ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק
- מדורים
- ישיבת בית אל
- אזכרה לרצי"ה קוק זצ"ל
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל
הגעתי לישיבה בשנים האחרונות של רבינו, זכיתי לשמוע ממנו קצת שיעורים, וגם להיות עם רבינו בבית יחד עם חבורת תלמידים שליותה אותו בשנים האחרונות. אולם למרות ההיכרות הקצרה - בגלל האישיות המיוחדת של רבנו, גם אצל מי שהיה נפגש איתו פעם אחת השאירה הפגישה רושם, וודאי אצל מי שנפגש יותר מפעם אחת. בגמרא מסופר על רבי שראה את ר' מאיר מאחוריו, ובאמת כשהיינו אצל רבינו ראינו שאצל אנשים גדולים - מרוב גדלותם מספיק להיפגש קצת כדי להיות מושפע מהם, כל האישיות שלהם משפיעה עליך והולכת איתך.
ב. חיוניות של תורה
אחד הדברים המיוחדים אצל רבינו הוא החיוניות - כל דבר הוא היה עושה עם כל האישיות. בדרך כלל יכולת הריכוז של אדם היא מוגבלת, יש לבני אדם שעות שבהם הם יותר ממצים את הכוחות ויש שעות שפחות, אבל אצל רבינו ראינו יכולת ריכוז עצומה, וכל דבר הוא עשה מתוך כל האישיות והחיוניות, הדברים אצלו היו תמיד חיים. העניין המרכזי של 'שימוש תלמידי חכמים' הוא שהתורה צריכה להיות חיה, והדבר התקיים אצל רבינו, שרבים מתלמידיו שהיו כאלה שבתורתם אין הרבה חיים, הפכו להיות כאלה שהתורה שלהם חיה.
את התפיסה הזו, שצריך לחיות כל רגע, ביטא רבינו בכל מיני צורות והזדמנויות. פעם בסעודת ליל שבת שוחחנו קבוצת תלמידים יחד, ואחר כך התעניין רבינו אצל אחד התלמידים - על מה שוחחתם? ענה לו התלמיד 'סתם'. התלמיד חטף על הראש - 'בן אדם זה לא סתם! אין דבר כזה 'סתם'!'
ג. תורה שיש לה בית אב
התורה של רבינו היתה תורה שיש לה בית אב. ראשית במובן הכי פשוט, רבינו התמסר כל כולו להפיץ את התורה של מרן הרב. 'תורה שיש לה בית אב' הוא עניין מאוד משמעותי, היא מבטאת את ההמשכיות. כשהיינו שומעים את רבינו אז גם כאשר לא היה שום חידוש בדבריו - הכל היה חידוש גדול, כי בכל שיחה שהיינו שומעים היתה תחושה שהדברים משתלשלים ממעמד הר סיני דרך משה רבינו וכל תלמידי חכמים דרך מרן הרב ועד רבינו. כששמענו את רבינו קורא פסוק, התחושה שלנו היתה שונה לגמרי מאשר אם שמענו אדם אחר קורא את אותו הפסוק. אומרים שלפני שהכרתי את רבינו היו בשיעוריו שפע של רעיונות, אבל אני הייתי בתקופה שבה רבינו חזר הרבה על היסודות, את אותה השיחה אמר רבנו מאות פעמים כאילו הוא אומר אותה בפעם הראשונה, ולמרות זאת אף אחד לא היה מתעייף, כי הכל נאמר תמיד באותה חיוניות. לכן כשאני קורא סיכומים של שיעורי רבינו, אפילו אם לא מדובר בשיחה ששמעתי אותה - אני רואה את הדמות מול עיני. כשנפגשים עם אנשים גדולים עם אישיות כל כך חיונית, אז תקופה קצרה נותנת יכולת לתאר תמיד את אותה חיוניות.
ד. הפיכת התורה הכללית של הרב לתנועה ודרך מעשית ברורה
תורה שיש לה בית אב היא תורה ודאית, תורה שאין בה ספיקות. מצד אחד, רבינו היה כל כולו המשך של מרן הרב, אבל אין לחשוב שהוא היה רק המשכיות ללא חידוש, להיפך - היה אצלו חידוש עצום, ובהקשר לכך אעמוד על נקודה אחת.
