ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
וְעוֹד, כִּי הַיְצִיאָה הִיא מִתְיַחֶסֶת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא שֶׁהוֹצִיא אוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַדּוֹרוֹת הוֹצִיא, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּסוֹף הַהַגָּדָה: לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ גָּאַל, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. וְרָצָה בָּזֶה כִּי כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִלֵּק כֹּחַ מִצְרַיִם מִיִּשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה הִסְתַּלְּקוּת הַזֶּה בְּמַה שֶּׁהֵם דּוֹר הַהוּא, שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיְתָה הַיְצִיאָה כִּי אִם לְאוֹתוֹ דּוֹר בִּלְבַד, רַק שֶׁנִּמְשָׁךְ הַיְצִיאָה לַבָּנִים גַּם כֵּן. דּוֹמֶה לָזֶה, אָדָם אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב בַּמְּדִינָה וּבָא חָכָם אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: צֵא מִן הַמְּדִינָה כִּי יָדַעְתִּי שֶׁמִּלְחָמָה יָבֹא עָלֶיהָ. וְהָאִישׁ הַהוּא הָיָה הוֹלֵךְ אֶל מְדִינָה אַחֶרֶת וְנִצּוֹל וּמוֹלִיד שָׁם בָּנִים וּבְנֵי בָנִים. לֹא יֹאמַר בָּזֶה כִּי הוּא הִצִּיל הָאִישׁ וְזַרְעוֹ כְּאֶחָד, אֶלָּא, הִצִּיל הָאִישׁ, וְהָיְתָה הַצָּלָה הַזֹּאת נִמְשָׁךְ לְזַרְעוֹ. וְלֹא הָיָה הַדָּבָר כָּךְ בְּמִצְרַיִם, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שָׂם עֵינוֹ אֶל אוֹתוֹ דּוֹר אֶלָּא שָׂם עֵינוֹ לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, וְאוֹתָם הוֹצִיא. וְדָבָר זֶה רָאוּי דַּוְקָא אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ כּוֹלֵל הַכֹּל. וּכְלַל יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁהוֹצִיא, כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא יִכְלֹל כָּל הַדּוֹרוֹת. וְאִלּוּ הָיְתָה הַהוֹצָאָה עַל יְדֵי מַלְאָךְ, אַף כִּי הָיוּ יוֹצְאִים, מִצַּד כִּי הַמַּלְאָךְ אֵינוֹ כּוֹלֵל הַכֹּל לֹא הָיְתָה הַיְצִיאָה 1 רַק לָאָבוֹת, אַף כִּי הָיָה נִמְשָׁךְ לַבָּנִים. וְאִם תֹּאמַר: וּמַאי נָפְקָא מִינֵּיהּ אִם הָיָה מְכַוֵּן לָאָבוֹת וְהָיוּ נִגְאָלִים הַבָּנִים בְּמִקְרֶה אוֹ שֶׁכִּוֵּן לְאָבוֹת וּבָנִים בְּיַחַד? חִלּוּק גָּדוֹל יֵשׁ, אִם כִּוֵּן לָאָבוֹת בִּלְבַד הָיָה אֶפְשָׁר לַבָּנִים לַחֲזֹר אֶל שִׁעְבּוּד, עַכְשָׁו שֶׁכִּוֵּן אֶל אָבוֹת וְאֶל כָּל הַדּוֹרוֹת אִי אֶפְשָׁר. לְכָךְ אָמַר: לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ גָּאַל אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. וְדָבָר זֶה כִּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ כּוֹלֵל כָּל הַדּוֹרוֹת, פּוֹעֵל בַּדְּבָרִים הַתְּמִידִים וְהַכּוֹלְלִים, לֹא אֶל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם לְפִי שָׁעָה בִּלְבַד וְאֵינָם רַק פְּרָטִים. וְאֵין סָפֵק כִּי דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְשׁוּם כֹּחַ זוּלַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַדָּבָר מֻכְרָח הוּא. וְעוֹד יִתְבָּאֵר לְקַמָּן אֵצֶל: אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַהוֹצָאָה אֶפְשָׁרִית כִּי אִם עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
____________________________
הסבר נוסף לכך שרק הקב"ה יכול להוציא את ישראל ממצרים: כי כאשר הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, לא הוציא רק את אלו שהיו במצרים באותה שעה, אלא הוציא איתם את כל הדורות הבאים אחריהם, כמו שאנו אומרים בסוף ההגדה: לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עימהם. באו לומר בזה כי כאשר הקב"ה סילק את כח המצרים מעל ישראל, לא היה הסילוק רק לאותו דור, כי אם רק מאותו דור סילק את כח המצרים היו הדורות הבאים חוזרים ומשתעבדים למצרים, אלא סילוק כח המצרים היה גם מעל הדורות הבאים. למה הדבר דומה, לאדם היושב במדינה ובא אליו חכם אחד ואמר לו: צא מהמדינה כי מלחמה עתידה לבוא עליה. עזב אותו אדם למדינה אחרת וניצל מן המלחמה, והוליד שם בנים ובני בנים. אין אומרים שבאותה שעה הציל המציל את בניו ובני בניו של הניצול, אלא הוא הציל את אותו האיש, והצלה זו הועילה גם לזרעו. אבל במצרים ההצלה שונה, הקב"ה לא שם עינו להציל רק את אותו הדור, אלא שם עינו להציל את כלל ישראל, אלו שבאותו הדור ואלו שבדורות הבאים אחריהם, את כולם הוציא משם באותה שעה. הוצאה כזו היא רק ביכולתו של הקב"ה שהוא כולל הכל, ואת כלל ישראל הוציא לפי מידתו הכוללת. מכיון שמלאך אינו כולל הכל, אילו היו ישראל יוצאים ממצרים על ידי מלאך, לא היה מוציא את כל הדורות, 1 אלא רק את אותו הדור, אף שאותה הוצאה היתה מועילה גם לבנים. ואם תשאל: מה ההבדל אם ההוצאה היא לכלל או לאותו דור ומועילה גם לבנים? יש הבדל גדול ביניהם, אם הגאולה היתה רק לאותו דור, היה אפשרי שהבנים יחזרו וישתעבדו, אבל כשההוצאה היא לכלל, בלתי אפשרי שהדורות הבאים יחזרו וישתעבדו למצרים. לכן אמרו: לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה, אלא אף אותנו גאל עימהם. כי הקב"ה כולל את הכל ופועל פעולות הכוללות את כל הדורות, ולא פעולות פרטיות המועילות לשעה בלבד. אין ספק כי הוצאה כזו היא רק ביכולת הקב"ה ולא ביכולת מלאך או כל כח אחר. לקמן בביאור: אני ולא מלאך יתבאר עוד שלא היתה היציאה אפשרית אלא על ידי הקב"ה.
