^ 1. היה קרוב מאד למלכות בפריס והיה מכובד מאד בעיני המלך והשרים-כך כתב החת"ס בדרשות כרך א דף פא, א.
^ 2. על הסתכלות במראה, ראה: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת ו, סי' מט.
^ 3.על תספורת קומי, ראה: תוספתא כפשוטה (ליברמן) שבת פ"ז מ"א. בבא קמא פג, א בשטמ"ק בשם גאון, וברש"י שם. קדושין עו, ב, עבודה זרה ח, א, ובסוטה מט, ב. רמב"ם הל' עבודה זרה יא, א, בכסף משנה, וערוך ערך קומי. באוצר מפרשי התלמוד לבבא קמא עמ' תתרכ; הרב שבתאי פרנקל, ספר המפתח על בבא קמא, עמ' שסה; הרב משה שטרן, שו"ת באר משה א סי' סג; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת ב סי' ב.
^ 4.מהי חכמה יונית? רש"י בסוטה מט, ב כותב: 'לשון חכמה שמדברים בו בני פלטין ואין שאר העם מכירים בו'. גם תוס' בעבודה זרה י, א בד"ה שאין, ובמגילה י, ב בד"ה שאר, מצינים שהיתה שפה יחודית למלכים כעין חכמה יונית. רש"י במנחות סד, ב כותב חכמה יונית- רמיזות. כך גם הרמב"ם בפהמ"ש בסוטה שם וכן הרב יצחק בן ששת, שו"ת הריב"ש סי' מה; הרב שמעון בן צמח, פרקי אבות, מגן אבות ב, יד; מהר"ל, נתיבות עולם, נתיב התורה פרק יד. הרמב"ם שם כותב שדבר זה נשתכח ולא נשאר ממנו בעולם. בשיטה מקובצת לבבא קמא פג, א כותב בשם הרמ"ה "שחכמה יוונית היא כגון אילו החוזים בכוכבים". המאירי בסוטה שם ובחגיגה ז, ב פירש שמדובר על פילוסופיה יונית. ע"ע באוצר מפרשי התלמוד לב"ק שם עמ' תתריח, ובאנציקלופדיה תלמודית, חכמות חיצוניות, פרק ב: חכמה יונית.
^ 5.בירושלמי לעיל נאמר שהתירו ל'בית רבי', ובתוספתא ובגמ' כאן נאמר שהתירו לבית 'רבן גמליאל'. זוהי משפחת הנשיאות, עליהם מסופר בכמה מקורות שנסעו ובאו מרומי, וסביר להניח שחלק מאותם נסיעות היו במסגרת קשריהם עם השלטון הרומאי, אם כי לאותם נסיעות מצטרפים תנאים שהם לא ממשפחת הנשיאות. ראה: שמואל ספראי, בימי הבית ובימי המשנה, ב עמ' 381-365. ד' טריפון, "קטע ממשנה כעדות למעמדו של המלך אגריפס השני", קתדרא 53 (תש"ן), עמ' 48-27 הע' 57.
^ 6.התוס' בב"ק פג, א בד"ה התירו, קושר בין האמור שם על אבטולמוס בר ראובן, לבין המסופר בגמ' במעילה יז, א, ולפיו מדובר על אותו אדם. התוס' שם גורס בגמ' במעילה גם כן 'אבטולמוס בן ראובן'.

^ 7.בענין זה, ראה: הרב יוסף קולון, שו"ת מהרי"ק סי' קס. היתר נוסף הוא ריפוי מעובד עבודה זרה. בגמ' בעבודה זרה כח, א מסופר שר' יוחנן התרפא מגוי מאחר שהיה אדם חשוב, ולא חשש שיגרם לו רעה, בעוד שר' אבהו חשש מאחר שהרופא שנא אותו והיה מוכן להזיק לו, ולגרום רעה גם לעצמו בבחינת 'תמות נפשי עם פלשתים' (שופטים טז, ל). הטור ביו"ד סי' קנה כותב: 'אדם שקרוב למלכות יכול להתרפאות מהכל אפילו ממי שאינו מומחה שירא לעשות לו רעה. ואם העכו"ם מתקנאים בו או שהוא שונאו אפילו הוא קרוב למלכות אסור, שהעכו"ם מוסר נפשו עליו לעשות לו רע'. הבית יוסף שם מצין שהרי"ף הרמב"ם והרא"ש לא הביאו זאת להלכה, מאחר ור' אבהו בא לידי סכנה ולכן בכל מקרה אין להתרפא מעכו"ם. הב"ח מסביר שלמסקנה המאפשר להתרפא הוא אם הרופא מומחה ואינו עוין את היהודי, ואין זה משנה אם הוא אדם חשוב או לא. מסקנה זו עולה גם מהריטב"א בע"ז שם. בסיכום הענין, ראה: אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך 'גוי' - גוי כרופא, עמ' 131-130.
