ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בחוקותי
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- בהר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
באחרונים יש חקירה, האם מצוות השמיטה היא דין בקרקע או באדם. מלשון התורה "ושבתה הארץ שבת לה'", משמע לכאורה, שהקרקע צריכה לשבות, ויש לזה נפקא מינא לדינא. אדם השולח פועל גוי לעבוד בשדהו, אם האיסור הוא על האדם, יהיה כאן איסור 'שבות', ואם חובת השביתה היא על הקרקע, זה יהיה איסור דאורייתא, שהרי הארץ נעבדת. ה'מנחת חינוך' 1 דן בדבר, ואומר, שמדובר בקדושה שבארץ. הארץ צריכה להיות במצב של שביתה בשביעית.
יש כאן יסוד לכל מצוות התלויות בארץ. לארץ יש קדושה עצמית, ובקדושה הזו תלויות המצוות, ולא ההפך, שקדושת הארץ תלויה במצוות. כלומר, בגלל קדושת ארץ ישראל צוה רבונו של עולם לקיים בה מצוות מיוחדות, ולא שהמצוות המיוחדות לארץ נותנות לה את המעלה המיוחדת. כך גם בכוהנים. לא המצוות מקדשות את הכוהנים, אלא מפני קדושת הכוהנים ניתנו להם מצוות יתרות, כהרחקה מטומאה, איסור לשאת גרושה וכיו"ב.
קדושתה של ארץ ישראל אינה מתמעטת כאשר אי-אפשר לקיים בה מצוות מסוימות, מכיון שקדושתה היא עצמית. כמובן, ככל שמקימים בארץ ישראל יותר מצוות, הקדושה מתגלה מהכח אל הפועל, אבל מציאות הקדושה אינה תלויה בזה.
בגלל שקדושת הארץ היא עצמית, רבים מהפוסקים 2 סוברים, שישוב ארץ ישראל איננו תלוי בחיוב המצוות, התלויות בגורמים שונים, כמצות חלה, שצריך רוב יושביה עליה 3 , ומצות תרומות ומעשרות המוקֶשֶת לדעת הרמב"ם לחלה 4 , וכן שביעית, התלויה ביובל לדעות מסויימות 5 , שגם הוא תלוי ב"רוב יושביה עליה", או 'כל יושביה עליה 6 '. גם בשעה שלא ניתן לקיים את המצוות מסיבה זו או אחרת, עדיין יש בארץ מדריגה של קדושה, ויש מצוה מיוחדת בישובה. כמובן, כאשר כל ישראל יהיו בארץ ישראל, הקדושה תופיע מהכח אל הפועל.
הדברים כל כך פשוטים, ולכן אנחנו לא מדברים עליהם לעיתים קרובות, אבל צריך להעמיק בהם עוד ועוד. להעמיק את ההתבוננות בענין קדושתה של ארץ ישראל. במיוחד בפרשה בה אנו פוגשים מצוות הקשורות רק לארץ ישראל כבתי ערי חומה, שדין זה מיוחד רק לארץ ישראל, ובמדריגה מיוחדת של ארץ ישראל, כדברי חז"ל: "עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות... עירות המוקפות חומה מקודשות ממנה וכו' 7 ". בתי ערי חומה יש להם קדושה נוספת על קדושתה של ארץ ישראל.
כי לי הארץ
פרשת בהר מלמדת אותנו יסוד, שהכל שייך לרבונו של עולם. הקרקע, בני אדם, הממון, הכל! "והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ" (ויקרא כה, כג), כל הארץ שלי.
מצות שמיטה איננה באה לחדש את איסור המלאכה בשביעית, אלא את היתר המלאכה בשאר השנים. הארץ שייכת לרבונו של עולם, והוא נתן לנו אותה כפיקדון עם תנאים מסוימים, כאדם הנותן מתנה על תנאי. שש שנים אני מתיר לעבוד, אבל בשנה השביעית אסור. ביובל ג"כ אסר בעה"ב לעבוד בקרקע, וכן אסר למכור אותה לצמיתות. הארץ יכולה להימכר רק לפרק זמן מוגבל, מפני שהיא צריכה להשאר מחולקת ע"פ הסדר שקבע רבונו של עולם בכניסה לארץ.
