ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- נשא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אליהו זצוק"ל
בסיום פרשת הנשיאים כתוב "זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל", וכאן מונה התורה את סיכום כל הקרבנות שלהם, ללמד שלא אירע פסול בשום תרומה או קרבן של אחד מהנשיאים (רש"י על במדבר פרק ז פסוק פד). בסופה של אותה תרומה זכה משה להשראת שכינה במשכן קרובה בתוך המשכן. "וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו".
חשיבות חנוכת המשכן וחנוכת הבית
הגאון המקובל רבי יצחק אלפייה זצ"ל (מייסד "תענית דיבור" בימי השובבי"ם) היה מחשיב מאוד את חנוכת הבית של כל יהודי ויהודי. הוא אף כתב סדר חנוכת הבית בספרו "קונטרס היחיאלי", וכתב בהקדמתו שצריך לעשות סעודה לכל חינוך, כגון חינוך הבית או חנוכת בית הכנסת וכדומה. ומנין לנו החשיבות הגדולה של חינוך הבית? מחנוכת המשכן והמקדש שנעשתה בהידור רב. ובאמת חנוכת המשכן היא לא החנוכה הראשונה שהתורה מלמדת. הסעודה שעושים בכל ליל שבת היא בעבור החינוך של העולם שעושים ביום שישי, שהוא ההתחלה והבסיס של השבת. לפי שהקב"ה גמר את מלאכת בריאת העולם ביום שישי, ונח ביום שבת. וכיוון שאי-אפשר לעשות סעודה ביום שישי, על כן עושים סעודה בליל שבת. ומכאן עלינו ללמוד כמה אדם צריך לשמוח ולהתקדש בכל התחלה של מצווה שהוא מקיים, ובפרט בחינוך הבנים לתורה וליראת שמים.
התחלה טובה להמשך טוב
חכמינו אמרו שחלשה דעתו של אהרון הכהן על כך שלא הקריב קרבן בחנוכת המזבח, ושאלו על כך: מה הצער? הרי הקרבת כל הקרבנות נמסרה לכהנים, בין ציבור ובין יחיד, בין בימות החול ובין בשבתות וחגים, כולל קרבנות הנשיאים. למה חלשה דעתו?
אלא שהוא רצה לקבל גם חלק ב"חינוך" המשכן, כי ה"חינוך" הוא היסוד וההתחלה, וכל יסוד הוא דבר יש בו מעלה וחשיבות מיוחדת, הקובעת את מהות הקדושה ועוצמתה להמשך, ומשום כך חלשה דעתו. ראה הקדוש-ברוך-הוא שחשקה נפשו ביותר לקבל חלק בחינוך וביסוד, ונתן לו את חנוכת המנורה, היינו הדלקתה.
תורה מתוקה כדבש סיפור
יום אחד בא אלי רב אחד וביקש הסכמה על ספר שחיבר. ראיתי את הספר והיו בו דברים יפים מאוד, אבל הם היו מלוקטים כולם ממקומות אחרים. הוא ביקש הסכמה וניסיתי בכל כוחי לדחות אותו, אבל הוא לחץ מאוד וראיתי שזה יעשה לו עוגמת נפש גדולה אם לא אכתוב לו. מה עשיתי? כתבתי: "הספר הזה – כל עמוד ועמוד מלא דבש", והוא היה שמח ביותר על זה.
רב אחד שהכירו ביקש ממנו לראות את ההסכמה שלי, והתפלא על הנוסח שכתבתי לו, ושאל אותי "מה זה כתב הרב עליו שהתורה שלו כמו דבש?". אמרתי לו, יש הבדל בין החלב שמייצרת הבהמה מאכילת עשב לבין הדבורה שלוקטת צוף מהפרחים ומוציאה דבש. היא לא מוציאה כלום מגופה, אלא מעבדת את הצוף שהיא לוקטת ומביאה אותו לכוורת. כך האדם הזה לא חידש כלום, רק ליקט ועיבד את הדברים ששמע מאחרים. לכן כתבתי לו כך.
"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם"
יש עדות הנוהגות שכאשר הכהנים יורדים מהדוכן, הישראלים עומדים ומברכים אותם ואומרים להם: "חזק וברוך" או "יברכך ה'", ויש שלא נהגו לעשות כן. ולשני המנהגים יסוד בדברי רש"י. המברכים את הכהנים סוברים כפירושו הראשון של רש"י שהם מברכים את עם ישראל, ועל-כן ישראל מברכים אותם. ואלו שלא נוהגים לברך את הכהנים סוברים כפירושו השני של רש"י, שהקב"ה מברך אותם ודי בברכתו.
