ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
85 וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה יְרַחֶמְךָ הָאֵל, נְעַיֵּן וְנַחְקֹר לְהוֹצִיא אֶל מַה שֶּׁהוֹדִיעָנוּ* אֱלֹהֵינוּ בַּמַּדָּע* וּבַהֶכְרֵחַ, וְיִסְמֹךְ לַשַּׁעַר הַזֶּה שַׁעַר שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לוֹ וְנֹאמַר כְּשֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי הַתּוֹרוֹת מִתְקַיְּמוֹת בַּחֲקִירָה וּבָעִיּוּן הַבָּרוּר כַּאֲשֶׁר הִגִּיד לָנוּ אֱלֹהֵינוּ, מָה אוֹפַנֵּי הַחָכְמָה* שֶׁהוֹדִיעָנוּ אוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה וְהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם מוֹפְתִים וְאוֹתוֹת הַנִּרְאוֹת לֹא הַמֻּשְׂכָּלוֹת? 86 אַחַר כָּךְ אָשִׁיב בְּעֶזְרַת הָאֵל הַתְּשׁוּבָה הַשְׁלֵמָה. וְנֹאמַר מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע בְּחָכְמָתוֹ כִּי הַמְבֻקָּשִׁים הַמּוּצָאִים בִּמְלֶאכֶת הָעִיּוּן לֹא יִשְׁלְמוּ כִּי אִם בְּמִדָּה מֵהַזְּמַן, כִּי אִם יִמְחֶה אוֹתָנוּ בִּידִיעַת תּוֹרָתוֹ עָלֶיהָ, נַעֲמֹד זְמַן בְּלֹא תוֹרָה עַד שֶׁתִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה וְיִתֹּם הָעֵסֶק בָּהּ. 87 וְשֶׁמָּא רַבִּים מִמֶּנּוּ לֹא תִשְׁלַם בּוֹ הַמְּלָאכָה בַּעֲבוּר חִסָּרוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ*, אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁלַם לוֹ לְהִתְעַסֵּק בָּהּ בַּעֲבוּר שֶׁיָּקוּץ בָּהּ*, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַסְּפֵקוֹת שׁוֹלְטִים עָלָיו וּמְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ, וּשְׁמָרָנוּ הַבּוֹרֵא מִכָּל אֵלּוּ הַטְּרָחִים כֻּלָּם בִּמְהֵרָה וְשָׁלַח לָנוּ שְׁלוּחָיו וְהִגִּיד לָנוּ בְּהַגָּדָה וְהֶרְאָנוּ בְּעֵינֵינוּ אוֹתוֹת עָלֶיהָ וּמוֹפְתִים שֶׁלֹּא הִתְעָרֵב בָּהֶם סָפֵק, וְלֹא מָצָאנוּ דֶּרֶךְ לִדְחוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות כ, יח): אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. וְדִבֵּר עִם נְבִיאוֹ בְּפָנֵינוּ וְשָׂם זֶה מְחַיֵּב לְהַאֲמִין בּוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם יט, ט): בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. 88 וְהִתְחַיַּבְנוּ מִיָּד לְקַבֵּל עִנְיַן הַתּוֹרָה, וְכָל אֲשֶׁר נִכְלַל בָּהּ כְּבָר הִתְקַיֵּם בְּעֵד הַמּוּחָשׁ* וְהִתְחַיֵּב בְּקִבּוּלוֹ כָּל מִי שֶׁהֻגַּד לוֹ בִּרְאָיַת הַהַגָּדָה הַנֶּאֱמֶנֶת, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר. וְצִוָּנוּ שֶׁנִּרְצֶה לְעַיֵּן בְּמִתּוּן עַד שֶׁיֵּצֵא לָנוּ זֶה בְּעִיּוּן וְלֹא סַרְנוּ מֵהַמַּעֲמָד הַהוּא עַד שֶׁנִּתְקַיְּמָה טַעֲנָתוֹ עָלֵינוּ, וְהִתְחַיַּבְנוּ לְהַאֲמִין בְּתוֹרָתוֹ מִמַּה שֶּׁרָאוּ עֵינֵינוּ וְשָׁמְעוּ אָזְנֵינוּ, וְאִם יֶאֱרַךְ הַזְּמַן לַמְעַיֵּן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשְׁלַם עִיּוּנוֹ לֹא יָחֹשׁ לָזֶה, וּמִי שֶׁיִּתְאַחֵר בַּעֲבוּר דָּבָר מוֹנֵעַ מִזֶּה לֹא יִשָּׁאֵר מִבְּלִי דָת. וּמִי שֶׁיִּהְיֶה מִן הַנָּשִׁים אוֹ הַנְּעָרִים וּמִי שֶׁלֹּא יֵדַע לְעַיֵּן תִּהְיֶה דָּתוֹ שְׁלֵמָה לוֹ וּמַגִּיעַ אֵלֶיהָ, כִּי כָּל בְּנֵי אָדָם שָׁוִים בַּמַּדָּעִים הַחוּשִׁיִּים, יִשְׁתַּבַּח הֶחָכָם הַמַּנְהִיג. וּבַעֲבוּר זֶה אַתָּה רוֹאֶה בַּתּוֹרָה מְקַבֵּץ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת הַנָּשִׁים וְהַבָּנִים וְהָאָבוֹת בְּזִכְרוֹן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים.
