ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ענייני דיומא
תקציר: אחרי שלמדנו שרק בארץ ישראל אפשר להגיע לשיא השלמות הרוחנית, איך יכול להיות שיש אנשים שהגיע למדרגת נבואה (שהיא שיא הרוחניות שאדם גשמי יכול להגיע אליה) למרות שלא היו בארץ ישראל? החבר מסביר שכל מי שהגיע לנבואה היה בארץ ישראל או שהתנבא בשביל ארץ ישראל. החבר מוסיף שמאדם הראשון עד יעקב אבינו התקיימה מלחמה מי יירש את ארץ ישראל.
כוזרי, מאמר שני י"ג-י"ד
יג אָמַר הַכּוּזָרִי: וְאֵיך זֶה? וּכְבָר הִתְנַבְּאוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד משֶׁה בְּזוּלַת זֶה הַמָּקוֹם, אַבְרָהָם בְּאוּר כַּשְׂדִּים, וִיחֶזְקֵאל וְדָנִיֵּאל בְּבָבֶל וְיִרְמְיָהוּ בְּמִצְרַיִם.
יד אָמַר הֶחָבֵר: כֹּל מִי שֶׁהִתְנַבֵּא אָמְנָם הִתְנַבֵּא בָּהּ אוֹ בַּעֲבוּרָהּ. אַבְרָהָם הִתְנַבֵּא כְּדֵי לָלֶכֶת אֵלֶיהָ, וִיחֶזְקֵאל וְדָנִיֵּאל בַּעֲבוּרָהּ, וּכְבָר הָיוּ נִמְצָאִים בִּזְמַן בַּיִת רִאשׁוֹן וְהַשְּׁכִינָה, אֲשֶׁר בְּהִמָּצְאָהּ הָיָה מִתְעַלֶּה לַנְּבוּאָה כֹּל מִי שֶׁהֵכִין עַצְמוֹ אֵלֶיהָ מֵהַסְּגֻלָּה.
אֲבָל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֲרֵי הִיא הָיְתָה אַדְמָתוֹ וּבָהּ מֵת, כַּאֲשֶׁר קִבַּלְנוּ כִּי בַּמְּעָרָה אַרְבָּעָה זוּגוֹת, אָדָם וְחַוָּה, וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה, וְיִצְחָק וְרִבְקָה, וְיַעֲקֹב וְלֵאָה, וְהִיא הָאָרֶץ הַנִּקְרֵאת "לִפְנֵי ה'", שֶׁנֶּאֱמַר עָלֶיהָ "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ", וְעָלֶיהָ נָפְלָה הַקִּנְאָה וְהַתַּחֲרוּת בֵּין הֶבֶל וְקַיִן בָּרִאשׁוֹנָה, כַּאֲשֶׁר רָצוּ לָדַעַת מִי מִשְּׁנֵיהֶם הָרָצוּי לִהְיוֹת בִּמְקוֹם אָדָם וּסְגֻלָּתוֹ וְלִבּוֹ וּלְפִיכָך יִירַשׁ אֵת הָאָרֶץ, דָּבֵק בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי, וְיִהְיֶה זוּלָתוֹ כַּקְּלִפּוֹת. וְאֵרַע מַה שֶּׁאֵרַע מֵהֲרִיגַת הֶבֶל, וְנִשְׁאֲרָה הַנַּחֲלָה עֲרִירִית, וְנֶאֱמַר: "וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה'", רְצוֹנוֹ לוֹמַר: מֵאוֹתָהּ הָאָרֶץ שֶׁבָּה הָיוּ, וְהָיָה נָע וָנָד, וְאָמַר הוּא: "הֵן גֵּרַשְׁתָּ אוֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר". וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה'", לֹא בָּרַח אֶלָּא מִמְּקוֹם הַנְּבוּאָה, וְהֵשִׁיבוֹ ה' אֵלֶיהָ מִמְּעֵי הַדָּגָה וְנִבְּאוֹ בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר נוֹלַד שֵׁת דּוֹמֶה לְאָדָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ", הָיָה בִּמְקוֹם הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן", וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא בֶּן אֱלֹהִים כְּאָדָם, וְהָיָה רָאוּי לָאָרֶץ הַהִיא, אֲשֶׁר הִיא מַדְרֵגָה לְמַטָּה מִגַּן עֵדֶן, וְעָלֶיהָ נָפְלָה קִנְאַת יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, עַד שֶׁנִּדְחָה יִשְׁמָעֵאל כִּקְלִפָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אוֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אוֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד" בַּהַצְלָחָה הָעוֹלָמִית, אֲבָל נֶאֱמַר אַחַר כֵּן: "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק", זֹאת אוֹמֶרֶת, הִתְחַבְּרוּת הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי בּוֹ וְאשֶׁר הָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין לְיִשְׁמָעֵאל בְּרִית וְלֹא לְעֵשָׂו אַף אִם הִצְלִיחוּ. וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת נָפְלָה הַקִּנְאָה בֵּין יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בַּבְּכוֹרָה וּבַבְּרָכָה, עַד שֶׁנִּדְחָה עֵשָׂו, עִם כֹּחוֹ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב, עִם חֻלְשָׁתוֹ.