כל שימוש שלנו בעולם, הוא שימוש בדברים השייכים לרבונו של עולם. אם אדם נהנה מאיזה דבר בעולם בלי קבלת רשות, הוא מועל. הברכה מאפשרת להנות מהעולם, כדברי הגמרא בברכות 8 האומרת, שלפני הברכה - 'לה' הארץ ומלואה', ולאחריה - 'והארץ נתן לבני אדם'. הכל שייך לרבונו של עולם. אפילו האדם בעצמו לא יכול למכור את עצמו לעבד, אלא ברשותו של רבונו של עולם, ולפרק זמן מוגבל. 'עבדי הם, ולא עבדים לעבדים 9 '.
קבלת עול מלכות שמים
דברנו בעבר על כך, שאחרי שחרור ארץ ישראל והשחרור מעול גויים, השתנתה עבודת ה' שלנו. כבר איננו עבדים, אין עלינו עול גויים, וקבלתינו עול מלכות שמים לא מופרעת. על-פי זה בארנו מדוע בברכה שלפני קריאת שמע, מוזכר 'שבור עול גויים מעל צוארנו, ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו'.
ברור מדוע מזכירים את ענין לימוד התורה כהקדמה לקריאת שמע, ואומרים: 'ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, וכו'', אבל מדוע להזכיר את ענין הגאולה כהקדמה לקריאת שמע? אלא, מפני שקבלת עול מלכות שמים שלימה איננה אפשרית כאשר יש עול אחר, לכן לפני קריאת שמע, לפני קבלת עול מלכות שמים, צריך להתפלל שיתבטל עול גויים מעל צוארנו ונלך קוממיות לארצנו, ורק אז נוכל לקבל עלינו עול מלכות שמים בשלימות.
הזוהר בפרשתנו 10 מסביר מדוע עבד כנעני פטור מהמצוות. על הפסוק "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם" (במדבר יא, ה). אומר הזהר: 'חינם מהמצוות'. ישראל במצרים היו תחת עול המצרים, ולא יכלו לקבל על עצמם עול מלכות שמים כראוי, ולכן היו פטורים מהמצוות. כך גם בעבד - "ובשביעית יצא לחפשי חינם" (שמות כא, ב),לפני שיצא לחפשי, הוא היה 'חינם' - ללא עול מלכות שמים, ואעפ"כ יצא לחפשי. אמנם לא נאמר על עבד עברי, שהוא פטור מהמצוות, אלא רק על עבד כנעני, אבל הזהר מתכוון, כנראה, לפטוּר במובן מסויים. עבד כנעני הוא עבד באופן מוחלט, ולכן הוא חייב במצוות כאשה 11 , ופטור מכל מצוות עשה שהזמן גרמא. עבד עברי אינו עבד מוחלט, ולכן הוא חייב בכל המצוות, פרט לכך שאדונו יכול לתת לו שפחה כנענית. כלומר, גם הוא יורד ברמת החיוב של קיום המצוות, מפני שהוא עבד, ואינו יכול להיות עבד מושלם לרבונו של עולם.
למה הדבר דומה? כאשר רוצים לעשות מלאכה בשור, צריך לשים עליו עול, ורק אז אפשר להשתמש בו ולעשות בו מלאכה. כך באדם. ראשית צריך לקבל עול מלכות שמים, ורק אח"כ לקיים מצוות, כדברי המשנה 12 "למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמע' אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות". על עבד יש עול זר, והוא לא יכול לקבל על עצמו עול מצוות. לכן בקשת הגאולה שייכת לענין קבלת עול מלכות שמים.
'עבדו את ה' ביראה' (תהילים ב, יא), מסביר הזהר, ש'יראה' זה התנאי הראשון - 'ראשית חכמה יראת ה'' (תהילים קיא, י). ראשית, אדם צריך להיות מלא ביראת שמים, לקבל עול מלכות שמים, ומתוך כך יכול אדם לבוא לעבודת ה'. זו הפתיחה, זה השער לעבודת ה'. דבר זה מסמלת גם הדלת, אליה לוקחים את העבד, הרוצה להמשיך לעבוד את אדונו לאחר שש שנים. הוא ממאן להכנס בשער של עבודת ה', שהוא קבלת עול מלכות שמים, ולכן רוצעים את אוזנו בשער. האוזן, גם היא מבטאת את אותו ענין. ענינה של האוזן הוא שמיעה. האוזן שממאנת לשמוע את 'כי לי בני ישראל עבדים", ממאנת לקבל עול מלכות שמים - תרצע.
