ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
85 וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה יְרַחֶמְךָ הָאֵל, נְעַיֵּן וְנַחְקֹר לְהוֹצִיא אֶל מַה שֶּׁהוֹדִיעָנוּ* אֱלֹהֵינוּ בַּמַּדָּע* וּבַהֶכְרֵחַ, וְיִסְמֹךְ לַשַּׁעַר הַזֶּה שַׁעַר שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לוֹ וְנֹאמַר כְּשֶׁיִּהְיוּ דִּבְרֵי הַתּוֹרוֹת מִתְקַיְּמוֹת בַּחֲקִירָה וּבָעִיּוּן הַבָּרוּר כַּאֲשֶׁר הִגִּיד לָנוּ אֱלֹהֵינוּ, מָה אוֹפַנֵּי הַחָכְמָה* שֶׁהוֹדִיעָנוּ אוֹתָם מִדֶּרֶךְ הַנְּבוּאָה וְהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם מוֹפְתִים וְאוֹתוֹת הַנִּרְאוֹת לֹא הַמֻּשְׂכָּלוֹת? 86 אַחַר כָּךְ אָשִׁיב בְּעֶזְרַת הָאֵל הַתְּשׁוּבָה הַשְׁלֵמָה. וְנֹאמַר מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע בְּחָכְמָתוֹ כִּי הַמְבֻקָּשִׁים הַמּוּצָאִים בִּמְלֶאכֶת הָעִיּוּן לֹא יִשְׁלְמוּ כִּי אִם בְּמִדָּה מֵהַזְּמַן, כִּי אִם יִמְחֶה אוֹתָנוּ בִּידִיעַת תּוֹרָתוֹ עָלֶיהָ, נַעֲמֹד זְמַן בְּלֹא תוֹרָה עַד שֶׁתִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה וְיִתֹּם הָעֵסֶק בָּהּ. 87 וְשֶׁמָּא רַבִּים מִמֶּנּוּ לֹא תִשְׁלַם בּוֹ הַמְּלָאכָה בַּעֲבוּר חִסָּרוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ*, אוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁלַם לוֹ לְהִתְעַסֵּק בָּהּ בַּעֲבוּר שֶׁיָּקוּץ בָּהּ*, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַסְּפֵקוֹת שׁוֹלְטִים עָלָיו וּמְבַלְבְּלִים אוֹתוֹ, וּשְׁמָרָנוּ הַבּוֹרֵא מִכָּל אֵלּוּ הַטְּרָחִים כֻּלָּם בִּמְהֵרָה וְשָׁלַח לָנוּ שְׁלוּחָיו וְהִגִּיד לָנוּ בְּהַגָּדָה וְהֶרְאָנוּ בְּעֵינֵינוּ אוֹתוֹת עָלֶיהָ וּמוֹפְתִים שֶׁלֹּא הִתְעָרֵב בָּהֶם סָפֵק, וְלֹא מָצָאנוּ דֶּרֶךְ לִדְחוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמות כ, יח): אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. וְדִבֵּר עִם נְבִיאוֹ בְּפָנֵינוּ וְשָׂם זֶה מְחַיֵּב לְהַאֲמִין בּוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם יט, ט): בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם. 88 וְהִתְחַיַּבְנוּ מִיָּד לְקַבֵּל עִנְיַן הַתּוֹרָה, וְכָל אֲשֶׁר נִכְלַל בָּהּ כְּבָר הִתְקַיֵּם בְּעֵד הַמּוּחָשׁ* וְהִתְחַיֵּב בְּקִבּוּלוֹ כָּל מִי שֶׁהֻגַּד לוֹ בִּרְאָיַת הַהַגָּדָה הַנֶּאֱמֶנֶת, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר. וְצִוָּנוּ שֶׁנִּרְצֶה לְעַיֵּן בְּמִתּוּן עַד שֶׁיֵּצֵא לָנוּ זֶה בְּעִיּוּן וְלֹא סַרְנוּ מֵהַמַּעֲמָד הַהוּא עַד שֶׁנִּתְקַיְּמָה טַעֲנָתוֹ עָלֵינוּ, וְהִתְחַיַּבְנוּ לְהַאֲמִין בְּתוֹרָתוֹ מִמַּה שֶּׁרָאוּ עֵינֵינוּ וְשָׁמְעוּ אָזְנֵינוּ, וְאִם יֶאֱרַךְ הַזְּמַן לַמְעַיֵּן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁיִּשְׁלַם עִיּוּנוֹ לֹא יָחֹשׁ לָזֶה, וּמִי שֶׁיִּתְאַחֵר בַּעֲבוּר דָּבָר מוֹנֵעַ מִזֶּה לֹא יִשָּׁאֵר מִבְּלִי דָת. וּמִי שֶׁיִּהְיֶה מִן הַנָּשִׁים אוֹ הַנְּעָרִים וּמִי שֶׁלֹּא יֵדַע לְעַיֵּן תִּהְיֶה דָּתוֹ שְׁלֵמָה לוֹ וּמַגִּיעַ אֵלֶיהָ, כִּי כָּל בְּנֵי אָדָם שָׁוִים בַּמַּדָּעִים הַחוּשִׁיִּים, יִשְׁתַּבַּח הֶחָכָם הַמַּנְהִיג. וּבַעֲבוּר זֶה אַתָּה רוֹאֶה בַּתּוֹרָה מְקַבֵּץ בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת הַנָּשִׁים וְהַבָּנִים וְהָאָבוֹת בְּזִכְרוֹן הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים.
