מנהגי האבלות על תלמידי רבי עקיבא חלק ב | הרב מרדכי הוכמן | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
ארץ אגדה
תלמידי רבי עקיבא ומירון

קטגוריה משנית

408

6 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מאמר זה הוא המשך של המאמר הקודם"מנהגי האבלות על תלמידי רבי עקיבא חלק א". במאמר ההוא התבאר שרב שרירא גאון מרמז באיגרתו שהאמור בסוגיה ביבמות (דף סב, ב) שרבי עקיבא היה רבם של רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אינו כפשוטו ויש להבינו במשמעות סמלית. וכן האמור שם שתלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת באסכרה גם הוא אינו כפשוטו, אלא שהם מתו במלחמות נגד הגויים. אלא שאם כן צריך לברר מדוע תקופת האבלות עליהם היא בין פסח לעצרת כאשר מסתבר יותר שיש להתאבל עליהם בתקופת אב שאז נחרבה ביתר.

המסורת של ערוגת הבשם
נראה שהמפתח להבנת ה'סמלים' שבאותה סוגיה נמצא במסורת ולפיה התלמידים שמתו היו תלמידי הלל ושמאי. המסורת מובאת בספר 'ערוגת הבשם' שהתחבר ע"י רבנו אברהם בר' עזריאל, שהיה מרבותיו של האור זרוע. וז"ל (עמוד 75):

"ראיתי כתוב שאלו כן לרבותינו, מה טעם מנהג בישראל [אין] עושין מלאכה בין פסח לעצרת, משתשקע החמה עד למחרת שחרית. ואמרו לנו שני טעמים. אחד על פטירת תלמידי הלל ושמאי דאמרו שמונים אלף תלמידים היו להילל הזקן ושמאי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו מפסח ועד עצרת על שלא היו נוהגים כבוד זה לזה. והיו מתים סמוך לשקיעת החמה, וקוברים אותם משתשקע החמה. והיו העם בטילים ממלאכה. על כן גזרו שלא לעשות שמחה מפסח ועד עצרת, ושלא לחנך חדשה עד עצרת. ונהגו גם הנשים מלעשות [מלאכה] משתשקע החמה. ועוד עניין אחר, משום שאנו סופרין אותה עומר עד לאחר שקיעת החמה..."

מסורת זו תמוהה, בתלמוד וכן במדרשים המקבילים מתבקש מהבאת המעשה בסמוך לדרשת רבי עקיבא לכתוב 'בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת־זַרְעֶךָ' – שהתלמידים שמתו היו התלמידים הראשונים של רבי עקיבא . ונראה שדבר זה מוסכם גם על המסורת החילופית, אלא שהיא רוצה לרמז שמיתת תלמידי רבי עקיבא היא בעלת משמעות סמלית, והיא התרחשה כבר לפני כן אצל תלמידי הלל ושמאי.

המחלוקת שבין תלמיד הלל ותלמידי מנחם (ושמאי)
המסורת בדבר "שמונים אלף תלמידים שהיו להלל ושמאי שמתו", היא בעלת משמעות סמלית. והמספר 'שמונה' מסמל בה את חיבור לעולם המעשה ובמיוחד לעבודת המלכות, וכן מצאנו משמעות סמלית זו בקשר להלל (חגיגה דף טז, א-ב):

"משנה... הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי.... גמרא... להיכן יצא? אביי אמר: יצא לתרבות רעה. רבא אמר: יצא לעבודת המלך. תניא נמי הכי: יצא מנחם לעבודת המלך, ויצאו עמו שמונים זוגות תלמידים לבושין סיריקון."

נראה שאין מחלוקת ממשית בין אביי ורבא מה עשה מנחם. מנחם שהיה סגנו של הלל והנהיג עמו את הצבור, עזב את הסנהדרין ויצא לעבודת המלך, ואביי מגלה שתלמידי הלל שנשארו בבית המדרש התייחסו אל מנחם ואל "שמונים זוגות תלמידים" שיצאו עמו כמי שיצאו לתרבות רעה. ובירושלמי משמע שהתייחסו אליהם כ'עובדי עבודה זרה' 1 . והמסורת של ערוגת הבשם מוסיפה ומגלה שהתייחסו אליהם גם כמו ל'מתים'.

