ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- הארץ ופירותיה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
"נהגו שלא ליפול על פניהם…, ולא בט"ו בשבט, ולא במנחה שלפניו, שאין אומרים בו תחנון".
וכן בסימן תקעב סעיף ג
"צבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני, ופגע בתענית ט"ו בשבט, התענית נדחה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תענית בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנות".
מקור דין זה במרדכי ר"ה פ"א ה' תש"א, ובהגהות מיימוניות הל' ר"ה פ"א מסביר זאת בגלל שזה ר"ה והוקשו כל ראשי השנים להיות יו"ט "כיון דאתני הדדי אידמי נמי להדדי".
אינו מובן מה יחודו של היום, לכאורה הרי יש בו משמעות הלכתית בענין שנות המעשר, שאין מעשרין משנה אחת לחברתה, וכן יש חילוק בין שנות מעשר, שבשנה ראשונה ושניה רביעית וחמישית מעשר שני ובשלישית ושישית מעשר עני, וכן נפקא מינה לענין ערלה, ששנה שלישית של ערלה מסתיימת בט"ו בשבט, אך מדוע זה נחשב ליו"ט?
נראה להסביר זאת ע"פ דברי המהר"ל (גבורות ה' פמ"ו) שיש קשר בין המועדים לטבע, פסח בחודש האביב, והתורה הקפידה על כך שאמרה "שמור את חודש האביב", ומכאן שיש לעבר את השנה כדי שפסח יצא בחודש האביב, וכן שאר החגים בזמן הקציר ובזמן האסיף, וביאור הדבר מפני שהשפעה עליונה מתבטאת בטבע, וכך מפורש בחז"ל "מוציא אסירים בכושרות" שיציאת מצרים היתה בזמן הכשר ליציאה. וכל זה על דרך מה שמובא בשבת י: "הנותן מתנה לתינוק צריך להודיעו" 1 .
ולפי זה זמן חנטת הפרות מבשר את בוא האביב זמן גאולתנו. וכך נאמר בשיר השירים פרק ב "כי הנה הסתו הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו: הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו: התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי לך רעיתי יפתי ולכי לך:" 2 , המשורר המשיל את הגאולה לפריחת הטבע.
וכך אנו מוצאים ביחס לגאולת הארץ, שהיא מודיעה לנו על גאולתנו, מובא בגמ'
(סנהדרין דף צז עמוד ב) "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר +יחזקאל ל"ו+ ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'".
הנה אפשר לראות את סימני הגאולה בטבע, שאם ארץ ישראל פורחת ונותנת את פיריה משמע שהגיע זמן הגאולה. וכבר כתב הרמב"ן (ויקרא פרק כו פסוק טז)
"וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".
"בני יששכר" אומר שצירוף שם הוי"ה ב"ה של חודש שבט הוא לפי ראשי התיבות של הפסוק "המור ימירנו והיה הוא", היינו שבט"ו בשבט אמצע החודש נעשית תמורה מימי הדין לימי הרחמים 3 . ולפי דברינו, כמו שהטבע לובש צורה חדשה, ומוציא לאור את תנובתו, כך נעשית תמורה בעולמות עליונים, ומידת הגבורה שהיא התכנסות פנימית, פורצת החוצה ושופעת חסד ורחמים.
"אוהב ישראל" (רבי אברהם יהושע העשל זצ"ל) גם הוא רואה בהתפתחות הטבע סימן להשפעה עליונה על נפשות ישראל
"ועיקר החנטה של נשמות ישראל תלוי ברוב גשמי שנה. ולכן אין מעשרין משנה זו על שנה אחרת. כי בכל שנה ושנה נתחדש חידושין דאורייתא בהארות והשפעות קדושות שונות זו מזו לפי המצטרך לשנה ההיא. כי הבורא בהוב"ש מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ע"י חידושי התורה והלכות שנתחדש בכל יום, כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא… ".
היינו, שבראש השנה ניתנת חיות לכל השנה, אלא שהיא מכונסת בפנימיות, ואחרי הפנמת הדברים מגיע שלב של הוצאתם החוצה, וכמו שאנו רואים בטבע איך גשמי השנה מביאים את חנטת הפירות, כך מתגלה הכוח העצמי של האדם לחדש חידושי תורה בעצמו. ולכן בחודש שבט "בעשתי עשר חודש באחד לחודש הואיל משה באר היטב את התורה הזאת". "באר היטב - בשבעים לשון", וזהו גילוי הכוח של תורה שבעל פה של חכמי ישראל.
הנטיעות בארץ מסמלות את ישובה של ארץ ישראל, ואנו מצווים לישב את הארץ ולטעת נטיעות. וכך אמרו במדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשה כה ג)
ר"י ב"ר סימון פתח (דברים יג) אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקב"ה אותו שכתוב בו (תהלים עז) בים דרכך ושבילך במים רבים ואתה אומר אחרי ה' תלכו, ובו תדבקון וכי אפשר לב"ו לעלות לשמים ולהדבק בשכינה אותו שכתוב בו (דברים ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה וכתיב (דניאל ז) כורסיה שביבין דינור וכתי' (שם /דניאל ז'/) נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי ואתה אומר ובו תדבקון אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה הה"ד (בראשית ב) ויטע ה' אלהים גן בעדן, אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד כי תבאו אל הארץ".