דוגמאות להבאת מופת לפני חקירה
89 וְאַחַר כֵּן אֹמַר בְּהַקְרָבַת זֶה* כְּמִי שֶׁשָּׁקַל מִמָּמוֹנוֹ אֶלֶף זוּז, לַחֲמִשָּׁה לְכָל אֶחָד כ' זוּז, וּלְשִׁשָּׁה אֲנָשִׁים לְכָל אֶחָד שִׁשָּׁה עָשָׂר זוּז וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי זוּז. וּלְשִׁבְעָה לְכָל אֶחָד אַרְבָּעָה עָשָׂר זוּז וּשְׁתֵּי שְׁבִיעִיּוֹת. וְלִשְׁמֹנָה אֲנָשִׁים לְכָל אֶחָד שְׁנֵים עָשָׂר זוּז וְשָׁלֹשׁ שְׁמִינִיּוֹת. וּלְתִשְׁעָה אֲנָשִׁים לְכָל אֶחָד עֲשָׂרָה זוּזִים וּתְשִׁיעִית. וְרוֹצֶה לְאַמֵּת אֶצְלָם בִּמְהֵרָה מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִן הַכֹּל, וְהוּא אוֹמֵר שֶׁהַנִּשְׁאָר הוּא ת' ק' זוּז וְיָשִׂים רְאָיָתוֹ עַל מָמוֹנוֹ שְׁקִילַת הַמָּמוֹן, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁקֹל אוֹתוֹ מְהֵרָה וּמְצָאַנּוּ ת"ק זוּז הִתְחַיְּבוּ לְהַאֲמִין מַה שֶּׁאָמַר לָהֶם, וְיֵשׁ לָהֶם מִתּוּן לְדַעְתּוֹ מִדֶּרֶךְ הַחֶשְׁבּוֹן כָּל אֶחָד כְּפִי הַשָּׂגָתוֹ וַהֲבָנָתוֹ, וּמַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ מִדָּבָר מוֹנֵעַ. 90 וּכְמִי שֶׁסִּפֵּר עַל חוֹלֶה מֵהַחוֹלִים בְּעִנְיָן מֵעִנְיְנֵי הַחֹלִי וְהוּא נוֹתֵן בִּמְהֵרָה עָלָיו אוֹת טִבְעִית עַד שֶׁיַּעֲמֹד הַדּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ מִדֶּרֶךְ הָעִיּוּן עַל מְבֻקָּשׁוֹ. 91 וְרָאוּי שֶׁנַּאֲמִין עוֹד שֶׁהַתּוֹרָה הָיְתָה לַבּוֹרֵא עַל בְּרוּאָיו קֹדֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים נִגְלִים, מִי שֶׁרָאָה יֵשׁ עָלָיו טַעֲנָה* בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיגוֹ חוּשׁ רְאוּתוֹ. וּמִי שֶׁהֻגַּד לוֹ יֵשׁ עָלָיו טַעֲנָה בְּמַה שֶּׁהִשִּׂיגוֹ חוּשׁ שָׁמְעוֹ*. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה עַל קְצָתָם (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה וגו'*:
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
17 - הקדמה חלק ט"ו
18 - הקדמה חלק ט"ז
19 - הקדמה חלק י"ז
טען עוד
ביאורים
85 הצורך בנביאים
לאחר שהתברר שאדם חייב לעיין בעזרת שכלו ולברר את דברי התורה בדרך הלימוד והחקירה, יש לענות על השאלה: לשם מה יש צורך בנבואה ובאותות ובמופתים המאמתים את דבריה בדרך לא שכלית?