לכל יום ויום בספירת העומר יש 'ספירה' המיוחדת לו, והשבוע האחרון הוא בחינת 'מלכות'. זו אמנם 'הספירה' האחרונה, אבל, כאשר מסתכלים מלמטה, היא הראשונה. אדם הרוצה להיכנס בשער, להיכנס לעבודת ה', לעלות כלפי מעלה, צריך ראשית כל לקבל עול מלכות שמים - מלכות. מתוך שהוא מקבל עול מלכות שמים, הוא יכול אח"כ לעלות בקודש ממדריגה למדריגה, ולפתח את עבודת ה' שלו בשלמות.
דבקות בתורה
"'אם בחוקותי תלכו', הה"ד 'חישבתי דרכי ואשיבה רגלי על עדותיך' (תהילים קיט, נט). אמר דוד: רבונו של עולם, בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר, למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות 13 ". תכננתי ללכת למקום פלוני, והנה, אני מוצא את עצמי בביהמ"ד. לדוד היו הרבה עיסוקים, צריך היה לנהל את כל הממלכה, ובכ"ז אישיותו היתה כזו, שהתורה משכה אותו כמגנט. אומר לנו המדרש, שהתורה רוצה ללמד אותנו, שכל מהלכו של האדם, יהיה תמיד בחוקות ה', שימשך תמיד לעשות את מצוותיו.
זה ענין של הרגל. כאשר מתרגלים לעשות דבר טוב, הוא נהפך לטבע. אח"כ זה נמשך מאליו, וצריך להתאמץ לא לעשות כמצות אנשים מלומדה, אלא לעלות מדריגות נוספות. אמנם כל ההתחלות קשות 14 , בפעם הראשונה, לפני שנכנסים למסלול, זה קשה, אבל אח"כ זה נהיה טבע שני אצל האדם, ובלתי אפשרי לנהוג אחרת.
אדם צריך שהתורה תמלא אותו באופן כזה, שהלימוד לא יהווה אצלו עול קשה, שהוא מקיים אותו רק מפני שצריך לקבוע עיתים לתורה. צריך להגיע למצב שהוא לא יכול בלי ללמוד, זה חסר לו כאדם המכור למשהו. הוא לא יכול להיפרד מהתענוג של לימוד התורה. כל ההתמכרויות שבעולם הם הכנות לאפשרות של התמכרות לקדושה, לתפילה, לתורה ומצוות, לחסד וכד'.
מצוה יוצרת מציאות
"אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם". " א"ר חנינא בר פפי: אמר להם: אם שמרתם את התורה, הריני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמכם 15 ". כלומר, כאשר אדם מקיים את מצוות התורה, הוא עושה את עצמו, יוצר את עצמו מחדש. הוא מתחדש מבחינה רוחנית. כל מצוה שאדם עושה, יוצרת בתוכו יצירה רוחנית חדשה. חז"ל אומרים 16 , שאדם העושה מצוה בורא סניגור, והעושה עבירה בורא קטיגור. כלומר, מעשה המצוה יוצר מציאות. אין הכוונה דוקא למציאות חיצונית לאדם, אלא אפשר לומר, שנברא בו כח, בתוך תוכו. מתחדש בו שפע רוחני.
הזהר 17 מוסיף ואומר: "מאן דעביד פקודי אוריתא ואזיל באורחוי, כביכול, כאילו עביד ליה לעילא. אמר קודשא בריך הוא, כאילו עשאני". העושה מצוה כביכול עושה את הקב"ה.
נבאר את הדברים על דרך הפשט העמוק. אדם העושה מצוה, מקיים רצונו של רבונו של עולם. רצונו האחדותי של רבונו של עולם מופיע בתורה, ומתפשט לתרי"ג מצוות, שאנו מצווים לקיימם. כשאנחנו מקימים את התורה, מתגלה רצונו, והיד שמקיימת את התורה, נעשית כ'ידא אריכתא' של קודשא בריך הוא. בתחילה אדם עושה את רצונו כרצונו של רבונו של עולם, ועל ידי כח הפעולה של האדם, מתגלה רצונו של רבונו של עולם.
הרמב"ם 18 אומר, שכלפי שמיא אין חילוק בין הכוחות. זה לא שיש לרבונו של עולם רצון, חכמה, וכו' - כוחות שונים. אלא הוא וחוכמתו חד. רק בבריאה יש הרכבה, אבל רבונו של עולם זה אחד! 'אתה אחד ושמך אחד'. מציאות אחת לא מורכבת. זה למעלה מהשגתנו. בעל התניא 19 מביא את הרמב"ם, ועוסק בהרחבה רבה בביאור דבריו.
