ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר גבורות השם

ט' אב התשע"ו

גבורות השם פרק ס"ט חלק ה'

בשביל הנשמהט' אב התשע"ו
144
מוקדש להצלחת
ינון יעקב בן חנה ורותם חיה בת נחמה ויבנו בית נאמן בישראל, בניין עדי עד
לחץ להקדשת שיעור זה
להורדת דף מקורות (PDF)
בלעם ידע סוד הקרבנות
גבורות השם
בשביל הנשמה
1 - פרק א' חלק א'
2 - פרק א' חלק ב'
3 - פרק ב' חלק א'
טען עוד
וּבְמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (פרשת צו סי' א): זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהילים פט, ז): מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה' יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים. בִּלְעָם הָרָשָׁע הָיָה אוֹמֵר: מָה הִקְרִיב לְפָנָיו אַבְרָהָם? אַיִל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יג): וְהִנֵּה אַיִל אַחַר וכו'. אִם רוֹצֶה, אֲנִי מַקְרִיב לְפָנָיו בְּנִי וּבִתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ז): הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, זֶה בְּנוֹ הַבְּכוֹר. פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי, זֶה בִּתּוֹ. רְאֵה בִּלְעָם הָרָשָׁע {כַּמָּה} הָיָה עָרוּם, אוֹמֵר: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי (במדבר כג, ד), לֹא הָיָה אוֹמֵר: שִׁבְעַת מִזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי, אֶלָּא הַמִּזְבְּחוֹת. אָמַר: מִשֶּׁנִּבְרָא אָדָם עַד עַכְשָׁו שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת בָּנוּ: אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה, יִצְחָק בָּנָה אֶחָד, יַעֲקֹב שְׁנַיִם, וַאֲנִי כְּנֶגֶד כֻּלָּם עָרַכְתִּי. אָמַר לוֹ: רָשָׁע, אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן הָיִיתִי אוֹמֵר לְמִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פט, ז): מִי בַשַּׁחַק יַעֲרֹךְ לַה', יִדְמֶה לַה' בִּבְנֵי אֵלִים. אֵין אֲנִי מְקַבֵּל קָרְבָּנוֹת אֶלָּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו, ב): צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו וגו' עַד כָּאן. מִפְּנֵי שֶׁרָאָה בִּלְעָם שֶׁהַקְרָבַת הַקָּרְבָּן הוּא שֶׁהֶעָלוּל שׁוֹאֵף אֶל עִלָּתוֹ לְהִדָּבֵק בּוֹ, אָמַר שֶׁכָּךְ הוּא מִשְׁתּוֹקֵק, שֶׁיַּקְרִיב בְּנוֹ וּבִתּוֹ אֵלָיו, שֶׁכָּךְ הוּא מִשְׁתּוֹקֵק אֶל הָעִלָּה.