^ 8.בשו"ת מן השמים סי' נא התיר תער לגבאים ונדיבים הבאים ויוצאים בחצרות מלכים. (על מחבר שו"ת מו השמים עין: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר א או"ח סי' מא - מב; דניאל שפרבר, מנהגי ישראל ד עמ' שיג - שיד). בפירוש הרע"ב לבראשית מא, יד כותב שיוסף גילח בתער מפני כבוד מלכות, מפני שהמושג גילוח הוא בדרך כלל תער "וכדאמרינן אבטולס בר ראובן התירו לו לספר בתער מפני כבוד מלכות, וזה כי כשאין הניקף מסיע למקיף, ואינו עושה מעשה בידים, ואין שם אלא איסורא דרבנן, ומפני כבוד המלכות התירו לו". הרע"ב מבין שמה שהתירו לקרוב למלכות הוא תספורת תער, ולא את אופי התספורת- תספורת קומי, כשהוא עובר רק על איסור דרבנן. באופן דומה הסביר המהרש"א את הגמ' בשבת קלט, א שם אומר ר' יצחק מגדלאה שמיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין, מאחר שכתוב 'ולקדקד נזיר אחיו' (בראשית מט, כו), ואף הם לא טעמו טעם יין שנאמר "וישתו וישכרו עמו" (בראשית מג, לד), ומכאן שעד אותו יום שנפגשו, לא השתכרו. המהרש"א בחידו"א שם לומד שהם השתכרו עם יוסף, למרות שעדין הם לא ידעו שזהו יוסף, מפני אימת מלכות, ויוסף עצמו שהיה נזיר, שהרי רק עליו נאמר "ולקדקד נזיר אחיו" ולא על אחיו, גילח עצמו תוך ימי נזירותו כשעמד בפני פרעה, מפני כבוד המלכות. ראה: הרב מנחם מנדל כשר, תורה שלמה לבראשית מא, יד אות מח, ולבראשית מג, לד אות צו.
^ 9.הרב יחיאל יעקב וינברג, שו"ת שרידי אש ג סי' צג מדיק מהרמב"ם בספר המצוות לא תעשה ל וכן המאירי בעבודה זרה כה, א בפרשנות הרמב"ם, כשיטת המהרי"ק והב"ח שהאיסור הוא רק אם רוצה להדמות לגוים, אך אם לא כן, הדבר מותר. אך משו"ת הרמב"ם עולה שהנימוק הוא אחר. בדבריו שם חולק השרידי אש על הרב בצלאל ז'ולטי שאסר ירית מטחי כבוד לחללי צה"ל. לפי השרידי אש "אנו עושים כן שלא יתגנה הצבא הישראלי בעיני העמים, וכדרך שהתירו לספר קומי למקורבים למלכות".

^ 10. על מסרן הכתוב לחכמים, ראה: הרב יונה עמנואל, המעין, כרך לז ד (תשנ"ז), עמ' 44-33.
^ 11.הרב חיים מצאנז, שו"ת דברי חיים, יו"ד סי' ל כותב שהתוס' הבינו שאם לא מתכוון להדמות לעכו"ם מותר מהתורה אך אסור מכח תקנה, ולכן שאל תוס' איך התירו לר' ראובן, ותירץ שעל קרובים למלכות לכתחילה לא גזרו. להסברו מסכים גם בשו"ת מהרש"ג ב סי' ד בד"ה ואגב. מקורות נוספים העוסקים בדברי המהרי"ק, ראה: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר ג יו"ד סי' כד-כה.
^ 12. דברים דומים כתב הראי"ה קוק בביאוריו לרמב"ם בהל' עבודה זרה במנין המצוות שלפני ההלכות. ראה: הרב יעקב פילבר, לאורו, עמ' רז.

