרַת מַה שֶּׁהוּא נִכְחָהּ בָּהּ. 53 וְלֹא כְּעִם אֲשֶׁר שָׂמוּ הַקּוֹמָה אֲשֶׁר תֵּרָאֶה בַּמַּיִם נֶהְפֶּכֶת שֶׁהִיא אֱמֶת תִּבָּרֵא בָּעֵת הַהִיא, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁהַסִּבָּה בָּזֶה הִיא בְּשֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם יוֹתֵר עֲמֻקִּים שִׁעוּרָם מִשִּׁעוּר אֹרֶךְ הַקּוֹמָה. 54 וְכַאֲשֶׁר יִשָּׁמֵר מִזֶּה וְזוּלָתוֹ, יַגִּיעַ אֶל דַּעַת הַמּוּחָשׁוֹת בֶּאֱמֶת וְלֹא תַּטְעֵהוּ הַדְּמוּת*, כַּאֲשֶׁר אָמַר הַכָּתוּב (מלכים ב ג, כב): וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם. 55 אַךְ הַמֻּשְׂכָּלוֹת כָּל אֲשֶׁר יִצְטַיֵּר בְּשִׂכְלֵנוּ הִנָּצֵל מִכָּל פֶּגַע* וְהוּא מַדַּע אֱמֶת אֵין בּוֹ סָפֵק, אַחַר שֶׁנֵּדַע אֵיךְ נְעַיֵּן, וְאַחַר כֵּן נַשְׁלִים הָעִיּוּן וְנִשָּׁמֵר מִן הַדִּמְיוֹנִים וְהַחֲלוֹמוֹת. כִּי יֵשׁ עַם שֶׁקִּיְּמוּם אֲמִתּוֹת בְּרוּאוֹת בְּצוּרוֹת אֲשֶׁר רָאָה הָאָדָם, וְחִיְּבוּ עַצְמָם זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִדְחוּ הַנִּרְאֶה, 56 וְלֹא יָדְעוּ כִּי קְצָתָם יִהְיֶה מֵעִנְיְנֵי הַיּוֹם מְחֻלָּף* אֲשֶׁר עָבְרוּ עַל הַמְחַשֵּׁב*, וּבָזֶה אָמַר הַכָּתוּב (קהלת ה, ב): כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן. 57 וּקְצָתָם מִפְּנֵי הַמְּזוֹנוֹת וְחֻמָּם וְקֹרָם וְרֻבָּם וּמִעוּטָם. וּבָזֶה אָמַר הַכָּתוּב (ישעיה כט, ח): כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה. וּקְצָתָם מִפְּנֵי הַמָּסָךְ הַגּוֹבֵר עַל הַמֶּזֶג*. וְהַחַם וְהַלַּח יְדַמֶּה שְׂמָחוֹת וּמִינֵי שְׂחוֹק, וְהַיָּבֵשׁ יְדַמֶּה אֵבֶל וּדְאָגוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכּוֹאֵב הַחוֹלֶה (איוב ז, יג-יד): כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי וְחִתַּתַּנִי בַחֲלֹמוֹת וּמֵחֶזְיֹנוֹת תְּבַעֲתַנִּי. 58 אַךְ בָּהֶם* רֶמֶז מְעַט עֶלְיוֹנִי מִתְעָרֵב בָּהֶם עַל דֶּרֶךְ הָרֶמֶז וְהַדִּמְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם לג, טו): בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה וגו'.
________________________
הָאַרְבָּעָה – ארבעת דרכי ההשגה: החושים, השכל (המוסר), ההכרה (המוכח שכלית) והמסורת. וּבֵינוֹ – ובין המציאות. כְּעִם – כפי. הַדְּמוּת – הדמיון. הִנָּצֵל מִכָּל פֶּגַע – בלא חשש טעות. הַיּוֹם מְחֻלָּף – היום הקודם. הַמְחַשֵּׁב – חשב עליהם החולם. הַמָּסָךְ הַגּוֹבֵר עַל הַמֶּזֶג – החולי המוציא מאיזון. בָּהֶם – בחלומות.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
11 - הקדמה חלק י'
12 - הקדמה חלק י"א
13 - לימוד שבועי באמונה יב- יח אדר א תשע"ו
טען עוד
52 איך משתמשים בכלים שנמנו לעיל? במוחש – עלינו להיזהר ולראות את המציאות כפי שהיא בלי להתבלבל ולהשתמש בדמיונות, בנוסף עלינו לוודא שמה שאנו חשים זו היא המציאות האמיתית. אל לנו לטעות כמו אותם האנשים המסתכלים על המראה וחושבים שבאמת נוצרה שם הצורה שהם רואים, ואינם יודעים שלמראה ישנה תכונה המיוחדת שהיא משקפת את מה שעומד מולה.
