ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
305 וְהָרְבִיעִי הֲשָׂמַת מַעֲלָה וּמַדְרֵגָה, רָאוּ בְּנֵי אָדָם זִכְרוֹן הָעִנְיָן הַזֶּה בַּמִּקְרָא, וְסָבְרוּ כִּי הוּא הַפְּעֻלָּה וְהַשִּׂימָה. וְהוּא שֶׁהַמָּהִיר בִּמְלָאכָה מְאַמֵּת הָאֱמֶת מִמֶּנָּה וּמְבַטֵּל הַשֶּׁקֶר, כַּאֲשֶׁר נֹאמַר כִּי הַשּׁוֹפֵט הִצְדִּיק אֶת רְאוּבֵן וְהִכְזִיב אֶת שִׁמְעוֹן, וְשֶׁהוּא הִצְדִּיק לֵוִי וְהִרְשִׁיעַ יְהוּדָה, וְלֹא נִרְצֶה בָּזֶה שֶׁהוּא שָׂם אֶחָד מֵהֶם לַעֲשׂוֹת דָּבָר וְלֹא צִוָּהוּ בּוֹ, אֲבָל רְצוֹנִי שֶׁבֵּאֵר עָלָיו וְגִלָּה לוֹ וְשָׂמָהוּ בְּמַעֲלָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה (דברים כה, א): וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע. 306 וְכֵן אֹמַר כְּבָר אִמֵּת הַשּׁוֹפֵט שְׁטָר פְּלוֹנִי וְזִיֵּף שְׁטָר פְּלוֹנִי, לֹא זִיְּפוֹ בְּפֹעַל, אֲבָל הוּא בְּבֵאוּר*. וְהִגִּיעָנִי שֶׁאוֹמְרִים עַל שְׁנֵי דִּינָרֵי הַזָּהָב, כִּי הַמְרַצֶּה* הֵיטֵב זֶה, וּפִחֵת זֶה, וְאֵינָם רוֹצִים שֶׁפְּחָתוֹ בְּיָדוֹ, אֲבָל רוֹצִים שֶׁהִגִּיד שֶׁהוּא מְפֻחָת*. 307 וְכַאֲשֶׁר יַתְמִידוּ* הַמַּחֲשָׁבוֹת בַּהַעֲבָרָה הַזֹּאת* וְיִתְיַשְּׁבוּ בָּהּ, יְהִי עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה מַה שֶּׁאָמְרוּ הַסְּפָרִים מִפֹּעַל הַבּוֹרֵא (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן. וְאָמַר עוֹד (יחזקאל יד, ט): וְהַנָּבִיא כִי יְפֻתֶּה וְדִבֶּר דָּבָר אֲנִי ה' פִּתֵּיתִי אֵת הַנָּבִיא הַהוּא, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: בֵּאַרְתִּי עָלָיו שֶׁהוּא מְפֻתֶּה. 308 וְכֵן אָמְרוֹ (ירמיה ד, י): הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה וְלִירוּשָׁלַיִם לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם, בִּטֵּל דִּבְרֵי הַמִּתְנַבְּאִים לָהֶם בְּגַלּוֹתוֹ לָהֶם. וְכֵן שְׁאֵלָתָם (ישעיה סג, יז): לָמָּה תַתְעֵנוּ ה' מִדְּרָכֶיךָ, אַל תְּשִׂימֵנוּ תּוֹעִים, שֶׁתָּדוּן עָלֵינוּ שֶׁאֲנַחְנוּ תּוֹעִים, אֲבָל כַּפֵּר לָנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ. וּמִי שֶׁלֹּא יָבִין עִנְיַן אֵלֶּה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם יְשִׂימָם הֶכְרֵחַ.
