ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
אל תפספסו! סופ"ש הכנה לימים הנוראים מבית אתר ישיבה
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך בהר

בהר בחוקותי התשע"ז מדברי הרב אליהו זצוק"ל

לחץ להקדשת שיעור זה
בטחון עם ברכה "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח"
יש שני עניני בטחון שעם ישראל צריך להתברך בהם. יש בטחון מפני האויבים שלא יגעו בכם לרעה ויש בטחון כלכלי. עם ישראל צריכים להזהר איש בכבוד אחיו, 'ולא תונו איש את עמיתו' (כ"ה, י"ז), וצריכים לקיים את חוקי ומשפטי התורה, ואז יתברכו. 'ונתנה הארץ פריה' - כדברי חז"ל (סוף מסכת כתובות קי"ב ע"ב): "אמר רב חייא בר אשי אמר רב עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות". וכמובן: 'וישבתם לבטח עליה'.

תלוי בשאלה "וְכִי תאמְרוּ מַה נּאכַל "
יש פירוש יפה לשני גדולי ישראל, הרב תולדות יעקב יוסף מפולנאה וגאון עוזנו בעל ה'בן איש חי' זיע"א - ושניהם לא ראו אחד את השני: וכי תאמרו מה נאכל? התשובה היא 'וצויתי את ברכתי'! אם יהא לכם בטחון עצום בקב"ה לא תשאלו בכלל שאלות, ואם אתם שואלים ואינכם במדרגת הבטחון העליונה, אז 'וציויתי את ברכתי', אראה לכם שהארץ שייכת לי ואצוה אותה לתת לכם פירות בשפע. אבל אם לא תשאלו שאלות ותבטחו בה' עדי עד דעו לכם כי האדמה תטיב עבורכם מעצמה ללא צווי (וע"ע בספורנו).

הבעלות על הארץ " וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ "
פשט הפסוק הוא כדברי רש"י (בשם התורת כהנים כ"ה, ל"ט): "אל תרע עיניך בה שאינה שלך". כלומר, אל ירע בעיניך להחזיר את האדמה ביובל כי הרי אינה שלך.
ויש לפרש עוד שאין לאדם להתנהג בארץ ישראל כפי הנהוג בחוצה לארץ. בחוצה לארץ קנה אדם אדמה, יכול לחפור בה שיחין ומערות, להוביר אותה או למכרה לצמיתות. אבל ארץ ישראל ניתנה לנו בתנאי שנשב עליה ונקיים בה את המצוות. עלינו לידע כי הארץ היא של הקב"ה ואנו גרים ותושבים עליה ולכן אין זכות ורשות לאף אדם להעביר חלקים מהארץ הקדושה לאחרים, וזהו: "כי לי הארץ".

מעלת הדר בארץ ישראל
"אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹקִים" (כ"ה, ל"ח)
"להיות לכם לאלקים - שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלקים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודת אלילים" (רש"י ע"פ הגמ' כתובות ק"י ע"ב)
מעלתה של ארץ ישראל גדולה ועצומה, ושכר הדר בה גדול לאין ערוך, והוא שהקב"ה משרה שכינתו עליו, וחומרת מי שיוצא ויורד ממנה כה גדולה שהוא נחשב כאילו עובד עבודה זרה. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה "כי גרשוני מלהסתפח בנחלת ה'" (שמואל א' כ"ו, י"ט). ולמעשה, אין היתר לצאת מהארץ לחוץ לארץ אלא אם כן יוצא לצורך פרנסתו או לצורך רפואה, ובכל ענין יש לשאול חכם.
היו רבנים פוסקים וגדולי עולם שבנו קהילות לתפארת בחוץ לארץ, ולא עלו לארץ ישראל, מהחשש שמא יגיעו לארץ ישראל וישתקעו בה ולא יוכלו לשוב לקהילתם בחו"ל.
וכתב הרמב"ם (בפ"ה מהל' מלכים הל' י"א – י"ב): "אמרו חכמים, כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנאמר (ישעיה ל"ג, כ"ד): 'ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון', אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא, וכן הקבור בה נתכפר לו וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר (דברים ל"ב, מ"ג): 'וכפר אדמתו עמו', ובפורענות הוא אומר (יחזקאל י"ג, ט') 'על אדמה טמאה תמות' ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו, ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק". "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר (שמואל א' כ"ו, י"ט) 'כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים' ובפורעניות הוא אומר (יחזקאל י"ג, ט'): 'ואל אדמת ישראל לא יבאו', כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר 'בבלה יובאו ושמה יהיו'", עכ"ל.

