ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- שבועות
- הכנה לחג השבועות
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ: מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ: נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק: אֲ-דֹנָי עַל יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים: יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה: מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ:
אבן עזרא מעלה שתי אפשרויות כלפי מי מכוון המזמור. האפשרות הראשונה היא שהמזמור חובר על ידי דוד לכבודו של אברהם אבינו, ומשום שמוזכר בה 'מלכי צדק' שהיה מלך ירושלים בזמן שאברהם אבינו נלחם את מלחמותיו. אלא שאבן עזרא מציין שיש קושי קל בפרשנות זו, משום שאם כן ראוי היה לקרוא לירושלים בשמותיה הידועים ולא לכנותה בשם 'ציון', שהוא שם שמוזכר לראשונה בימי דוד. ומחמת כך בחר אבן עזרא באפשרות השניה, שמזמור זה התחבר על ידי אחד מן המשוררים לכבודו של דויד המלך.
אמנם נראה יותר כאפשרות הראשונה שמזמור זה התחבר על ידי דוד המלך לכבודו של אברהם, ולכן מצוין בפתיחתו "לדוד מזמור" בדומה למזמורים נוספים שחיבר דוד עצמו. אלא שדוד רואה את עצמו במזמור זה כממשיך דרכו של אברהם אבינו, ולכן 'ציון' שמסמלת את תקופת דויד המלך מוזכרת במזמור במקום 'ירושלים'.
בתרגום 1 לפרק זה מצויות מסורות עתיקות של חז"ל לפרשנות המזמור, שנוכל להסתייע בהן בפירוש המזמור. וכדלקמן.
השלטון בזכות לימוד התורה
רש"י ביאר שהמזמור מרמז לאברהם אבינו, וביאר שהמילה "לַאדֹנִי" מרמזת לכתוב (בראשית כג, ה-ו): "וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ: שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱ-לֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ". נראה שגם התרגום פירש בכיוון זה. לפסוק הפותח מופיעות שתי הצעות תרגום. וזו ההצעה השניה בתרגום חופשי לעברית:
"אמר ה' במאמרו לתת אותי לשליט (="לַאדֹנִי"), כשכר לכך שישבתי ללמוד תורה שהיא של 'ימיני' (=לִימִינִי"), ואמר לי: המתן (="שֵׁב") עד שאתן את אויביך כבושים תחת רגליך".
ולפי דרכנו, שהמזמור משלב בין הדמויות, גם דויד שהוא ממשיכו של אברהם מתואר בתואר "אֲדֹנִי". והתרגום מרמז שהסיבה לכך היא משום שדויד עוסק בתורה השייכת לימין (="מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ", דברים לג,ב). עקרון זה שהשלטון מגיע בזכות עמל התורה מופיע גם בספר משלי (ח, טו): "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ", והתרגום מפרש שעקרון זה מרומז כבר בכתוב הפותח את המזמור. ואכן, גם בני חת התייחסו לאברהם בתור מלך ("אֲדֹנִי"), משום היותו "נְשִׂיא אֱ-לֹהִים", כלומר מי שמייצג עבורם את התורה של הבורא.
פרוש בכיוון דומה לדברי התרגום האלו פירש גם אבן עזרא:
"שֵׁב לִימִינִי - והטעם שב בביתי ועבוד אותי. וטעם לימיני - כי הימין עושה חיל. והנה הטעם לא תצא עמנו למלחמה כי ימין השם תלחם בעבורך".
יסוד זה מורחב באופן דומה גם בכתוב השני שבמזמור: "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ". וכפי שמצודת דוד ביאר שם: "לא תנצחם בכוחך כי אם בכח ה' השוכן עתה בציון".
עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ
הכתוב בפסוק השלישי: "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ" מזכיר ברמז את הכתוב בשירת דבורה (שופטים ה, ט): "לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ ה' ". רלב"ג מפרש שם את דברי דבורה בשני אופנים. בפרושו הראשון הוא מבאר שדבורה מתייחסת כאן לחכמים והסופרים שהתנדבו ללמד את העם תורה ומצוות מתוך סיכון, כמבואר שם בתרגום יונתן. ובפרושו השני הוא אומר שדבורה מתייחסת שם למחוקקים והסופרים שיצאו להצטרף כלוחמים באותה מלחמה. מסתבר ששני פירושים אלו היו נכונים גם בתקופת דבורה וגם בתקופת דוד. וגם בתקופת דוד היו מי שהתנדבו לעסוק בתורה, והיו מי שהתנדבו לצאת למלחמה ממש כחיילים בצבא דויד.
ובכל אופן, התרגום כאן בתהילים בחר לבאר את הכתוב "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ" באותו אופן שמתרגם תרגום יונתן בספר שופטים. והוא מבאר שהכוונה לאותם שהתנדבו לעסוק בתורה בימים שבהם נערכו הקרבות, ומשום שעמלי התורה הם המביאים את הסיוע ממקור הקודש להצלחה במלחמות.
אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק
הכתוב הבא "נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק" התבאר בתרגום על תהילים כמתייחס לדויד. ואמנם לא מצאנו שדויד היה כהן, ולכן מפרש התרגום שהכוונה שדויד יתמנה למנהיג בעולם הבא על דבר היותו 'מלך צדיק'.
אמנם, מסורת אחרת של חז"ל מבארת את הכתוב כמתייחס לאברהם אבינו, ולפיה כתוב זה מגלה שהובטח לאברהם שהוא יהיה מחליפו של מַלְכִּי-צֶדֶק מלך שלם. מסורת זו מתייחסת למסופר בתורה (בראשית יד) על כך שאברהם יצא למלחמת הצלה כנגד ארבעת המלכים שבאו לאזור ממרחקים, וניצח אותם והציל את השבויים והרכוש שהיו בידיהם, ולאחר הנצחון בא אברהם למַלְכִּי-צֶדֶק מלך שלם, ומַלְכִּי-צֶדֶק יצא לקראתו וברך אותו, ולאחר מכן אברהם נתן למַלְכִּי-צֶדֶק מעשר משלל המלחמה. וז"ל הסוגיה בנדרים בתרגום חופשי (לב,ב):
"אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה מִשֵּם (שֵם בן נוח), שנאמר: 'וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן', כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאה מאברהם. שנאמר: 'וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ'. אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: '[לְדָוִד מִזְמוֹר] נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ'. ובהמשך המזמור נאמר: 'נִשְׁבַּע ה' וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק'. וכך מדויק בכתוב: 'וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן', 'הוּא כֹהֵן' – ואין זרעו (של מלכי צדק = שֵם) כהן."
מסורת זו טעונה ברור. בספר בראשית (פרק יא) מסופר על שלשלת הדורות של אברהם, ומבואר בה שאברהם הוא בן אחר בן עד שֵם, ואם כן מדוע נחשב הדבר שהכהונה נלקחה משושלת שֵם. והרי כמו שהארץ הובטחה לאברהם, אך מימוש ההבטחה בפועל היה לאחר מאות שנים כאשר בני ישראל צאצאיו של אברהם חזרו לארץ וכבשו אותה ושלטו בה. כך לכאורה יש לראות את חזרת בני ישראל לארץ כמימוש ההבטחה להוציא את הכהונה משושלת שֵם. מדוע המדרש מתייחס לכך כנטילת הכהונה משושלת שֵם?
כהונה מסוג אחר
ואכן, מבחינת שושלת הדורות הגופנית, הכהונה לא ניטלה מִשֵּם. כוונת המדרש היא שהכהונה ניטלה ממה שמסמל שֵם והיא ניתנה למה שמסמל אברהם, והסמליות של אברהם שונה מהסמליות של שֵם. ודויד הוא ממשיך סמלי של אברהם ולא של שֵם.