מלחמת תלמידי הלל במדרש שיר השירים זוטא
מלחמת דעות זו מתוארת כמלחמה של ממש בסיום מדרש שיר השירים זוטא, והיא משולבת בדימויים מנבואות זכריה על המלחמה בירושלים, וז"ל המדרש:

"דבר אחר: בְּרַח דּוֹדִי. ברח כבוד מישראל. אימתי. יום שכריתי ברית עם ארחומו והעלו שני טלאים. אחד לצפון המזבח לשם ארחומו ואחד לדרום המזבח לשם ירושלים... דבר אחר: בְּרַח דּוֹדִי. אימתי. בימי מנחם והלל שנפלה מחלוקת ביניהם ויצא מנחם הוא ושמונה מאות תלמידים מלובשים סריקונין של זהב. ובא חנן בן מטרון (ובעינן) [ובעט 2 ] (בן יהודה) [בו ביהודה 3 ] אחיו של מנחם והרגו. ועלה אלעזר והתלמידים עמו וחתכו מנויות מנויות [מנות מנות 4 ]. באותה שעה שלחו אנשי אורחמו והושיבו קסטרא על ירושלים והיו מטמאים כל הנשים שהיו בתוכה. ועלה אלעזר והתלמידים עמו והכו כל אנשי קסטרא. באותה שעה נפלה מחלוקת בירושלים. על אותה שעה אמרו בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים".

גם מדרש זה מדגיש את המספר 'שמונה' (שמונה מאות תלמידים), וגם אותו קשה להבין כפשוטו. העלאת הקרבנות המתוארת שם תמוהה. שהרי כל הקרבנות נשחטים מחוץ למזבח, ולאחר מכן מעלים אותם למערכה הגדולה של האש שבמזבח, ולא היו מעלים אותם במקומות אחרים במזבח. ונראה שהמדרש מרמז למזבח שבשמים, וכפי שמזבח זה מוזכר גם באוצר המדרשים (אייזנשטיין, גן עדן; גיהנם עמוד 88): "ושם ברקיע ערבות עומד מיכאל השר הגדול ומזבח לפניו, וכל נשמות הצדיקים מקריב על המזבח ההוא".

ידוע שיש שני שורשי נשמות של צדיקים. נשמת יהודה הצדיק שידועה גם כמשיח בן דויד, ואלו שעיקר עיסוקם בתורה ובתפילה קשורים בה. ונשמת יוסף הצדיק שידועה גם בשם משיח בן יוסף או משיח בן אפרים, ואלו שעיקר עיסוקם בצד הגשמי בכלכלה ובביטחון קשורים בה. 'ירושלים' מסמלת את העיר האידיאלית של הרוחניות, ומלכתחילה היא אמורה להתייחס אל החכמה ואל 'יהודה'. ולכן בצד הדרומי של המזבח שבשמים, הצד שמתייחס לחכמה, מקריבים טלה לשם צדיקים שמתייחסים ליהודה, והם מכונים בנבואת זכריה בשם "יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם". מאידך בצד הצפוני של המזבח שבשמים, הצד שמתייחס לעושר, מקריבים טלה לשם צדיקים שמתייחסים למשיח בן אפרים. השם 'ארחומו' מרמז בצליל שלו למשיח בן אפרים, על פי הכתוב (ירמיהו לא, יט): "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי־מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל־כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם־ה':". וכן מצאנו בילקוט שמעוני (ישעיהו, תצט): "... אפרים משיח צדקנו... ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין". ורמזים אלו מתבארים שם בהמשך המדרש, וכדלקמן.