ליום ירושלים - יובל היא תהיה לכם ושבתם - טוב להודות לה' הרחבת ארצנו וגאולתנו
כי רצו עבדיך את אבניה
כשביקר בעל הבן איש חי בארץ ישראל הוא לקח אבן מירושלים והביא אותה לבגדאד. שם הניחו אותה בפתח בית-כנסת המרכזי של בגדאד הנקרא "בית זילכא". וקבעו אותה מתחת למזוזה בפתח בית-הכנסת. בבית-כנסת זה היו מתפללים עשרת-אלפים אנשים. כולם היו מנשקים את המזוזה ואחר כך את האבן הקדושה מארץ ישראל לקיים מה שנאמר "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".
חכמינו אמרו כי מהפסוק הזה לומדים איך להביא את הגאולה. מתי "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן"? מתי "עֵת לְחֶנְנָהּ"? מתי "בָא מוֹעֵד"? התשובה כתובה בפסוק שאחריו: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהלים קב, יד). כאשר בני-ישראל ירצו את אבני ארץ ישראל ויחננו אותה (סוף ספר הכוזרי מאמר חמישי, כז). וכך כתב שם: "גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקותנו, כמה שנאמר: 'אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ'. זאת אומרת, ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה". ובוודאי היה בעל הבן איש חי מאלה שמעוררים בלב בני-אדם אהבה למקום הקדוש הזה.

מעשה נסים בירושלים האם מותר להרוג נחש בירושלים בשבת?
מספר הרב שמואל אליהו שליט"א: פעם אחת בעת שהרב זצ"ל חזר מבית הכנסת "מעשה נסים" בליל שבת הוא ראה על המדרכה נחש. אחד המתפללים הכה אותו על ראשו והרגו. כשהגענו הביתה הראה לנו הרב זצ"ל את הגמרא במסכת שבת שאומרת כי מותר לצוד נחש (קז ע"א), אם חושש שינשכנו. וגם מותר להרוג אותו אם יש צורך, כי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה וגם יש בה פיקוח נפש לו או לאחרים.
אחר כך הוא סיפר לנו שיש אומרים שבירושלים אסור להרוג נחש בשבת. וזה היה פלא. וכי למה שונה ירושלים משאר הערים בארץ ישראל או בעולם כולו? האם הנחשים בה פחות מסוכנים? הרי לא באו עדיין ימות המשיח שבהם כתוב "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה"

מעשרה הנסים – שלא הזיק נחש ועקרב בירושלים
ואמר לנו הרב זצ"ל לפתוח פרקי אבות ששם כתוב (ה) "עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ", וגם בירושלים, ואחד מהם היה ש"וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם". ושאלנו אותו האם זה גם בימינו או רק בזמן בית המקדש. והראה לנו ספר "תבואות הארץ" של הרב שוורץ שכתוב בו כי הנס הזה היה לא רק בירושלים, אלא בכל ארץ ישראל. והוא היה ממשיך כל הזמן – גם בזמן שבית המקדש לא קיים.
לפי זה הוא שאל האם מותר להרוג נחש בירושלים בשבת, או אפילו ביום חול, משום צער בעלי-חיים. וכן האם מותר להפסיק בתפילה כשהם כרוכים על עקבו. וכן לגבי בדיקת חמץ, שלא בודקים במקום שיש שם חשש נחשים ועקרבים, האם כך הדין גם בירושלים?