תפקידו של שֵׁם בן נוח שהיה "כֹּהֵן לְאֵ-ל עֶלְיוֹן" היה ללמד תורה ולבצע משפט צדק בעולם ולכן הוא נקרא "מַלְכִּי-צֶדֶק". חז"ל מספרים לנו שנין שלו בשם עֵבֶר המשיך בדרכו, והוא לימד עמו תורה ב'ישיבת שם ועבר' שבהר המוריה שבירושלים 2 . אך מסתבר שרוב צאצאי שֵם לא רצו להמשיך בדרכו הרוחנית, והעדיפו לעסוק בפעולות של יֶפֶת. מסתבר שהם הרגישו חוסר נוחות מכך שאינם ממשיכים בדרכו של אביהם, ולכן הם עזבו את הארץ שנועדה להיות ארצו של אביהם שֵׁם, והכנעני החל להשתלט על הארץ, וכפי שהכתוב מרמז לכך (ראו רש"י בראשית יב, ו).
מי שעשה משפט צדק בעולם היה אברהם, שהיה לו כוח צבאי משלו; ואף כוח כלכלי עצמאי ומטבע משלו. מַלְכִּי-צֶדֶק שמח כאשר אברהם הציל את העשוקים, והוא התפלל לקב"ה שיסייע לאברהם במלחמתו. אך הוא ראה שלולי יוזמת אברהם - התפקיד שלו היה נותר תפקיד סמלי. מַלְכִּי-צֶדֶק נפל בדעתו ונכשל בדבריו ; והקדים לברך את אברהם לפני הקב"ה. עקב כך, הקב"ה הודיע שאברהם יחליף את מַלְכִּי-צֶדֶק והוא יהיה 'כהן'. כוונת הדברים היא ליצירת 'ממלכת כהנים' מסוג אחר. ממלכה שבניה יהיו דומים לאברהם אבינו שמצד אחד היה איש אמונה וצדק ומצד שני היה איש מלחמה.
'ממלכת כהנים' זו תוכל לנהל את מלחמותיה בעצמה. יתכן שהיא תזדקק לסיוע של צבאות נוספים, כשם שאברהם אבינו גייס לעזרתו גם את ענר אשכול וממרא שהיו בעלי ברית עם אברהם. אך יהיה לה גם צבא חזק משלה כמו שהיה לאברהם אבינו.
לדבר זה מרמז דויד במזמור זה. דויד המלך שהיה הוגה בתורה ועוסק במצוות ונלחם מלחמות ה' (ראו רמב"ם הלכות מלכים יא,ד) הוא ממשיך את דמותו של אברהם אבינו, הוא 'הכהן החדש' מהסוג של אברהם אבינו, ולכן הוא יהיה "כֹהֵן לְעוֹלָם" בציון שהיא ירושלים. ומשום כך הבחירה לכהונת עולם נמצאת במרכזו של מזמור המשלב בין מלחמות ובין סיוע המגיע מכוח עמל בתורה.
שֵׁב לִימִינִי
ואמנם לא כל בני ישראל היו כמו דויד המלך ששילב בעצמו בין העיסוק בתורה לבין העיסוק במלחמות. היו מהם שעסקו בעיקר במלחמות והיו מהם שעסקו בעיקר בתורה. אך מדובר ב'ממלכת כהנים אחת', שבה צריכים שני הצדדים להבין שהם תלויים זה בזה. ואלו שעוסקים בעיקר במלחמות צריכים להבין שניצחונותיהם באו להם בזכות אלו שעוסקים בתורה. וכפי שדויד אומר כבר בתחילת המזמור: "שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ", וכפי שביארו התרגום ואבן עזרא (וראו לעיל), שבזכות עמל התורה שהיא מימין, ימין ה' תעזור להם במלחמות.
בעז"ה במאמר הבא נאריך בביאור עניינים נוספים במזמור לאור התרגום עליו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