המלחמה בירושלים של מעלה
מאז שהקב"ה חילק את הצדיקים לשתי קבוצות מרכזיות יש בינן מאבק מי יותר צדיק, ובמילים אחרות מיהו הצדיק האמיתי, ומי הוא זה שנמצא – באמת לאמתה - בירושלים של מעלה. מאבק זה מרומז בסתירה שבין ספר יהושע לבין ספר שופטים בשאלה מי לא גרש את היבוסי מירושלים, ובתיאורים השונים של גירוש היבוסי מירושלים בידי דוד 5 .

מנחם ותלמידיו שעזבו את בית המדרש ויצאו ל'חוץ' לצורך עבודת המלך - שורשי נשמותיהם הם מיוסף הצדיק. הם יצאו לבושי 'בגדי זהב' והמספר שמייצג אותם הוא 'שמונה' ('שמונה מאות', או 'שמונים' תלמידים), משום שמספר זה מסמל את שמונת בגדי הזהב של הכהן הגדול, שהם אמנם בגדי קודש, אך הוא משמש בהם בחוץ ואינו רשאי להיכנס עימם אל הקודש פנימה. כמו כן, יציאה לחוץ בבגדים מפוארים מסמלת נציגים של משיח בן יוסף, וכפי שמצאנו במלכים (א יא, כט): "...וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה...".

תלמידי הלל מסמלים במעשה את אלו שנשארו בבית המדרש ונקטו שאין בעם ישראל צורך ב'תפקיד' של מישהו שעוסק בעיסוקים גשמים כמו אנשי מלחמה וכדומה. הם התייחסו אל תלמידי מנחם שיצאו לחוץ לעבודת המלכות כמו ל'גויים', ולכך מרמז גם צליל השם 'ארחומו'. מצד אחד הוא מרמז ל'ארחמנו' ומזכיר את משיח בן אפרים, אך מצד שני הצליל שלו מרמז לשם של גויים. תלמידי הלל התייחסו לתלמידי מנחם גם כמו ל'מתים'. ומסתבר ש"כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב־הָאָדָם לָאָדָם", גם תלמידי מנחם השיבו יחס שכזה לתלמידי הלל שנשארו בבית המדרש והתייחסו אליהם - כמו ל'מתים' 6 .

דבר זה מרומז בסיפור על 'חנן בן מטרון' ש'בעט בו' ב'יהודה' אחיו של מנחם ו'הרגו'. הצליל של 'חנן בן מטרון' מזכיר את חנוך ואת מטטרון, שהוא מלאך בשמים שמייצג במידה מסוימת את עיסוקיו של משיח בן יוסף 7 , והוא שר צבא ה' שבא לעזור ליהושע במלחמותיו הצבאיות 8 . ה'בעיטה' מסמלת יחס של בוז. כאשר תלמידי הלל ששורשם במשיח בן יהודה בזים לתלמידי מנחם (ששורשם במשיח בן יוסף) ומתייחסים אליהם כמו ל'מתים', גם בירושלים של מעלה נוצרת מריבה. וחנן בן מטרון (שמייצג את משיח בן יוסף) בא ובועט ביהודה (משיח בן יהודה) ומתייחס אליו כמו ל'הרוג'. משיח בן יוסף ומשיח בן יהודה הם 'אחים', וצריכה להיות בינם 'אהבת אחים'. אך 'מנחם' 9 נציגו של משיח בן יוסף (חנן בן מטרון) בועט בו בבוז ב'יהודה' אחיו וכביכול 'הורגו'.

'הריגה' סמלית זו גוררת תגובה נגדית – "ועלה אלעזר והתלמידים עמו וחתכו מנויות מנויות". אלעזר והתלמידים מייצגים את אלו שנשארו בבית המדרש והם נציגי משיח בן יהודה. והם כביכול 'הורגים' את משיח בן יוסף וחותכים אותו ל'מנות מנות' 10 . הריגה שכזו מסמלת בוז גמור ולפיו אין צורך לקבור 'הרוג' זה. וכפי שמצאנו בשמואל (א טו, לג): "וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת־אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל", וחז"ל מבארים (איכה רבה ג,ת): "א"ר אבא בר כהנא התחיל מחתך בבשרו חתיכות חתיכות ומאכיל לנעמיות". ומדרש שיר השירים זוטא ממשיך ומתאר שם את המלחמה בדימויים מנבואת זכריה.