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
41 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ז'
42 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ח'
43 - גבורות השם פרק נ"ב חלק ט'
טען עוד
המהר"ל מבקש לעסוק בעוד אספקט מסויים שמחמתו מעשה יציאת מצרים מתייחס דווקא אל הקב"ה. המעשה האנושי הוא מעשה נקודתי. נכון הדבר שלחלק מהמעשים, אולי אף לרובם, ישנה השלכה על העתיד, אך המעשה לכשעצמו הוא נקודתי. אדם מציל את חברו בנקודת זמן מסוימת. ההצלה הזו אמנם תועיל גם לבניו וצאצאיו, אך אותו מציל – לא הציל אותם. הוא הציל את אביהם, וכיוון שהוא ניצל – מכוח זה צאצאיו גדלים כבר במציאות טובה וחיובית יותר. ייתכן שלאותם בנים יקרה דבר רע, אך המציל הראשון לא יכול לפעול נגד זה.
יש שרוצים להסתכל על יציאת מצרים כעל פעולה נקודתית. הקב"ה הציל את אבותינו, ומכוח זה אנו ובנינו ניצלנו מעבדות ומשעבוד. המהר"ל מלמד אותנו שאין זה כך. הקב"ה, כאשר הוציא את אבותינו ממצרים, הפך את כולנו, אבות ובנים, מעבדים לבני חורין. לא רק שעלו במחשבתו כל עם ישראל לדורותיו, אלא אף קיבלנו כולנו לדורות מדרגה של חירות.
לכן גם לא נוכל לחזור לשעבוד, כיוון שהקב"ה גאל את כל הדורות, וכבר קנינו מדרגת חירות. זוהי המשמעות של דברי בעל ההגדה שהקב"ה 'אף אותנו גאל עִמהם'. המהר"ל מדגיש שמדרגה זו שייכת לפעולה של הקב"ה, כיוון שרק הוא פועל פעולה הכוללת הכול. דהיינו, הקב"ה אינו עושה מעשה השייך רק לשעה, רק לזמן מסוים, ואחרי כן בטל. מעשיו של הקב"ה, כמו הקב"ה עצמו, הִנם בעלי משמעות נצחית.
הרחבות
מדוע אי אפשר על-ידי שליח
וְאֵין סָפֵק כִּי דָּבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְשׁוּם כֹּחַ זוּלַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַדָּבָר מֻכְרָח הוּא. לשאלה מדוע צריך שהקב"ה בעצמו יעבור בתוך מצרים ניתנו מספר הסברים:
המגיד ממעזריטש אמר שהצורך בפעולה אלוהית ישירה נובע מהטומאה הנמצאת במצרים: "אני ולא מלאך, אני ולא שרף. הטעם להיות מצרים מקום זוהמא, אׅלו היה בא מלאך לשם – היה נשאר מזוהם ח"ו. אכן אור הקדוש ברוך הוא בוקע הכל, אין חוצץ בפניו כלום" [תורת המגיד כי תבוא].
רבי יהודה רוזניס הסביר שהקב"ה הוציאם בעצמו כדי להדגיש את מעלתם של ישראל : "מכת בכורות כתיב בה אני ה' דהיינו אני ולא שליח, דִמו לגאולת ישראל לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות והוכרח לטמא עצמו להציל תרומתו, ונודעה חיבתם של ישראל שנגלה במקום הטומאה לגאול את ישראל, ולפי זה בתחיית המתים דכתיב ביה אני ה' דהיינו שאינה ע"י שליח, חזרה קושיית התוספות למקומה (שהקשו) דמאחר שהקב"ה הוא כהן היאך מחיה מתים, ואין לנו אלא מה שתירצו התוספות שישראל נקראו בנים למקום וכהן מיטמא לבנו" [פרשת דרכים כה].
המהר"ל עצמו כתב על שאלה זו: "ולפיכך אמר 'ועברתי בארץ מצרים' – 'אני', ולא מלאך, שלא היתה היציאה בכח חלק... 'ולא על ידי השליח' בכח שהוא כללי אבל כחו בקטנות, כי אם על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, אשר הוא כולל הכל, ובכחו הגדול בלי קץ ותכלית ועל ידו היתה ההוצאה" [סוף פרק נה]. יציאת מצרים, שמתוכה נולד העם שעתיד לגאול את האנושות והעולם כולו, צריכה להתבצע דווקא בכוח כללי וגדול .
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך מותר להכין קפה בשבת?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך ללמוד אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
בדיקת קורונה בשבת
חידוש כוחות העולם
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
