ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ו - 297 וְכֵיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי בַּשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי, מִתְחַיֵּב הַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר לְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבוֹתָם כְּכָל מַה שֶּׁיִּמְצָאֵהוּ דּוֹמֶה לָהֶם. וְאַחַר כֵּן אֲחַבֵּר אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּל הַפְּסוּקִים אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהֶם סְפֵקוֹת וְשִׁבּוּשִׁים בְּעִנְיַן הַהֶכְרֵחַ*, וּמִפְּנֵי רֻבָּם בַּעֲבוּר רֹחַב הַלָּשׁוֹן* כַּאֲשֶׁר זָכַרְתִּי בְּמַאֲמַר הַיִּחוּד, כִּי הַלָּשׁוֹן אִם לֹא תַרְחִיב, לֹא יִמָּצֵא בָּהּ כִּי אִם הַדָּבָר בִּלְבַד,* רָאִיתִי לִזְכֹּר מִינֵי הוֹצָאָתָם עַד שֶׁיִּהְיוּ נְאוֹתִים לְמַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל, וְכַאֲשֶׁר אֶסְפֹּר כַּמָּה מִינִים הוּא, וְזָכַרְתִּי מִכָּל מִין מֵהֶם קְצָת, וְהַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר הַזֶּה יְחַבֵּר כָּל מִין וְכָל אִישׁ אֶל מִינֵהוּ בְּשִׂכְלוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ. וְאֹמַר שֶׁהֵם שְׁמֹנָה מִינִים, 298 הָרִאשׁוֹן מֵהֶם שַׁעַר הַהַזְהָרָה, נִדְמֶה לִבְנֵי אָדָם הַמְּנִיעָה בָּאַזְהָרָה* כִּמְנִיעַת הַמַּעֲשֶׂה*, וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל, וְזֶה כְּאָמְרוֹ לַאֲבִימֶלֶךְ (בראשית כ, ו): וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי, סָבְרוּ שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, וְלֹא מְנָעוֹ כִּי אִם בְּהַזְהָרָה וּבְהוֹדָעָה שֶׁהוּא אֵשֶׁת אִישׁ וּבְהַפְחָדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ (שם ג): הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ, וְהִיא בְּעֻלַת בַּעַל, וְאָמַר לוֹ עוֹד (שם ז): וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת. 299 וּמְנִיעַת אֲבִימֶלֶךְ מֵהָאִשָּׁה הַהִיא שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ, הִיא כִּמְנִיעַת הַמְגָרֵשׁ שֶׁלֹּא יִשָּׂא גְּרוּשָׁתוֹ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כד, ד): לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ וגו', וְהוּא יָכוֹל בִּבְחִירָה וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל בְּמִצְוָה*. 300 וּכְאָמְרוֹ (דברים טז, ה): לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ וְהַדּוֹמֶה לָזֶה.
מניעה מתיקון
301 וְהַשֵּׁנִי הַמְּנִיעָה מִתַּקָּנוֹת הָעוֹלָם* וְטוֹבוֹתָיו, וְחָשְׁבוּ זֶה הֶכְרֵחַ, וְהוּא כְּאָמְרוֹ (ישעיה ו, י): הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע וגו', הַכָּתוּב רוֹצֶה שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם סִבָּה שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ בַּעֲבוּרָהּ בְּעִנְיְנֵי עוֹלָמָם, מִמַּה שֶּׁמְּחַדֵּשׁ לָהֶם מִלְחָמָה אוֹ רָעָה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם. וְיִהְיוּ נְבוֹכִים בְּתִקּוּן הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח, כט): וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ה, יג-יד): לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם וגו', יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ וגו'. וְאָמַר (שם יב, כד-כה): מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ וגו'. יְמַשְׁשׁוּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר וגו'. וְאֵלֶּה סָבְרוּ שֶׁהוּא בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה, וְיִהְיֶה עִנְיַן וָשָׁב וְרָפָא לוֹ, יָשׁוּבוּ מֵהִלָּחֵם בְּאוֹיְבָם וְיָנוּחוּ מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּמִּלְחָמָה (הושע ה, יג): וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