דוגמאות להבאת מופת לפני חקירה
89 וְאַחַר כֵּן אֹמַר בְּהַקְרָבַת זֶה* כְּמִי שֶׁשָּׁקַל מִמָּמוֹנוֹ אֶלֶף זוּז, לַחֲמִשָּׁה לְכָל אֶחָד כ' זוּז, וּלְשִׁשָּׁה אֲנָשִׁים לְכָל אֶחָד שִׁשָּׁה עָשָׂר זוּז וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי זוּז. וּלְשִׁבְעָה לְכָל אֶחָד אַרְבָּעָה עָשָׂר זוּז וּשְׁתֵּי שְׁבִיעִיּוֹת. וְלִשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים לְכָל אֶחָד שְׁנֵים עָשָׂר זוּז וְשָׁלֹשׁ שְׁמִינִיּוֹת. וּלְתִשְׁעָה אֲנָשִׁים לְכָל אֶחָד עֲשָׂרָה זוּזִים וּתְשִׁיעִית. וְרוֹצֶה לְאַמֵּת אֶצְלָם בִּמְהֵרָה מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִן הַכֹּל, וְהוּא אוֹמֵר שֶׁהַנִּשְׁאָר הוּא ת' ק' זוּז וְיָשִׂים רְאָיָתוֹ עַל מָמוֹנוֹ שְׁקִילַת הַמָּמוֹן, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁקֹל אוֹתוֹ מְהֵרָה וּמְצָאַנּוּ ת"ק זוּז הִתְחַיְּבוּ לְהַאֲמִין מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם, וְיֵשׁ לָהֶם מִתּוּן לְדַעְתּוֹ מִדֶּרֶךְ הַחֶשְׁבּוֹן כָּל אֶחָד כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ וַהֲבָנָתוֹ, וּמַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ מִדָּבָר מוֹנֵעַ. 90 וּכְמִי שֶׁסִּפֵּר עַל חוֹלֶה מֵהַחוֹלִים בְּעִנְיָן מֵעִנְיְנֵי הַחֹלִי וְהוּא נוֹתֵן בִּמְהֵרָה עָלָיו אוֹת טִבְעִית עַד שֶׁיַּעֲמֹד הַדּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ מִדֶּרֶךְ הָעִיּוּן עַל מְבֻקָּשׁוֹ. 91 וְרָאוּי שֶׁנַּאֲמִין עוֹד שֶׁהַתּוֹרָה הָיְתָה לַבּוֹרֵא עַל בְּרוּאָיו קֹדֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים נִגְלִים, מִי שֶׁרָאָה יֵשׁ עָלָיו טַעֲנָה* בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיגוֹ חוּשׁ רְאוּתוֹ. וּמִי שֶׁהֻגַּד לוֹ יֵשׁ עָלָיו טַעֲנָה בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיגוֹ חוּשׁ שָׁמְעוֹ*. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה עַל קְצָתָם (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וגו'*:
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
17 - הקדמה חלק ט"ו
18 - הקדמה חלק ט"ז
19 - הקדמה חלק י"ז
טען עוד
ביאורים
85 הצורך בנביאים
לאחר שהתברר שאדם חייב לעיין בעזרת שכלו ולברר את דברי התורה בדרך הלימוד והחקירה, יש לענות על השאלה: לשם מה יש צורך בנבואה ובאותות ובמופתים המאמתים את דבריה בדרך לא שכלית?