53 וכן יש אנשים המסתכלים במים ורואים את דמותם וחושבים שבאמת יש שם את אותו הדבר שהם ראו, ורבנו מסביר זאת על פי ההשקפה המדעית של אותה התקופה, שהמים מחזירים השתקפות כשיש בהם את אותו עומק של הדבר אותו הם משקפים פחות או יותר. אם העומק של המים יהיה גדול או קטן יותר הם לא ישקפו את מה שעומד מעליהם.
54 בעזרת בחינת הדברים בזהירות והישמרות מן הדמיון ניתן להגיע מן המוחש למסקנות אמתיות, ולא כמואבים שעליהם נאמר (מלכים ב ג, כב): "וישכימו בבוקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם" – בני מואב קמו בבוקר והמים נראו להם כמו דם, והם חשבו שמלכי יהודה, ישראל ואדום שנלחמו בהם נלחמו אחד בשני. הטעות שלהם הייתה שהמים נראו אדומים בגלל השמש שזרחה עליהם אך לא היה שם דם.
55 גם בענייני השכל צריך להישמר מן הדמיונות ולהשתמש בשכל בצורה בריאה, ולא להיות כמו אותם אנשים שקבעו את הדמיונות והחלומות למציאות, וכל זאת כדי שלא לשלול את מה שראו בחלומות, ומשום כך ערבבו את המציאות עם מה שראו בחלום ובדמיון (גם כאן רומז רבנו, ככל הנראה, לכלאם שהאמינה בדמיונות, כמו שהתבאר בהקדמה).
56 אך אנו יודעים שהחלום מגיע לאדם בגלל כמה סיבות: ישנם דברים שהאדם חווה ביום שעבר, ועל זה אמר שלמה: "כי בא חלום ברוב עניין, וקול כסלים ברוב דברים" (קהלת ה, ב). רבנו שם מסביר: "והמפרשים פרשוהו, כמו שהסכל מתגנה בריבוי הבטחות שאינם אמת, וכן כשם שרוב החלומות מהמיית הנפש ואין בהם אמיתות...".
57 מקצת החלומות מושפעים מהמזון של האדם – אם היה חם או קר, רב או מעט וכו', ועל כך אמר ישעיה (כט, ח): "והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל, והקיץ וריקה נפשו, וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עייף ונפשו שוקקה". ישעיהו ממשיל את הגויים הרוצים לכבוש את ירושלים, ועומדים להכשל בכך, לאדם רעב וצמא החולם שהוא אוכל ושותה אך כשהוא מתעורר הוא ממשיך להיות רעב וצמא. חלק מהחלומות נוצרים מהתחושות והמחלות – כשיש לאדם תחושה של חום ולחות הוא מדמה דברים של שמחה, וכשיש לאדם תחושה של קור ויובש הוא מדמה דברים של יגון, עצב ואבל. ועליהם נאמר באיוב (ז, יג-יד): "כי אמרתי תנחמני ערשי... וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתני".
58 אולם האמת היא שיש חלומות שיש בהם אמת המגיעה מלמעלה, אך הם מיעוט החלומות, וכשמגיע איזה שהוא מסר מלמעלה הוא מגיע בדרך רמז ומשל, כמו שנאמר באיוב (לג, טו-טז): "בחלום חזיון לילה, בנפול תרדמה על האנשים בתנומות עלי משכב, אז יגלה אוזן אנשים".
לב הדברים
בשונה מארבעת מקורות המידע של האדם שאותם מנה רס"ג לעיל – עומד כוח הדמיון. כוח הדמיון נועד לדמות מצבים שונים. הוא אינו כלי שמברר את האמת . כזה הוא וכזו היא גם המטרה שלשמה הוא נברא.
זהו כוח חשוב מאוד. לא נוכל לצעוד צעד אחד קדימה בלי שנתבונן במצבים השונים שבהם היינו בעבר, ונסיק מהם כיצד עלינו לפעול בהמשך. הדמיון מזכיר לנו מה קרה במקרים דומים – טעם של אוכל מסוים, טראומה ופחד מדברים מסוכנים וכדומה.
הטעות מתחילה כאשר אנו מערבבים בין דמיון למציאות. את הדמיון עלינו לבחון בעזרת השכל. כאשר למשל אנו מביטים במראה, עלינו לבדוק מה אנו באמת רואים, ולא לקפוץ ישר לדמיון ולתת לו להחליט מהי המציאות.
הדמיון הוא שורש גדול לחטא. הנאה שחשנו בעבר ממעשה מסוים יוצרת דמיון שבכל פעם שנעשה מעשה זה נחוש טוב. החכם מצליח לבחון את הדמיון בעין שכלו, ומגיע למסקנה שהנאה זמנית טובה בעִתה ובזמנה, אך ההתמכרות אליה כלל לא תביא לתחושה טובה.
את חיינו עלינו לנהל על פי השכל, ואילו בדמיון להשתמש רק ככלי עזר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
