ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- גבורות השם
נושא הפרק: המשך ביאור ההגדה ("רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר" וכו', ועניין ארבע כוסות)
ישראל ניצלו ממכת בכורות שהכה הקב"ה בעצמו, מפני שהם לחלקו של ה' יתברך
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וכו'. יֵשׁ לִשְׁאֹל: הִנֵּה רָאִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צִוָּה בְּפֶסַח עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח וכו', וַהֲרֵי רָאִינוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה שׁוּם מַכָּה מִן הַמַּכּוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה תִּהְיֶה מַכָּה זֹאת יוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל? וְיוֹתֵר מִזֶּה אָמְרוּ, שֶׁכְּשֶׁהָיָה שׁוֹתֶה הַיִּשְׂרָאֵל וְהַמִּצְרִי, זֶה הָיָה שׁוֹתֶה דָּם וְזֶה מַיִם. דַּע כִּי לְעוֹלָם הָיוּ הַמַּכּוֹת תָּמִיד עוֹלִים וּמִתְגַבְּרִים, וּמִפְּנֵי כָּךְ אֵין לִתְמֹהַּ אִם לֹא הָיְתָה הַמַּכָּה בְּיִשְׂרָאֵל בְּכָל שְׁאָר הַמַּכּוֹת, שֶׁמַּדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר חָשׁוּב וְיוֹתֵר עֶלְיוֹן בְּמַעֲלָה עַד שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ בַּמַּכָּה לִמְשֹׁל בְּיִשְׂרָאֵל. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לְמַכַּת בְּכוֹרוֹת שֶׁהָיְתָה עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא תוּכַל לוֹמַר שֶׁהָיְתָה מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל חָשׁוּב כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ הַמַּכָּה לִהְיוֹת מוֹשֶׁלֶת בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי הַמַּכֶּה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וּלְפִי כְּבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ הָיְתָה הַמַּכָּה בַּכֹּל, וְאִם כֵּן לָמָּה לֹא הָיְתָה הַמַּכָּה בִּבְכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל? וְלֹא הָיָה זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם לְחֵלֶק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁנֶּחְשָׁבִים אֶל הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה בָּהֶם הַמַּכָּה. כִּי מַדְרֵגַת הַבְּכוֹר הוּא מִצַּד 1 הֶעָלוּל לֹא מִצַּד הָעִלָּה, שֶׁאֵין מַדְרֵגַת הַבְּכוֹר רַק שֶׁהַבְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית לְכָל אֲשֶׁר יֵצֵא לַפֹּעַל אַחֲרָיו, וְאֵין כָּאן מַעֲלָה מִצַּד הָעִלָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּאֲשֶׁר לָקַח יִשְׂרָאֵל אֵלָיו, קָנוּ הַמַּעֲלָה מִצַּד הָעִלָּה, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלָכֵן לֹא הִגִּיעַ לָהֶם הַמַּכָּה. כִּי מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִצַּד שֶׁהֵם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא יוֹתֵר מִן מַדְרֵגַת הַבְּכוֹר שֶׁהוּא רֵאשִׁית הֶעָלוּל, וְיִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם דְּבֵקוּת בָּעִלָּה.
קרבן פסח מורה שישראל שייכים לקב"ה ולכן ראוי שיחוס עליהם
גבורות השם (75)
בשביל הנשמה
45 - גבורות השם פרק נ"ב חלק י"א
46 - פרק ס' חלק א'
47 - פרק ס' חלק ב'
טען עוד
____________________________
רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור. ציווה השם יתברך על הפסח משום שפסח על בתי אבותינו במצרים. לכאורה קשה: הרי שום מכה ממכות מצרים לא היתה בישראל, יותר מזה במכת הדם אמרו חכמים שכשהיו שותים מכלי אחד ישראל ומצרי, היה המצרי שותה דם והישראלי שותה מים, אם כך למה נחשב לנס שמכת בכורות לא פגעה בישראל? עליך לדעת כי מכות מצרים היו בהדרגה, לכן אין לתמוה על כך שהמכות הראשונות לא היו בישראל, שכן מעלת ישראל גבוהה וחשובה ממעלת המכות, לכן לא היה כח במכות לשלוט על ישראל, אבל מכת בכורות היתה על ידי הקב"ה, ולכן במכה זו לא היתה מעלת ישראל חשובה כך שלא תשלוט בהם המכה, שהרי הקב"ה היה המכה בעצמו, ובהתאם לכבודו וגדלו היתה המכה בכל הבכורים. ולמה לא תהיה המכה גם בישראל? הטעם לזה הוא שישראל שייכים לקב"ה, וכיון שנחשבים שייכים לו לא היתה בהם המכה. מעלתו של הבכור היא מצד 1 הנברא ולא מצד הבורא, שהרי הוא בכור ביחס למי שבאים אחריו, ואין מעלתו מצד הבורא. כשלקח הקב"ה את ישראל לו לעם קנו מעלה מצד הקב"ה, לכן לא פגעה בהם מכת בכורות, כי עתה מעלתם מפני שהם שייכים לקב"ה. מעלה זו גבוהה יותר מאשר מעלת הבכור, שהרי מעלתו מצד הנבראים ומעלת ישראל מצד הבורא.
