בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • גבורות השם
קטגוריה משנית
undefined
5 דק' קריאה
היציאה רק ע"י הקב"ה, כי ביציאת מצרים נגאלו כל הדורות ולא רק אותו דור
וְעוֹד, כִּי הַיְצִיאָה הִיא מִתְיַחֶסֶת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַדּוֹרוֹת הוֹצִיא, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּסוֹף הַהַגָּדָה: לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ גָּאַל, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. וְרָצָה בָּזֶה כִּי כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִלֵּק כֹּחַ מִצְרַיִם מִיִּשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה הִסְתַּלְּקוּת הַזֶּה בְּמַה שֶּׁהֵם דּוֹר הַהוּא, שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיְתָה הַיְצִיאָה כִּי אִם לְאוֹתוֹ דּוֹר בִּלְבַד, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ הַיְצִיאָה לַבָּנִים גַּם כֵּן. דּוֹמֶה לָזֶה, אָדָם אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב בַּמְּדִינָה וּבָא חָכָם אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: צֵא מִן הַמְּדִינָה כִּי יָדַעְתִּי שֶׁמִּלְחָמָה יָבֹא עָלֶיהָ. וְהָאִישׁ הַהוּא הָיָה הוֹלֵךְ אֶל מְדִינָה אַחֶרֶת וְנִצּוֹל וּמוֹלִיד שָׁם בָּנִים וּבְנֵי בָנִים. לֹא יֹאמַר בָּזֶה כִּי הוּא הִצִּיל הָאִישׁ וְזַרְעוֹ כְּאֶחָד, אֶלָּא, הִצִּיל הָאִישׁ, וְהָיְתָה הַצָּלָה הַזֹּאת נִמְשָׁךְ לְזַרְעוֹ. וְלֹא הָיָה הַדָּבָר כָּךְ בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שָׂם עֵינוֹ אֶל אוֹתוֹ דּוֹר אֶלָּא שָׂם עֵינוֹ לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, וְאוֹתָם הוֹצִיא. וְדָבָר זֶה רָאוּי דַּוְקָא אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ כּוֹלֵל הַכֹּל. וּכְלַל יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁהוֹצִיא, כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא יִכְלֹל כָּל הַדּוֹרוֹת. וְאִלּוּ הָיְתָה הַהוֹצָאָה עַל יְדֵי מַלְאָךְ, אַף כִּי הָיוּ יוֹצְאִים, מִצַּד כִּי הַמַּלְאָךְ אֵינוֹ כּוֹלֵל הַכֹּל לֹא הָיְתָה הַיְצִיאָה 1 רַק לָאָבוֹת, אַף כִּי הָיָה נִמְשָׁךְ לַבָּנִים. וְאִם תֹּאמַר: וּמַאי נָפְקָא מִינֵּיהּ אִם הָיָה מְכַוֵּן לָאָבוֹת וְהָיוּ נִגְאָלִים הַבָּנִים בְּמִקְרֶה אוֹ שֶׁכִּוֵּן לְאָבוֹת וּבָנִים בְּיַחַד? חִלּוּק גָּדוֹל יֵשׁ, אִם כִּוֵּן לָאָבוֹת בִּלְבַד הָיָה אֶפְשָׁר לַבָּנִים לַחֲזֹר אֶל שִׁעְבּוּד, עַכְשָׁו שֶׁכִּוֵּן אֶל אָבוֹת וְאֶל כָּל הַדּוֹרוֹת אִי אֶפְשָׁר. לְכָךְ אָמַר: לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ גָּאַל אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. וְדָבָר זֶה כִּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ כּוֹלֵל כָּל הַדּוֹרוֹת, פּוֹעֵל בַּדְּבָרִים הַתְּמִידִים וְהַכּוֹלְלִים, לֹא אֶל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם לְפִי שָׁעָה בִּלְבַד וְאֵינָם רַק פְּרָטִים. וְאֵין סָפֵק כִּי דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְשׁוּם כֹּחַ זוּלַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַדָּבָר מֻכְרָח הוּא. וְעוֹד יִתְבָּאֵר לְקַמָּן אֵצֶל: אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַהוֹצָאָה אֶפְשָׁרִית כִּי אִם עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
____________________________
הסבר נוסף לכך שרק הקב"ה יכול להוציא את ישראל ממצרים: כי כאשר הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, לא הוציא רק את אלו שהיו במצרים באותה שעה, אלא הוציא איתם את כל הדורות הבאים אחריהם, כמו שאנו אומרים בסוף ההגדה: לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עימהם. באו לומר בזה כי כאשר הקב"ה סילק את כח המצרים מעל ישראל, לא היה הסילוק רק לאותו דור, כי אם רק מאותו דור סילק את כח המצרים היו הדורות הבאים חוזרים ומשתעבדים למצרים, אלא סילוק כח המצרים היה גם מעל הדורות הבאים. למה הדבר דומה, לאדם היושב במדינה ובא אליו חכם אחד ואמר לו: צא מהמדינה כי מלחמה עתידה לבוא עליה. עזב אותו אדם למדינה אחרת וניצל מן המלחמה, והוליד שם בנים ובני בנים. אין אומרים שבאותה שעה הציל המציל את בניו ובני בניו של הניצול, אלא הוא הציל את אותו האיש, והצלה זו הועילה גם לזרעו. אבל במצרים ההצלה שונה, הקב"ה לא שם עינו להציל רק את אותו הדור, אלא שם עינו להציל את כלל ישראל, אלו שבאותו הדור ואלו שבדורות הבאים אחריהם, את כולם הוציא משם באותה שעה. הוצאה כזו היא רק ביכולתו של הקב"ה שהוא כולל הכל, ואת כלל ישראל הוציא לפי מידתו הכוללת. מכיון שמלאך אינו כולל הכל, אילו היו ישראל יוצאים ממצרים על ידי מלאך, לא היה מוציא את כל הדורות, 1 אלא רק את אותו הדור, אף שאותה הוצאה היתה מועילה גם לבנים. ואם תשאל: מה ההבדל אם ההוצאה היא לכלל או לאותו דור ומועילה גם לבנים? יש הבדל גדול ביניהם, אם הגאולה היתה רק לאותו דור, היה אפשרי שהבנים יחזרו וישתעבדו, אבל כשההוצאה היא לכלל, בלתי אפשרי שהדורות הבאים יחזרו וישתעבדו למצרים. לכן אמרו: לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה, אלא אף אותנו גאל עימהם. כי הקב"ה כולל את הכל ופועל פעולות הכוללות את כל הדורות, ולא פעולות פרטיות המועילות לשעה בלבד. אין ספק כי הוצאה כזו היא רק ביכולת הקב"ה ולא ביכולת מלאך או כל כח אחר. לקמן בביאור: אני ולא מלאך יתבאר עוד שלא היתה היציאה אפשרית אלא על ידי הקב"ה.


