ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שו"ת "במראה הבזק"
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- בר מצווה
כסלו תשס"ד
השתתפות גר בחגיגת בר מצווה של אח לא יהודי, המתקיימת בבית כנסת רפורמי
שאלה
שו"ת "במראה הבזק" (597)
רבנים שונים
247 - זכות ההחלטה בדבר הכיתוב על מצבה
248 - חגיגת בר מצווה של אח לא יהודי
249 - דיני גיור
טען עוד
מצד אחד זה נקרא בשם בית כנסת, ומאידך גיסא היה נראה לומר שבכלל אין חל שָם שֵם בית כנסת פסול: אין מניין כשר, אין מחיצה, אין קריאת התורה, אין נוסח תפילה – אלא יש שם בית דירה שמשתמשים בו לקרוא בנוסח "תפילה" רפורמי, ומתקבצים לשמוע דבר מוסר, שהנוכחים מתכוונים לקבל שם איזה רגש של רוחניות. גם אולי אין חשש מראית עין, כיוון שאין אף אחד שומר מצווה שיכיר שהבחור עושה שלא כשורה, והרי זה כחוץ לתחום היישוב היהודי האמיתי.
ובאותו עניין אוסיף לשאול מה חוות דעתכם על הברכות שמלמדים את הבחור "בר המצווה": לכאורה נראה שאם גוי רוצה להביע ברכה לבורא יתברך אסור לו להשתמש בנוסח ובמטבע הברכות שלנו; וכן, איך אפשר להתיר לו לומר "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", ו"אשר בחר בנו" וכו'?
תשובה
יש להימנע ככל שניתן מלהיכנס לבית תפילה רפורמי, אף בשעה שאין מתקיימת שם תפילה; אולם במקרה המתואר בשאלה, כאשר יחסי הבן ואביו עלולים להתקלקל כתוצאה מאי השתתפות בחגיגת בר המצווה, יש להקל[1] בכך[2]. אולם, אין להשתתף ב"תפילה", משום שאין זה ראוי ליטול חלק פעיל בתפילה רפורמית[3].
א. אסור לגוי לקיים מצווה המיועדת לישראל אם הוא חושב שהוא מצווה בה, וממילא אין לו לברך במקרה כזה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו"[4]. אם הוא מודע לכך שתורת אמת נתנה לישראל ואע"פ שאינו מצווה ורוצה לקיימה מצד מעלה בלבד. הרי שבמצוות שבין אדם לחברו כגון כיבוד הורים, צדקה וכד' יש מעלה (אלא שאין מברכים על מצוות אלו), ובמצוות שבין אדם למקום נחלקו האחרונים אם יש בכך מעלה, ואם יש – אם שייכת ברכה לגוי אף-על-פי שאינו מצווה[5]. ובשעת הצורך, כגון בגוי העומד בפני גיור ומודע לכך שאינו חייב עדיין במצווה – יש מקום להקל ולענות "אמן" על ברכותיו[6].
ב. מותר לגוי לברך ברכות הנהנין וכן להתפלל (ומותר לענות "אמן" על ברכות אלו), ואם הוא זקוק לסיוע משמים (כגון להתפלל על חולה) יש בכך אפילו מצווה[7].
