ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר שביעי חלק ח'

דף הבית בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה אמונות ודעות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ט"ז ניסן התשע"ו

מאמר שביעי חלק ח'

ט"ז ניסן התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

שירת האזינו
- ו - 480 וְאַחַר כֵּן הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּתּוֹרָה בַּשִּׁירָה אֲשֶׁר שָׂמָהּ לְעֵד לוֹ עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמַר (דברים לא, יט): לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמָצָאתִי בָּהּ זִכְרוֹן תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת הַיְשׁוּעָה, וְהוּא מְבִיאָהּ עַל סֵדֶר. 481 סִפֵּר תְּחִלָּה חַסְדּוֹ עַל עַצְמוֹ* בְּאָמְרוֹ (שם לב, ו): הֲלוֹא הוּא אָבִיךְ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ, עַד וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר (שם יד). וְאַחַר כֵּן סִפֵּר בָּעֳטָם וְכַחֲשָׁם (שם טו): וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, עַד (שם יט): מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו. וְאַחַר כֵּן סִפֵּר קִצְפּוֹ עֲלֵיהֶם וְעָנְשׁוֹ לָהֶם בְּאָמְרוֹ (שם כ): וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם וגו', אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם (שם כו). 482 וְאַחַר כֵּן סִפֵּר חֶמְלָתוֹ עֲלֵיהֶם בִּגְבוֹר הָאוֹיֵב עֲלֵיהֶם וְהִתְרוֹמְמוֹ בְּאָמְרוֹ (שם כז): לוּלֵא כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר, וּמַה שֶּׁעָתַד לָאוֹיֵב מִן הַנְּקָמָה וְהַשָּׁלוֹם, בְּאָמְרוֹ (שם לד): הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, וּמֵרַחֲמָיו עַל עַמּוֹ בְּעֵת רֹב חֻלְשָׁתוֹ* וּמִעוּט יְכָלְתּוֹ בְּאָמְרוֹ (שם לו): כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ, עַד יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה (שם לח). 483 וְאַחַר כֵּן יָעַד בְּהִגָּלוֹתוֹ לְהַצִּילוֹ וְלִגְאֹל אוֹתוֹ, בְּאָמְרוֹ (שם לט): רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. וְהֵשִׁיב* בָּזֶה עַל אַרְבַּעַת מִינֵי הַמַּכְחִישִׁים, הָרִאשׁוֹנִים מֵהֶם מִי שֶׁאָמַר כִּי אֵין בּוֹרֵא הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא. וּמֵהֶם מִי שֶׁאָמַר שֶׁהוּא בּוֹרֵא אַךְ שֻׁתָּף עִמּוֹ, הֵשִׁיב עָלָיו: וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. 484 וְהַשְּׁלִישִׁי מִי שֶׁהִכְחִישׁ תְּחִיַּת הַמֵּתִים, הֵשִׁיב עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה. וּבַעֲבוּר שֶׁיָּדַע שֶׁהָיָה מִי שֶׁיֹּאמַר, כִּי רוֹצֶה בְּאָמְרוֹ: אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, שֶׁהוּא מֵמִית דּוֹר וּמְחַיֶּה דּוֹר אַחֵר אַחֲרָיו, חִבֵּר אֵלָיו: מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, לְבָרֵר אֶצְלֵנוּ כִּי כַּאֲשֶׁר הַנִּרְפָּא הוּא אֲשֶׁר מָחַץ, כֵּן הַמְחֻיֶּה הוּא אֲשֶׁר הֵמִית. 485 וְהָרְבִיעִי מִי שֶׁהִכְחִישׁ הַחֶשְׁבּוֹן וְהָעֹנֶשׁ*, הֵשִׁיב עָלָיו בְּאָמְרוֹ: וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל. 486 וְאַחַר כֵּן סִדֵּר שְׁאָר עִנְיְנֵי הַיְשׁוּעָה בְּאָמְרוֹ: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי (שם מא), אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם (שם מב), הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ (שם מ). וְכָל זֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי וּבֵאַרְתִּי:
___________________________
עַל עַצְמוֹ – של ה'. חֻלְשָׁתוֹ – של עם ישראל. וְהֵשִׁיב – דחה. הַחֶשְׁבּוֹן וְהָעֹנֶשׁ – השכר והעונש.


ביאורים

480 -ו- תחיית המתים מוכחת מן התורה
לא רק בנביאים ובכתובים מופיעה ההבטחה לתחיית המתים, אלא גם בתורה עצמה. בשירת האזינו, עליה נאמר בספר דברים (לא, יט): "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", מוזכרת תחיית המתים.
481 בתחילה הקב"ה מספר על החסד אשר עשה עמנו (דברים לב, ו-יד): "הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך, זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור... ודם עינב תשתה חמר". בהמשך השירה מסופר על המרידה של עם ישראל (פסוקים טו-יט): "וישמן ישרון ויבעט... מכעס בניו ובנותיו", ולאחר מכן התורה מספרת על העונש שה' יביא עליהם (פסוקים כ-כו): "אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם... אשביתה מאנוש זכרם".
482 לאחר פסוקים אלו, התורה כותבת את רחמיו של ה' על עם ישראל כאשר האויבים יתגברו עליו (פסוק כז): "לולא כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו...", את הנקמה והשלום עם אומות העולם (פסוקים לד-לה): "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם...", ואת רחמי ה' על עם ישראל כשהוא יהיה חלש (פסוקים לו-לח): "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם...".
483 אחר כך מבטיח ה' שיתגלה כדי להציל את ישראל ולגואלם (פסוק לט): "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא, ואין מידי מציל". בפסוק זה הקב"ה עונה על ארבעה סוגי כפירה: א. כנגד מי שאומר שאין בורא לעולם נאמר: "ראו כי אני אני הוא", ב. כנגד האומר שה' הוא הבורא אך יש עימו שותף לבריאה נאמר: "ואין אלהים עמדי".
484 ג. כנגד מי שאומר שאין תחיית המתים, נאמר: "אני אמית ואחיה". מכיון שאפשר לטעון, שכוונת הפסוק שה' ממית דור אחד ומחייה את הדור שאחריו, נאמר מיד: "מחצתי ואני ארפא" שנבין שכשם שהרפואה היא למי שנמחץ, כך התחיה היא למי שהומת.
485 ד. כנגד מי שאינו מאמין בשכר ועונש, נאמר: "ואין מידי מציל", כלומר ה' רואה את כל הנעשה בעולם, והחוטא צפוי לקבל עונש ואין מי שיצילו מיד ה'.
486 לאחר מכן המשיך בתיאור הגאולה (פסוקים מא-מג): "אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם: אשכיר חיצי מדם וחרבי תאכל בשר, מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב: הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו", כל הניסים האלו יהיו בעולם הזה, כמו שנאמר לעיל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il