"כָּל הַבָּא לִצְבא צָבָא לַעֲבד עֲבֹדָה בְּאהֶל מוֹעֵד"
מקשה בעל 'אור החיים הקדוש': מדוע בבני גרשון נאמר "לצבא צבא" ואילו בבני קהת (לעיל ד, ג) נאמר רק "כל בא לצבא", ועי"ש מה שתירץ. ויש להוסיף עוד, שהנה על הפסוק "כל יוצא צבא" (א, כ) הסביר 'אור החיים הקדוש' שהיה נס גדול, כי בדרך הטבע לא כל מי שבא להתגייס נלקח לצבא, וגם מבין המגוייסים יש בעלי כושר קרבי ובעלי כושר לא קרבי, אבל כאן כולם היו ראויים ומתאימים.
ונראה לומר, שבני קהת נבחרו הראויים, אבל בבני גרשון כולם היו ראויים "כל הבא לצבוא צבא"!
השימוש במיקרוגל.
האם ניתן לחמם באותו מיקרוגל תבשיל בשרי וגם תבשיל חלבי, ואם כן באלו תנאים? מרן הראשל"צ זצוק"ל מיקרוגל, יש בעיה. הוא מטעה את האנשים המיקרוגל הזה. אנשים חושבים שאין בו אש, אין בו חום, הוכחה – שתופסים את הכוס מבחוץ, קר. אבל המיקרוגל הזה פיקח. הוא – "אין תוכו כברו". מבפנים מחמם ומבחוץ הוא ככה מרמה את האנשים. אבל ה"תוכו" מחמם! ההוכחה לכך, תקח כוס מים, כוס פלסטיק של מים, תכניס לתוך המיקרוגל, ואחרי כמה דקות, תלוי לפי סוג המיקרוגל, אחרי כמה דקות זה רותח! ואם תשאיר אותו עוד יותר זמן, אתה תוציא אותו את הכוס הזה ותראה שחסר ממנו סנטימטר, חצי סנטימטר, לאיפה הלכו המים האלה?! זה מרתיח אותם בפנים וזה מתאדה. ועל כן, במיקרוגל – אם אדם רוצה מבשר לחלב, או מחלב לבשר, צריך מספר תנאים. תנאי ראשון, שאת הצלחת להחליף למטה. תנאי שני, שיישאר 02 שעות ללא שימוש. תנאי שלישי, להכניס לתוך המיקרוגל הזה כוס מים שיתאדה ממנו קצת. תנאי רביעי, להכניס בפנים סמרטוט ולנקות. 02 שעות, מים, לנקות, ועדיף שכשמכניס את האוכל החדש – אם זה בשר או קומקום חלב אחר בשר, יעטוף אותו בניילון אטום או בנייר אטום. ובזה הוא יצא אליבא דכולי עלמא. אם עשה פחות מהתנאים שאמרנו, אז עליו ללכת לשאול רב מה הדין של החלב הזה שהכניס אותו, אם דינו מותר או אסור. ולפיכך צריך מאוד מאוד להזהר שאת כל הארבע תנאים שאמרנו, שאדם ייזהר בהם בין בשר לחלב ובין חלב לבשר וכן בעניין פסח, אמרנו שטוב לא להכשיר אותו, אבל אם רוצים בדיעבד להכשיר אותו, צריכים גם כן לשאול רב איך להכשיר אותו. "
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ"
יש לבאר ברכה זו. הנה כתוב (דברים ל"ב, ט"ו): "וישמן ישורון ויבעט", וכן אמר הכתוב (משלי ל', ח'): "ראש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכיחשתי". הרי שישנה מרידה הבאה מתוך עשירות; ואמרו חז"ל, כי ניסיון העושר קשה יותר מניסיון העוני (ראה פלא יועץ ערך: 'עשירות'). ברכת הקב"ה היא: "יברכך" – בממון, שיהיה לך עושר; אך גם "וישמרך" – שה' ישמור אותך כך שתעמוד בניסיון העושר, ולא יהא בבחינת "וכחשתי" או "ויבעט" חלילה.
"נָשׂא אֶת ראשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחתָם".
ובסוף פרשת במדבר כתוב שאמר לו הקב"ה למשה רבנו (שם, ב): "נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם.
וצריך להבין, לשם מה התורה צריכה לחלק את זה בשני פרשיות שונות, גם בפרשת במדבר על קהת ובפרשת נשא על גרשון ומררי? למה לא הכל בפרשה אחת?