[1] תחילת מעשיהם של ראשי התנועה הרפורמית הייתה בשינוי סדרי התפילה בבית הכנסת – החל מהזזת מקום הבימה וכלה בנגינת עוגב ובתערובת נשים וגברים. דעת "מחנה חיים" (יו"ד ג סי' ל) שהרפורמים דינם כמינים, שעליהם נאמר (שבת קטז ע"א): "אפילו אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו, נכנס לבית ע"ז ואין נכנס לבתיהן של אלו, שהללו מכירים וכופרים, והללו אין מכירים וכופרים". כלומר, לדעתו אין להיכנס לבתי תפילתם אפילו במקרים של פיקוח נפש. אך מהר"ם שיק (או"ח סי' עא) דוחה דברים דומים שהובאו בספר "מחולת המחניים", ומסיק שאין איסור להיכנס לבית תפילתם בשעה שאינם מתפללים בו, אך מכל מקום ראוי להחמיר בכך, כמובא בשו"ע (או"ח סי' רמד סע' ג), שבית שנבנה בשבת על-ידי גוי באיסור, ראוי להחמיר שלא להיכנס אליו. ונראה שבנדון דידן, שמדובר בשלום במשפחה, ניתן לסמוך על מהר"ם שיק להקל (ואף שגם לדעתו ראוי להימנע מלהיכנס, הרי כאן יש צורך גדול). ואף ש"מחנה חיים" טען שיש כאן איסור של "ייהרג ובל יעבור" דבריו קשים, מפני שרש"י (שבת קטז ע"א ד"ה ספרי מינין וד"ה שאפילו רודף) מפרש שמינין הם המשרתים לעבודה זרה, והסיבה שהם חמורים משאר עובדי עבודה זרה היא משום שעובדי עבודה זרה רגילים עושים זאת משום שכך למדו מאבותיהם; ואם כן אין להביא ראיה מסוגיה זו לענייננו. נוסף לכך יש לצרף לקולא את העובדה שאין מדובר במבנה המיועד לתפילתם, אלא בדירה שהפכוה למקום תפילה, שייתכן שהיא יותר קלה מבית תפילה גמור, ואם כן לא רק לדעת מהר"ם שיק אפשר להיכנס – אלא ייתכן שבזה יודה גם "מחנה חיים", הסובר שיש איסור חמור הדומה לכניסה לבית עבודה זרה (ואף חמור ממנו), משום שיסוד האיסור בבית עבודה זרה הוא שנראה כמודה לדתם, ובבית פרטי שיש בו תפילות ייתכן שאין שייך לומר שנראה כמודה לדתם, כיוון שאין הדבר גלוי כלפי חוץ, שיש שם בית תפילה (אך ייתכן שהאיסור אינו נובע ממה שנראה בעולם, אלא ממה שנראה כלפי שמיא כמודה, או כלפי מי שנמצא בבית התפילה, ולפי זה אין היתר לפי "מחנה חיים"). גם "אגרות משה" (אבה"ע ב סי' יז) אומר שמדינא אין בזה איסור אלא בשעת תפילתן (אף שגם מדבריו שם משמע שאין הדבר ראוי, מכל מקום הוא התיר להיות שם לצורך חתונה שנעשית כהלכתה).
[2] נוסף לצדדים אלה יש להביא בחשבון גם את השיקול של הכרת הטוב וחילול השם שעלול להיגרם מהתעלמות מהשמחה בביתו של האב היהודי.
[3] שאלת היחס לתנועה הרפורמית בימינו (שנת התשס"ד) עולה מחדש לדיון בין הפוסקים. עד לפני עשרות שנים בודדות התנועה הרפורמית איימה איום קיומי על היהדות הנאמנה, וחלק ניכר מהכרעות הפוסקים לקחו בחשבון פיקוח נפש רוחני זה. כיום רוב רובם של הטמפלים שלהם עומדים שוממים והיהדות האורתודוקסית היא הפורחת, ברוך ה'. ייתכן שהמצווה כיום היא להציל את דור ההמשך של בני התנועה הרפורמית ולמשוך אותם בעבותות אהבה לדרך הישר והטוב. במקרה זה אנו רואים שהאב היהודי משתדל לקיים חיים יהודיים במקומו, אף אם איננו מסכימים לדרכו, ולכן הכרענו לכיוון של חיזוק הקשר, שבעזרת ה' יביא לחזרה בתשובה ואולי אף לגיור כהלכה של שאר בני המשפחה.