86 התשובה היא, שהעיון על ידי השכל מביא את האדם למסקנה ברורה לאורך זמן רב, ואם לא היינו מקבלים את יסודות הדת מאת ה' על ידי הנביאים, היינו נשארים הרבה זמן ללא דת עד שהיינו מגיעים למסקנה דרך השכל. לכן נתן לנו ה' תחילה את הבסיס, ועם הזמן אנו נחקור ונברר את הדברים בשכלנו.
87 בנוסף לכך, רבים לא יצליחו להשלים את העיון ולהגיע לשום מסקנה, מפאת סיבות רבות – חוסר שכלם, חוסר סבלנותם, ריבוי ספקות וכו'. על כן הקל עלינו ה' ונתן לנו את הדברים על ידי הנביאים באותות ובמופתים שאין בהם ספק ואין דרך לדחות אותם, כמו שנאמר (שמות כ, כב): "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", ודיבר עם משה לפני עם ישראל על מנת שלא יהיו ספקות על נבואתו, כמו שנאמר (שמות יט, ט): "בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם בך יאמינו לעולם".
88 עם ישראל נעשה מחויב להאמין בה' ולשמור את התורה מיד, מפני שה' הוכיח לנו את אמינותה על ידי מופתים בהוכחות מוחשיות. בנוסף ציוה אותנו ה' לעיין בדת בעיון מעמיק, ואפילו אם העיון יימשך שנים רבות איננו צריכים לדאוג מפני שיש לנו את הבסיס של הדת שניתן לנו על ידי הנביאים. הבסיס ניתן דווקא על ידי ניסים מוחשיים, כדי שכל העם יקבל עליו את הדת היהודית, ואף אחד לא יוכל לומר שהוא אינו מקיים את התורה משום שהוא אינו מבין, מפני שכל בני האדם שוים בהשגה החושית.
89 רבנו נותן משל להקדמת הנביאים למלאכת העיון – אדם שיש לו אלף זוז, נתן לחמישה אנשים עשרים זוז לכל אחד, ולשישה אנשים שישה עשר זוזים ושני שליש לכל אחד, ולשבעה אנשים חילק לכל אחד ארבעה עשר זוזים ושתי שביעיות, ולשמונה אנשים שנים עשר זוזים וחצי לכל אחד, ולתשעה אנשים עשרה זוזים ותשיעית לכל אחד. כאשר הוא רוצה להראות להם כמה נשאר לו הוא יכול לשקול בפניהם את המטבעות שנשארו לו, אך אם הם רוצים לחשב לבד כמה נשאר, הם יכולים לשאול כל אחד כמה מטבעות הוא קיבל ולחשב לאט לאט, עד שיגיעו למסקנה שאותה הראה להם השוקל מיד – נשארו חמש מאות זוזים. כך גם ה' נתן לנו את היהדות על ידי נביאיו – ללא כל מאמץ, אך אם אדם לא מאמין ורוצה לעיין לבד – הוא יכול לעשות זאת אלא שזה יקח לו הרבה מאוד זמן.
90 משל נוסף – רופא יכול לזהות אצל חולה מחלה מסוימת תוך כמה דקות על ידי תסמיני המחלה, אך אדם אחר שאין לו את הניסיון של הרופא הנ"ל יצטרך לחקור הרבה מאוד זמן עד שיגיע למסקנה אליה הרופא הראשון הגיע במהירות בזכות חכמתו וניסיונו הרב.
91 עוד לפני יצירת עם ישראל, נגלה ה' ליחידים – האבות, שם ועבר, מתושלח, חנוך וכו'. אדם שראה את ניסי ה' בעיניו – הוכח לו על ידי חוש הראיה, ומי שקבל זאת בשמיעה – הוכח לו על ידי חוש השמיעה. התורה העידה רק על אחד – אברהם, ששמר על דרך ה', כמו שנאמר (בראשית יח, יט): "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו...".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