בלעם בנה שבעה מזבחות כנגד שבע מידות של הנהגת הטבע
וְאָמַר: שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי, אָמַר כִּי הָאָבוֹת בָּנוּ שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת. אַבְרָהָם בָּנָה אַרְבָּעָה מִזְבְּחוֹת, וּבֵאוּר זֶה שֶׁבָּנָה אַבְרָהָם אַרְבָּעָה מִזְבְּחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמִּדָּתוֹ מִדַּת הַחֶסֶד, וּמִדַּת הַחֶסֶד תִּתְחַלֵּק לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים. וְיִצְחָק מִדָּתוֹ מִדַּת הַדִּין, אֵינוֹ מִתְחַלֵּק כְּלָל, וּלְפִיכָךְ לֹא בָּנָה רַק מִזְבֵּחַ אֶחָד. וְיַעֲקֹב בָּנָה שְׁנַיִם, שֶׁמִּדָּתוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים מִתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם בִּלְבַד, וְזֶה כִּי אֵין יָכוֹל לַעֲמֹד בַּדִּין רַק הַצַּדִּיק וְלֹא הָרָשָׁע, וְגַם לַצַּדִּיק מִצַּד הַדִּין אֵין נוֹתֵן לוֹ עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, אֲבָל מִדַּת הָרַחֲמִים הוּא מִתְחַלֵּק לִשְׁנַיִם, שֶׁהֲרֵי הָרַחֲמִים בֵּין לַצַּדִּיק וּבֵין לָרָשָׁע, כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ לוֹ צָרָה מְרַחֵם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו, וְנוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ מִתּוֹךְ הַצָּרָה. וְהַחֶסֶד הוּא מִתְחַלֵּק לְאֵלּוּ שְׁנַיִם, שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, כְּמוֹ הָעִנְיָן שֶׁהוּא אֵצֶל רַחֲמִים, שֶׁאֵין רַחֲמִים רַק כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ לוֹ צָרָה וְצָרִיךְ לַדָּבָר מִתּוֹךְ הַצָּרָה, וְכֵן הַחֶסֶד, כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לְחֶסֶד עוֹשֶׂה חֶסֶד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע, הֲרֵי לְךָ שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל חֶסֶד. וְעוֹד שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁל חֶסֶד, שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד אַף שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְנוֹתֵן לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב, כִּי זֶה הַחִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בֵּין חֶסֶד וְרַחֲמִים, כִּי הָרַחֲמִים אֵינָם רַק כַּאֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ צָרָה, וְחֶסֶד בֵּין שֶׁצָּרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר וּבֵין שֶׁאֵין צָרִיךְ לְאוֹתוֹ דָּבָר, נוֹתֵן חֶסֶד עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב. וּלְפִיכָךְ בָּנָה אַבְרָהָם אַרְבָּעָה מִזְבְּחוֹת, וְיִצְחָק אֶחָד, וְיַעֲקֹב שְׁנַיִם. אברהם בנה ארבעה מזבחות, יצחק אחד ויעקב שניים בהתאם למידותיהם - חסד, דין ורחמים
וּבִלְעָם אָמַר: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי, כִּי הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר הַנְהָגָתָם עַל פִּי הַטֶּבַע נִכְלָלִים בָּהּ כָּל אֵלּוּ הַמִּדּוֹת. שֶׁהַרְבֵּה דְּבָרִים אֲשֶׁר נָתַן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּטֶּבַע, בַּדִּין, שֶׁאִם לֹא הָיָה אוֹתוֹ דָּבָר הָיָה מֵת לְשַׁעְתּוֹ וְלֹא הָיָה קִיּוּם לוֹ. וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁאִם לֹא בָּרָא הַשֵּׁם כָּךְ, הָיָה לוֹ חִסָּרוֹן וְצָרָה. וְיֵשׁ שֶׁבָּרָא עַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב וְעַל צַד הַחֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְמִי שֶׁעִיֵּן בַּטִּבְעִית. הֲרֵי הַמִּדּוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג בּוֹ עוֹלָמוֹ, שֶׁהֵם: הַחֶסֶד וְהַדִּין וְהָרַחֲמִים, אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה מִדּוֹת מִתְחַלְּקִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר. וְהָאֻמּוֹת, אַף עַל גַּב שֶׁאֵינָם מֻנְהָגִים בַּהַנְהָגָה הָאֱלֹהִית, אָמַר שֶׁהַנְהָגַת הָאֻמּוֹת הַנְהָגַת הַטֶּבַע, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַנְהָגוֹת הָאֵלּוּ, כָּךְ יֵשׁ לְפָרֵשׁ.
____________________________
אמרו במדרש תנחומא על הפסוק: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים. אמר בלעם הרשע: מה הקריב אברהם לפניו? איל אחד, שנאמר: והנה איל אחר וכו', אם הוא רוצה אקריב לפניו בני ובתי, שנאמר: האתן בכורי פשעי - זה בנו הבכור. פרי בטני חטאת נפשי - זו בתו. ראה כמה ערום היה בלעם הרשע, אמר: את שבעת המזבחות ערכתי, לא אמר: שבעת מזבחות ערכתי, אלא המזבחות. אמר: משנברא אדם עד עכשיו שבעה מזבחות בנו. אברהם בנה ארבעה, יצחק בנה אחד, יעקב בנה שניים, ואני ערכתי כנגד כולם. אמר לו הקב"ה: רשע, אילו הייתי מבקש קרבן הייתי אומר למיכאל וגבריאל שיקריבו קרבן, שנאמר: כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים. אין אני מקבל קרבנות אלא מבני ישראל, שנאמר: צו את אהרון ואת בניו וכו'. מפני שידע בלעם שהקרבן הוא דבקות הנברא בבוראו, אמר שכל כך הוא משתוקק להדבק בבורא, עד שהוא מוכן להקריב את בנו ואת בתו.
אמר בלעם: שבעת המזבחות ערכתי. כוונת בלעם שהוא בנה שבעה מזבחות כנגד שבעה מזבחות שהקימו האבות, אברהם ארבעה, יצחק אחד, ויעקב שניים. אברהם בנה ארבעה מזבחות מפני שמידתו מידת החסד, ומידת החסד מתחלקת לארבעה חלקים. יצחק שמידתו דין, אינו מתחלק כלל, ולכן בנה רק מזבח אחד. ויעקב בנה שניים, כי מידתו רחמים, ומידת הרחמים מתחלקת לשניים. ביאור הדברים: במידת הדין יכול לעמוד רק הצדיק ולא הרשע, וגם הצדיק במידת הדין אינו זוכה לטוב גמור. אבל מידת הרחמים מתחלקת לשניים, שהרי הרחמים הם לצדיק ולרשע, שכאשר מגיעה צרה, הקב"ה מרחם עליהם ונותן להם צרכיהם בשעת צרתם. החסד כמו הרחמים מתחלק לשניים אלו, לצדיק ולרשע, שעושה חסד לצדיק ולרשע בשעה שהם צריכים, כמו מידת הרחמים. מידת הרחמים מתגלה רק בשעת צרה, כאשר צריך סיוע, וכן החסד, כאשר הוא זקוק לחסד עושה חסד עם הצדיק ועם הרשע, הרי שני חלקים של החסד. אבל למידת החסד יש שני חלקים נוספים, שעושה חסד גם עם מי שאינו צריך, ונותן לרשע ולצדיק עזרה על הצד הטוב ביותר. זהו ההבדל בין חסד לרחמים. שהרחמים אינם אלא בשעה שזקוקים להם בשעת הצרה, ואילו החסד הוא בין כאשר זקוקים לעזרה בצרה ובין אם לא נמצאים בצרה עושה חסד על הצד הטוב ביותר. לכן בנה אברהם ארבעה מזבחות, יצחק אחד ויעקב שניים.
ובלעם אמר: שבעת המזבחות ערכתי, כי הנהגת האומות היא הנהגה טבעית, ובהנהגה טבעית נכללות כל המידות הנזכרות. פירוש: הרבה דברים שנתן הקב"ה בטבע ניתנו בדין, שאם לא יהיו דברים אלו, אותם דברים אינם יכולים להתקיים. ויש דברים שאם לא היה הקב"ה בורא אותם באופן זה, יהיו בצרה וחסרון תמידיים. ויש דברים שנבראו על צד החסד והטוב, כמו שידוע למי שעיין בדברים הטבעיים. הרי שהמידות שהקב"ה מנהיג בהם את עולמו, שהן: דין, רחמים וחסד, נחלקות לשבעה חלקים. ואף שאין האומות מונהגות בהנהגה אלוקית, אמר בלעם שהנהגת הטבע בה מונהגות האומות כוללת את כל ההנהגות הללו.


