ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
- ו - 480 וְאַחַר כֵּן הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּתּוֹרָה בַּשִּׁירָה אֲשֶׁר שָׂמָהּ לְעֵד לוֹ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמַר (דברים לא, יט): לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמָצָאתִי בָּהּ זִכְרוֹן תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַיְשׁוּעָה, וְהוּא מְבִיאָהּ עַל סֵדֶר. 481 סִפֵּר תְּחִלָּה חַסְדּוֹ עַל עַצְמוֹ* בְּאָמְרוֹ (שם לב, ו): הֲלוֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ, עַד וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר (שם יד). וְאַחַר כֵּן סִפֵּר בָּעֳטָם וְכַחֲשָׁם (שם טו): וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, עַד (שם יט): מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. וְאַחַר כֵּן סִפֵּר קִצְפּוֹ עֲלֵיהֶם וְעָנְשׁוֹ לָהֶם בְּאָמְרוֹ (שם כ): וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם וגו', אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם (שם כו). 482 וְאַחַר כֵּן סִפֵּר חֶמְלָתוֹ עֲלֵיהֶם בִּגְבוֹר הָאוֹיֵב עֲלֵיהֶם וְהִתְרוֹמְמוֹ בְּאָמְרוֹ (שם כז): לוּלֵא כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר, וּמַה שֶּׁעָתַד לָאוֹיֵב מִן הַנְּקָמָה וְהַשָּׁלוֹם, בְּאָמְרוֹ (שם לד): הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, וּמֵרַחֲמָיו עַל עַמּוֹ בְּעֵת רֹב חֻלְשָׁתוֹ* וּמִעוּט יְכָלְתּוֹ בְּאָמְרוֹ (שם לו): כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ, עַד יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה (שם לח). 483 וְאַחַר כֵּן יָעַד בְּהִגָּלוֹתוֹ לְהַצִּילוֹ וְלִגְאֹל אוֹתוֹ, בְּאָמְרוֹ (שם לט): רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. וְהֵשִׁיב* בָּזֶה עַל אַרְבַּעַת מִינֵי הַמַּכְחִישִׁים, הָרִאשׁוֹנִים מֵהֶם מִי שֶׁאָמַר כִּי אֵין בּוֹרֵא הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. וּמֵהֶם מִי שֶׁאָמַר שֶׁהוּא בּוֹרֵא אַךְ שֻׁתָּף עִמּוֹ, הֵשִׁיב עָלָיו: וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. 484 וְהַשְּׁלִישִׁי מִי שֶׁהִכְחִישׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה. וּבַעֲבוּר שֶׁיָּדַע שֶׁהָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר, כִּי רוֹצֶה בְּאָמְרוֹ: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, שֶׁהוּא מֵמִית דּוֹר וּמְחַיֶּה דּוֹר אַחֵר אַחֲרָיו, חִבֵּר אֵלָיו: מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, לְבָרֵר אֶצְלֵנוּ כִּי כַּאֲשֶׁר הַנִּרְפָּא הוּא אֲשֶׁר מָחַץ, כֵּן הַמְחֻיֶּה הוּא אֲשֶׁר הֵמִית. 485 וְהָרְבִיעִי מִי שֶׁהִכְחִישׁ הַחֶשְׁבּוֹן וְהָעֹנֶשׁ*, הֵשִׁיב עָלָיו בְּאָמְרוֹ: וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. 486 וְאַחַר כֵּן סִדֵּר שְׁאָר עִנְיְנֵי הַיְשׁוּעָה בְּאָמְרוֹ: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי (שם מא), אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם (שם מב), הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ (שם מ). וְכָל זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי וּבֵאַרְתִּי:
___________________________
עַל עַצְמוֹ – של ה'. חֻלְשָׁתוֹ – של עם ישראל. וְהֵשִׁיב – דחה. הַחֶשְׁבּוֹן וְהָעֹנֶשׁ – השכר והעונש.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
91 - לימוד שבועי באמונה טז - כב ניסן תשע"ו
92 - מאמר שביעי חלק ח'
93 - מאמר שביעי חלק ט'
טען עוד
480 -ו- תחיית המתים מוכחת מן התורה
לא רק בנביאים ובכתובים מופיעה ההבטחה לתחיית המתים, אלא גם בתורה עצמה. בשירת האזינו, עליה נאמר בספר דברים (לא, יט): "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", מוזכרת תחיית המתים.
481 בתחילה הקב"ה מספר על החסד אשר עשה עמנו (דברים לב, ו-יד): "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור... ודם עינב תשתה חמר". בהמשך השירה מסופר על המרידה של עם ישראל (פסוקים טו-יט): "וישמן ישרון ויבעט... מכעס בניו ובנותיו", ולאחר מכן התורה מספרת על העונש שה' יביא עליהם (פסוקים כ-כו): "אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם... אשביתה מאנוש זכרם".
482 לאחר פסוקים אלו, התורה כותבת את רחמיו של ה' על עם ישראל כאשר האויבים יתגברו עליו (פסוק כז): "לולא כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו...", את הנקמה והשלום עם אומות העולם (פסוקים לד-לה): "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם...", ואת רחמי ה' על עם ישראל כשהוא יהיה חלש (פסוקים לו-לח): "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם...".
483 אחר כך מבטיח ה' שיתגלה כדי להציל את ישראל ולגואלם (פסוק לט): "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל". בפסוק זה הקב"ה עונה על ארבעה סוגי כפירה: א. כנגד מי שאומר שאין בורא לעולם נאמר: "ראו כי אני אני הוא", ב. כנגד האומר שה' הוא הבורא אך יש עימו שותף לבריאה נאמר: "ואין אלהים עמדי".
484 ג. כנגד מי שאומר שאין תחיית המתים, נאמר: "אני אמית ואחיה". מכיון שאפשר לטעון, שכוונת הפסוק שה' ממית דור אחד ומחייה את הדור שאחריו, נאמר מיד: "מחצתי ואני ארפא" שנבין שכשם שהרפואה היא למי שנמחץ, כך התחיה היא למי שהומת.
485 ד. כנגד מי שאינו מאמין בשכר ועונש, נאמר: "ואין מידי מציל", כלומר ה' רואה את כל הנעשה בעולם, והחוטא צפוי לקבל עונש ואין מי שיצילו מיד ה'.
486 לאחר מכן המשיך בתיאור הגאולה (פסוקים מא-מג): "אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם: אשכיר חיצי מדם וחרבי תאכל בשר, מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב: הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו", כל הניסים האלו יהיו בעולם הזה, כמו שנאמר לעיל.
איך ללמוד אמונה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך ללמוד גמרא?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שיא השיאים בפסח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