א"כ, כשאדם עושה מצוה, לומד תורה וכד', מתגלה מציאות אלוקית בעולם, רבונו של עולם מתגלה. כביכול יש כאן בחינה מסוימת של עשיה. אנחנו קוראים לזה גילוי כדי לסבר את האוזן, אבל הזהר קורא לזה עשיה. המציאות האלוקית מתפשטת בעולם. לא שיש לה גבולות כלשהם לפני כן, אבל כלפינו, מבחינתנו, ההופעה האלוקית נעלמת ומוסתרת, וכשאדם מקיים מצוה, הוא מופיע את האלוקות בעולם, וכביכול עושה את הקב"ה.
גאולה ותשובה
אנו נמצאים בימים שבין יום העצמאות לכ"ח אייר. ימי התקדמות בשלבי הגאולה. נביא תמצית דברים מספר 'לשם שבו ואחלמה' של הרב שלמה אלישיב, סבו של הרב יוסף שלום אלישיב, שהיה מקובל גדול. הוא מוכיח בספרו 20 בהוכחות מרובות, שהגאולה העתידה איננה תלויה במעשים. כדבר הפסוק בפרשתנו, 'וזכרתי את בריתי וכו''. הקב"ה כורת ברית עם ישראל, שאינה פוסקת לעולם, אלא נמשכת לתמיד.
'ימות המשיח אינם לפי המעשים, אינם בזכות, אלא בברית', ברית כרותה לימות המשיח, לכשתגיע השעה. בעל ה'לשם' מביא את דברי ר"ת במסכת שבת 21 , שאמנם זכות אבות תמה, אבל ברית אבות לא תמה. הוכחה שניה: מפורש בפרשתנו 'לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם" (ויקרא כו, מד). אפילו על חטא ע"ז רח"ל, המוזכר בתוכחה: 'על פגרי גילוליכם' (שם כו, ל), בכ"ז 'לא מאסתים... להפר בריתי אתם" - הברית לא בטלה. ועוד מוסיף ואומר, שהברית כרותה גם לכל יחיד ויחיד, כדברי הגר"א בפרשת ניצבים.
הגמרא במסכת סנהדרין 22 אומרת: "אין בן דוד בא, אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב". אומר הגר"א, שוודאי יהיה באופן השני, שכולו חייב. כלומר, לדעת הגר"א מוכרח שאין הגאולה תלויה במעשים, שהרי דור הגאולה יהיה כולו חייב. עוד מביאה שם הגמרא, את מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, שרבי אליעזר סובר שגאולה תלויה בתשובה, ורבי יהושע סובר שאיננה תלויה בתשובה, ולבסוף שתק רבי אליעזר, אם כן הודה רבי אליעזר לרבי יהושע שאין הגאולה תלויה בתשובה. ראיות נוספות הוא מביא מהנביאים יחזקאל, חבקוק ודניאל, שיש זמן קצוב בו תבוא הגאולה בכל תנאי.
בהמשך דבריו הוא מקשה מכמה אגדות חז"ל, שמשמע מהן שהגאולה כן תלויה בתשובה, כגון הגמרא ביומא 23 , האומרת: "גדולה תשובה, שמקרבת את הגאולה, שנאמר 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב' (ישעיה נט, כ). מה טעם ובא לציון גואל - משום דשבי פשע ביעקב". מכאן שיש תלות של גאולה ותשובה. והוא מסביר, שאחד מעיר העושה תשובה, מזכה את כל העיר. וכן בזהר חדש 24 : "אמר לו רבי אליעזר, חייך, דאי יחזרון בתשובה רישי כנישתא, או חדא כנישתא, בזכותם יתכנש כל גלותא". אפילו בית כנסת אחד, מקום אחד, שיעשו תשובה, בזכותם תתכנס כל גלותם.
זו תמצית הראיות, שבעל ה'לשם' דן בהם בהרחבה, ומסקנתו שאין הגאולה תלויה בתשובה, וגם אם כן, היא תלויה בתשובה של אחד מעיר ושניים ממשפחה, כדברי הזהר.
כלומר, הגאולה היא דבר בטוח, מוחלט, אבסולוטי, שאינו תלוי בשום דבר. היא תהיה בין כך ובין כך. לא צריכים לצפות לגאולה תוך בחינת המעשים, ולבדוק על פיהם האם הגאולה קרובה או חלילה להפך. אין ספק שהתשובה מקרבת את הגאולה. אם כל ישראל ישובו בתשובה גדולה ושלימה, ודאי שבזה הגאולה מתקרבת. אבל גם אם עדיין לא עשו תשובה, הגאולה בוא תבוא.