^ 13.באופן דומה פסקו הרב מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות ו סי' קלט, ויג סי' קכה; הרב עובדיה הדיה, שו"ת ישכיל עבדי ח סי' כ אות מו שאין להכנס לכנסיה אם מונח שם קלפי של בחירות.
^ 14.הר"ע יוסף מצין לדברי שו"ת תרומת הדשן בסי' קצז ולרמ"א בשו"ע יו"ד סי' קמא, א ומקורות נוספים. יש להוסיף לרשימתו עוד מספר תשובות מרכזיות בנושא. הרב דוד בן זמרה, שו"ת הרדב"ז ח' סי' קיז; הרב צבי פסח פרנק, שו"ת הר צבי או"ח א סי' פה; הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה יו"ד א סי' סט; הרב יצחק ויס, שו"ת מנחת יצחק ב סי' ט ,ו-ז; הרב עובדיה הדיה, שו"ת ישכיל עבדי ח יו"ד סי' לב, ב.
^ 15.הר"ע יוסף שם מציין שכך כתבו גם בשו"ת ויען יצחק עמ' קסו ובשו"ת שואלין ודורשין יו"ד סי' לד. אם כי בשו"ת ערוגת הבושם יו"ד סי' קל חשש להחמיר שמא השתחוו לה. ישנם פוסקים נוספים שדנו בענין זה ושלא הוזכרו בשו"ת יחוה דעת שם. בשו"ת מהרש"ם ד סי' יב שהתיר אף הוא מפני שאין בזה עבודה זרה רק אות כבוד מהמלך. בשו"ת הרב עזריאל הילדסהימר א יו"ד סי' קעט אסר על פרנס שקיבל מדליה ובה שתי וערב ורצה להתפלל כך בבית הכנסת, ולהחזיק כך גם ספר תורה.
^ 16.תמונתו זו של הרב יעקב מאיר מופיעה בספר האיש נגד הזרם ליד עמ' ר, ובספר מלאכים כבני אדם עמ' 93. גם הראי"ה קוק, ששימש כרב ראשי לארץ ישראל יחד עם הראשון לציון הרב יעקב מאיר, קבל מדליה כזו לאות כבוד מהנציב העליון מטעם המלך גורג' החמישי, והצטלם איתה. מכתב ההוקרה של הנציב העליון הרברט סמואל ותמונתו של הראי"ה קוק עם האות, מופיעה בספר האיש נגד הזרם ליד עמ' רמא, ובספר מלאכים כבני אדם עמ' 146. בצילום נראה הראי"ה קוק שהוא מסתיר במעט את האות הנראה כמו צלב. הראי"ה קוק אף הודה למברכיו על קבלת האות (אגרות הראיה ד עמ' קסד), וכן הודה למלך אנגליה עצמו על האות. (שם עמ' קעז).
^ 17.מצינו שהתירו להתגלח בימי ספירת העומר ובין המצרים בשל הפסד ממון לא רק לקרובי מלכות. עין במחזיק ברכה באו"ח סי' תצג, ג ובפתחי תשובה שם ס"ק ב ובכף החיים שם סע' יט. הרב ישמעאל הכהן, שו"ת זרע אמת סי' סט; הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה חו"מ א סי' צג (בסוף), ואו"ח ד סי' קב, ואו"ח ה סי' כד, ט. (באו"ח ג סי' פז התיר למורה נגינה ללמד בימי ספירת העומר לשם פרנסה, ובשו"ת חיים שאל סי' נא התיר לנגן בשנת אבל בפורים למי שמלאכתו בכך). ע"ע הרב צבי כהן, בין פסח לשבועות, פרק יא הע' כד.
^ 18.כך כתב גם בפחד יצחק (לאמפרונטי) ערך אבל עמ' 45, ונזכר גם בכל בו אבילות עמ' 353, וכ"כ גם בגשר החיים פרק כא הע' ה, אם כי צין שיש אחרונים שמחמירים, וכונתו לר' עקיבא איגר בחידושיו לשולחן ערוך יו"ד סי' שצ, ד בד"ה כן השיב. בשדי חמד ערך אבלות אות כב הביא בשם עפר יעקב שמותר להסתפר כדי ללכת אצל המלך לפקח על עסקי הציבור. בשו"ת זרע אמת חלק ג או"ח סי' לג ד"ה ואחרי הודיע, תמה עליו. בשו"ת שבות יעקב ב סי' צט התיר לאבל תוך שבעה לצאת מביתו על מנת להפגש עם השלטונות. בכל זה עין בפני ברוך סי' יט סע' יא הע' ל.