ביאורים
המהר"ל מבקש לעסוק בעוד אספקט מסויים שמחמתו מעשה יציאת מצרים מתייחס דווקא אל הקב"ה. המעשה האנושי הוא מעשה נקודתי. נכון הדבר שלחלק מהמעשים, אולי אף לרובם, ישנה השלכה על העתיד, אך המעשה לכשעצמו הוא נקודתי. אדם מציל את חברו בנקודת זמן מסוימת. ההצלה הזו אמנם תועיל גם לבניו וצאצאיו, אך אותו מציל – לא הציל אותם. הוא הציל את אביהם, וכיוון שהוא ניצל – מכוח זה צאצאיו גדלים כבר במציאות טובה וחיובית יותר. ייתכן שלאותם בנים יקרה דבר רע, אך המציל הראשון לא יכול לפעול נגד זה.
יש שרוצים להסתכל על יציאת מצרים כעל פעולה נקודתית. הקב"ה הציל את אבותינו, ומכוח זה אנו ובנינו ניצלנו מעבדות ומשעבוד. המהר"ל מלמד אותנו שאין זה כך. הקב"ה, כאשר הוציא את אבותינו ממצרים, הפך את כולנו, אבות ובנים, מעבדים לבני חורין. לא רק שעלו במחשבתו כל עם ישראל לדורותיו, אלא אף קיבלנו כולנו לדורות מדרגה של חירות.
לכן גם לא נוכל לחזור לשעבוד, כיוון שהקב"ה גאל את כל הדורות, וכבר קנינו מדרגת חירות. זוהי המשמעות של דברי בעל ההגדה שהקב"ה 'אף אותנו גאל עִמהם'. המהר"ל מדגיש שמדרגה זו שייכת לפעולה של הקב"ה, כיוון שרק הוא פועל פעולה הכוללת הכול. דהיינו, הקב"ה אינו עושה מעשה השייך רק לשעה, רק לזמן מסוים, ואחרי כן בטל. מעשיו של הקב"ה, כמו הקב"ה עצמו, הִנם בעלי משמעות נצחית.

הרחבות
מדוע אי אפשר על-ידי שליח
וְאֵין סָפֵק כִּי דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְשׁוּם כֹּחַ זוּלַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַדָּבָר מֻכְרָח הוּא. לשאלה מדוע צריך שהקב"ה בעצמו יעבור בתוך מצרים ניתנו מספר הסברים:
המגיד ממעזריטש אמר שהצורך בפעולה אלוהית ישירה נובע מהטומאה הנמצאת במצרים: "אני ולא מלאך, אני ולא שרף. הטעם להיות מצרים מקום זוהמא, אׅלו היה בא מלאך לשם – היה נשאר מזוהם ח"ו. אכן אור הקדוש ברוך הוא בוקע הכל, אין חוצץ בפניו כלום" [תורת המגיד כי תבוא].
רבי יהודה רוזניס הסביר שהקב"ה הוציאם בעצמו כדי להדגיש את מעלתם של ישראל : "מכת בכורות כתיב בה אני ה' דהיינו אני ולא שליח, דִמו לגאולת ישראל לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות והוכרח לטמא עצמו להציל תרומתו, ונודעה חיבתם של ישראל שנגלה במקום הטומאה לגאול את ישראל, ולפי זה בתחיית המתים דכתיב ביה אני ה' דהיינו שאינה ע"י שליח, חזרה קושיית התוספות למקומה (שהקשו) דמאחר שהקב"ה הוא כהן היאך מחיה מתים, ואין לנו אלא מה שתירצו התוספות שישראל נקראו בנים למקום וכהן מיטמא לבנו" [פרשת דרכים כה].
המהר"ל עצמו כתב על שאלה זו: "ולפיכך אמר 'ועברתי בארץ מצרים' – 'אני', ולא מלאך, שלא היתה היציאה בכח חלק... 'ולא על ידי השליח' בכח שהוא כללי אבל כחו בקטנות, כי אם על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, אשר הוא כולל הכל, ובכחו הגדול בלי קץ ותכלית ועל ידו היתה ההוצאה" [סוף פרק נה]. יציאת מצרים, שמתוכה נולד העם שעתיד לגאול את האנושות והעולם כולו, צריכה להתבצע דווקא בכוח כללי וגדול .
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il