55 - מאמר רביעי חלק ח'
56 - מאמר רביעי חלק ט'
57 - מאמר רביעי חלק י'
טען עוד
302 וְהַשְּׁלִישִׁי בְּחִזּוּק הַנֶּפֶשׁ, בְּבֹא פֶּגַע מֵרָעָה וּמִשְּׁמוּעָה שֶׁלֹּא יֹאבַד מֵהֶם*, שְׁמָעוּהָ בַּסְּפָרִים וְסָבְרוּ שֶׁהוּא חִזּוּק הַלֵּב שֶׁלֹּא יְקַבֵּל הָעֲבוֹדָה*, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּחֲסוֹ הַכָּתוּב אֶל הַלֵּב בַּעֲבוּר שֶׁהַנֶּפֶשׁ בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ (שמות ז, ג): וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה (שם יד, ד), כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (שם י, א), וְאָמַר עַל סִיחוֹן (דברים ב, ל): כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ. 303 וְנִצְטָרֵךְ פַּרְעֹה לְחִזּוּק נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד בַּמַּכּוֹת הָהֵם עַד שֶׁיִּשְׁלְמוּ לוֹ שְׁאָר הַמַּכּוֹת, וּכְבָר בֵּאֵר לוֹ זֶה בְּאָמְרוֹ (שמות ט, טו-טז): כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וגו', וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וגו'. אֲבָל סִיחוֹן נִצְטָרֵךְ לְחִזּוּק לִבּוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד מִפַּחַד שֶׁמַע בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ב, כה): אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ, 304 וְכֵן אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן הִצְטָרְכוּ לְחִזּוּק שֶׁלֹּא יְמִיתֵם פַּחַד הַשְּׁמוּעוֹת*, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע ב, יא): וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וגו', וְעַל כֵּן אָמַר (שם יא, כ): כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל.
________________________
הַהֶכְרֵחַ – חוסר הבחירה החופשית. רֹחַב הַלָּשׁוֹן – יש בשפה מילים וביטויים בעלי משמעיות רבות ושונות. הַדָּבָר בִּלְבַד – משמעות מילולית אחת למילה. הַמְּנִיעָה בָּאַזְהָרָה – ציווי ה' להימנע ממעשה מסוים. כִּמְנִיעַת הַמַּעֲשֶׂה – כמניעת ה' את האדם מהיכולת לחטוא. בְּמִצְוָה – מצד ציווי ה'. מִתַּקָּנוֹת הָעוֹלָם – תיקון מצבם בענייני העולם. שֶׁלֹּא יֹאבַד מֵהֶם – שיצליח לסבול את הפורענות. הָעֲבוֹדָה – ציווי ה'. הַשְּׁמוּעוֹת – על עצמתם של ישראל.
ביאורים
297 -ו- הסבר פסוקים שמורים על מניעת הבחירה
מפסוקים רבים בתורה ניתן להבין, שהקב"ה מכריח את האדם לעשות פעולות מסוימות ללא בחירה חופשית, טעות זו נובעת מהבנה לא נכונה של הפסוקים, בעקבות רוחבה של השפה העברית. למילים רבות יש משמעות נוספת מעבר למובן הרגיל שלהן. רבנו מביא שמונה סוגים של טעויות הקיימים עקב חוסר הבנה בלשון הקודש.
298 טעות ראשונה - ישנו בלבול בין מניעה על ידי אזהרה ואיום, לבין מניעה בפועל. למשל, הקב"ה אומר לאבימלך (בראשית כ, ו): "ואחשך גם אנוכי אותך מחטו לי", אפשר להבין שהקב"ה מנע מאבימלך את האפשרות המעשית לחטוא, אך אין זו הבנה נכונה, אלא הקב"ה מנע ממנו מלחטוא בכך שהודיע לו ששרה אשת איש, ואיים עליו (שם ג): "הנך מת על האשה אשר לקחת", וכן (שם ז): "ואם אינך משיב דע כי מות תמות" ולא מנע ממנו את הבחירה. למעשה, אם אבימלך היה רוצה, היה יכול להמשיך לחטוא, והיה נענש על כך, והוא בחר שלא לחטוא. הכתוב מתאר זאת כאילו הקב"ה הכריח אותו לא לגעת בה: "על כן לא נתתיך לנגוע אליה".