^ 19.תשובתו של הנודע ביהודה באשר לאפשרות לכל אדם להתגלח בחול המועד, ולא רק לקרובים למלכות, עוררה פולמוס הלכתי נרחב. עין במאמרו של הרב יצחק פחה בתחומין ב עמ' 134-116, ובתחומין ג עמ' 534-517, ובספר חול המועד כהלכתו מהרב יקותיאל פרקש פרק ג עמ' קיח-קמט. נראה שגם החולקים על הנודע ביהודה יסכימו שלקרוב למלכות, יותר לו להתגלח בחול המועד. בגמ' במגילה טז, א מצינו שמרדכי לא היה מוכן ללבוש בגדי מלכות כל זמן שלא הסתפר, על אף שהיה זה בחול המועד. עי"ש במהר"ץ חיות. דיון דומה מצינו ביחס ליוסף, שהתגלח לפני שהובא בפני פרעה. (בראשית מא, יד) בבראשית רבה פט, ט נאמר שעשה כן מפני מורא מלכות, והובאו הדברים ברש"י שם. אירוע זה היה בראש השנה (ראש השנה י, ב). האחרונים דנו בשאלה איך יוסף התגלח בראש השנה? החתם סופר בחידושיו על התורה כותב שמפני כבוד מלכות מותר להתגלח ביו"ט. דברים דומים כתב במושב זקנים על התורה שם, ולפיו, יתכן שיוסף התגלח למחרת, או שבשל סכנת מלכות הוא התגלח בראש השנה. ע"ע בספר דרש אברהם לר' אברהם אשכנזי דף קח, ב שהביא ראיה מכאן שמותר לעבור על איסור דאורייתא בשל כבוד מלכות. אך בספר תושע יהודה לר' יאודה בנבשת דף קח,ב- קט,א השיג עליו.
^ 20.במקורות החובה ללבוש כיסוי ראש - כיפה או כובע לגבר, עסקו רבים. נציין מספר מקורות. הגר"א בשו"ע או"ח סי' ח, ב; הרב שלמה לוריא, שו"ת מהרש"ל סי' עב; הרב יעקב רישר, שו"ת שבות יעקב א סי' קמד; הרב דוד צבי הופמן, שו"ת מלמד להועיל ב, סי' נו; הראי"ה קוק, מצות ראיה או"ח סי' ח, ב (עמ' מא); הרב אליעזר וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר ד, סי' ח. ה, סי' ו. יד, סי' מט; הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה או"ח א סי' א. או"ח ד סי' מ, יד. יו"ד ד סי' יא, ג; הרב משה שטרן, שו"ת באר משה ח סי' מ; הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב, א עמ' צא, ח עמ' שלה; הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר ו או"ח סי' טז, ז, ושו"ת יחוה דעת ד, סי' א; שו"ת מראה הבזק ב עמ' 88. מקורות נוספים באוצר השו"ת או"ח סי' ב. ע"ע פרופ' דניאל שפרבר, מנהגי ישראל ג עמ' סד.
^ 21.מצינו שהתירו ללכת בגילוי ראש לצרכי פרנסה ולא רק לקרובים למלכות. שו"ת נטע שורק סי' ב והובא גם בשו"ת ציץ אליעזר יב, סי' יג. בשו"ת מהר"ם מבריסק א סי' ח; שו"ת ירושת הפליטה סי' יח; שו"ת אגרות משה חו"מ סי' צג. או"ח ד סי' ב. יו"ד ד סי' יא, ג. באשר לאשה גרושה או אלמנה התיר הרב משה פיינשטין ללכת בלי כיסוי ראש לצרכי פרנסה או שידוך. בשו"ת אגרות משה אה"ע א סי' נז, ובאה"ע ד סי' לב, ד, ובשו"ת יביע אומר ד אה"ע סי' ג.