___________________________
בזולת המקום הזה – מחוץ לארץ ישראל. אלא בה או בעבורה – בארץ ישראל או שהתנבא בחוץ לארץ על עניינים הקשורים לארץ. כבר היו נמצאים – יחזקאל ודניאל חיו בארץ ישראל קודם החורבן ולכן נמשכה נבואתם גם לחוץ לארץ. היא היתה אדמתו – אדם הראשון חי בארץ ישראל. במקום אדם – הממשיך של אדם הראשון. העולמית – החומרית. אף אם הצליחו – על אף הצלחתם החומרית. עם כוחו – על אף כוחו.
ביאורים
הדבקות ב'עניין האלוהי', שאותה הגביל החבר בנוכחות העם בארצו, היא מדרגת הנבואה. ה'עניין האלוהי' מבטא את הנוכחות של ה' בעולם שלנו, כפי שהדגים החבר לאורך מאמר א'. ה'עניין האלוהי' מתבטא במעשים, כמו בניסים גלויים; אך גם בדיבורים, כמו בנבואה לאנשים יחידים או לעם כולו כמו שנעשה במעמד הר סיני. המלך מקשה על העיקרון שהציב החבר ומביא דוגמאות של נביאים שה' דיבר עמם בחוץ לארץ. החבר קובע נוסחה שנותנת מענה לכל הדוגמאות: הנבואה חייבת להיות קשורה לארץ ישראל, או פיזית מצד מקום הנביא, או עניינית מצד תוכן הנבואה. כאן בעצם מדגיש החבר, שארץ ישראל לא מסתכמת בפיסת קרקע, אלא בפוטנציאל רוחני. ולכן, הזיקה לארץ ישראל לא נוצרת רק מהעמידה בקרקע, אלא גם דרך הציפייה להגיע אליה. נכון שאי אפשר לוותר על המגורים הממשיים בקרקע, כמו שיבהיר החבר בהמשך, אבל גם לקשר נפשי-רוחני יש משמעות. למעשה ישנן שלוש אפשרויות לזכות בנבואה: א. נוכחות בהווה בארץ (אדם הראשון). ב. נוכחות בעבר בארץ (יחזקאל ודניאל). ג. נבואה ביחס לארץ (אברהם). החבר מחדש למלך נתון היסטורי מעניין, והוא שאדם הראשון גר בארץ ישראל (לאחר שגורש מגן עדן, פסקה כ), שהרי שם הוא קבור. האנושות התחילה מארץ ישראל, והיא עוסקת בה ללא הרף, במשך ההיסטוריה. מי שנמצא בארץ ישראל הוא בחיר האנושות, הוא הנציג של ה' בעולם, כממשיך דרכו של אדם הראשון. המאבק על ארץ ישראל לאורך הדורות, הוא לא טריטוריאלי או משפטי, אלא מאבק דתי-רוחני. מי שיורש את הארץ הנבחרת, מוכיח שהוא העם הנבחר הרצוי בעיני ה', הוא הגרעין העיקרי שנושא את הסגולה, והשאר הם הקליפות הטפלות. המלחמה על הארץ, היא בבואה של מלחמה רוחנית עמוקה.
הרחבות
1. שייכות הנבואה לארץ ישראל ולירושלים
כֹּל מִי שֶׁהִתְנַבֵּא אָמְנָם הִתְנַבֵּא בָּהּ אוֹ בַּעֲבוּרָהּ. ריה"ל מרחיב פה את הדיבור לגבי הקשר בין ארץ ישראל ובין המסוגלות לנבואה. הנבואה היא שמיעת הקול האלוהי והיא תלויה בהכנה מתאימה. הכנה זו היא הכנה אישית, הכוללת זיכוך הנפש והמידות עד כדי האפשרות לקבל נבואה, אך כוללת גם את הימצאות הנביא בארץ ישראל, המוכנה לדבר ה'.
וכך מובא במדרש איכה רבתי: "רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח: "מַשָֹּׂא גֵיא חִזָּיוֹן" [ישעיה כב, א], גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה, דאמר רבי יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה". רק מקום שמוכן לקבלת דבר ה', רק בו אפשר לשמוע את הנבואה. לכן הנביא שלא מפורש שם מקומו הוא ירושלמי, משום שהוא המקום הקדוש והמוכן ביותר לקבלת דבר ה'.
אצלנו, ריה"ל מסביר שישנם נביאים שלא התנבאו בארץ, כאברהם או יחזקאל, אף-על-פי-כן, הם התנבאו'בעבורה' . כוונתו שהתנבאו בה קודם או שכעת הם מתנבאים בשבילה.
הרב הנזיר בפירושו לספר הכוזרי מעיר שריה"ל אינו מחלק בין המתנבאים לפני שנבחרה הארץ למתנבאים לאחר שנבחרה. מקור חלוקה זו הוא במכילתא, שלפני שנבחרה הארץ "כל הארצות כשרות לדברות" [עיין מכילתא, הקדמה].
בעל הקול יהודה (לר' יהודה מוסקטו) מסביר שאכן יש שלוש דרכים לקבל נבואה: בארץ, בחו"ל בשביל הארץ, ובחו"ל אחרי שכבר התחלת להתנבא בארץ (עיין מדרש תנחומא בא, ה; גם בדברי הכוזרי, בפסקה י' אפשר לדקדק כך).
שאלות לדיון
מהו הקשר המיוחד בין ארץ ישראל לנבואה?
לאור דברי ריה"ל, מהו שורש המאבק כיום על ארץ ישראל?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
