ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- מצורע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הר מרדכי אליהו זצוק"ל
הצרוע מרפא את עצמו
פרשת "מצורע" פותחת בעניין טהרתו של המצורע: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן. וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ" (ויקרא יד, א-ג). שואלים המפרשים, מדוע האריכה התורה בלשונה וכתבה "וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּע"? לכאורה היה עליה לכתוב "והנה נרפא הצרוע", וזהו!
אלא, נגע צרעת בא על מי שדיבר לשון הרע, או הוציא שם רע. וידוע, שהצרעת היא מחלה קשה, ואפילו כיום אין לה תרופה. אבל אומר בעל אור החיים הקדוש, שהצרוע יכול לרפא את עצמו על-ידי שיחזור בתשובה. ולכן נאמר "וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּע" – הצרוע יכול להביא רפואה לעצמו – על-ידי תשובה, וכלשונו של הרב: "והוא מה שגמר אומר 'נרפא נגע הצרעת מן הצרוע' פירוש – מן הצרוע באה רפואתו ששב ורפא לו".
התנערי מעפר, קומי
מעין זה אומר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי זיע"א על הפסוק (ישעיה נב, ב) "התנערי מעפר קומי": מעשה באדם אחד שהלך ברחוב וראה תרנגולת מתפלשת בעפר ובחול. ראה את הלכלוך הדבוק בה וריחם עליה. רצה להביא מברשת ומלקחיים ולהוציא את כל העפר והלכלוך שהסתתר בין נוצותיה. למזלו ולמזלה של התרנגולת, קודם שהביא את המברשת והמלקחיים עמדה התרנגולת מול השמש, כך שהלכלוך התייבש, ואחר כך ניערה את עצמה וכל העפר והלכלוך עפו ברוח והיא חזרה להיות נקייה כבתחילה.
כך אומר הבן איש חי, אפשר לנסות לנבור בתוך נפשו של אדם ולנסות להחזירו בתשובה. אבל מי שרוצה לחזור בתשובה – עליו לקום בעצמו ולעשות מעשה, כמו אותה תרנגולת שניערה עצמה מהעפר. זה הרבה יותר פשוט, הרבה יותר נעים והרבה יותר מהר.
נכון שיש עשרת ימי תשובה, ויש ראש השנה ויום כיפור. יש מעלה בקריאת ספרי מוסר והלכה ויש דרשות של חכמים שמעוררים את האדם לתשובה. אבל העיקר הוא האדם עצמו, שצריך לעשות את המעשה בעצמו.
מנהל העבודה הדקדקן
על כך מוסיף הבן איש חי לספר בשם רבי יעקב בעל המשלים (המכונה "המגיד מדובנא"): משל לאדם שהיה לו בית-חרושת גדול מאוד ובו פועלים רבים. יום אחד אמרה לו אשתו: עד מתי נעבוד בבית-החרושת? אני רוצה שנצא לחופשה. שמע אותו אדם לדברי אשתו, קרא למנהל העבודה וביקש שינהל את המפעל בהעדרו. על מנת שלא ישכח את סדר הפעולות, כתב לו מנהל המפעל את כל הפעולות שצריך לעשות כל יום. עובד פלוני אחראי על מכונה זו, ואלמוני על מכונה אחרת וכן הלאה. כדי שמנהל העבודה לא ישכח את מה שצריך לעשות אמר בעל המפעל למנהל העבודה: אני דורש ממך שבכל בוקר תקרא את ההוראות שכתבתי לך, שלא תשכח שום אחת מהם.
כעבור כמה ימים חזר בעל-הבית מהחופשה והוא רואה שבית-החרושת שלו אינו פעיל ואי סדר שולט בו. הפועלים לא יודעים מה לעשות ואיפה להיות, מה סדר העבודה, והם שכחו את סדר הזמנים. קרא בעל המפעל למנהל העבודה ושאל אותו לפשר העניין. אמר לו מנהל העבודה: עשיתי בדקדקנות כל מה שאמרת לי. קראתי בכל יום מתוך הדף מי אחראי על כל מכונה, ומי אחראי על כל פעולה.