'אלעזר והתלמידים' מוזכרים במדרש כדי לרמז שמחלוקת זו שבין תלמידי מנחם ותלמידי הלל היא מחלוקת קדומה, ושורשה במחלוקת שבין אלעזר בן אהרון ושבט לוי ('התלמידים') לבין שאר שבטי ישראל שהם אנשי המלחמה. העמקה בפרשיה זו תוכל להאיר את המשמעות הסמלית של מנהגי האבלות על תלמידי רבי עקיבא (או תלמידי הלל ושמאי), ומנהג נוסף שנעשה כזכר ל'קבורתם', וכפי שיתבאר במאמר הבא.

^ 1.וכן מרומז בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"ב): "יצא הוא ושמונים זוג של תלמידי חכמים מלובשין תירקי זהב, שהשחירו פניהן כשולי קדירה שאמרו להן כתבו על קרן שור שאין לכם חלק בא-להי ישראל".
^ 2.על פי גרסת ליברמן מובאת גם בקובץ ירושלים עיר הקודש והמקדש במאמרו של קרויס עמוד 79
^ 3.גרסת אגדת שיר השירים, שכטר.
^ 4.גרסת ליברמן.
^ 5.וכפי שהתבאר במאמר "מי התרשל בגרוש היבוסי". ובמאמר "דויד וגרוש היבוסי"..
^ 6.מלחמת השקפת עולם שכזו מרומזת במעשים נוספים שמתייחסים לתלמידי הלל ושמאי, ושורשה מרומז בתנ"ך, ועיקריה התבארו במאמר ""שמחה ועצב בקרב בגיא מלח"".
^ 7.וז"ל השל"ה (פרשות וישב-מקץ-ויגש תורה אור): "כתב הפרדס (שער ל' פ"ח) ...צורת יעקב חקוקה בכסא שהוא למטה מהאצילות, ויוסף תחת אביו במטטרון שהוא למטה מהכסא".
^ 8.כמבואר בתיקוני זוהר (הקדמה דף יד, ב) ובאלשיך (יהושע ה, יד).
^ 9., ושמו 'מנחם' מרמז על היותו מתאים להיות 'משיח'.
^ 10.גרסת ליברמן

תלמידי רבי עקיבא ומירון

הרב מרדכי הוכמן

עורך מדור אגדה במכון ארץ חמדה.

תרגום יונתן - והחיילים
ברור ההורות - על אלדד ומידד
סיון תשע"א
38 דק'
רשב"י
החרוב הפלאי של רשב"י
י"ב אייר תשס"ז
שכם וציפורי
הנביאה - והדבורה
אדר תש"ע
עסקי גוג ומגוג
המתנות של המירוני
כסליו תשפ"ו

תלמידי רבי עקיבא ומירון

תלמידי רבי עקיבא ומירון
שני מעשים בטיהור טבריה
הרב מרדכי הוכמן | איר תשפ"ג
תלמידי רבי עקיבא ומירון
מירון והלל ושמאי חלק ב
הרב מרדכי הוכמן | כסלו תשע"ז
תלמידי רבי עקיבא ומירון
מנהגי האבלות על תלמידי רבי עקיבא חלק ג
הרב מרדכי הוכמן | אב תשע"ו
תלמידי רבי עקיבא ומירון
מנהגי האבלות על תלמידי רבי עקיבא חלק ד
הרב מרדכי הוכמן | אלול תשע"ו

תלמידי רבי עקיבא ומירון

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
38 דק'
חקת
פרשת חוקת – מי פה המציאותי
הרב יצחק חי זאגא | ו' תמוז תשפ"ה
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב שמואל אליהו
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב חנן פורת ז"ל
הרב בני אלון
ר' יעקב כץ (כצל'ה)
הרב הלל גפן

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו