בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • אמונות ודעות
קטגוריה משנית
undefined
5 דק' קריאה
מניעת בחירה באמצעות איום
- ו - 297 וְכֵיוָן שֶׁדִּבַּרְתִּי בַּשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי, מִתְחַיֵּב הַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר לְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבוֹתָם כְּכָל מַה שֶּׁיִּמְצָאֵהוּ דּוֹמֶה לָהֶם. וְאַחַר כֵּן אֲחַבֵּר אֶל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּל הַפְּסוּקִים אֲשֶׁר יֵשׁ בָּהֶם סְפֵקוֹת וְשִׁבּוּשִׁים בְּעִנְיַן הַהֶכְרֵחַ*, וּמִפְּנֵי רֻבָּם בַּעֲבוּר רֹחַב הַלָּשׁוֹן* כַּאֲשֶׁר זָכַרְתִּי בְּמַאֲמַר הַיִּחוּד, כִּי הַלָּשׁוֹן אִם לֹא תַרְחִיב, לֹא יִמָּצֵא בָּהּ כִּי אִם הַדָּבָר בִּלְבַד,* רָאִיתִי לִזְכֹּר מִינֵי הוֹצָאָתָם עַד שֶׁיִּהְיוּ נְאוֹתִים לְמַה שֶּׁיֵּשׁ בַּשֵּׂכֶל, וְכַאֲשֶׁר אֶסְפֹּר כַּמָּה מִינִים הוּא, וְזָכַרְתִּי מִכָּל מִין מֵהֶם קְצָת, וְהַמְעַיֵּן בַּסֵּפֶר הַזֶּה יְחַבֵּר כָּל מִין וְכָל אִישׁ אֶל מִינֵהוּ בְּשִׂכְלוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ. וְאֹמַר שֶׁהֵם שְׁמֹנָה מִינִים, 298 הָרִאשׁוֹן מֵהֶם שַׁעַר הַהַזְהָרָה, נִדְמֶה לִבְנֵי אָדָם הַמְּנִיעָה בָּאַזְהָרָה* כִּמְנִיעַת הַמַּעֲשֶׂה*, וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם הֶפְרֵשׁ גָּדוֹל, וְזֶה כְּאָמְרוֹ לַאֲבִימֶלֶךְ (בראשית כ, ו): וָאֶחְשֹׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי, סָבְרוּ שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה, וְלֹא מְנָעוֹ כִּי אִם בְּהַזְהָרָה וּבְהוֹדָעָה שֶׁהוּא אֵשֶׁת אִישׁ וּבְהַפְחָדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לוֹ (שם ג): הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ, וְהִיא בְּעֻלַת בַּעַל, וְאָמַר לוֹ עוֹד (שם ז): וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת. 299 וּמְנִיעַת אֲבִימֶלֶךְ מֵהָאִשָּׁה הַהִיא שֶׁלֹּא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ, הִיא כִּמְנִיעַת הַמְגָרֵשׁ שֶׁלֹּא יִשָּׂא גְּרוּשָׁתוֹ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כד, ד): לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ וגו', וְהוּא יָכוֹל בִּבְחִירָה וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל בְּמִצְוָה*. 300 וּכְאָמְרוֹ (דברים טז, ה): לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ וְהַדּוֹמֶה לָזֶה.

מניעה מתיקון
301 וְהַשֵּׁנִי הַמְּנִיעָה מִתַּקָּנוֹת הָעוֹלָם* וְטוֹבוֹתָיו, וְחָשְׁבוּ זֶה הֶכְרֵחַ, וְהוּא כְּאָמְרוֹ (ישעיה ו, י): הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע וגו', הַכָּתוּב רוֹצֶה שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם סִבָּה שֶׁלֹּא יִסְתַּכְּלוּ בַּעֲבוּרָהּ בְּעִנְיְנֵי עוֹלָמָם, מִמַּה שֶּׁמְּחַדֵּשׁ לָהֶם מִלְחָמָה אוֹ רָעָה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם. וְיִהְיוּ נְבוֹכִים בְּתִקּוּן הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח, כט): וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הַעִוֵּר בָּאֲפֵלָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב ה, יג-יד): לֹכֵד חֲכָמִים בְּעָרְמָם וגו', יוֹמָם יְפַגְּשׁוּ חֹשֶׁךְ וגו'. וְאָמַר (שם יב, כד-כה): מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ וגו'. יְמַשְׁשׁוּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר וגו'. וְאֵלֶּה סָבְרוּ שֶׁהוּא בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה, וְיִהְיֶה עִנְיַן וָשָׁב וְרָפָא לוֹ, יָשׁוּבוּ מֵהִלָּחֵם בְּאוֹיְבָם וְיָנוּחוּ מִמֶּנּוּ, כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּמִּלְחָמָה (הושע ה, יג): וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר.