האישיות של מרן הרב היתה מאוד מאוד כללית, מרוב כלליות הוא כלל את הכל ודיבר על הכל. אבל לפעמים מרוב גודל, מרוב שכל הדעות והרעיונות כולם משובצים בדבריו, נוצר לפעמים מצב שבו כל אחד יכול לומר 'אני בשיטתו של מרן הרב', כי כל אחד שאומר משהו - ימצא לו מקור בדברי הרב, אפילו אם מדובר ברעיונות המהפכניים ביותר. כמובן שזו תפיסה לא נכונה של מרן הרב, וכדי להבין באמת את שיטתו צריך לראות את כל תורתו כולה, לא לתפוס רק פסקה אחת ולומר 'זה מרן הרב'; אבל בכל אופן, תורה כוללת כזו - קשה לה לייצר דרך ותנועה ממשית מעשית. וכאן באה העבודה העצומה של רבינו, שהפך את תורת הרב מתורה שכוללת הכל לתנועה ממשית שקשורה לדברים מוגדרים, למעשים מוגדרים, לבית מדרש מסויים ולאנשים מסויימים. המפעל הגדול של רבינו היה להפוך תורה לתנועה.
ה. כלליות ועצמיות
רבינו בנה זן חדש של תלמידי חכמים, תלמידי חכמים של ארץ ישראל. לא נרחיב בעניין כי יש לרבינו הרבה שיחות על העניין, על ערכה של ארץ ישראל, על ערכם של תלמידי חכמים בארץ ישראל, על תורה בארץ ישראל ועל ההבדל בין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ לארץ.
על שני יסודות דיבר רבינו רבות - הכלליות והעצמיות, ולא היו אצלו זיופים.
היסוד הראשון הוא השייכות אל הכלל. רבינו חי כל הזמן ב'ספירה' של מה שקורה בכלל, של האחריות על מה שקורה בכלל, וכאשר מישהו התבטא בבמה ציבורית התבטאות שהיא נגד יסוד אמוני הוא מיד היה מגיב, כותב מכתב. היתה לו כל הזמן אחריות על הכלל, הקשבה לכלל, וכמובן הוא היה שמח בשמחת הכלל ומצטער בצער הכלל.
היסוד השני הוא העצמיות. הוא לימד אותנו שכאשר שעושים ואומרים דברים אין לחשוב איך הם נשמעים, אלא לעשות אותם בגלל האמת שלהם. אם אתה שייך למקור - אתה נהפך להיות עצמי, וזה מה שהביא את הגבורה הגדולה ואת האמירות הברורות של רבינו.
כשמרן הרב הגיע לארץ ישראל ונהיה רב ראשי, הוא כל הזמן ניסה לאחד את כל הזרמים, ללכת לרוחם של אנשי הישוב הישן ושל אנשי הישוב החדש, של הדוגלים בהסתגרות ושל הדוגלים בהשתלבות, הוא ניסה לחבר בין רוחות ורעיונות שונים, ולראות איך כל הכוחות השונים יכולים ליהפך לעניין אחד. אפשר לומר שמרן הרב השקיע את המאמץ בלהיות מעל כולם ומתוך כך להביא את כולם, ומשמעות הדבר היתה להסתדר עם כולם, להשתלב ולא להתבלט.
שיטתו של רבינו היתה שיטה אחרת. ודאי שצריכים להתאמץ לחבר את כולם, אבל הדרך של רבינו לכך היתה "התורה הגואלת". אנחנו נאמר את האמירה שלנו, אמירה שתהיה תורה גדולה וברורה, ובתוך תוכה היא כוללת את הציר המרכזי שסביבו האומה יכולה להתאחד, ומתוך כך יתחברו בסופו של דבר כל הזרמים. את התורה הזו הוא אמר בלי חשבונות, בצורה ברורה, בלי לבוא ולומר 'אני חושב בפנים ככה אבל אני אומר בחוץ אחרת'. אם אתה חושב על דבר שהוא אמת ומקורי ומתאים לגאול את הדור - תאמר אותו פעם אחת, שתי פעמים שלש פעמים ועוד פעמים רבות, ובסופו של דבר האמת הזו הולכת וכובשת את הלבבות. העקשנות העצומה הזו של רבינו היא זו שהביאה לכך שאנו רואים היום כמה תלמידים ותלמידי תלמידים יש לו, ועד כמה הדברים עשו את הרושם שלהם. הכל בזכות ההתמדה העצומה באמירת האמת.
ו. עצבים של ברזל
לשיחה האחרונה של רבינו, עליה הוא חזר בשנה האחרונה כמעט בכל מוצאי שבת, אנו קוראים 'עצבים של ברזל', ומי שלא שמע אותה מפיו - אין לו את אותו הכוח שיש למי שכן שמע. בשיחה זו תיאר רבינו את הדמות הענקית של משה רבינו, כאשר הוא יורד מן ההר. כדרכו של הרב צבי יהודה, שהיה מתאר כל דור וכל מאורע בצורה כל כך חיונית, ומעביר אותך לאוירה של אותו מאורע, וגם כאן הוא העביר אותנו לרגשות הנוראיים של משה רבינו בשעה שהוא יורד מן ההר בשיא הקדושה, ואז הוא רואה את העגל ואת הריקודים סביבו. כאן יש צורך לפעול מתוך עוצמה גדולה, ולכך קרא הרב צבי יהודה "עצבים של ברזל". לא לעשות דברים שלא מתוך גודל, אלא להאמין בגודל, ולהאמין שהגודל לא בא ביום אחד, צריך להתמיד בו ובלי סוף לזכור את העניין הזה. אחר כך דיבר רבינו על אליהו הנביא, שב'עצבים של ברזל' שלו היה איזה שהוא דבר שדורש תיקון, אבל גם אליהו מתקן בעוד ברית ועוד ברית.
