ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
עניין שבועתו של יוסף ליעקב שלא יקברנו במצרים צריך ביאור, שכן יעקב אבינו ביקש להשביעו בנקיטת חפץ, אבל יוסף לא החזיק שום חפץ אלא אמר לו "אנוכי אעשה כדבריך". ולמרות שיוסף כבר הבטיח לאביו לקיים את דבריו גם ללא שבועה, לא האמין לו יעקב והוסיף להשביע אותו כמו שכתוב (שם פסוק ל"א) "וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה". ונראה לבאר, שרצה יעקב אבינו להשביע את יוסף בנקיטת חפץ וכמו שהשביע אברהם אבינו את אליעזר בנקיטת חפץ, כדי שהשבועה תהיה חמורה ומחייבת. ואמר לו יעקב, איני חושש שלא תקיים את דברי, אלא אני חושש שפרעה מלך מצרים יערים עליך, ויצוה אותך להתיר את השבועה, ולכן עלי להכין תשובה לכך, שהרי אתה יוסף נשבעת לפרעה שלא תגלה שהנך יודע שבעים לשונות וגם את לשון הקודש, ואז אם יאמר לך פרעה להתיר את שבועתך שנשבעת לי, תאמר לו א"כ אני אתיר גם שבועתי שנשבעתי לך שלא אגלה שאני שולט בשפה אחת יותר ממך. אבל יוסף הצדיק אמר ליעקב אבינו, אמנם רצונך להשביעני בשבועה חמורה, אבל איני יכול לנקוט ב"ירכו" של אבי כי זה זלזול בכבודו (עיין ברש"י פרק כ"ד פסוק ב' למה הכוונה "תחת ירכי"), ואליעזר שהיה עבד יכול לעשות כן, אבל בן לאביו, אין זה ראוי (מהדין בן גדול אינו רוחץ עם אביו וכן נפסק בשו"ע אבה"ע סי' כ"ג סעי' ו'). ואז אמר יעקב ליוסף, אם כך, תשבע לי גם ללא נקיטת חפץ (עיין כלי יקר מ"ז, ל"א).
בענין זה זכורני כי פעם שאלתי את הרב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל: יוסף אומר לפרעה, אם אני אתיר את השבועה שנשבעתי לאבי, אני אתיר גם את השבועה שנשבעתי לך. והרי מהדין, אדם שבא להתיר שבועה חייב לפרט את הנדר לפחות לפני אחד מהמתירים (עיין לשו"ע יו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ד, וז"ל שם: "קודם שיתירו לו צריך לפרט להם את הנדר והסיבה שבשבילה נדר, ואם לא פירט אין התרתן התרה. ומיהו כשיפרוט לאחד מהמתירין סגי") והרי כשהוא יפרט למתירים הוא עובר כבר על השבועה שלא יספר לאחרים (לפרעה) פרטי השבועה? והוא זצ"ל תירץ, שאולי יפרט את הנדר תוך כדי דיבור, ובעצמו אמר שהתירוץ בדוחק. אחר כך ראיתי בספרו של סידנא ר' יעקב אבוחצירא זצ"ל שהקשה כן והשאיר בצ"ע. ואולי אפשר לומר שלפני מתן תורה לא היו צריכים לפרט את הנדר, ודוחק (ועיין בספר "לבונה זכה" של סידנא האדמו"ר ר' יעקב אבוחצירא זצוק"ל על הפרשה משם אסיפת חכמים).
אלא שבאמת הטעם שצריך לפרט הנדר בפני המתירים שמא נשבע לקיים את המצוה ורוצה להתיר שבועה זו, אך עתה יוסף צדיק חכם גדול וחסיד ולא חיישינן שעל כך ישבע ולכן לא צריך לפרט את שבועתו.
השבת אבידה ממעמקי האדמה "אל נא תקברני במצרים" – רש"י: שלא יעשוני מצרים עבודת אלילים.