אמר לו בעל-הבית: העיקר הוא לא לקרוא מה שכתוב בנייר, העיקר הוא לקיים בפועל!
קמחא דפסחא
חשיבות הצדקה בערב פסח
בערב פסח יש דין מיוחד של נתינה צדקה לקמחא דפסחא, זאת מלבד מצוות הצדקה שישנה בכל השנה, במצווה זו נאמר (דברים טו, ז-ח): "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ... כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ".
ממה שכותבת התורה "אשר יחסר לו", אנו למדים שמצווה עלינו לתת ולפרנס את העני לפי הרגלו ולפי עניינו, אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ (הלל) לפניו שלושה מילין (עיין כתובות ס"ז ע"ב).
העני של רב נחמן שלא זכה לנס
בעניין זה מביאה הגמרא בכתובות (דף ס"ז) מעשה : ההוא דאתא לקמיה דרבי נחמיה (עני אחד בא לפני רבי נחמיה וביקש ממנו אוכל להחיות את נפשו). אמר ליה במה אתה סועד? (שאל אותו רבי נחמיה: מה אתה רגיל לאכול?), אמר ליה: בבשר שמן ויין ישן. (שאל אותו רבי נחמיה:) רצונך שתגלגל עמי בעדשים? (שהוא מאכל פחות), גלגל עמו בעדשים ומת (כיוון שלא היה רגיל בהן). אמר (רבי נחמיה): אוי לו לזה שהרגו נחמיה (אוי לאותו עני שלא היה מסוגל לאכול אלא מאכלים מיוחדים, ובגלל זה מת).
שואלת הגמרא: אדרבה, אוי לו לנחמיה שהרגו לזה מיבעי ליה (רבי נחמיה הוא זה שצריך לצעוק על עצמו "אוי", כיוון שהוא הרג את אותו עני בזה שלא נתן לו את מבוקשו)! עונה הגמרא: אלא איהו הוא דלא איבעי ליה לפנוקי נפשיה כולי האי (כיוון שאותו עני פינק את עצמו, הוא-הוא שהביא על עצמו את המוות).
העני של רבא שזכה לנס
ועוד מביאה הגמרא מעשה נוסף: "ההוא דאתא לקמיה דרבא (מעשה בעני שבא לפני רבא). אמר לו: במה אתה סועד? אמר לו: בתרנגולת פטומה ויין ישן. אמר ליה: ולא חיישת לדוחקא דציבורא (וכי אינך חושש לדוחק הציבור? הרי יש עוד עניים הזקוקים לפרנסה, ואתה מכביד על הקהל ומפסיד את העניים). אמר ליה: אטו מדידהו קאכילנא? מדרחמנא קאכילנא (איני לוקח מהציבור כלום, אלא הכול מאתו יתברך, והוא דואג לכל אחד לפי מה שהוא מסוגל ורגיל).
אדהכי אתאי אחתיה דרבא דלא חזיא ליה תליסרי שני, ואתיא ליה תרנגולת פטומה ויין ישן (תוך כדי הדברים, הגיעה אחותו של רבא לבקרו אחרי שלוש-עשרה שנים שלא ראתה אותו, והביאה עמה תרנגולת פטומה ויין ישן. רבא ראה בזה אות מן השמים, שבאמת עליו לתת לאותו עני כפי הרגלו). אמר, מאי דקמא. אמר ליה: נעניתי לך, קום אכול" (אמר רבא, הרי זה דבר מופלא ביותר שגלגלו מן השמים שבדיוק עתה יגיע אלי מה שביקש זה, סימן ואות הוא שמן השמים זימנו לו את מבוקשו. עמד רבא והזמין את העני לאכול את המאכלים שביקש).
ההבדל שבין שני העניים
עתה יש לשאול: מה ההבדל בין שני העניים? מדוע העני שבא לבית רבי נחמיה מת ולא נעשה עמו שום נס, ואילו לעני שבא לרבא נעשה נס?
ומתרצים על זה כי העני הראשון היה מפונק כיוון שהוא פינק את עצמו. משמע, שלא מילדותו היה רגיל לכך, אלא בזמן מן הזמנים הרגיל את עצמו לאכול מעדנים. אבל העני שבא אל רבא היה מפונק מלידה. כנראה שגדל אצל עשירים, וחונך אצל הוריו לפינוקים כאלו. מכאן שאין זו אשמתו, ולכן התחשבו בו בשמים וזימנו לו את מבוקשו בדרך פלאית.