בקשה שה' יטה ליבו
309 וְהַחֲמִישִׁי שַׁעַר הַכַּפָּרָה, רוֹאִים אָנוּ שֶׁהָאָדָם אוֹמֵר הַטֵּנִי אֵלֶיךָ וְאַל תַּטֵּנִי מֵעָלֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיט, לו): הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע, אַל תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע (שם קמא, ד), וְיַחְשֹׁב שֶׁרָצָה בִּשְׁתֵּי הַהַטָּאוֹת עִנְיַן הַהֶכְרֵחַ, וְלֹא רָצָה כִּי אִם הַכַּפָּרָה. רוֹצֶה לוֹמַר כְּשֶׁתְּכַפֵּר לִי כְּבָר* הִטִּיתַנִי שֶׁלֹּא אָשׁוּב לַחֲטֹא לָךְ, וְאִם לֹא תְכַפֵּר לִי כְּבָר הִפַּלְתָּ בְּנַפְשִׁי הַיֵּאוּשׁ, וַתְּבִיאֵנִי הַכַּפָּרָה לִנְטוֹת לַעֲבוֹדָתֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם נא, טו): אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וגו'.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
56 - מאמר רביעי חלק ט'
57 - מאמר רביעי חלק י'
58 - מאמר רביעי חלק י"א
טען עוד
310 וְהַשִּׁשִּׁי סִפּוּר פֹּעַל הוּא כִּבְנִיָּה הַשָּׁרְשִׁיָּה*, חוֹשְׁבִים* בּוֹ שֶׁהוּא הֲשָׂמָה וְלִמּוּד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי טז, א): לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן, רוֹצֶה בּוֹ הַבְּרִיאָה הַשָּׁרְשִׁיָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כ, יב): אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה וגו'.
לב מלך ביד ה'
311 וְהַשְּׁבִיעִי הַהַפְלָגָה* בַּמַּאֲמָר, יִסְבֹּר הַשּׁוֹמֵעַ כִּי הוּא דָּבָר מְיֻחָד, כְּאָמְרוֹ (שם כא, א): פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' וגו'. סוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ לַמְּלָכִים דָּבָר מְיֻחָד שֶׁיַּפִּיל* בְּלִבָּם מַה שֶּׁיַּחְפֹּץ, אֲבָל זֶה הַפְלָגָה הוּא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ הַמַּיִם בְּיַד עַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ יַטֶּנּוּ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ.
________________________
בְּבֵאוּר – הוא גילה לנו שהשטר מזויף. הַמְרַצֶּה – החלפן. מְפֻחָת – חסר בו זהב. יַתְמִידוּ – יתרגלו. בַּהַעֲבָרָה הַזֹּאת – בצורת ביטוי זו. כְּבָר – יביא למצב. כִּבְנִיָּה הַשָּׁרְשִׁיָּה – יצירת היכולת הבסיסית. חוֹשְׁבִים – בטעות. הַהַפְלָגָה – הרחבה (גוזמה). שֶׁיַּפִּיל – ה' מכניס ללִבם.
ביאורים
305 טעות רביעית - התורה משתמשת פעמים רבות בביטויים המציגים הערכה שיפוטית כלפי האדם, כגון: "צדיק" או "רשע". מביטויים אלו נראה שה' קובע לאותם אנשים להיות צדיקים או רשעים, אך אין זו הבנה נכונה בפסוקים. הכוונה בפסוקים אלו, דומה לאמירה של מומחה הקובע האם מוצר מסוים איכותי או לא, קביעתו שמוצר זה טוב ומוצר זה פגום, אינה יוצרת את המציאות של המוצר אלא מגלה אותה. כמו כן שופט המכריז על הנדון זכאי או חייב, לא משפיע עליו להיות צדיק או רשע אלא רק מגלה מהי המציאות כמו שאומרת התורה (דברים כה, א): "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע". כך כאשר הקב"ה אומר על אדם צדיק או רשע, אין הוא קובע לו להיות צדיק או רשע, אלא מברר מהי מציאותו כעת ע"פ בחירתו.