לפני קום המדינה היה בארץ מטבע מזהב שנקרא "אנגלי", ועליו היה חרוט צורת שתי וערב של עבודה-זרה. פעם היה צדיק אחד שנפטר, ובשעת הקבורה נפלה מטבע זהב מכיסו של הקברן לתוך הקבר ולא שם לב לדבר. כשהוא הגיע לביתו, גילה שחסרה לו מטבע והצטער על אובדנה, אך אמר: כיוון שנפלה ונקברה, עדיף שתישאר שם.
והנה בלילה, בא הנפטר בחלום לרב ואמר לו: "מדוע הטרידו את מנוחתי לקוברני עם עבודה-זרה?". אך הרב לא הבין את כוונת הנפטר. כשהגיעה השמועה על-אודות החלום לאוזני הקברן, סיפר לרב מה שאירע. אמר לו הרב: "כיוון שזה מצער את הנפטר, מצווה להוציא את המטבע מהקבר". אמר לו הקברן: "כיצד אעשה זאת? והרי לא אוכל לגלות את קברו בשביל כך". אמר לו הרב, שיחפור חור קטן ויכניס את ידו, וימשש עד שימצא את המטבע. וכך עשה.
כלי מלחמה רוחניים "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (מ"ח, כ"ב)
פשט הדברים הוא, שנלחם יעקב אבינו על כיבושה של העיר שכם לקחתהּ מייד האמוריים וזכה בה בדרך של מלחמה (עיין ספר הישר). אבל תרגום אונקלוס לא פירש כן, אלא הוא כותב: "ואנא יהבית לך חולק חד יתיר על אחך דנסיבית מידא דאמוראה בצלותי ובבעותי". לפי דבריו, אין הכוונה כאן לחרב וקשת ככלי מלחמה, אלא הכוונה לכלי מלחמה רוחניים, שיעקב אבינו ניצח במלחמה בזכות תפלתו ובקשתו. רש"י בתחילת דבריו ביאר לפי הפשט, ולבסוף ביאר מעין מה שפירש אונקלוס, וז"ל: "בחרבי ובקשתי - כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן. וידועים דברי המדרש (בראשית רבה פ', י') המתארים את מלחמת יעקב ובניו עם שכם, ואת בקיאותו של יעקב אבינו בדרך מלחמה, כיצד היה יודע לירות בחץ בדיוק נמרץ, שבשעה שהיו שמעון ולוי נלחמים ובאו כמה גיבורים ותפסו בהם, והיו צמודים אליהם, יעקב אבינו ירה חץ עליהם ללא חשש ודייק בקליעתו מאוד כך שלא נפגעו שמעון ולוי כלל, ועוד כהנה].
"דבר אחר שכם אחד היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים, אשר לקחתי מיד האמורי - מיד עשו שעשה מעשה אמורי. דבר אחר שהיה צד אביו באמרי פיו". ואחר כך כותב רש"י (בשם הגמ' ב"ב קכ"ג ע"א ותנחומא בשלח ט'): "בחרבי ובקשתי - היא חכמתו ותפלתו". הרי שגם רש"י כותב שכְּלִי המלחמה הטוב ביותר הוא התפלה.
את כח של תפילה אף בימינו מצאנו אצל האדמו"ר הבבא סאלי זיע"א. פעם שאלתי אותו כיצד זכה לכח בתפלותיו, ואמר לי שזה מחמת שמסורת בידם להזהר מאוד מלשון הרע. אמרתי לו הרבה נזהרים בכך ולא עלתה בידם. ואז הוא אמר לי שזכותו היא בגלל קדושה וטהרה, ובפרט בשמירת העיניים, שנזהרו שלא להביט בשום מראה שיש בו פקפוק של כשרות וצניעות מוחלטת.