[4] רמב"ם (מלכים פרק י הל' י) פסק שגוי שרצה לעשות מצווה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר – אין מונעים אותו לעשות אותה כהלכתה; ועיין בתשובת הרמב"ם (מהד' פריימן קמח) ומדקדק רדב"ז שדווקא אם עשאה כדי לקבל שכר מותר, אך אסור לו לעשות מצווה אם הוא חושב שהוא מצווה בה, שהרי בהלכה קודם הוא פסק שאין מניחים לגוי לעשות מצוות לעצמו, אלא "יהיה גר צדק או יעמוד בתורתו בלי תוספת או גרעון". עיין דיון ארוך בנושא לקמן תשובה ל ובעיקר בהערה 5. וכן פסקו שו"ת "הר צבי" (יו"ד סי' רטו) ו"אגרות משה" (או"ח ב סי' כה). לגבי תפילין, ספר תורה ומזוזה ראה רדב"ז (שם) שמסתפק אם מניחים אותו לקיים אף כשיודע שאינו מצווה.
[5] נחלקו הראשונים אם נשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא שהן פטורות ממנה. דעת תוספות (ראש השנה לג ע"א ד"ה הא, עירובין צו ע"א ד"ה דילמא ועוד), רא"ש (ר"ה פרק ד סי' ז), ר"ן (ר"ה ט ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה ולעניין ברכה) וטור (או"ח סי' תקפט, אף-על-פי שבסי' יז הוא פוסק שעדיף שלא יברכו), שנשים יכולות לברך, אף שהן אומרות "וציוונו" והן אינן מצוות. לעומתם סוברים רמב"ם (ציצית פרק ג הל' ט) ורש"י (מובא בשמו בהגהות מימוניות שם אות מ) שאסור לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן, כיוון שאינן מצוות ואיך יאמרו "וציוונו". במחלוקת זו פסק שו"ע (סי' תקפט סע' ו) שאסור להן לברך, ואילו רמ"א (שם) מביא שהמנהג לברך.
אלא שגם לדעת הסוברים שיכולות לברך, אומר ר"ן (שם) שהסיבה היא "דכיוון שהאנשים נצטוו ואף הן נוטלות שכר, שפיר יאמר וציוונו", ומשמע מדבריו שזה כיוון שיש מצווה כזאת בעם ישראל, והנשים הן חלק מהציבור, אלא שהתורה הקלה לפטרן ויש להן שייכות למצווה אם הן רוצות; ואפילו לשיטת הרמ"א, שנשים יכולות לברך, משמע שזה כיוון שהן חלק מהציווי הכללי לעם ישראל, מה שאין כן בגויים, שברכתם על מצווה שאינם מצווים בה היא ברכה לבטלה.
אמנם "דברות משה" (קידושין סי' מה ענף ב), נוסף להסבר הזה של הר"ן, מביא הסבר נוסף מדוע נשים רשאיות לברך לדעת הראשונים הנ"ל: למרות שהן לא נכללו בציווי, מכך שהתורה ציוותה זאת לגברים אנו לומדים שהדבר טוב וישר לכולם, ולכן יש ערך מסוים לעשייה גם של מי שאינו מצווה, ולכן יכולות לברך על כך (ומוסיף "דברות משה" שזה בתנאי שאיסור ברכה לבטלה הוא רק מדרבנן, ולכן צורך קטן של "טוב וישר" מתירו, אך אם ברכה לבטלה אסורה מדאורייתא, כיוון שאומרות "וציוונו" והן אינן מצוות לא יברכו).
לפי זה גם גויים יכולים לברך על מצוות, אך "דברות משה" מסייג זאת באמרו שמדובר רק במצוות שבין אדם לחברו שמצאנו (כגון בקידושין לא ע"א לגבי כיבוד אב ואם) שיש להם שכר על כך כמי שאינם מצווים ועושים, אך לא במצוות שבין אדם למקום, שייתכן שרעות להם, כמו שראינו במפורש לגבי שבת (סנהדרין נט ע"א).
