ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
מָלֵאתִי רָצוֹן* מֵאִמְרוֹתָיו הַיְקָרוֹת בִּכְלָל, כַּאֲשֶׁר גִּלִּיתִי אֶת דַּעְתִּי כְּבָר בְּהַסְכָּמָתִי, וּמְאֹד יָקְרוּ לִי דְּבָרָיו הַיּוֹצְאִים מִן הַלֵּב עַל דְּבַר תְּמִימוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה וְהִתְעוֹרְרוּתָהּ. אָמְנָם לְזֹאת צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים לִבּוֹ כָּל דּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, הַמַּלְהִיב אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּמְחַזֵּק אֶת רוּחָם הַטָּהוֹר לְהִתְאַמֵּץ בִּקְדֻשַּׁת אֱמוּנַת אֹמֶן*, שֶׁלֹּא יָבִין הַקּוֹרֵא אֶת תֹּכֶן הַתְּמִימוּת* לְעִנְיָן הַמְנַגֵּד* אֶת הַהִתְעוֹרְרוּת הַשִּׂכְלִית וְהַעֲמָקַת הַדְּרִישָׁה הַקְּדוֹשָׁה וְהַרְחָבָתָהּ. ד' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר. וּבִכְלַל הַגְדָּלַת הַתּוֹרָה וְהַאְדָּרָתָהּ עוֹמֵד הוּא בָּרֹאשׁ יְסוֹד הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל לִמּוּד הָאֱמוּנָה וְכַמָּה גְּדוֹלָה הִיא סִפְרוּתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, מִגְּדוֹלֵי אַדִּירֵי הַדּוֹרוֹת אֲבוֹת הָעוֹלָם שֶׁהִרְבּוּ דַּעַת בְּחִקְרֵי הָאֱמוּנָה וְהֵאִירוּ אֶת לִבָּם שֶׁל לוֹמְדֵי דִּבְרֵיהֶם לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹתֵיהֶם. וְהִנֵּה חוּץ מִשְּׁנֵי הַדְּבָרִים הַיְדוּעִים, שֶׁל הַמֶּחְקָר הַהֶגְיוֹנִי* וְהַקַּבָּלָה הַגְּנוּזָה בְּסוֹד ד', שֶׁהֵם שְׁנֵי נְחָלִים גְּדוֹלִים רַחֲבֵי יָדַיִם*, שֶׁחוֹבָה קְדוֹשָׁה הִיא, לְכָל אֲשֶׁר חָלַק ד' לוֹ* בְּבִינָה, לִהְיוֹת מְשַׁנֵּן וְהוֹגֶה בְּחֶלְקֵי הַתּוֹרָה הָעֶלְיוֹנִים הַלָּלוּ, גַּם בִּפְשָׁטִיּוּתָהּ שֶׁל תְּכוּנַת הָאֱמוּנָה* כִּכָּר גָּדוֹל* וּרְחַב יָדַיִם נִמְצָא לְהוֹגֶיהָ וְדוֹרְשֶׁיהָ, הַמְחַיֶּה אֶת רוּחָם וּמְעוֹדֵד אֶת עֹז קְדֻשַּׁת נִשְׁמָתָם, הַמֵּבִיא אֶת כָּל הַמִּתְבַּסְּמִים מִבָּשְׂמֵי קָדְשׁוֹ, לְהִתְעַלּוֹת בְּמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת בְּטָהֳרַת הַמִּדּוֹת וּבִקְדֻשַּׁת הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה הָרוֹמֵמָה, הַמְחַזֶּקֶת אֶת הַלֵּב הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּצִפִּיַּת יְשׁוּעָה וּבְכָל חֹסֶן וִיקָר. רַק בִּפְרָטֵי הָאֳרָחוֹת* נִפְלְגוּ* חַכְמֵי הַדּוֹרוֹת, אֵיזוֹ מְסִלָּה יִבְחַר לוֹ הָאָדָם בַּעֲסָקָיו הָרוּחָנִיִּים בְּדֶרֶךְ קְבִיעוּת. שֶׁדַּעַת גְּדוֹלֵי הַחוֹקְרִים הָאֱלֹהִיִּים, כְּרַב סְעַדְיָה גָּאוֹן, הָרַמְבַּ"ם וְהַחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת וְסִיעָתָם הִיא, שֶׁיְּסוֹד מִצְוַת הָאֱמוּנָה הִיא בְּעַצְמָהּ מִצְוַת הַיְדִיעָה וְהִתְעַמְּקוּת הַחֲקִירָה הַיְשָׁרָה. וּבְדַעְתָּם אָחֲזוּ כַּמָּה מִגְּדוֹלֵי חַכְמֵי הַקַּבָּלָה הַמַּעֲמִיקִים עַל פִּי דַּרְכָּם. וְדַעַת גְּדוֹלֵי חַכְמֵי הָרֶגֶשׁ*, שֶׁבְּרֹאשָׁם עוֹמֵד ר' יְהוּדָה