בעל 'הלשם' כתב את הדברים הללו, לאחר שהגיע לארץ ישראל, ובאותו זמן היו בארץ רק כמה עשרות אלפי יהודים, ושלטו כאן הטורקים. אנחנו התקדמנו מאז צעדים עצומים, לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מבחינה רוחנית. אנו מתעלים ומתקדמים כל הזמן ובכל התחומים.
התקדמות והתמודדות
כל פעם שאנחנו מתקדמים, נותנים לנו התמודדות חדשה. התקדמנו הרבה - נתנו לנו את יהדות רוסיה, ע"מ שנבנה אותה מחדש. לפני הבחירות של שנת תשנ"ב היינו במצב טוב יחסית מבחינת מאזן הכוחות הפוליטי, ואז הגיעה הקבוצה הגדולה של יהדות בריה"מ, טלטלה אותנו, והתוצאות היו לא טובות. אמרתי אז, שזהו המחיר של קיבוץ גלויות. נתקדם בע"ה עוד, נקבל את יהדות אמריקה, שגם אותה צריך לבנות מחדש.
זה סידרה של הגאולה. אנחנו לא צריכים להסתכל בהסתכלות קצרה על המציאות, אלא להבין שיש לנו אתגרים. האתגרים לא קלים, אבל אנחנו נעמוד בהם.
יהדות רוסיה היתה על סף של שמד רוחני, ובדרך על טבעית נפתחו השערים - דבר שקשה להסביר אותו. אח"כ נפתחו הלבבות לעלות לארץ - מהלך נוסף שקשה להבנה. יהודים שלא ידעו צורת אות עברית, לא ידעו מה זו מצוה, ידעו רק שאולי הם יהודים, ופתאום מתעורר זיק שכבה כמעט לחלוטין, והם רוצים לבוא לארץ.
הם לא באו בשביל לקיים תורה ומצוות, שהרי ברוסיה הם קיבלו חינוך 'אנטי' דתי, ובכ"ז הם באים. גם 'סור מרע' - לצאת משם, וגם 'עשה טוב' - באים לארץ ישראל. והנה, פה בארץ ישראל רבים מאד מהם נכנסו תחת כנפי השכינה. אמנם לא רובם, אבל רבים מאד קיבלו עול מצוות, והם אלה, שימשיכו את הדורות הבאים. הדתי, זה שקיבל עליו עול מצוות, יש לו הרבה ילדים, לעומת אח אחר, שלא חזר אל היהדות, ויש לו ילד אחד או שניים, ואין לו המשך. ההמשכיות פונה לכיוון שמירת תורה ומצוות.
כך הולך ונעשה הבירור, או על ידי תשובה, או על ידי הדרך הזו, שאחד שב בתשובה, וההמשך הוא מהצד שלו. אפשר לבדוק כמעט בכל משפחה, ולראות שהענף הדתי גדל והתעצם, והענף הלא דתי התנוון. הגרעין נמשך ומתרכז בכיוון של התיקון. זהו תהליך לא מהיר, אבל הוא מתקדם כל הזמן בקצב קבוע ומתמיד.
רבונו של עולם יכול להקפיץ אותנו מדרגות, כמו שעשה לנו במלחמת השחרור ואח"כ במלחמת ששת הימים. לפי קצב הזמנים, מתאים שיהיה עכשיו עוד פעם שלב כזה. אי-אפשר לצפות דבר כזה מראש. גם במלחמת ששת הימים זה היה בלתי צפוי לחלוטין מבחינה בין-לאומית, מבחינה פנימית, מכל הבחינות, אבל הרבה דברים לא צפויים התרחשו במהלך ההסטוריה של עם ישראל, וגם זה יכול לקרות.
כעת, סמוך ליום הגדול, יום שחרור ירושלים, צריכים להיות מוכנים. לדעת כמה דברים גדולים ונפלאים עברנו, ושצריך בהחלט להיות מוכנים ומצפים לשלבים חדשים. אמנם, כפי שאמרנו, כאשר אנחנו מתחזקים וקופצים שלב, אנחנו מקבלים עוד משימות, אבל אין להתייאש. כאשר יש הרבה קשיים ופוגשים מעצורים, לא להבהל. בגלל שהתקדמנו, התגברנו והתחזקנו, לכן הגיע הזמן לאתגר חדש.
אנחנו צריכים כל הזמן לפתח בתוכנו את ההסתכלות הבריאה על המציאות, ולקבל את כל הקשיים כאתגר של בניה והתקדמות. בעז"ה תהיינה בחירות טובות, ואחרי זה גם נבחר מחדש במתן תורה. לא יתכן שבין כ"ח אייר לחג השבועות יהיה אחרת.