שיחה זו היתה ודאי השיחה שהכינה אותנו לשנים שבהם אנו נמצאים. אנחנו רוצים להמשיך עם האור הגדול, לרכוש את העצבים של ברזל שהיו לרבינו, וגם לנו יהיו בעזרת ה' הרבה עצבים של ברזל. נמשיך באמירת האמת ובהבהרת הדברים, ובסופו של דבר נכבוש את כל הלבבות.
הרב ש. יוסף וייצן
רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל.
נתיבות עולם - הרב ש. יוסף וייצן אהבת הדומה והשונה - הרחבת החיים והעשרתם
נתיב אהבת ה' למהר"ל, פרק א' (2)
עבודת ה' לחופש
איך מוסרים את הנפש בימינו?
איך ללמוד גמרא?
סוד המנורה וסוד החנוכיה
חג החירות
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך ללמוד אמונה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
דיני פלסטר בשבת
למה צריך את ארץ ישראל?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה האמונה שבאפיקורסות
אמונה ט' - י'
השיעור עוסק בשתי פסקאות המציגות את גווניה הקיצוניים של האמונה, החל מדרגתה העליונה ועד לנקודת הכפירה. הפסקה הראשונה מתארת את "האמונה הגדולה" של הצדיק, המתגלה תחילה בדמיון הקודש, עולה אל השכל ומתממשת בפועל ככוח רוחני עצום המשפיע לטובה על העולם כולו. לעומתה, הפסקה השנייה מבהירה כי האמונה הטבועה בלב ישראל היא כה שורשית ועצומה, עד שגם האפיקורסות הישראלית מכילה אור וקדושה פנימיים העולים על כל אמונות הגויים.
כללי מלאכות שטיפת כלים בשבת
השיעור מנתח לעומק את הלכות שטיפת כלים בשבת, תוך התמקדות במחלוקת היסודית בין הרמב"ם לראב"ד האם מקור האיסור הוא משום "מתקן כלי" או משום "טורח" משבת לחול. דרך מקרים מעשיים – כמו שטיפה כשכבר יש כלים נקיים בארון, השריית כלים במים או סידור הבית – נבחנים הגבולות שבין צורך שבת להכנה לחול. השורה התחתונה היא שכל שטיפה שמשרתת את השבת עצמה (עבור סעודה נוספת או כדי למנוע בלגן שמפריע באמת לעונג השבת) – מותרת, אך כל פעולה שנועדה להכין את הכלים ליום חול – אסורה.
חקת סוד האמונה, השמחה והשורש האלוהי
שיחת מוצ"ש פרשת חוקת
תיקון טומאת המוות, עניינה של האמונה והשמחה לאור חטאו של משה רבנו, יחס האמצעים למקורם - שיויתי ה' לנגדי תמיד, ביאור דברי חז"ל הפסוק "את והב בסופה..."
אור החיים על הפרשה המשך חטא משה רבינו לפי אור החיים
אור החיים על פרשת חוקת חלק ב'
האור החיים מביא על פי מדרש ארבע שגגות שמשה שגג, ומסביר איך משה רבינו טעה.
אור החיים על הפרשה חטא משה רבינו
אור החיים על פרשת חוקת חלק א'
בני ישראל התלוננו כמה טענות למשה על זה שמשה לקח אותם דרך המדבר. עשרה פירושים לחטא משה רבנו לפי מפרשי התורה, והאור החיים דוחה את כולם.
כשרות הכשרת כלים בשר וחלב חלק ג'
השיעור דן באפשרות להסב כלי בשרי לחלבי או להפך, ומסביר כי לפי מנהג האשכנזים נהוג לאסור זאת לכתחילה מחשש לבלבול ולתקלות, בעוד שפוסקי הספרדים מתירים את הפעולה, לעיתים בהתניה של המתנת 24 שעות בין השימושים. למרות האיסור הכללי אצל בני אשכנז, חציו השני של השיעור מפרט שמונה מקרים חריגים שבהם מותר להם לשנות את ייעוד הכלי, כגון: הכשרת כלים לפסח, העברת כלי "פרווה" לבשרי/חלבי, כלי שלא היה בשימוש 12 חודשים, כלי שעבר בעלות, ובמקרים של שעת הדחק.
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