העשיר שלא נהג עידונים בנפשו
במדרש שמואל (על פרקי אבות פ"א משנה ה') מובא מעשה בגבאֵי צדקה שיצאו לאסוף כספים אצל עשירי הארץ. ביקשו להגיע לעשיר מפורסם, אך הוא לא היה בביתו. כששאלו היכן ניתן למוצאו, אמרו להם שהוא נמצא בשוק. הלכו לשוק, וראו שהוא אינו קונה מהפירות והירקות היקרים ביותר, אלא דווקא מהזולים. התפלאו על כך מאוד, ואמרו בלבם שהוא בוודאי קמצן גדול.
משראה אותם העשיר והבין שהם מתפלאים על מעשיו, ביקשם להתלוות אליו לביתו. כשבאו אל ביתו מצאו אותו מדבר על לב בניו שלא יתרגלו לאכול דברים משובחים ביותר, אלא עליהם להתרגל למאכלים פשוטים. אז פנה אל גבאי הצדקה ואמר להם: כתוב במשנה (אבות א', ה') "ויהיו עניים בני ביתך", כלומר שבני הבית צריכים להתרגל לחיות שלא בעושר, כך שגם אם חס ושלום נגזר עליהם שיהיו עניים, יוכלו להתקיים בכל עת ובכל מקום.
העניים של ילתא
בגמרא בכתובות מסופר על רב נחמן שאמר לאשתו ילתא: כשעני ידפוק על דלת ביתנו, תני לו מהמאכלים המוכנים לאכילה, ואל תתני לו להמתין. הסביר רב נחמן את דבריו, שאם חס ושלום יקרה לבנותיו שהגלגל יתהפך עליהן, ירצה בוודאי שגם עמן ינהגו באותה הדרך שהוא נוהג עתה בעניים, מידה כנגד מידה. אמרה לו אשתו: וכי אתה מקלל את בנותיי שהן תהיינה עניות?!
אמר לה: אין אני מתכוון אלא להרגיל את הבנות בהרגלים טובים, ובכל מקרה גלגל חוזר הוא בעולם. ואם הן יתרגלו לרוץ לקראת העניים – למרות שהעולם כגלגל, הזכות הזו תישמר להן וינהגו בהן בכבוד גם אם הן חלילה תהיינה עניות.
להיזהר מ"מראית עין"
שניצל בפסח
מספרים על הרב חיים פלאג'י זצוק"ל, שאסר לטגן בפסח דג או שניצל בקמח מצה טחון. כי פעם אחת ראתה השכנה את אשתו של הרב פלאג'י שהיא מטגנת כך, ולא ידעה שזה קמח מצה טחון, וחשבה שמותר לטגן בפירורי לחם ועשתה כן בביתה עם פירורי לחם.
התקנה של הרב פלאג'י הייתה לשעתו ולמקומו. שם טעו והיו יכולים לטעות. אבל בימינו הטעות הזאת לא שכיחה, ומותר לטגן עם קמח מצה. אבל במקום שיש אנשים שעלולים לטעות – צריך אדם לצאת ידי חובת הבריות שלא יחשדו בו "והייתם נקיים מה' ומישראל".
מצוינים – תרתי משמע
אנו אומרים בהגדה של פסח "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם". מה פירוש מְצֻיָּנִים? שונים מהגויים וניכרים מהם ולא מתבוללים בהם. וכמו שכתוב במדרש (רבה במדבר יג, יט) "למה נאמר ג' מיני עולה? כנגד ג' מדות טובות שהיו בידן של ישראל במצרים ובזכותן נגאלו. שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ושגדרו עצמם מן הערוה". ויהי רצון שיתקיים בנו "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", במהרה בימינו אמן.
"מוציא מצה"
צ. שתי מצות וחצי - את ברכת "המוציא לחם" צריך לברך בדרך כלל על שתי ככרות שלמות כמו בכל יום טוב. ובפסח שאין לחם, מברכים על שתי מצות שלמות, כשביניהם המצה החצויה. והטעם למצה החצויה כיוון שהיא לחם עוני, שדרכו של עני בחצי לחם ולא בלחם שלם.
צא. בשעה שהוא מברך "המוציא" אוחז את שתי המצות השלמות בידיו והפרוסה ביניהן. אחרי ברכת "המוציא" מניח את המצה התחתונה מידיו, אוחז במצה העליונה ובמצה החצויה ומברך "על אכילת מצה", ובוצע מן המצה העליונה ומן המצה הפרוסה מכל אחת "כזית".