מכיון שמעלת מכת הבכורות גבוהה מכל המכות, כי היתה על ידי הקב"ה כמו שהתבאר, דבר שלא היה בכל המכות עד למכת בכורות, לכן הצטוו להקריב קרבן פסח. ישראל לא היו יכולים להינצל ממכת בכורות בשום דרך, אלא רק אם הם נחשבים שייכים לקב"ה, לכן הצטוו להקריב קרבן פסח, כי בזה הם נחשבים שייכים לקב"ה, שאם לא כך, כיצד ישתייכו לקב"ה ומה צורך יש לקב"ה בהם? אלא כשהם מקריבים לו ועובדים אותו הם נחשבים שלו. מכיון שבעבודה זו של קרבן פסח הם לחלקו של הקב"ה, לכן לא פגעה בהם מכת בכורות כלל. זו הסיבה שנקרא הקרבן פסח, כמו שתרגם אונקלוס: חייס, שמשמעותו רחמנות. ביאור העניין, כיון שהם לחלקו של הקב"ה הוא מרחם וחס על מה ששלו, שלא יאבד. זה עניין קרבן הפסח כאשר תבין. על פי זה פירוש הכתוב: וככה תאכלו אותו וכו' ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה', כלומר עליכם לאכול את הקרבן וכך אתם עובדים את הקב"ה, ובזה אתם שייכים לו. פסח הוא לה', מכיון שאתם של ה' הוא מרחם עליכם, כי ראוי שירחם על מה שהוא שלו.
הקדמה
שלושה יסודות ישנם לליל הסדר: אכילת הפסח, אכילת המצה ואכילת המרור. מדוע עיקרו של הסדר תלוי דווקא בהזכרת שלושה מאכלים אלו? המהר"ל מסביר שמאכלים אלה מבטאים את הקרבה וההשגחה המיוחדים שיש לישראל, את האמונה באחדות האלוהית, ואת איחוד הקצוות השונים על ידו – התרוממות רוחנית לעומת נפילה, גלות לעומת גאולה.
אכילת קרבן הפסח , שעליו נלמד בפרק זה, הוא אחד מהשורשים העמוקים של אומתנו. בפסיחה שהתרחשה במכת בכורות התחילה יצירת העם, ומאז נמשכת הבחירה הנצחית בישראל לכל תקופות העולם שיבואו. אמנם במשך הגלות נמנע מאִתנו להקריב את הפסח, אך הבחירה האלוהית-נצחית בישראל, אשר מכוחה התחדש עניין הפסח, לא חלפה ולא תחלוף לעולמים. זו הסיבה שאנו קוראים לחג – חג הפסח.
בפרשיות המועדים מכונה החג 'חג המצות', מפני שהמצה , בהרכבהּ הפשוט ובאופן הכנתה, מהווה את הביטוי של החירות מעמל גופני. היא מסמלת את הגאולה ממסגרות כובלות אשר מצֵרות את צעדינו, כמו שעשו לנו המצריים במצרים.
המרור מסמל קושי ושעבוד. בליל פסח אנו אוכלים מרור כדי לשאוב כוח להתמודד עם כל המרירות של החיים. גם כשקשה מאוד אנחנו זוכרים את השעבוד במצרים, ובכך מתעודדים ויודעים שיום אחד יהיה אחרת. כל מיני צרות שונות ומשונות מתחדשות ומשאירות לנו טעם מר בפה. אין זה נעים לחיות באופן זה. המרור שאנו אוכלים מזכיר לנו שיש לקושי תפקיד מתוך השגחת ה' עלינו, ומטרתו להבליט את הגאולה הבאה על גביו.
רבן גמליאל קובע, עוד לפני שעם ישראל יוצא לגלות האחרונה, שיש להזכיר את הפסח יחד עם המצה והמרור ובכך לקשר את השעבוד לגאולה, ואת שניהם ביחד לקב"ה, שמרחם ומשגיח על עם ישראל בכל הזמנים והמצבים.
ביאורים
במכת בכורות ה' פסח על בתי בני ישראל, ועל כן אנו מקריבים קרבן פסח. המהר"ל שואל מדוע מכה זו זוקקת ציווי מיוחד בצורת קרבן, בניגוד ליתר המכות? בכל המכות שקדמו למכה זו, ה' היכה בכוח חלש יותר את המצריים, ומובנת יותר העובדה שישראל לא נפגעו ממכות אלו. אבל במכת בכורות הקב"ה בעצמו ירד להכות את בכורי מצרים והמהר"ל שואל בעקבות כך: במה נבדלו ישראל ממצרים, ומדוע לא נפגעו גם הם מגילוי ה'?
תשובת השאלה נעוצה במהות עניין הבכורה. בבכור מתחילה התהוות המשפחה, מרגע שיש בכור בבית אנו יודעים שיש אפשרות להמשך החיים לדור הבא, ולהמשך קיום העם. על כן, הבכור מסמל את מהות האומה. במכה זו כבוד ה' כביכול ירד ממש לארץ, והארץ האירה מכבודו. ישראל, אשר התאימו למעלה זו של גילוי שכינה, התרוממו והתעלו, אבל המצריים אינם קשורים ישירות לקב"ה, ולכן בכוריהם מתו. במכת בכורות התגלתה השייכות העמוקה בין עם ישראל כולו לאביהם שבשמים, לא רק למעלה בשמים, אלא גם פה למטה, בארץ.
בחירת ה' להציל את ישראל היתה על מנת שיגלו שמו בעולם. ביציאה ממצרים נכרתה ברית עולם בין ישראל לאלוהיו, ברית פנימית שיש בכוחה גם לחולל מציאויות חדשות ונִסים לעת הצורך. מכוח ברית זו יצאו ישראל ממצרים, וקיבלו עליהם את מצוות קרבן הפסח, מה שמבטא את היות ישראל מושגחים ביד ה' באופן ישיר מאז ראשית יצירתם. תחילתה של הברית היא מבחירה אלוהית, והמשך קיומה דורש מעשים מתאימים, כמו הקרבת הפסח ואכילת המצה והמרור. זהו הטעם לחשיבות התוכן שבאכילה זו, כמבוא לעניינו של עם ישראל במשך כל התקופות שיבואו לאחר מכן.
לרפואת אביעד בן ספירה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
