ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ד - 354 אַךְ הָעוֹבֵד הוּא אֲשֶׁר יִחֵד לוֹ מִצְוָה אַחַת, לֹא יַעַבְרֶנָּה כָּל יְמֵי חַיָּיו, שֶׁאִם יַסְכִּים בְּזוּלָתָהּ* אוֹ יְחַלֵּק בָּהּ*, לֹא יְקַצֵּר בְּזֹאת כְּלָל, כְּאִלּוּ שָׂם לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יְאַבֵּד תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, אוֹ שֶׁלֹּא יִקְנֶה מָמוֹן מִצַּד אִסּוּרָא בְּשׁוּם פָּנִים, אוֹ שֶׁלֹּא יִבְעַל בְּעִילַת אִסּוּרָא מֵעוֹלָם, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. 355 וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ וּמַאֲרִיכִין לוֹ אֶת יָמָיו וְנוֹחֵל אֶת הָאָרֶץ, וּבֵאֲרוּ זֶה כְּגוֹן שֶׁיִּחֵד לוֹ מִצְוָה אַחַת לַעֲשׂוֹתָהּ כְּגוֹן כִּבּוּד אָב וָאֵם. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִצְוָה שֶׁלֹּא עָבַר עָלֶיהָ פַּעַם אַחַת אֵינוֹ נִקְרָא עוֹבֵד.
הממרה
356 אֲבָל הַמַּמְרֶה הוּא מִי שֶׁשָּׂם לְעַצְמוֹ חֹק לַחְלֹק עַל מִצְוָה אַחַת תָּמִיד, וְקַדְמוֹנֵנוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ מְשֻׁמָּד. וְהַדִּמְיוֹן בָּזֶה כְּאִלּוּ יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם מִי שֶׁרוֹאֶה כִּי מִצְוָה מֵהַמִּצְווֹת קִצֵּר בָּהּ, וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל לְשָׁמְרָהּ כְּאִלּוּ הָיָה קָשֶׁה לוֹ, מִצְוַת הָרִבִּית אוֹ מִצְוַת הַמַּאֲכָל, וְהוּא מִתְנַהֵג בְּאַחַת מֵהֶם כְּפִי מַה שֶּׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ. וְעַל כֵּן יֵשׁ לְכָל אָדָם מִצְוָה כְּפִי הִתְחַלְּקוּת דַּעְתָּם.
אמונות ודעות (105)
רבנים שונים
65 - מאמר חמישי חלק ו'
66 - מאמר חמישי חלק ז'
67 - מאמר חמישי חלק ח'
טען עוד
357 אֲבָל הַשָּׁלֵם מִי שֶׁהִתְיַשֵּׁר לוֹ* לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת וְהָאַזְהָרוֹת וְלֹא קִצֵּר בִּמְאוּמָה מֵהֶם, וְהוּא שֶׁיִּקָּרֵא צַדִּיק גָּמוּר. אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹשְׁבִים כִּי מְצִיאַת* אָדָם שֶׁהוּא כֵּן, רָחוֹק שֶׁיִּנָּצְלוּ לוֹ כָּל דְּרָכָיו, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁיִּתְיַשֵּׁר זֶה, כִּי אִם לֹא יִהְיֶה לֹא הָיָה הֶחָכָם* מְצַוֶּה בּוֹ. 358 וְאִם יֹאמַר אוֹמֵר, מִפְּנֵי שֶׁמָּצָאנוּ בַּתּוֹרָה (במדבר כח, כב): וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, יָדַעְנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר בִּלְתִּי חֵטְא, נֹאמַר כִּי זֶה נִכְתַּב עַל הָאֶפְשָׁר, וְאִם יֶחֱטָא יְכַפֵּר לוֹ בּוֹ, וְאִם לֹא* יִהְיֶה לָנוּ עָלָיו הַגְּמוּל. 359 וְאִם יֹאמַר, אֵיךְ אָמַר (קהלת ז, כ): כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא? נֹאמַר לֹא אָמַר זֶה כִּי אִם עַל הַיְכֹלֶת*, כִּי אֵין אֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים יָכוֹל לַעֲשׂוֹת טוֹב אֶלָּא הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת רַע, אֲבָל הוּא בּוֹרֵר בַּטּוֹב וּמַגְבִּירוֹ עַל הָרַע.
המקצר
360 אֲבָל הַמְקַצֵּר הוּא הַמֵּקֵל בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוּא שֶׁנֹּאמַר עָלָיו עוֹבֵר עַל מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהוּא הַמֵּקֵל בִּתְפִלִּין וּבְצִיצִית וּבְסֻכָּה וְלוּלָב וְשׁוֹפָר וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, וְהוּא בַּמַּעֲלָה* הַזֹּאת מִן הַחֵטְא.