בקונטרסי שיעורים על קידושין לרב גוסטמן (שיעור כ) נסתפק בשאלה זו, ומוכיח מדרשות ר"ן (דרוש ה נוסח ב) שיש לגוי שכר אם קיים מצוות, למעט מה שנאסר במפורש כמו שבת, ולכן לדעתו יכול לברך (ואמנם נאמר במפורש בקידושין לא ע"א שיש לגוי שכר על כיבוד הורים, אך כנראה הוכחתו היא שהדבר שייך גם במצוות שבין אדם למקום). ונראה שהרב גוטסמן סבר כהסבר השני שהבאנו בשם "דברות משה" – שאם יש שכר מוכח שהדבר טוב, ולכן ניתן לברך אף שאינו מצווה, כיוון שיש לכך ערך של מצווה (וכן כתב במפורש לגבי אישה שהפטור הוא של הגברא, אך מצד החפצא הדבר נקרא מעשה מצווה).
אלא שיש לדון, שאף אם ברכתו היא לבטלה, לא מצאנו איסור לגוי לברך ברכה לבטלה, ובמיוחד לשיטת התוספות (ר"ה לג ע"א ד"ה הא), שגם בישראל ברכה לבטלה היא איסור דרבנן בלבד, ולא מצאנו שיש איסורי דרבנן שחלים על גויים, וגם למי שסובר שהאיסור מדאורייתא – הוא דווקא בישראל ולא בגויים. ולכן אם מלמדים אותו (כגון גוי העומד לפני גיור וכד') שאינו מחויב במצווה ועושה אותה רק כדי לקבל שכר, יש מקום להתיר לו לברך, כיוון שאף אם זו ברכה לבטלה, אין לגוי איסור של ברכה לבטלה ובאמירת "וציוונו" אינו מכוון שהוא עושה את המצווה מצד שהוא מצווה.
לגבי ברכת התורה הדברים חמורים יותר, כיוון שרמב"ם פוסק (שם) שגוי העוסק בתורה חייב מיתה, ואמנם בז' מצוות בני נח יכול לעסוק, וכתב "אבי עזרי" (תלמוד תורה פרק א הל' יג) שיכול גם לברך "וציוונו" על כך. אם הוא לומד לקראת גיור לפי המהרש"א (שבת חידושי אגדות לא ע"א) שלדעתו רשאי ללמוד תורה רשאי גם לברך, אך נראה שיש לחלק בין ברכת "וציוונו לעסוק בדברי תורה" וברכת "אשר בחר בנו", שאינה שייכת כלל בגוי.
[6] כיוון שזה ספק ברכה לבטלה, כנזכר לעיל, אין לענות אחריה "אמן" – ראה שו"ע (או"ח סי' רטו סע' ב) ו"אגרות משה" (או"ח ב סי' נ; ג סי' כא כב), שכשאין שם ברכה עליה אין לענות "אמן". ואף שראינו שייתכן שאין כאן ברכה לבטלה, מביא "משנה ברורה" (שם ס"ק יב) אות ט"ז, שגם בברכה מותרת של גוי אין חיוב לענות "אמן", ואם כן יש ספק איסור ובכל מקרה אינו חייב ולא יענה, אלא שבמקום צורך יש לסמוך על הדעות המקלות בזה (ובמיוחד שגם ב"אגרות משה" ניתן להבין שדווקא כשהמברך הוא כופר חל איסור לענות "אמן", ולא בסתם ברכה לבטלה).
[7] לגבי תפילה: "אגרות משה" (או"ח ב סי' כה). לגבי ברכות: ראה רמ"א (או"ח סי' רטו סע' ב) שמתיר לענות "אמן" לאחר ברכה של גוי, אם שמע את כולה מפיו ומוכח שאין כאן ברכה לבטלה (ואין מכאן ראיה לברכת המצוות, ששם מדובר על ברכות הנהנין).
איך עושים קידוש?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
בריאת העולם בפרשת לך לך
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מי אתה עם ישראל?
מה עניינו של ט"ו בשבט?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