הַלֵּוִי, וּבְעִקְבוֹתָיו אָחֲזוּ בַּעַל הָעֲקֵדָה, הָרַב יִצְחָק אַבַּרְבַּנְאֵל הָאָב, וְגַם הַבֵּן רַבִּי יְהוּדָה לֵאוֹן אַבַּרְבַּנְאֵל, וְהַרְבֵּה מִגְּדוֹלֵי הַמְקֻבָּלִים, נְבוֹנֵי לַחַשׁ שֶׁל רִגְשֵׁי הַנֶּפֶשׁ, הָלְכוּ בְּדַרְכָּם, אֲשֶׁר שָׁדוּ נַרְגָּא*, בְּכָל הַמַּהֲלָךְ שֶׁל הַמֶּחְקָר הַהֶגְיוֹנִי, וּבִסְּסוּ בְּיוֹתֵר אֶת הַיְסוֹדוֹת שֶׁל עֹמֶק קְדֻשַּׁת הַהַכָּרָה הַשִּׁירִית שֶׁל רִגְשֵׁי הַנְּשָׁמָה וְהִתְעַלּוּתָהּ הַפְּנִימִית. וְהָרַב חִסְדַּאי קְרַשְׂקַשׂ בַּעַל אוֹר ד' תָּמַךְ שִׁטָּה זוֹ דַּוְקָא עַל פִּי עֹמֶק הַהִגָּיוֹן הַמֶּחְקָרִי עַצְמוֹ, וְאֶת בִּנְיַן הָרֶגֶשׁ הֶעָמֹק בְּתוֹעֲפוֹת עֻזּוֹ בָּנָה עַל יְסוֹד מַפַּלְתָּהּ שֶׁל הַפִילוֹסוֹפְיָא הַהֶגְיוֹנִית. וְשִׁטָּה זוֹ הַיּוֹתֵר קְרוֹבָה לְאוֹרְחָא דִּמְהֵימָנוּתָא* הִיא הוֹלֶכֶת וּמִתְחַזֶּקֶת בְּמַהֲלַךְ הָרוּחַ שֶׁל הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. וּבְעִקָּרָן שֶׁל דְּבָרִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם פְּתוּחִים בְּשִׁטּוֹת חֲלוּקוֹת שֶׁל גְּאוֹנֵי בָּבֶל בְּיִחוּסָן* אֶל הָאַגָּדוֹת, שֶׁהֵן הֵן אוֹצְרוֹת קְדֻשַּׁת חָכְמַת הָאֱמוּנָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, מִכַּוָּנוֹת הַקַּבָּלָה*, מְקוֹרוֹת הָרְגָשׁוֹת הַקְּדוֹשִׁים, וּמַעְיְנוֹת הַשִּׁירָה הָאֱמוּנִית הָעֶלְיוֹנָה. וְהַדְּבָרִים הוֹלְכִים וּמִתְפַּלְּשִׁים* עַד הִשְׂתָּרְגוּת הַשִּׁטּוֹת שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַתַּלְמוּדִים הַבַּבְלִי וְהַיְרוּשַׁלְמִי בְּנִדּוֹן עָמֹק וְקָדוֹשׁ זֶה.
(אגרות הראי"ה, אגרת תשע"ג)
______________________
מָלֵאתִי רָצוֹן – שמחתי. אֹמֶן – אמת. הַתְּמִימוּת – שלמות, בלא ספקות. הַמְנַגֵּד – כנגד, השולל. הַמֶּחְקָר הַהֶגְיוֹנִי – החקירה השכלית. חָלַק ד' לוֹ – נתן לו ה'. בִּפְשָׁטִיּוּתָהּ שֶׁל תְּכוּנַת הָאֱמוּנָה – הבנת עצם תכונת האמונה בנפש. כִּכָּר גָּדוֹל – מרחב גדול. הָאֳרָחוֹת – הדרכים. נִפְלְגוּ – נחלקו. חַכְמֵי הָרֶגֶשׁ – חכמי ישראל שביססו והעמיקו את האמונה דרך הרגש ודרך נפשו של האדם וכוחותיה. שָׁדוּ נַרְגָּא – היכו בגרזן, שללו. לְאוֹרְחָא דִּמְהֵימָנוּתָא – דרך האמונה. בְּיִחוּסָן – בהתייחסותם. מִכַּוָּנוֹת הַקַּבָּלָה – מלשון מכון, בסיס. וּמִתְפַּלְּשִׁים – מתרחבים יותר.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
70 - לימוד שבועי באמונה י- ט"ז סיוון תשע"ז
71 - אמונה חלק י'
72 - אמונה חלק י"א
טען עוד
ביאורים
איגרת זו שלח הרב קוק לְרב מאנגליה (הרב מרדכי צבי שוורץ), שהוציא ספר שבו הוא מחזק את עניין האמונה התמימה. בתחילת האיגרת נותן הרב קוק הסכמה לספר, אך יחד עם זאת ראה הרב קוק צורך לסייג את הדברים הכתובים בו. אנו נלמד רק את החלק השני של האיגרת. איגרת זו מביאה את ההבנה שמצד אחד דבר טוב וחשוב הוא לחזק את האמונה התמימה, ובכך לקרב את ישראל לאביהם שבשמים, אך יש לשים לב שהדבר לא יבוא על חשבון ההעמקה של האמונה וביסוסה, תוך לימוד דברי רבותינו חכמי הדורות.