היינו כמו שהקב"ה כביכול ירד משמי מרומים לארץ התחתונה לטעת בה נטיעות כך מצווים אנו כביכול לצאת מעולם הרוחני המופשט של תורה לחיי מעשה ולטעת נטיעות.
מובא באבות דר' נתן "ר' יוחנן בן זכאי אומר: אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך המשיח, בא ונטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילו", הקבלת פני המשיח משולה לתענוג רוחני, ותכלית האדם לעשות ולתקן את הבריאה, ולכן עליו להעדיף עשיה ברוכה, מקבלת פני המשיח.
וכך אמרו במדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשה כה)
ה (איוב לח) מי שת בטוחות חכמה מהו בטוחות בטויא (שם /איוב ל"ח/) או מי נתן לשכוי בינה הדא תרנגולתא א"ר לוי בערביא צווחין לתרנגולת' שכויא הדא תרנגולתא כד אפרוחיה דקיקין היא מכנשא להון ויהבת להון תחות אגפיא ומשחנה להון ומעדרנה קדמיהון וכד אינון רבייה חד מנהון בעי למקרב לותיה והיא נקרה ליה בגו רישיה וא"ל זיל עדור בקוקלתך כך כשהיו ישראל במדבר מ' שנה היה המן יורד והבאר עולה להן והשליו מצוי להן וענני כבוד מקיפות אותן ועמוד ענן מסיע לפניהם כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבין הה"ד כי תבאו אל הארץ ונטעתם".
משמע מכאן שחיי המעשה בארץ הם תכלית קיומנו, ומראה על בגרות האומה היכולה לכלכל את עצמה. וזה עדיף על חיי המדבר למרות שבו קבלו תורה בדרגה הגבוהה ביותר, מפני ששם היו בקטנות דמוחין, וכתינוק שצריך לאביו שיגיד לו מה לעשות.
וכך פירשו את הפסוק בפרשה "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים".
(שמות רבה (וילנא) פרשה כ) "ולא נחם אלהים דרך ארץ, שלא נהג עמם כדרך כל הארץ היאך דרך כל הארץ מי שהוא קונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין אותו וסכין אותו ומלבישין אותו וטוענין אותו ומאירין לפניו אבל הקב"ה לא עשה כן לישראל אלא לא נחם אלהים כדרך כל הארץ אלא שהיה מרחיצן שנאמר (יחזקאל טז) וארחצך במים, וסך אותן שנאמר ואסוכך בשמן, והלבישן שנאמר ואלבישך רקמה, ונשאן שנאמר (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ומאיר לפניהם שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, לכך נאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ".
"ד"א ולא נחם אלהים, משל למלך שהיה לו בן והיה מבקש ליתן לו ירושה ואומר אם נותנה לו אני עכשיו עדיין קטן הוא ואינו יודע לשמרה, אלא עד שילמד בני כתבין ויעמוד על עמקן ואח"כ אני נותנה לו, כך אמר הקדוש ב"ה אם אני מכניס עכשיו ישראל לארץ עדיין לא נתעסקו במצות ואינן יודעין עסקי תרומות ומעשרות, אלא אתן להם את התורה ואח"כ אכניסם לארץ".
"ד"א ולא נחם אלהים, משל למלך שהיה לו בן והיה מבקש ליתן לו ירושה ואומר אם נותנה לו אני עכשיו עדיין קטן הוא ואינו יודע לשמרה, אלא עד שילמד בני כתבין ויעמוד על עמקן ואח"כ אני נותנה לו, כך אמר הקדוש ב"ה אם אני מכניס עכשיו ישראל לארץ עדיין לא נתעסקו במצות ואינן יודעין עסקי תרומות ומעשרות, אלא אתן להם את התורה ואח"כ אכניסם לארץ".
שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ הם רובם מפרות העץ, חוץ מחטה ושעורה. וגם החטה מקורה בפרי העץ, שכן זה היה עץ הדעת כפי שאמרו בגמ' (סנהדרין דף ע עמוד ב)
"רבי יהודה אומר: חטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן". ולכן מביאים בעצרת שתי הלחם כדי שהתברכו פרות האילן ופרש"י (ראש השנה דף טז עמוד א) "ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה, דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (ע, ב) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה".