המזיד
361 אַךְ הַחוֹטֵא הוּא הָעוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, אֲבָל לֹא עַל הַחֲמוּרוֹת, וּבְאֵי זֶה צַד נֵדַע שֶׁאֵינָם חֲמוּרוֹת? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִגְדִּילוּ עָנְשָׁם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא נִקְרָא עוֹבֵר עַל מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהוּא כְּמִי שֶׁמֵּקֵל בִּנְבֵלָה וּטְרֵפָה וְשַׁעַטְנֵז וּבְעוֹנְנוּת וּבְכַחַשׁ, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה שֶׁעִנְיָנוֹ בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא. החוטא
362 אֲבָל הַמֵּזִיד הוּא שֶׁעוֹבֵר עַל הַחֲמוּרוֹת, וְהֵם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם, וּמִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וְאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, וּבָזֶה נֵדַע כִּי הֵם חֲמוּרוֹת, כְּמוֹ הָעֲרָיוֹת וְחִלּוּל שַׁבָּת וְהָאֲכִילָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחָמֵץ בְּפֶסַח, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, הוּא בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא.
הכופר
363 אֲבָל הַכּוֹפֵר הוּא הָעוֹזֵב הָעִקָּר, רוֹצֶה לוֹמַר בּוֹרֵא הַכֹּל יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה, וְעָזְבוּ אוֹתוֹ עַל שְׁלֹשָׁה דְרָכִים, אִם שֶׁיִּהְיֶה עוֹבֵד זוּלָתוֹ מִדִּמְיוֹן עָשׂוּי*, אוֹ אָדָם אוֹ שֶׁמֶשׁ אוֹ יָרֵחַ, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּלֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁלֹּא עָבַד זוּלָתוֹ וְלֹא עֲבָדוֹ, וְהוּא אֵינֶנּוּ עוֹבֵד דָּבָר, לֹא אֱמֶת וְלֹא שֶׁקֶר, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּפָרָשַׁת (איוב כא, יד): וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּסָפֵק בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְהוּא נִקְרָא בְּשֵׁם מַאֲמִין, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפַּלֵּל וְיִתְחַנֵּן וְאֵין לִבּוֹ שָׁלֵם וּמַאֲמִין, וְהוּא מְפֻתֶּה בְּמַאֲמָרוֹ וּבֶאֱמוּנָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָמַר (תהלים עח, לו-לז): וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ. וְהוּא נִקְרָא מִי שֶׁנִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם, וְהוּא בַּמַּעֲלָה הַזֹּאת מִן הַחֵטְא. 364 וְאֵלֶּה כֻּלָּם כַּאֲשֶׁר יָשׁוּבוּ, יְכֻפַּר לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, חוּץ מִמַּה שֶּׁכָּתַב בּוֹ הַבּוֹרֵא לֹא יְנַקֶּה, כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תָבוֹא עָלָיו רָעָה עוֹלָמִית.
________________________
בְּזוּלָתָהּ − מצווה אחרת. יְחַלֵּק בָּהּ − יעבור על מצוה אחרת. הִתְיַשֵּׁר לוֹ − דרכו ישרה. מְצִיאַת − מציאות. הֶחָכָם − ה'. וְאִם לֹא וכו ' − אם לא יחטא אדם מישראל, תפקיד הקורבן יהיה להרבות את שכרנו. הַיְכֹלֶת − הבחירה החופשית. בַּמַּעֲלָה − מדרגה. מִדִּמְיוֹן עָשׂוּי – פסל ומסכה.
ביאורים
354 -ד- פירוט דרגות האדם
בתחילת פרק ב אמר רס"ג: "שמדרגות בני אדם בשער הזכיות והחובות עשרה מעלות; צדיק ורשע, ועובד וממרה, ושלם ומקצר, וחוטא ומזיד, ושב וכופר ." בפרקים הקודמים הוא דן במדרגות צדיק ורשע, ומתוך כך דן בסוגית צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ועתה הוא חוזר לדון בשאר המדרגות.
עובד – עובד הוא אדם שבחר לקיים מצווה אחת בשלמות כל ימי חייו, אף שלעיתים הוא עובר על מצוות אחרות, אך על מצווה זו הוא מקפיד שלא לעבור. לדוגמה, הוא מחליט לא לבטל אף תפילה ושלא לעבור על זמן תפילה, או לקיים את מצוות כיבוד אב ואם, או להשיג ממון רק על פי דין, וכן על זו הדרך, שבמצווה מסוימת מקפיד בכל תנאי.