צב. אכילה - יטביל את המצות במלח ג' פעמים ויאכלם בהסיבה. אך לא יטבילם בחומץ או מי מלח וכד' ואם עשה כן יצא ידי חובה
צג. יטעם מהמצה לפני שמחלק לאחרים. \עיין עוי"ח אות יג, שהמנהג לנשק שתי "כזיתות" המצה אחרי שיטעם מהם מעט\.
צד. יתן לכל אחד מבני ביתו "כזית" מהמצה העליונה ו"כזית" מהאמצעית. יטבילם במלח, ויאכלום בני הבית בהסיבה. אם המצות שלידו אינן מספיקות לכל המסובים - יתן להם ממצות שמורות אחרות. \אחרונים\.
צה. חייב לאכול משתיהן תוך כדי "אכילת פרס", דהיינו תוך ארבע דקות. ואם אינו יכול לאכול משתיהן, יאכל לפחות מאחת מהן תוך ארבע דקות, וטוב שתהיה ה"כזית" מן המצה העליונה, ואם אכל מהתחתונה - יצא. \עיין שו"ע תעה סע' ו. בא"ח צו לד\.
צו. זקן או חולה יאכל "כזית" אחד ויכוין גם על אכילת מצה. \עיין כה"ח שם ס"ק יט\.
צז. שיעור "כזית" הוא 27 גרם. ומקילים לזקן וחולה ומחשבים "כזית" 20 גרם. \שו"ע תפו והחונים עליו\.
צח. צריך לאכול את המצה כדרך אכילתו, ולא לבלוע אותה וכד'. וטוב שלא יכניס את שתי המצות בבת אחת לתוך פיו שאין זו דרך "אכילה" והתורה ציותה "בערב תאכלו מצת". אלא יאחוז את שתי המצות ביד ימין ויכניס לפיו כדרך אכילה לועס ובולע, וכשגומר - אוכל את השאר.
צט. אין להשאיר את המצות על השולחן תוך כדי אכילת ה"כזית" כי דבר זה נחשב "אכילה לחצאין".
ק. מי שאין לו - צריך לברך על מצה שמורה, ומי שאין לו "מצה שמורה" יכול בדיעבד לברך על מצה רגילה. \שו"ע תנג סע' ד\.
קא. מי שאין לו מצה משומרת אלא "כזית", מברך "על אכילת מרור" ואוכל מרור ואחר כך יאכל שאר תבשילין, וכשגומר סעודתו יטול ידיו ויברך "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה" ואוכל אותו "כזית" בהסיבה, ואינו טועם אחריו כלום.
קב. אם יש לאדם רק שני "כזיתות" מצה - יאכל את הראשונה בתחילה ויברך עליה "המוציא לחם" ו"על אכילת מצה", ואת השנייה יאכל באפיקומן.
קג. אם יש לו רק שלוש מצות - יאכל גם ב"כורך". ואם יש לו ארבע ויותר יאכל שתיים אחרי "המוציא". אחת ב"כורך" ואחת באפיקומן. והמחמיר לאכול שתי "כזיתות" מצה באפיקומן תבוא עליו ברכה. \שו"ע תפב והחונים עליו\.
קד. מי שלא יכול - מי שיכול לאכול רק "כזית" אחד של מצה, יאכל כדרך מי שאין לו אלא "כזית" אחד של מצה. ומי שלא יכול לאכול אפילו "כזית" אחד של 20 גרם, יאכל כיכולתו אך לא יברך "על אכילת מצה".
קה. מי שאינו יכול ללעוס מצה, מותר לשרותה במים לרככה ובלבד שלא תהא נימוחה לגמרי. ומי שהוא זקן או חולה ואינו יכול לאכלה שרויה במים, יכול לשרותה ביין או בשאר משקים, ובלבד שלא ישרה אותה במים חמים, ובודאי לא באוכל מבושל חם. ועדיף לפורר את המצה מאשר לשרותה. \שו"ע תסא סע' ד\.
קו. כששורין את המצה לצאת בה צריכין ליזהר שלא לשרותה מעת לעת כי אז נחשבת כמבושל ואין יוצאין בה.
קז. מצה עשירה - בלילה הראשון צריכין לאכול מצה ממש, ואין יוצאין ידי חובה במצה עשירה. וגם בשאר הימים אין ראוי בימינו להשתמש במצה עשירה. \עיין שו"ע תסב סע' א\. שבת הגדול שלום וחג שמח