האם סומכים על הנס?
אפשר לומר שבירושלים לא צריכים לחשוש, כי יש להם נס קבוע, או אולי בכל הדברים הללו נאמר ש"אין סומכין על הנס". וכבר אמרה המשנה שהם עשרה "נסים". ואין סומכים לכתחילה אפילו בירושלים על נס. שהרי גם בבית המקדש לא היו מאכילים את הכהן הגדול הרבה בערב כיפור שלא יארע לו קרי. ולא היו סומכים על הנס (ירושלמי פ"ק דיומא הלכה ד'), על שם שכתוב "לא תנסון" ופי' בקרבן העדה כלומר דלכתחילה אין סומכין על הנס (עיין שו"ת שיח יצחק סימן מט).

כל השפע – מירושלים
כל השפע שמגיע לעולם – מגיע דרך ארץ ישראל, דרך ירושלים ובית המקדש. עכשיו אנו ניזונים רק במעט מן השפע, אך כשבית המקדש ייבנה, נזכה לקבל את כל השפע בשלמותו באופן ישיר מהקב"ה.
כשאדם אוכל בחוץ-לארץ ומברך ברכת המזון, הוא מודה על ארץ ישראל בברכת "נוֹדֶה לךָ" ואומר: "עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה". ומסיים ואומר שכל הברכות באות מברכת ארץ ישראל: "עַל הַכֹּל ה' אֱלֹקֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרכִים אֶת שׁמָךְ. כָּאָמוּר ואָכַלְתָּ ושָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". ומה השייכות של תושבי חוץ-לארץ לברכת הארץ הטובה כשהם אינם אוכלים מפירותיה?

חייבים לזכור את ירושלים בעת האכילה
התשובה היא שהאוכל של כל אדם, אפילו באמריקה, הוא בזכות ארץ ישראל. על זה אומר הזוהר (פרשת תרומה): "מאן דאתעדן על פתורי ומתענג באינון מיכלין אית ליה לאזכרא ולדאגא על קדושא דארעא קדישא ועל היכלא דמלכא דאיתחריב ובגין ההוא עציבו דהוא קא מתעצב על פתורי בההוא חדוה ומשתיא דתמן קודשא בריך הוא חשיב עליה כאילו בני ביתיה ובני כולהו אינון חרבי בי מקדשא זכאה חולקיה".
תרגום: מי שאוכל ונהנה ממזונו, חייב לזכור את קדושת ארץ הקודש ואת בית המקדש והיכלו של מלך מלכי המלכים שנחרב. ובגלל הצער שמצטער על החורבן בעת האוכל, יזכה לשמוח בבניינה וייחשב לו כאילו נבנה בית המקדש ונבנו שאר חורבות ירושלים בזכותו. אשרי חלקו
.
המזון של האדם – מירושלים
לכן בברכה השלישית אנו מבקשים על ירושלים, על מזון ועל מלכות בית דוד. ומכאן תשובה לשאלה מה הקשר בין המזון לבנין ירושלים, שהרי אנו אומרים:
א. על ירושלים והמקדש – "רַחֵם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ ועַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. ועַל ירוּשָׁלַיִם עִירָךְ. ועַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כּבוֹדָךְ. ועַל הֵיכָלָךְ. ועַל מעוֹנָךְ. ועַל דּבִירָךְ. ועַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל והַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו".
ב. על האוכל והפרנסה – "אָבִינוּ רעֵנוּ. זוּנֵנוּ. פַּרְנסֵנוּ. כַּלְכּלֵנוּ. הַרְוִיחֵנוּ. הַרְוַח לָנוּ מהֵרָה מִכּל צָרוֹתֵינוּ. ונָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לִידֵי מַתּנוֹת בָּשָׂר וָדָם. ולֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם. אֶלָּא ליָדךָ הַמּלֵאָה והָרחָבָה. הָעֲשִׁירָה והַפּתוּחָה. יהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה. ולֹא נִכּלֵם לעוֹלָם הַבָּא".
ג. על מלכות בית דוד – "וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד משִׁיחַךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה ביָמֵינוּ".