כשנפטר האדמו"ר 'בבא סאלי' זיע"א הגיע קהל רב ועצום להלווייתו, ובין ההמון היו גם שרים ואנשים רמי מעלה. הרה"ג חכם דוד יהודיוף זצ"ל, חתנו של הבבא סאלי (הוא הוציא לאור את כל ספרי רבני משפחת אבוחצירא זצ"ל, ושל הרה"ג יצחק אלפייא זצ"ל) הנחה את ההלויה, והזמין אותי לפתוח את ההספדים. ואז דברתי שכחו העצום של בבא סאלי היה בתפלתו שבקעה את כל המחיצות והעפילה עד לכסא הכבוד, ולא היתה תפלה שחזרה ריקם, והבאתי כמה עובדות ומעשיות שהיו עמו בחייו. וכן הדגשתי שהוא היה מסוגל לראות למרחוק, ממש הפלא ופלא. וזה היה בדור שלנו ולא בדורות קודמים שאין לנו השגה במוחש מה היה בתקופתם.
וראו עד כמה קדושתו באה לידי ביטוי, שאפילו ראש הממשלה הראשון של ישראל שהיה אדם נערץ ונחשב מאוד, אין אפילו מניין שעולים על קברו, ואף אחד לא מתעניין אפילו במקום קבורתו. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, אל קברו של בבא סאלי עולים מדי שנה עשרות אלפי אנשים שבאים להעתיר בתפלות ובתחנונים בזכותו של הצדיק הגדול שקבור שם. זה הכח העצום של "בחרבי ובקשתי" - כח התפלה.
ברכת "ישימך אלקים" בברית מילה "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה" (מ"ח, כ')
מנהג נפוץ הוא לברך את הרך הנימול בברכת "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה". יש חושבים שמנהג זה אינו אלא אמירת פסוק כברכה בעלמא ותו לא. אבל לא כן הדבר, אלא מנהג זה יסודתו בהררי קודש, וכך כותב בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק הנ"ל, וז"ל: "וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר (ויברכם ביום ההוא לאמור) בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא (בך יוסף בני יברכו בית ישראל את התינוק ביום ברית המילה) לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ ה' כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה (לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה) וּבְמִנְיַן שִׁבְטַיָא יִתְמַנֵי רַבָּא דְאֶפְרַיִם קֳדָם רַבָּא דִמְנַשֶׁה וּמַנֵי יַת אֶפְרַיִם דִיהֵי קֳדָם מְנַשֶׁה (ובמנין השבטים יתמנה נשיא של אפרים לפני נשיא של מנשה ומינה את אפרים שיהיה לפני מנשה)". הרי שבעל תרגום יונתן בן עוזיאל ראה ברוח קדשו שיעקב אבינו בעצמו התכוון לנטוע ברכה מיוחדת לכל רך נימול, ומנהג זה התחיל עם ברכתו של יעקב אבינו לבני יוסף.
רמז לכללי הפסיקה בשו"ע "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ" (מ"ט, ח')
ישנם כללי פסיקה בשו"ע (עיין יד מלאכי, כללי פסיקה; שדי חמד כללי הפוסקים סי' י"ג סעי' ח' ואילך). אם מרן מביא דבריו בסתם ואחר כך בשם י"א - הלכה כסתם. ואם מביא י"א וי"א – הלכה כי"א השני (כשמרן מביא את דברי הרמב"ם הוא לעולם אינו מציינו בשם י"א, אלא הוא מציינו בדרך כבוד 'והרמב"ם אומר'). ובדרך רמז יש מי שאומר, כתוב: "יהודה אתה (י"א), יודוך אחיך" (י"א) – כשמובא בשו"ע י"א וי"א, אז הכלל הוא "ידך בעורף" - ידך בבי"ת - בשני, כלומר יש לפסוק על פי דברי י"א השני.