חידוש כוחות העולם

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

כשהתמיד בוטל - החומות קרסו

ראיית המבט השלם

הלכות קבלת שבת מוקדמת

כאב הגלות ותקוות הגאולה

הלכות שטיפת כלים בשבת

שימוש בתנור אחד לחלב ובשר

איך ללמוד אמונה?

למה ללמוד גמרא?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

לנתיבות ישראל שלבי הגאולה ותהליך התשובה
לנתיבות ישראל א' , מאמר 'המדינה וחזון הגאולה'
השיעור עוסק בקשר העמוק שבין תהליך הגאולה הלאומי לבין מצוות התשובה, ומסביר מתוך מגוון מקורות תורניים ודברי חז"ל כיצד ההתעוררות הפיזית ויישוב הארץ מקדימים לעיתים את ההתעוררות הרוחנית. בנוסף, מובהר כי הגאולה היא תהליך הדרגתי המובטח לעם ישראל, אשר אינו מותנה לחלוטין בתשובה מוקדמת ומושלמת של כלל הציבור, אלא שזור בה לאורכו ומוביל בסופו לקרבה שלמה לבורא.

חקת מבלעם הרשע ועד שלבי הגאולה
שיחת מוצ"ש פרשת בלק
השיעור עוסק במידותיו של בלעם הרשע שהטעה את עצמו לחשוב שהוא פועל לשם שמיים, תוך פירוט המדרגות השונות של לומדי התורה והשלבים השונים בתהליך הגאולה של עם ישראל. בנוסף, מוסבר כי השורש של חטא בעל פעור והעבודה הזרה נובע משאיפה לפריקת עול מוחלטת, והתגברות על משברים רוחניים אלו מהווה שלב הכרחי ובונה בדרך אל הגאולה השלמה.

חקת מקללת בלעם לברכה נצחית
הרב בוחן את ההבדל המהותי בין נבואת משה לנבואת בלעם, תוך הדגשת קדושתו הפנימית והנצחית של עם ישראל מול כוחות אומות העולם. בנוסף, מוסבר כיצד ניסיונות הקללה וההכשלה הופכים בסופו של דבר לברכות מוחלטות, מהלך המרמז על הגאולה העתידית והפיכת ימי בין המצרים לימי ששון ושמחה.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א נטייה ותשוקה לעבודה עליונה
דרך הקודש ג' פסקה ז-ט
עבודה "שלא על מנת לקבל פרס" היא עבודה מהאהבה, והצד המשלים שלה זה "ויהי מורא שמים עליכם". אדם שמרגיש נטייה לדבקות אלוקית צריך לשמוח במעלתו ולממש את הכישרון הזה. מאידך, הוא צריך להזהר שלא לבוז לאחרים. גם מי שיש לו נטיה כזו במדה מועטת - עליו להתנהג בהתאם ולהתעלות בדרך הקודש.

יסודות הש"ס דבר האסור ודבר הנדור
ביאור הגדר של דבר האסור ודבר הנדור | ביאור הטעם בחטאת ואשם בכור תרומה ומעשר בהמה ויישוב דברי הרמב"ם.