חיזוק לב האדם
302 וְהַשְּׁלִישִׁי בְּחִזּוּק הַנֶּפֶשׁ, בְּבֹא פֶּגַע מֵרָעָה וּמִשְּׁמוּעָה שֶׁלֹּא יֹאבַד מֵהֶם*, שְׁמָעוּהָ בַּסְּפָרִים וְסָבְרוּ שֶׁהוּא חִזּוּק הַלֵּב שֶׁלֹּא יְקַבֵּל הָעֲבוֹדָה*, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁיִּחֲסוֹ הַכָּתוּב אֶל הַלֵּב בַּעֲבוּר שֶׁהַנֶּפֶשׁ בּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ (שמות ז, ג): וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה (שם יד, ד), כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (שם י, א), וְאָמַר עַל סִיחוֹן (דברים ב, ל): כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ. 303 וְנִצְטָרֵךְ פַּרְעֹה לְחִזּוּק נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד בַּמַּכּוֹת הָהֵם עַד שֶׁיִּשְׁלְמוּ לוֹ שְׁאָר הַמַּכּוֹת, וּכְבָר בֵּאֵר לוֹ זֶה בְּאָמְרוֹ (שמות ט, טו-טז): כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וגו', וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ וגו'. אֲבָל סִיחוֹן נִצְטָרֵךְ לְחִזּוּק לִבּוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד מִפַּחַד שֶׁמַע בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ב, כה): אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ, 304 וְכֵן אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן הִצְטָרְכוּ לְחִזּוּק שֶׁלֹּא יְמִיתֵם פַּחַד הַשְּׁמוּעוֹת*, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע ב, יא): וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וגו', וְעַל כֵּן אָמַר (שם יא, כ): כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת יִשְׂרָאֵל.
________________________
הַהֶכְרֵחַ – חוסר הבחירה החופשית. רֹחַב הַלָּשׁוֹן – יש בשפה מילים וביטויים בעלי משמעיות רבות ושונות. הַדָּבָר בִּלְבַד – משמעות מילולית אחת למילה. הַמְּנִיעָה בָּאַזְהָרָה – ציווי ה' להימנע ממעשה מסוים. כִּמְנִיעַת הַמַּעֲשֶׂה – כמניעת ה' את האדם מהיכולת לחטוא. בְּמִצְוָה – מצד ציווי ה'. מִתַּקָּנוֹת הָעוֹלָם – תיקון מצבם בענייני העולם. שֶׁלֹּא יֹאבַד מֵהֶם – שיצליח לסבול את הפורענות. הָעֲבוֹדָה – ציווי ה'. הַשְּׁמוּעוֹת – על עצמתם של ישראל.


ביאורים
297 -ו- הסבר פסוקים שמורים על מניעת הבחירה
מפסוקים רבים בתורה ניתן להבין, שהקב"ה מכריח את האדם לעשות פעולות מסוימות ללא בחירה חופשית, טעות זו נובעת מהבנה לא נכונה של הפסוקים, בעקבות רוחבה של השפה העברית. למילים רבות יש משמעות נוספת מעבר למובן הרגיל שלהן. רבנו מביא שמונה סוגים של טעויות הקיימים עקב חוסר הבנה בלשון הקודש.