299 הבנה זו בפסוק דומה להבנת הפסוק המדבר על אדם המגרש את אשתו, שאסרה עליו התורה לחזור להתחתן איתה לאחר שנישאה לאחר, שנאמר (דברים כד, ד): "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה", ברור שאין הכוונה באמירה: "לא יוכל" למניעה פיזית, מבחינה מעשית הוא יכול לקחת אותה שוב, אלא הכוונה במילים: "לא יוכל", שהתורה אוסרת זאת.
300 וכך נאמר גם ביחס לקרבן פסח (דברים טז, ה): "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך", ברור שגם כאן אין הכוונה למניעה פיזית, אלא לאיסור הלכתי, אל תזבח את הפסח באחד שעריך אלא רק בירושלים. זו גם הכוונה אצל אבימלך, הייתה לו בחירה חופשית, ואם היה רוצה לחטוא הייתה לו אפשרות, אלא שלא רצה לעשות זאת מפני שה' איים עליו, ועל זה נאמר (בראשית כ, ו): "ואחשך גם אנוכי אותך מחטו לי".
301 טעות שנייה - יש שהבינו שה' מונע מעם ישראל לתקן את דרכיו, כמו שניתן להבין מדברי ה' לישעיה (ו, י): "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו", אולם הבנה זו לא נכונה. כוונת הכתוב, שהקב"ה יביא על ישראל מקרים קשים שימנעו מהם לעצור לחשוב, כמו שנאמר (דברים כח, כט): "והיית ממשש בצהריים", וכן (איוב ה, יג-יד): "לוכד חכמים בערמה, ועצת נפתלים נמהרה, יומם יפגשו חושך", וכן (איוב יב, כד-כה): "מסיר לב ראשי עם הארץ... ימששו חושך ולא אור". המשך הכתוב בישעיה: "פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו", משמעו, שאם ה' לא ישמין את ליבם, הם ימצאו דרך להלחם עם האויבים וינצלו מהעונש.
302 טעות שלישית - יש בתורה פסוקים המדברים על כך שה' מחזק את ליבו של האדם, כדי שיוכל לעמוד ברעה או שמועה רעה הבאה עליו. יש שהבינו מכך, שהקב"ה מסיר את יכולת הבחירה מהאדם, אך אין זה נכון, הקב"ה מחזק את רוחו של האדם שלא ייכנע לקשיים, כמו שנאמר אצל פרעה (שמות ז, ג): "ואני אקשה את לב פרעה", "וחזקתי את לב פרעה" (שמות יד, ד), "כי אני הכבדתי את ליבו" (שמות י, א), וכן בסיחון מלך האמורי נאמר (דברים ב, ל): "כי הקשה ה' אלהיך את רוחו".
303 כל הפסוקים הללו מורים על חיזוקו של האדם מול מציאות קשה על מנת שיוכל לעמוד בה. כך ביחס לפרעה, שה' חיזק אותו כדי שיוכל לקבל את כל המכות, כמו שאומר הפסוק (שמות ט, טו-טז): "כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זה העמדתיך". וכן סיחון היה צריך חיזוק לאחר ששמע על הניסים הגדולים שהיו לבני ישראל, כי שמועה זו הטילה מורך ביושבי הארץ כמו שנאמר (דברים ב, כה): "אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך".
304 גם אנשי כנען, עליהם נאמר בכניסת המרגלים ליריחו: "ונשמע וימס לבבנו", היו צריכים שיחזקו את ליבם כדי שילחמו עם ישראל, ואז יוכלו ישראל להשמיד אותם, כמו שנאמר (יהושע יא, כ): "כי מאת ה' הייתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם".
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך אדם יכול לדאוג שיאהבו אותו?
האם מותר לפנות למקובלים?
מהי המלכות שיש בכתר התורה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