306 דרך התבטאות זו רגילה בפינו, אנו אומרים, השופט זייף או הכשיר שטר זה, אין הכוונה שהשופט זייף את השטר או כתב אותו בצורה כשרה, אלא שקבע שהשטר מזויף או כשר. כך גם ביחס לאדם מומחה הקובע מהו טיב המטבע, הוא אומר על מטבע אחד שהוא טוב ושהשני הוא רע, אין הכוונה לומר שהוא הפך אותו לטוב או רע, אלא שבתור מומחה קבע מהו אותו המטבע.
307 כך יש להסביר פסוקים הנראים מוקשים כמו: "אם ללצים הוא יליץ, ולענווים יתן חן" (משלי ג, לד), אין הכוונה שהקב"ה גורם ללצים להיות לצים ולענוים להיות ענוים, אלא שהוא מכריז על הלצים כלצים ועל הענוים כענוים. וכן הנביא יחזקאל (יד, ט) אומר: "והנביא כי יפתה, ודבר דבר אני ה', פתיתי את הנביא ההוא", לכאורה יחזקאל אומר שהקב"ה כביכול מפתה את נביא השקר לטעות, אך הבנה זו אינה נכונה אלא הכוונה היא, שהוא יגלה לעולם שהנביא הוא פתי.
308 וכך מופיע גם בירמיה (ד, י): "השא השאת לעם הזה ולירושלים לאמר שלום יהיה לכם", ירמיה מגלה לכולם שנבואת נביאי השקר, שירושלים תמשיך להתקיים, היא נבואת שקר. וכן (ישעיה סג, יז): "למה תתענו ה' מדרכיך", שמשמע שה' מתעה אותנו, ביאורו שישראל מבקשים מה' אל תדון אותנו לפי איך שאנחנו נראים, אלא סלח לנו ודון אותנו לפנים משורת הדין. אדם שלא מסביר כך את הפסוקים מתקשה בעניין הבחירה החופשית.
309 טעות חמישית – אנו רואים פסוקים מהם ניתן להבין שהקב"ה מקרב או דוחה את האנשים הרוצים להתקרב אליו, כמו שנאמר (תהילים קיט, לו): "הט ליבי אל עדותיך ואל אל בצע", וכן (תהילים קמא, ד): "אל תט ליבי לדבר רע", אולם הפירוש הנכון הוא, שפסוקים אלו נאמרו על כפרה, כלומר מבקש דוד, אם אתה תסלח לי אז ממילא אני אתקרב אליך ולא אשוב למרוד בך, אך אם אתה לא תסלח לי אהיה מיואש ואז אגיע למקום שאני לא חפץ להיות בו, על כן אני מבקש סליחה כדי שאעשה רק מעשים טובים, ואז גם "אלמדה פושעים דרכיך" (תהילים נא, טו).
310 טעות שישית – ישנם פסוקים שנראה מהם שהקב"ה שם בפה האדם דברים, כמו שנאמר (משלי טז, א): "לאדם מערכי לב, ומה' מענה לשון", אולם הכוונה כאן היא שהקב"ה טבע בנו יכולות בתחילת הבריאה כדי שנוכל להגשים את יעדינו, ועל כך אומר הפסוק (משלי כ, יב): "אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם".
311 טעות שביעית – לפעמים הפסוק מדבר בלשון גוזמא, ובני אדם טועים לחשוב שכוונת הפסוק כפי ההבנה הפשוטה, כמו שאומר הפסוק (משלי כא, א): "פלגי מים לב מלך ביד ה', אל כל אשר יחפוץ יטנו", יש מי שמבין מכאן שהקב"ה מכריח מלכים לפעול פעולות מסוימות, אך הפירוש הנכון הוא שאם המלך רוצה להטות את ליבו לעבודת ה', הרי זה קל כמו להטות מים.
לרפואת ג'וסלין שמחה בת מסעודה דורה דיה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