298 טעות ראשונה - ישנו בלבול בין מניעה על ידי אזהרה ואיום, לבין מניעה בפועל. למשל, הקב"ה אומר לאבימלך (בראשית כ, ו): "ואחשך גם אנוכי אותך מחטו לי", אפשר להבין שהקב"ה מנע מאבימלך את האפשרות המעשית לחטוא, אך אין זו הבנה נכונה, אלא הקב"ה מנע ממנו מלחטוא בכך שהודיע לו ששרה אשת איש, ואיים עליו (שם ג): "הנך מת על האשה אשר לקחת", וכן (שם ז): "ואם אינך משיב דע כי מות תמות" ולא מנע ממנו את הבחירה. למעשה, אם אבימלך היה רוצה, היה יכול להמשיך לחטוא, והיה נענש על כך, והוא בחר שלא לחטוא. הכתוב מתאר זאת כאילו הקב"ה הכריח אותו לא לגעת בה: "על כן לא נתתיך לנגוע אליה".
299 הבנה זו בפסוק דומה להבנת הפסוק המדבר על אדם המגרש את אשתו, שאסרה עליו התורה לחזור להתחתן איתה לאחר שנישאה לאחר, שנאמר (דברים כד, ד): "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה", ברור שאין הכוונה באמירה: "לא יוכל" למניעה פיזית, מבחינה מעשית הוא יכול לקחת אותה שוב, אלא הכוונה במילים: "לא יוכל", שהתורה אוסרת זאת.
300 וכך נאמר גם ביחס לקרבן פסח (דברים טז, ה): "לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך", ברור שגם כאן אין הכוונה למניעה פיזית, אלא לאיסור הלכתי, אל תזבח את הפסח באחד שעריך אלא רק בירושלים. זו גם הכוונה אצל אבימלך, הייתה לו בחירה חופשית, ואם היה רוצה לחטוא הייתה לו אפשרות, אלא שלא רצה לעשות זאת מפני שה' איים עליו, ועל זה נאמר (בראשית כ, ו): "ואחשך גם אנוכי אותך מחטו לי".
301 טעות שנייה - יש שהבינו שה' מונע מעם ישראל לתקן את דרכיו, כמו שניתן להבין מדברי ה' לישעיה (ו, י): "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו", אולם הבנה זו לא נכונה. כוונת הכתוב, שהקב"ה יביא על ישראל מקרים קשים שימנעו מהם לעצור לחשוב, כמו שנאמר (דברים כח, כט): "והיית ממשש בצהריים", וכן (איוב ה, יג-יד): "לוכד חכמים בערמה, ועצת נפתלים נמהרה, יומם יפגשו חושך", וכן (איוב יב, כד-כה): "מסיר לב ראשי עם הארץ... ימששו חושך ולא אור". המשך הכתוב בישעיה: "פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו", משמעו, שאם ה' לא ישמין את ליבם, הם ימצאו דרך להלחם עם האויבים וינצלו מהעונש.
302 טעות שלישית - יש בתורה פסוקים המדברים על כך שה' מחזק את ליבו של האדם, כדי שיוכל לעמוד ברעה או שמועה רעה הבאה עליו. יש שהבינו מכך, שהקב"ה מסיר את יכולת הבחירה מהאדם, אך אין זה נכון, הקב"ה מחזק את רוחו של האדם שלא ייכנע לקשיים, כמו שנאמר אצל פרעה (שמות ז, ג): "ואני אקשה את לב פרעה", "וחזקתי את לב פרעה" (שמות יד, ד), "כי אני הכבדתי את ליבו" (שמות י, א), וכן בסיחון מלך האמורי נאמר (דברים ב, ל): "כי הקשה ה' אלהיך את רוחו".
303 כל הפסוקים הללו מורים על חיזוקו של האדם מול מציאות קשה על מנת שיוכל לעמוד בה. כך ביחס לפרעה, שה' חיזק אותו כדי שיוכל לקבל את כל המכות, כמו שאומר הפסוק (שמות ט, טו-טז): "כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואולם בעבור זה העמדתיך". וכן סיחון היה צריך חיזוק לאחר ששמע על הניסים הגדולים שהיו לבני ישראל, כי שמועה זו הטילה מורך ביושבי הארץ כמו שנאמר (דברים ב, כה): "אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך".
304 גם אנשי כנען, עליהם נאמר בכניסת המרגלים ליריחו: "ונשמע וימס לבבנו", היו צריכים שיחזקו את ליבם כדי שילחמו עם ישראל, ואז יוכלו ישראל להשמיד אותם, כמו שנאמר (יהושע יא, כ): "כי מאת ה' הייתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם".
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il