והנה כמו שאמרנו לעיל שיש ללמוד מן הטבע על משמעות הזמן, כן אפשר ללמוד ממאכל האדם על מצבו הרוחני. כאשר אכלו ישראל מן לחם שמים, הם ניזונו מבחינה רוחנית מתורת שמים, שנתנה ע"י משה מסיני. וכאשר נכנסו לארץ ואכלו לחם מן הארץ גם תורתם היתה נלמדת ביגיעה תורה שבעל פה. ונראה שהמצב המתוקן יהיה שנחזור לאכול מפרות העץ, כפי שיהיה לעתיד לבוא שהחטה תתמר כדקל ותתן גלוסקמאות וכלי מילת. וזה ממוצע בין מן ולחם הארץ שטעון יגיעה רבה בעשר מלאכות של הפת, ופרות העץ האדם נוטע אותם בארץ אבל הם נותנים את תנובתם בעצמם, מכוח גשמי השנה.
מובא במדרש
(שמות רבה (וילנא) פרשה כה ד"ה ט) "ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, הה"ד (תהלים סח) ברוך ה' יום יום, אמר הקב"ה לישראל במדה שאדם מודד בה מודדין לו, אני נתתי לכם את התורה שתהיו עוסקים בה יום יום שנאמר (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום, וכן (ישעיה נח) אותי יום יום ידרושון, חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום ביומו שנאמר (שמות טז) ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי וגו'".
מפורש כאן שהתורה משולה למן. ושניהם דבר יום ביומו. ויש ללמוד מכאן, שאדם צריך להתחדש יום יום בתורה, ואם ח"ו סומך על תורה של יום אתמול, עלול שהתקלקל כמו המן "וירום תולעים ויבאש". וכן בשבת זוכים ללחם משנה, לחידושי תורה שזוכים להם בסייעתא דשמיא, כמו שתורה ניתנה מסיני ע"י הגבורה בשבת.
^ 1 וכך אפשר להבין את הגמ' ברכות דף ג עמוד א "דתניא: רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: +ירמיהו כ"ה+ ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו, וסימן לדבר: משמרה ראשונה - חמור נוער, שניה - כלבים צועקים, שלישית - תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה". שיש סימן בטבע לשלוש משמרות של הקב"ה בשמים.
^ 2 במדרש קשרו בין הטבע והגאולה. (פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה טו) "הנצנים נראו בארץ ועת הזמיר הגיע [וקול התור נשמע בארצנו] (שם שם /שיר השירים ב'/ י"ב), הנצנים נראו בארץ זה משה ואהרן, ועת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתיזמר, הגיע זמנם של מצרים שייזמרו, הגיע זמנם של עכו"ם שלהם שתעקר מן העולם ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' (שמות ל"ב י"ב), הגיע זמנו של ים שיבקע ויבקעו המים (שם /שמות/ י"ד כ"א), הגיע זמנה של שירה שתאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שם /שמות/ ט"ו א'), הגיע זמנה של תורה שתנתן עזי וזמרת יה (שם שם /שמות ט"ו/ ב'), אמר רבי ביבי זמירות היו לי חקיך (תהלים קי"ט נ"ד), אמר ר' תנחומא הגיע הזמן שיעשו ישראל זמירה להקדוש ברוך הוא עזי וזמרת יה (שמות שם /ט"ו/), וקול התור נשמע בארצינו אמר ר' יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה משה ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם /שמות/ י"א ד'). [התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי /לך/ רעיתי יפתי ולכי לך]".
^ 3 רמז לכך שאותיות ראשונות של שם הוי"ה אינן כסידרן, שזה מרמז על דין, ושני אותיות אחרונות כסדרן, שזה מרמז על רחמים.
^ 2 במדרש קשרו בין הטבע והגאולה. (פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה טו) "הנצנים נראו בארץ ועת הזמיר הגיע [וקול התור נשמע בארצנו] (שם שם /שיר השירים ב'/ י"ב), הנצנים נראו בארץ זה משה ואהרן, ועת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתיזמר, הגיע זמנם של מצרים שייזמרו, הגיע זמנם של עכו"ם שלהם שתעקר מן העולם ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה' (שמות ל"ב י"ב), הגיע זמנו של ים שיבקע ויבקעו המים (שם /שמות/ י"ד כ"א), הגיע זמנה של שירה שתאמר אז ישיר משה ובני ישראל (שם /שמות/ ט"ו א'), הגיע זמנה של תורה שתנתן עזי וזמרת יה (שם שם /שמות ט"ו/ ב'), אמר רבי ביבי זמירות היו לי חקיך (תהלים קי"ט נ"ד), אמר ר' תנחומא הגיע הזמן שיעשו ישראל זמירה להקדוש ברוך הוא עזי וזמרת יה (שמות שם /ט"ו/), וקול התור נשמע בארצינו אמר ר' יוחנן קול תייר טב נשמע בארצינו, זה משה ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם /שמות/ י"א ד'). [התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי /לך/ רעיתי יפתי ולכי לך]".
^ 3 רמז לכך שאותיות ראשונות של שם הוי"ה אינן כסידרן, שזה מרמז על דין, ושני אותיות אחרונות כסדרן, שזה מרמז על רחמים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