בעז"ה יהיה הכל לטובה ולברכה.
^ 1 עיין מצוה קיב, ב. ועוד
^ 2 עיין תוס', מסכת כתובות קי, ב, ד"ה "הוא אומר". במהרי"ט ח"ב סימן כח'. במור וקציעה או"ח שו'. פת"ש אה"ע סימן עה' סק, ובצי"א חי"א סימן צד, ססק"ב.
^ 3 עיין רמב"ם פ"כ מאיסורי ביאה ה"ג.
^ 4 עיין רמב"ם הלכות תרומות פ"א, הכ"ו.
^ 5 עיין רמב"ם פ"ד משמיטה ויובל הכ"ה, ובכסף משנה שם. בחינוך מצוה פד, ובמנ"ח שם אות ב. ובמצוה שכח-ט, ומנ"ח שם אות ח.
^ 6 עיין רמב"ם פ"י משמיטה ויובל ה"ח, ט.
^ 7 כלים א, ו-ט.
^ 8 לה, א. "ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל... כתיב לה' הארץ ומלואה, וכתיב: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם! לא קשיא, כאן - קודם ברכה, כאן לאחר ברכה".
^ 9 בבא-מציעא י, א.
^ 10 קח, א.
^ 11 עיין חגיגה ד, א.
^ 12 ברכות פ"ב, מ"ב.
^ 13 ויק"ר לה, א.
^ 14 עיין ילק"ש יתרו, רעו. רש"י שמות יט, ה.
^ 15 ויק"ר לה, ז.
^ 16 אבות פ"ד, מ"יא.
^ 17 ויקרא קיג, א.
18הלכות יסודי התורה ב, י. "הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד... נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד, ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו וכו'".
^ 19 פ"ב ופ"ד.
^ 20 "לשם שבו ואחלמה", הקדמות ושערים, שער ו, פרקים ח-ט.
^ 21 נה, א, ד"ה 'ושמואל'.
^ 22 צח, א.
^ 23 פו, ב.
^ 24 מדרש הנעלם פרשת נח, מאמר גלות האחרון אין לו קץ וזמן.
^ 2 עיין תוס', מסכת כתובות קי, ב, ד"ה "הוא אומר". במהרי"ט ח"ב סימן כח'. במור וקציעה או"ח שו'. פת"ש אה"ע סימן עה' סק, ובצי"א חי"א סימן צד, ססק"ב.
^ 3 עיין רמב"ם פ"כ מאיסורי ביאה ה"ג.
^ 4 עיין רמב"ם הלכות תרומות פ"א, הכ"ו.
^ 5 עיין רמב"ם פ"ד משמיטה ויובל הכ"ה, ובכסף משנה שם. בחינוך מצוה פד, ובמנ"ח שם אות ב. ובמצוה שכח-ט, ומנ"ח שם אות ח.
^ 6 עיין רמב"ם פ"י משמיטה ויובל ה"ח, ט.
^ 7 כלים א, ו-ט.
^ 8 לה, א. "ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה - מעל... כתיב לה' הארץ ומלואה, וכתיב: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם! לא קשיא, כאן - קודם ברכה, כאן לאחר ברכה".
^ 9 בבא-מציעא י, א.
^ 10 קח, א.
^ 11 עיין חגיגה ד, א.
^ 12 ברכות פ"ב, מ"ב.
^ 13 ויק"ר לה, א.
^ 14 עיין ילק"ש יתרו, רעו. רש"י שמות יט, ה.
^ 15 ויק"ר לה, ז.
^ 16 אבות פ"ד, מ"יא.
^ 17 ויקרא קיג, א.
18הלכות יסודי התורה ב, י. "הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד... נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד, ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו וכו'".
^ 19 פ"ב ופ"ד.
^ 20 "לשם שבו ואחלמה", הקדמות ושערים, שער ו, פרקים ח-ט.
^ 21 נה, א, ד"ה 'ושמואל'.
^ 22 צח, א.
^ 23 פו, ב.
^ 24 מדרש הנעלם פרשת נח, מאמר גלות האחרון אין לו קץ וזמן.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל
לקורות חייו המלאים לחץ כאן.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד "לפיכך", "ולשבחך", "ולפארך", "ולברך ולקדש", "ולתת שבח"
עולת ראיה – קריאת שמע זוטא
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