מדוע מבקשים על המזון והפרנסה באמצע ברכת בניין ירושלים ומלכות בית דוד?
התשובה היא, שכל השפע שמגיע לעולם – מגיע דרך ארץ ישראל. דרך ירושלים. דרך בית המקדש. דרך קודש הקודשים. וכשהיא תיבנה, יחזור השפע להיות במידה מרובה כמו שהיה בימי שלמה המלך, ובמיוחד בארץ ישראל.
כך מובא ב"חוק לישראל" (מסעי, יום ב'), שלפני החורבן היה הקב"ה מוריד שפע לעולם בזכות בית המקדש, וכל העולם כולו היה ניזון ושופע בזכות התפילות שהתפללנו בבית המקדש. ואפילו אומות העולם היו ניזונות בזכות הקורבנות שהקריבו בני-ישראל בחג הסוכות. ומשחרב המקדש ניזונים אנחנו וניזון העולם רק מעט. וזוכים להיות ניזונים, כי הקדושה של בית המקדש לא בטלה למרות שבית המקדש נחרב. ויהי רצון שתיבנה ירושלים וייבנה בית המקדש במהרה בימינו. אמן.

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" - שתהיו עמלים בתורה" (רש"י)
סיפר מרן הרב זצ"ל: מו"ר ועט"ר, רב רבנן, הגאון הגדול רבי עזרא עטייא זצוק"ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף', היה ידוע כעמקן גדול. כשהיה שוקע בסוגיות הש"ס היה שוכח מעצמו. פעם אחת עלה לאוטובוס מהישיבה. באותה התקופה היה אוטובוס אחד בלבד שנסע עד 'מחנה יהודה', שם היתה תחנתו הסופית. ראש הישיבה היה נוהג לנסוע באוטובוס זה, היה יורד בתחנה האחרונה וצועד עד לביתו, ששכן לא הרחק משכונה 'מחנה יהודה'. באותו היום היה ראש הישיבה שקוע כל כולו בסוגיה, ולא הרגיש בנעשה סביבו. כאשר ירד מהאוטובוס התחיל לצעוד בכיוון ההפוך, לכיוון היציאה מהעיר, עד שהגיע לירידה לליפתא. הוא התחיל לרדת, ולא הרגיש במאומה. באותם הימים היה מקום זה מסוכן ביותר. באותה שעה בדיוק הגיע רבי דוד רפול ע"ה באוטובוס מתל-אביב, וראה מבעד לחלון את ראש הישיבה! ביקש מהנהג שיעצור לו. תחילה סירב הנהג לעצור באמצע הדרך, אך רבי דוד הסביר לו שמדובר בעניין של פיקוח נפש. רבי דוד רץ אל ראש הישיבה, וליווה אותו אל האוטובוס, שלקח אותו בחזרה אל ביתו.

אם הלכה נקבל
סיפר הרב, שלפני היבחרו לראשון לציון בא אליו ראש העיר ירושלים, טדי קולק, והודיע לרב: אני לא בוחר בך. השיב לו הרב: תודה רבה, הלוואי שכולם לא יבחרו בי, חזק וברוך. הלה התאכזב שלא הצליח לקומם את הרב וביקש ממנו שישאל מדוע לא יבחר בו. אמר לו הרב: יש לך משהו בבטן עלי, תאמר אותו! או אז אמר טדי קולק לרב: אתה אמרת שהצבא צריך להישאר בלבנון! אתה יודע כמה זה יגרום לתקריות ולשפך דם? אמר לו הרב: אני אמרתי הלכה לחיילים שנמצאים באזור העיר צור, שלפירות שקוטפים שם בפרדסים יש חיובי תרומות ומעשרות ומצוות התלויות בארץ. שמע קולק ואמר לרב: אה, הלכה אמרת?! לא אמרת שזה חלק מהארץ, אז אני בסדר אתך.
שבת שלום ויום ירושלים שמח – בצפיה לבנין המקדש –בקרוב וברחמים
עוד בנושא בהר

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il