ומדוע בשו"ע מביא סתם ויש, או י"א וי"א? אלא אומר מרן הבית יוסף בהקדמתו, שבכתיבת ספרו אינו בא לשנות ממנהג שנהגו מקודם, ושכל אחד ימשיך במנהגו. ולא לחינם זכה מרן הב"י שכולם סומכים עליו, וחשיבותו כל כך גדולה עד שהרמ"א כתב עליו (שו"ת הרמ"א סי' מ"ח) "מי שחולק עליך כחולק על השכינה". ואין בכל ארבע שולחנות מקום שהרמ"א חולק על מרן. ומה שרואים הגה על דברי מרן זה רק ציון המנהג – "ומנהגינו כך וכך", אבל אינו חולק עליו. היה פעם דיון קשה מאד בין שני בני אדם, ומרן פסק את הדין, אך הרמ"א לא הסכים לדבריו, ואף על פי כן כתב שהלכה כמרן וכתב: 'דעתי אחרת ואיני חולק עליך'. וכתב לו הרש"ל: אם אתה רואה שיש לך קושיות על מרן תקשה עליו! אמר לו הרמ"א: אם כך אתה אומר, סימן שאינך מכיר את מעלתו וחשיבותו של מרן הבית יוסף. וכוחו של מרן הוא שידע כיצד להביא את דעותיהם של ג' עמודי ההוראה: הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכן של פוסקים ראשונים ואחרונים, בצורה הטובה ביותר.
גדולת מלכות יוסף "בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי...תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו" (מ"ט, כ"ו)
בברכת יוסף נאמר שהברכות "תהיין לראש יוסף" וגם "ולקָדקֹד נזיר אחיו". הפשט הוא, שיוסף ימלוך על אחיו, בבחינת נזר לראשם.
אבל יש כאן גם רמז למעלת יוסף. ישנם אנשים בעולם שכאשר הם עולים לגדולה, הרי הם נהנים ומרוויחים לעצמם. אך יוסף אף על פי שעלה לגדולה, לא טובת עצמו דרש אלא כבוד אחיו. וזה מדויק מלשון תרגום יונתן בן עוזיאל "וזהיר ביקרא דאחוי". וזאת מלמדנו יעקב אבינו, שיש לילך בדרך יוסף העולה לגדולה מחד, אך זהיר בכבוד ויקר אחיו מאידך.
חכלילי עיניים מיין משמח הבריות – באור פניך
ביאר הרב את ברכת יעקב ליהודה, "חכלילי עיניים מיין", על-פי הגמרא בכתובות (קי"א): רב דימי אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רמוז בעיניך דבסים מחמרא, ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא (ופירש רש"י, שחוק ומחוך לי בעינים שלך וטוב לי מיין, כשתראני פנים צהובות ושוחקות). ואמרו חז"ל (בבא בתרא ט'), הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות. נמצא שהדרך שבה האדם נותן, חשובה היא יותר מהנתינה עצמה, ולכן זרעו של יהודה, שהיו מלכים ומנהיגים מורמים מעם, עליהם יותר מוטל להיות זהירים ב"לבן שיניים", לחייך ולהראות פנים שוחקות, ואם ינהגו כך בהסברת פנים ובהארת פנים לבריות, יהיו ראויים לבקש מהקב"ה שגם הוא ירמוז ויחייך לנו בעיניו כאוהב המראה פנים שוחקות לאוהבו. וכמה נאה דורש ונאה מקיים פעל ועשה הרב, לשמח ולעודד, לפרגן ולהעלות חיוך, למגדול ועד קטון. דבר יום ביומו בהתייחסותו, בתשומת לבו וברגישותו האנושית לכל איש כרוחו וכדרכו. במבטיו, בחיוכיו, בתנועות ידיו המעודדות והמחזקות, במילותיו, בברכותיו ובמעשיו, היה הרב למשוש לכל הארץ, למשיב נפש, מעודד ענווים, להחיות רוח שפלים ולבסימו דרוחין ונשמתין.
אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם
סיפר הרב שכנזי שיחיה, שפעם הגיע לאוזני הרב שמועה על אדם אחד שרוצה שאשתו תעשה הפלה, רח"ל. ביקש הרב שיביאוהו אליו. כשבא לרב הסביר האיש את עצמו, שאין לו כסף ויש לו הרבה ילדים, ועוד ילד זה עוד הרבה הוצאות. שאלו הרב: כמה כסף עולה הוצאות לתינוק לחודש? ענה לרב, כך וכך. הרב הוציא את פנקס הצ'קים שלו ונתן לו במקום שנים-עשר צ'קים! לכל חודש צ'ק, לזון ולפרנס את התינוק שייוולד לחיים טובים. ב"ה נשמעו לרב, ונולד בן בריא ושלם, והרב היה הסנדק בברית.
וצדיק חונן ונותן
שח אברך אחד מבאי ביתו של הרב, שפעם בא לשאול את הרב בעניין תבנית בשרית שנשפך עליה חלב חם. הרב, כדרכו תמיד, עונה ופוסק את ההלכה במקום. הפעם החל הרב לשאול שאלות: מה אתם עושים עם התבנית הזאת? יש לכם עוד תבניות? כמה אתם משתמשים בה? לאחר כל השאלות קם הרב ממקומו, ניגש לרבנית, וחזר ואמר לו: "טרף", אין מה לעשות (כידוע, דעת הרב היא שאי-אפשר להכשיר תבניות אפייה, היות שהן צריכות ליבון חמור כדעת מרן, עד שיהיו ניצוצות ניתזים, והרי אינם יכולים לעמוד בחום זה). אחר כך ביקש מאותו אדם שבצאתו יעבור דרך הרבנית. בהגיע האברך לרבנית, נתנה לו ארבע-מאות שקלים שיקנה תבניות חדשות. והבין האברך, שהרב בשאלותיו ראה שאין בבית האברך הרבה כלים, כך שתבנית זו יקרה להם, ודאג לו ונתן לו כסף לכמה תבניות.
ברכוני לשלום מלאכי השלום "וללכת בדרכיו" זה ביקור חולים. סיפר הרב, שאדם בשכונה היה חולה, הרב רצה לבקרו והתקשר ביום שישי בבוקר לשאול אם אפשר לבוא לבקר. אותו אדם ביקש מבני ביתו שיאמרו לרב שאינו יכול עכשיו, כי הוא ישן. בצהריים שוב התקשר הרב, אם אפשר לבוא לבקר, ושוב אותו אדם מצווה לבני ביתו לומר שהוא חלש עם פיג'מה, ועכשיו אין הזמן מתאים לביקור. לעת כניסת השבת שוב התקשר הרב לשאול אם אפשר לבוא לבקר, והאדם מבקש מהרב, אם יוכל הרב לבוא לבקרו לאחר התפילה, זה הזמן הטוב (בליל שבת קודש). הרב בירכו ב"שבת שלום", ואכן לאחר התפילה פנה הרב לילך לבקר את אותו יהודי. שאל אותו הרב: מה קרה שכל היום לא הרגשת טוב ואי-אפשר היה לבוא לבקר, ועכשיו אפשר ב"ה לבוא לבקר? ענה היהודי לרב שמצדו של החולה לא היה הבדל, רק אמרו חכמים שבליל שבת מלווים לאדם שני מלאכי השבת בבואו מהתפילה לביתו, ובוודאי המלאכים שמתלווים אל הרב הם גדולי מעלה מאוד, ולכן הוא רצה שהרב יבוא לבקרו בליל שבת, בזמן שהמלאכים הגדולים מלווים את הרב, והם יענו "אמן" על ברכת הרפואה של הרב, וכך הברכה תהיה מועילה ביותר.
לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. תמר בת אורנית מרדכי חי בן ברכה יהודית . ידדיה בן טובה . יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס .תמר בת עירית .
לרפואת מלכה רג'ינה חיה בת שמחה רות בת אורנית
שבת שלום
הלכות קבלת שבת מוקדמת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות שטיפת כלים בשבת
סוד ההתחדשות של יצחק
מה הייעוד של תורת הבנים?
אנחנו קודש למענך
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך ללמוד אמונה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