כשרות אתגרי כשרות: בשר, חלב ותעשייה
השיעור עוסק באתגרים מעשיים בהלכות כשרות, בדגש על האיסור לשנות ייעוד של כלים מבשרי לחלבי כדי למנוע טעויות, והחשיבות של סימון ועיצוב ברור של מאפים כמו בורקסים למניעת מכשול. בנוסף, הדיון מציג תקלות נפוצות בתעשיית המזון וברשתות השיווק, כגון הכנה שגויה של כבד ואתגרי הפיקוח על חלב המיובא מחוץ לארץ.

אורות ישראל ותחייתו משמעות האושר, גאולת ישראל ואורו של משיח
השיעור מסביר כי אושר אמיתי ומשמעות עמוקה מושגים רק כאשר חיי המעשה מחוברים לאידיאלים האלוהיים העליונים, וכי ניתוק מחזון זה מותיר את האדם ללא תוחלת אמיתית.

אור החיים על הפרשה נבואת העתיד של בלק
אור החיים על פרשת בלק חלק ב'
הנבואה השנייה של בלק היא על זמן הגעתו של המשיח, שאם לא זכו המשיח יגיע בעוד זמן רב.

אור החיים על הפרשה חיבור ישראל לתורה
אור החיים על פרשת בלק חלק א'
הבדל בנמשל בין 'אהליך יעקב' ל'משכנותיך ישראל'. 4 משלים כנגד 4 כתות בישראל, שלכל כת לומדים תורה בצורה אחרת. לעתיד לבוא מלך המשיח יגלה עומק חדש וגדול בתורה.

רביבים מחיר המחלוקת והפרדת הקהילות
רעיון הפרדת הקהילות הועלה לראשונה בגרמניה, בקהילות שבהן הרוב הרפורמי קיפח את זכויות המיעוט הדתי | הנצי"ב שלל את רעיון הפרדת הקהילות, שכן "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" | לפני כשש שנים הבעתי עמדה זו, שלפיה אסור להחרים מנהיגי קהילות רפורמיות וקונסרבטיביות | עתה יצא הספר שמבאר ביסודיות כי אכן עמדתו של הנצי"ב הייתה נגד פגיעה באחווה עם קבוצות שאינן נוהגות כהלכה, ובכללם רפורמים | כיום אפשר להיווכח כי אכן שיטת החרמות והפרדת הקהילות הובילה לאיסורים חמורים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת בלק
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל - כּוּלָּם חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת. מה הטעם שבחר הקב"ה דווקא בברכה זו שתישאר לעד ולא בשאר הברכות. ועוד מניין לו דדווקא ברכה זו לא חזרה לעולם ולא אחרת | כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי - מה הטעם דכתיב גַּם מה בא לרבות, מה הטעם דכתיב אֹתְכָה בה' הול"ל אוֹתְךָ, מה הטעם דכתיב וְאוֹתָהּ בכתיב מלא ו' | אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם - מדוע הכתוב קורא לבלעם אַנְשֵׁי דָמִים בלשון רבים, ולא 'איש דמים' דבר נוסף הטעון ביאור היכן מצאנו שבלעם היה גם 'איש מרמה'. ועוד !

אחדות ומחלוקות להיות עמוד שדרה
משנתו של הראי"ה קוק קוראת לציונות הדתית לחדול מתפקיד המקף המחבר האנמי ולתפוס את מקומה כעמוד התמך האמיתי של החברה. תפקיד היסטורי זה דורש ממנה לחבק את הציבור החרדי בשעתו הקשה ולחבר את כל קצוות האומה מתוך אחריות מנהיגותית

בלק פרשת בלק – הנחל הישראלי
מה טובו אוהליך יעקב כנחלים נטיו? מה הקשר בין אוהל לנחל? על איזה נחלים מדובר? ומה יש לנו ללמוד מכך על האוהל הישראלי בדורנו

אורות התשובה - הרב הראל כהן תשובה פנימית ותשובה חיצונית
אורות התשובה פרק ו א1*
הרב מסביר שהתשובה צריכה להיות לא רק בצד החיצוני שלה, כלומר בשינוי המעשים אלא גם בהטבת הרצון לטוב.

