ביאורים
אבות האומה הישראלית, העומדת ביסודו של העולם, כוללים בתוכם את כל המידות השונות שמרכיבות את העולם, ולכן מתאים שכל האבות יחד, שהם יחידה אחת העומדת בראש האומה הישראלית, יופיעו את אותן שבע מידות.
בלעם הרשע היה נביאם של אומות העולם. אומות העולם שייכות לטבע ומחוברות אליו, וממילא ההופעה שלהן היא כחלק מעולם הטבע. לכן רצה בלעם הרשע לבנות שבעה מזבחות, ולהשוות את עצמו כביכול לאבות, כאילו הוא כולל את כל המידות.
בטעותו של בלעם יעסוק המהר"ל בהמשך.

הרחבות
 מטרת עבודת הקרבנות
אָמַר לוֹ: רָשָׁע, אִלּוּ הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ קָרְבָּן הָיִיתִי אוֹמֵר לְמִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁיַּקְרִיבוּ... אֵין אֲנִי מְקַבֵּל קָרְבָּנוֹת אֶלָּא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. המהר"ל מסביר שהקרבת הקרבנות אינה כדי 'לעזור' לקב"ה באיזה אופן, אלא היא ביטוי לכך שיצירי כפיו של הקב"ה משתוקקים אליו. זו הנקודה שבלעם לא הבין, כפי שמסביר המהר"ל בספרו 'נתיבות עולם' את הפסוק: "זבח רשעים תועבת ה' ותפלת ישרים רצונו" [משלי כא, כז].
אפשר היה להבין בטעות שיש לקב"ה תועלת מעצם עבודת הקרבנות והתפילה, ולכן הוא חפץ בה. אם כך היו פני הדברים, לא צריך היה להיות הבדל בין עבודת הצדיק לזו של הרשע. כדי לשלול טעות זו אמר שלמה: "זבח רשעים תועבת ה'". אם הייתה לה' תועלת מעבודת הקרבנות – לא היה שייך להבדיל בין המקריבים, אך כיוון שמטרתן היא להעלות את האדם – מובן שיש הבדל בין צדיק לרשע. מכאן מסיק המהר"ל שעבודת השם, המתבטאת בקרבנות ובתפילה, נועדה לתועלת האדם [נתיב העבודה א].
התפילה, כמו הקרבנות, היא עבודה שבאמצעותה האדם "מוסר עצמו" – מתמסר כולו אל ה' יתברך. התפילה אינה ניסיון לשנות את רצון הקב"ה, אלא מטרתה לשנות את עצמנו . כאשר אנו עומדים ומתחננים לפני ה', כבן לפני אביו, הדבר יוצר שינוי בקרבנו, ואנו הולכים ומתקרבים אליו. את תקווֹתינו אנו תולים בו ולא בנו, ובכך אנו נותנים לה' מקום נרחב בחיינו.

לרפואת חיים יונתן מרדכי בן פאשא אלקה הי"ו
לעילוי נשמת ראובן שמעון בן אורידה לבית כהן ז"ל
עוד בנושא גבורות השם

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il