יש להבחין בין המחקר הפילוסופי ולימוד הקבלה – שהן שתי דרכים של בירורים אמוניים חשובים – לבין העמקה ובירור של האמונה התמימה. הפילוסופיה והקבלה מתאימות לאנשי מעלה אשר הגיעו למדרגה רוחנית גבוהה, וזקוקים להרוות צימאונם בכך. לעומת זאת, על רוב הציבור מוטלת חובת העמקה ולימוד של ענייני האמונה הפשוטה, כי היא נדרשת כדי לרומם את האדם בכל התחומים. אמונה תמימה היא חשובה, אך גם לאנשים פשוטים לא מספיקה התעוררות אמונית פנימית, ועל אחת כמה וכמה בדורות אלה, שבהם הציבור הרחב התפתח ביכולותיו. לכן, יחד עם חיזוק האמונה התמימה, צריך להדגיש שיש לבסס אותה בלימוד מעמיק של עיקרי אמונת ישראל.
בשיטות הראשונים המבססים את האמונה מצאנו שתי אסכולות: לפי הרמב"ם וסיעתו התפיסה וההבנה השכלית היא עיקר הביסוס של האמונה. דווקא מתוך הבירור השכלי תהיינה תשובות לשאלות, וכך תתבסס האמונה. לעומתם ריה"ל וסיעתו סברו שכדי לבסס את האמונה יש לפתח את הרגש הנשמתי – עלינו להעמיק פנימה ולהבין יותר את שורש נשמתנו – מי אני, מיהו עם ישראל, מה תפקידו וייחודו, כיצד אנו מגלים את ה' בחיינו ועוד. כאשר נעמיק ונבין – נרגיש ונחייה את האמונה בחיינו בצורה שלמה יותר.
אלו ואלו דברי אלוהים חיים, ולשתי הדרכים מקורות בחז"ל. אך עם כל זה, אומר הרב קוק, בדורות האחרונים, ובפרט בעת שיבתנו לארץ ישראל, הולכת ומתחזקת דרכו של ריה"ל וסיעתו. העניין של הגאולה הוא גילוי העולם הפנימי, עולם הגבוה מהעולם השכלי. במיוחד גוברת הדרישה לעולם הפנימי בארץ ישראל, שהיא לבו של תהליך הגאולה, ובה מתעורר צימאון לחיות את הגודל הנשמתי שטמון בנו. בארץ ישראל יש סגולה מיוחדת המאפשרת לגלות רבדים נשמתיים עמוקים, וקיימת יותר התאמה נפשית ללימוד דרכי האמונה בשיטת ריה"ל וסיעתו. אלא שאין לזנוח שום דרך, ועלינו לצעוד בכל משעולי האמונה, על כל דרכיה.
הרחבות
השיטות השונות באמונה משלימות זו את זו
שֶׁהֵם שְׁנֵי נְחָלִים גְּדוֹלִים רַחֲבֵי יָדַיִם. הרב קוק מסביר שישנן שתי דרכים בלימוד אמונה – האחת פונה לדרך המחקר השכלי, והאחת מבררת את האמונה מתוך מעמקי הנפש והרגש. באופן פשוט נראה שמדובר בשתי שיטות שונות, שיש ביניהן ניגוד וסתירה. אולם הרב קוק מסביר שהשיטות השונות בלימודי האמונה אינן מנוגדות בצורה קיצונית, אלא הן משלימות זו את זו , ורק הסתכלות כוללת על הדרכים השונות מבררת את המשמעות של כל אחת מהשיטות בפני עצמה: "כל ספר כשהוא לבדו, מגלה רק חלק מצומצם וקטן מהרגש או השכל, וכדי לדעת את ערכו האמיתי אפשר רק כשמוצאים את הקשר שבינו ובין הכלל כולו... שרק אז תראה היהדות בשלמותה , אם נשקיף על כל ספר וספר כעל אחת מאבני היכל גדול שכולן מתחברות יחד לבניין אחד ענקי ושלם. כי אף על פי שיש ליהדות צדדים שונים, הרי היא באמת חטיבה אחת: אלו ואלו דברי אלוהים חיים, ורק אז תביא השפעת הספרים ההם את ברכתם המרובה... כל אחד ואחד הוא אמנם עולם שלם ומאיר כשהוא לעצמו, אבל להבין את כל גודלם ורוממותם אפשר רק אז כשהם מקבלין דין מן דין (=מקבלים זה מזה) ומתכללים יחד" [מאמרי הראי"ה, עמ' 11-12].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