86 התשובה היא, שהעיון על ידי השכל מביא את האדם למסקנה ברורה לאורך זמן רב, ואם לא היינו מקבלים את יסודות הדת מאת ה' על ידי הנביאים, היינו נשארים הרבה זמן ללא דת עד שהיינו מגיעים למסקנה דרך השכל. לכן נתן לנו ה' תחילה את הבסיס, ועם הזמן אנו נחקור ונברר את הדברים בשכלנו.
87 בנוסף לכך, רבים לא יצליחו להשלים את העיון ולהגיע לשום מסקנה, מפאת סיבות רבות – חוסר שכלם, חוסר סבלנותם, ריבוי ספקות וכו'. על כן הקל עלינו ה' ונתן לנו את הדברים על ידי הנביאים באותות ובמופתים שאין בהם ספק ואין דרך לדחות אותם, כמו שנאמר (שמות כ, כב): "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", ודיבר עם משה לפני עם ישראל על מנת שלא יהיו ספקות על נבואתו, כמו שנאמר (שמות יט, ט): "בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם".
88 עם ישראל נעשה מחויב להאמין בה' ולשמור את התורה מיד, מפני שה' הוכיח לנו את אמינותה על ידי מופתים בהוכחות מוחשיות. בנוסף ציוה אותנו ה' לעיין בדת בעיון מעמיק, ואפילו אם העיון יימשך שנים רבות איננו צריכים לדאוג מפני שיש לנו את הבסיס של הדת שניתן לנו על ידי הנביאים. הבסיס ניתן דווקא על ידי ניסים מוחשיים, כדי שכל העם יקבל עליו את הדת היהודית, ואף אחד לא יוכל לומר שהוא אינו מקיים את התורה משום שהוא אינו מבין, מפני שכל בני האדם שוים בהשגה החושית.
89 רבנו נותן משל להקדמת הנביאים למלאכת העיון – אדם שיש לו אלף זוז, נתן לחמישה אנשים עשרים זוז לכל אחד, ולשישה אנשים שישה עשר זוזים ושני שליש לכל אחד, ולשבעה אנשים חילק לכל אחד ארבעה עשר זוזים ושתי שביעיות, ולשמונה אנשים שנים עשר זוזים וחצי לכל אחד, ולתשעה אנשים עשרה זוזים ותשיעית לכל אחד. כאשר הוא רוצה להראות להם כמה נשאר לו הוא יכול לשקול בפניהם את המטבעות שנשארו לו, אך אם הם רוצים לחשב לבד כמה נשאר, הם יכולים לשאול כל אחד כמה מטבעות הוא קיבל ולחשב לאט לאט, עד שיגיעו למסקנה שאותה הראה להם השוקל מיד – נשארו חמש מאות זוזים. כך גם ה' נתן לנו את היהדות על ידי נביאיו – ללא כל מאמץ, אך אם אדם לא מאמין ורוצה לעיין לבד – הוא יכול לעשות זאת אלא שזה יקח לו הרבה מאוד זמן.
90 משל נוסף – רופא יכול לזהות אצל חולה מחלה מסוימת תוך כמה דקות על ידי תסמיני המחלה, אך אדם אחר שאין לו את הניסיון של הרופא הנ"ל יצטרך לחקור הרבה מאוד זמן עד שיגיע למסקנה אליה הרופא הראשון הגיע במהירות בזכות חכמתו וניסיונו הרב.
91 עוד לפני יצירת עם ישראל, נגלה ה' ליחידים – האבות, שם ועבר, מתושלח, חנוך וכו'. אדם שראה את ניסי ה' בעיניו – הוכח לו על ידי חוש הראיה, ומי שקבל זאת בשמיעה – הוכח לו על ידי חוש השמיעה. התורה העידה רק על אחד – אברהם, ששמר על דרך ה', כמו שנאמר (בראשית יח, יט): "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו...".
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מי חייב לצום בתשעה באב נדחה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
פריחת הגאולה!
איך יוצרים את השבת ?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הדלקה וכיבוי ביום טוב
למה ללמוד גמרא?
מה מברכים על פיצה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
