ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
היה זה לילה שבו התכוננו בני ישראל ליציאה. המצות נאפו, הקורבן הוקרב וכעת ייאכל עם מצה ומרור, בני ישראל מסבים סביב שולחנות כשהחפצים ארוזים בצדם והבן שואל את אביו "מה נשתנה?". מה נשתנה הלילה הזה, שאחרי שנה של מכות בהן היכה ה' את מצרים, אנו יושבים בדרך חירות, בלי פחד מהנוגש המצרי, מה אירע? האב עונה ואומר: הלילה אנחנו יוצאים ממצרים, עוזבים את הגולה ויוצאים בדרך לארץ אבותינו.
אבל בדרך נעצור במקום שבו תהא ליציאתנו משמעות. כדי שמדינתנו העתידית לא תהיה רק מדינה שבה נהיה בני חורין מפרעה, ממצרים, אלא גם תהיה בה משמעות לחיינו (שהרי חירות בלי ערכים מובילה לאנרכיה), שתהיה זו מדינה יהודית על כל המשתמע מכך, נקבל את הספר שהוא מהות חיינו – התורה.
הכוס שלפניה לא מפסיקים
האב לגם עם בנו ארבע כוסות והדגיש: כל כוס שאנו שותים היא כנגד לשון גאולה שאמר האלוקים למשה רבנו, ואנו שותים את הכוסות הללו כבני חורין בניחותא. בין הכוס הראשונה לשנייה נוכל להפסיק ולשתות, גם בין השנייה לשלישית, אבל לא בין השלישית לרביעית. מדוע? כי שלוש הכוסות הראשונות הן כנגד שלוש לשונות גאולה: והוצאתי אתכם מתחת צבאות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. אבל הרביעית היא כנגד הבטחה נוספת: ולקחתי אתכם לי לעם.
אומרים חז"ל, בין כוס ראשונה לשנייה אפשר להפסיק, בין שנייה לשלישית אפשר להפסיק, בין שלישית לרביעית לא יפסיק. למה? כי שלוש הראשונות מבטאות ביטויי גאולה. הוצאתי, הצלתי, גאלתי. שלוש הראשונות הולכות באותו קו. גאולה, יציאה ממצרים. הרביעית היא העיקר: ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים. אתם יודעים למה הוצאתי אתכם, למה הצלתי אתכם, למה גאלתי אתכם? בגלל "ולקחתי אתכם לי לעם". אי אפשר להפריד בין השלישית לרביעית. אתה רוצה "ולקחתי אתכם לי לעם"? תבין שתזכה למימוש המטרה של היציאה. תעבדון את האלוקים על ההר הזה.
שנה חלפה. במדבר מציינים את היום המיוחד הזה, אבל הפעם סביב משכן השראת שכינה בישראל. מקריבים קורבן פסח, הבן שואל את אביו, והאב עונה תוך אזכור החוויות שצברו במצרים, הן חוויית הקושי והשעבוד, הן חוויית הגאולה.
שנים חולפות. את אותן שאלות שואל הילד שלמה את אביו דוד המלך בירושלים עיר הקודש. את אותן שאלות שואלים הבנים של רבי יהודה הנשיא את אביהם. את אותן שאלות שאלו ילדים את הוריהם לאורך כל שנות ההיסטוריה. גם בגלות, גם בקשיים, וגם בשוב הבנים לארצם. כולם זוכים לשמוע את אותן התשובות: היה קשה, היה סבל רב, זכו אבותינו לראות את היד הגדולה, ויצאנו ממצרים במטרה לקבל תורה ולהיות עם ה'.
דורנו הוא דור שזוכה לראות את עצם קיומו של העם היהודי, ששורד את כל הקשיים שעברו עליו, מתנער מעפר ומאפר, שב לארצו ומקים בה מדינה שתשקף את ערכיו, ערכים שעליהם שמר במשך אלפיים שנות גלות בכל קצווי תבל, למרות שרדפו אותו, נלחמו בו וניסו להשמידו. זהו נס גלוי, חריג בכל קנה מידה. קשה שלא לראות בכך את יד ה'. יד שמכוונת את העם ומביאה אותו לנחלת אבותיו.
אולם עלינו לזכור: לא שאפנו להגיע לאוגנדה. בודדים הלכו בעקבות הברון הירש לארגנטינה. מעטים הקימו קולחוזים באוטונומיה יהודית בבירוביג'אן. עם ישראל רצה לחזור דווקא אל אדמתו, לא למקום זר. ומה שקושר אותו לאדמתו זהו המסר האלוקי שבא לידי ביטוי בארבע לשונות הגאולה, הנחתמות בביטוי גאולה חמישי: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'". אי אפשר לנתק בין הביטויים. היציאה ממצרים, הולדת העם וקבלת התורה הם יחידה אחת שבאה לידי ביטוי דווקא בארץ אבותיו, בה יממש את מהותו.
התשובה לתוקפי הרבנות
התקופה האחרונה לא פשוטה היא. ישנו מאבק בלתי פוסק על דמותה של המדינה. האם תהיה זו מדינה יהודית – כחלום הדורות, כציווי האלוקי, כשאיפת מייסדיה (שבאה לידי ביטוי במגילת העצמאות) – או מדינת יהודים בלבד, עם סממנים חיצוניים ותו לא, או שמא מדינת כל אזרחיה. זו השאלה שנמצאת במוקד חיכוכים רבים בין קבוצות באוכלוסיית ישראל. אל מדורת הוויכוח מוטלים ערכים נעלים כצדק, שוויון, כבוד האדם וחירותו, כאילו יש סתירה בין ערכי התורה לערכים אלו.
דרישות שונות מופנות אל הרבנות הראשית לישראל, עם ביטוי שחוזר על עצמו בווריאציות שונות: "לו הייתם כמו הרב קוק". להם אשיב בלב שלם: הרבנות הראשית נאמנה לדרכו של הרב קוק, הרבה יותר ממי שנושאים את שמו לשווא. דגל התורה מול עינינו. עם ישראל יקר לנו וארץ ישראל היא המקום שהועיד לנו בורא עולם. הרבנות מחברת את שלושת הקדקודים הללו לחיבור משולש אחד, מתוך ביטחון בצור ישראל וגואלו כי החוט המשולש לא במהרה יינתק.
נחוג יחדיו את חג הפסח הבא עלינו לטובה, נזכור את הערכים המופלאים הגלומים במהות הנקראת עם ישראל ונצעד לאורם.
מתוך העיתון בשבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