355 על דרגה זו אמרו חז"ל (קידושין פרק א משנה י, וראה פירוש הרמב"ם למשנה מכות פרק ג, טז): "כל העושה מצווה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ", ופרשו זאת (ירושלמי קידושין פרק א ה"י) שייחד מצווה מסוימת, כגון: כיבוד אב ואם. אבל אדם שמקיים מצוות אך לא בחר להקפיד על מצווה אחת שלא לעבור עליה לעולם, לא נקרא "עובד".
356 מורד – אדם שהחליט לעבור על מצווה מסוימת באופן קבוע הוא מורד, וחכמים קראו לאדם כזה "משומד" (ראה חולין ה, א וע"ז כו, ב שם עוסקת הגמרא במומר). דוגמה לזה, אדם שחושב שבמצווה מסוימת חז"ל החמירו יותר מדי, ולכן מזלזל בה, או שקשה לו לשמור מצוה מסוימות, ולכן מחליט שאין שומר עליה.
357 שלם – אדם ששומר את כל מצוות העשה והלא תעשה, ואין הוא עובר על אף אחת מהן, וזהו הנקרא צדיק גמור. אף על פי שאנשים חושבים שלא יכול להיות אדם ששומר את כל המצוות ואינו נכשל כלל, הם טועים. אם לא הייתה קיימת מציאות של אדם השומר את כל התורה כולה, הקב"ה לא היה מצווה את בני האדם לשמור על המצוות, מפני שהוא מצווה את בני האדם רק דברים שהם מסוגלים לעמוד בהם.
358 לכאורה אפשר להקשות, כיצד אפשר לומר שיש אנשים ללא עוונות, הרי כתוב: "ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם", משמע שהשעיר בא לכפר על כל בני ישראל שחוטאים? אלא יש לומר, שהפסוק לא בא לקבוע מציאות, אלא להתייחס למציאות אפשרית, דהיינו אם אנשים חטאו, השעיר מכפר עליהם, ומי שלא חטא, הקרבת השעיר היא זכות בעבורו.
359 ואם יאמר אדם, הרי כתוב (קהלת ז, כ): "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" הרי שאין אדם שלא חוטא? אך אין זה נכון, אין כוונת הפסוק לתאר את המציאות, אלא את היכולת, כלומר אומר הפסוק שאין אדם שיכול לעשות רק טוב ואין לו יכולת לחטוא. גם לצדיק יש שני יצרים, יצר טוב ויצר רע, אלא שהצדיק משליט את יצר הטוב על יצר הרע, ולכן יש צדיקים שלא חוטאים כלל.
360 מקצר – אדם המזלזל במצוות עשה, כגון אדם המזלזל בציצית, תפילין, סוכה, לולב, שופר וכו'.
361 חוטא – אדם העובר על מצוות לא תעשה הקלות ולא על החמורות. כיצד נדע מהי מצות לא תעשה קלה ומהי חמורה? דבר זה אנו לומדים על פי עונשה בעולם הזה, מצוות לא תעשה שלא החמירה התורה בעונשה בעולם הזה, היא מצוות לא תעשה קלה, כגון: נבילה, טריפה, לבישת שעטנז, עוננות וכחש, וכן כל מצוות לא תעשה הדומות להן.
362 המזיד – העובר על מצוות לא תעשה החמורות, היינו שעונשן חמור בעולם הזה, כרת, מיתה בידי שמים וארבע מיתות בית דין, שבאים על איסורים חמורים כגון: עריות, חילול שבת, אכילה ביום כיפור, חמץ בפסח וכו'.
363 כופר – אדם שעזב את העיקר, היינו את האמונה בה'. יש שלושה סוגים של כופרים -
1. מי שלא עובד את ה' אלא עובד עבודה זרה, כמו: פסל ומסיכה, אדם, שמש או ירח, כמו שנאמר (שמות כ, ב-ג): "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ".
2. אדם שלא עובד את הקב"ה ולא עובד אלוה אחר, כמו שאמר איוב (כא, יד): "ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו".
3. אדם המסופק באמונתו, ואף שנראה כמאמין, מתפלל ומתחנן, אך אין ליבו ואמונתו שלמים, כמו שנאמר (תהילים עח, לו-לז): "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וליבם לא נכון עימו ולא נאמנו בבריתו".
364 כל האנשים הללו, אם יחזרו בתשובה, ימחלו עוונותיהם בעולם הזה, חוץ מהעבירות שכתוב בהן: "לא ינקה", שעליהן מקבלים ייסורים בעולם הזה.
להצלחת יואל דוב בן מרדכי הי"ו
לעילוי נשמת שושן בן פלילה ז"ל
איך ללמוד גמרא?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אנחנו קודש למענך
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תורה מן השמים
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