דבר שני: הרי גרשון וקהת ומררי – גרשון היה בכור, אז למה לא מתחילים בגרשון? שהתורה תתחיל בגרשון ואחר כך קהת ומררי?
אמרו המפרשים, למעשה, תשובה אחת שהיא שתי תשובות. הקדוש ברוך הוא בא ורצה להראות לעם ישראל מעלה וחשיבות של נושאי התורה. קהת – אמר לו ה' תקח את קהת, וזאת העבודה שלהם, מה העבודה שלהם?
זה הארון, בעיקר הארון. ומכיון שהם נושאים את הארון, הם נושאים את התורה, לכן הם בהתחלה. הם הראשונים. ובכדי שלא יהיה כאילו, הם הראשונים – אבל גרשון גם היינו הך, כמו קהת – לכן התורה באה ואמרה שלא, אלא זה בפרשה אחרת וזה בפרשה אחרת. נושאי תורה זה דבר אחר, ואלה שעוסקים במלאכת המשכן בדברים אחרים הם ראשונים, חשובים – נשא את ראש בני גרשון גם הם, אבל לא כמו קהת.
ולמה לא נתנו לגרשון באמת שהוא הבכור – לרשום אותו בהתחלה והוא ייקח את הארון?
אז אם בני גרשון היו לוקחים את הארון, היו אומרים, כן, כיון שהוא בכור לכן הוא לוקח את הארון, ולא היו אומרים שזה בגלל החשיבות של התורה, לכן התורה אמרה לא, אתה גרשון תישאר בכור, אבל קהת הם יישאו את הארון.
ולמה דווקא קהת ולא מררי
מפני שמקהת יצא משה ואהרן, שהם – משה ואהרן – הם קיבלו... "משה קיבל תורה מסיני" ואחר כך מסר את זה להלאה לאהרן ולבני אהרן ולזקנים ולכלל ישראל.
אז התורה באה לשבח את נושאי דגל התורה.
כתוב אצל משה רבנו, כשראה שבני צלפחד לוקחות ירושה, אז הוא רצה, אמר: ריבונו של עולם, גם אני רוצה הלאה שהבנים של משה רבנו ימשיכו הלאה במקום משה רבנו. אמר לו למשה, לא, תיקח את יהושע שאתה יודע שהוא משרת!
למה יהושע? אז קודם כל יהושע הוא משרת, הוא נער ומשרת את משה רבנו, עבד וסידר את הכיסאות, הכין את הכל, עשה עבודה! והוא כל הזמן הלך עם משה רבנו.
דבר שני, אילו היה נשיא עם ישראל השופר הראשון – במקום אחרי משה – היו בני משה רבנו, היו אומרים הייתה הולכת הירושה למשה ולבניו, לנכדים שלו, לשבט לוי! אנחנו לא, אנחנו פטורים! הם העיקר! לא! התורה ניתנה ל"משרת משה", ליהושע משרת משה, לומר לך שהתורה שייכת לכלל ישראל, ולכן אמר לו ה' למשה רבנו – אתה מכיר את יהושע שהוא היה משרת והוא עשה...
ההבדלה, בתוך השבטים כולם, להבדיל את שבט לוי, הוא – מתוך שבט לוי להבדיל את קהת, זה היה חלק מהתפקיד שחייב משה רבנו לעשות את זה, למרות שהוא לא רצה, אמר, מה אכפת לי שהם יהיו נביאים, וכולם יהיו כוהנים
לענווים ייתן חן
בימי חורפו של הרב, עת שקד על לימודו בישיבת "פורת יוסף", נכנס אדם מבוגר, שבעיני עצמו היה חכם גדול, והחל להתווכח עם תלמדי הישיבה בלימודם, והם מוכיחים לו את טעויותיו הרבות ומראים לו שלא הבין את הגמרא וכדומה, עד שהוא נפגע ונעלב. הלך היהודי לראש הישיבה לספר לו על התנהגות תלמידיו. בא רבי עזרא להיכל הישיבה, ואותו אדם הצביע לו על המקום שבו ישבו הבחורים. הללו כמובן נעלמו מהספסל, ורק הרב, שלא ידע דבר ממה שאירע, נשאר שקוד על תלמודו. התפלא רבי עזרא, איך ייתכן שכך יעשה חכם מרדכי, וקרא לרב לבוא לחדרו, שם הוכיחו בתוכחת שבט מוסר על התנהגות זו, לפגוע ולהעליב אדם מבוגר ח"ו. והרב שומע, משפיל ראשו ושותק. למחרת, כשנודע לרבי עזרא שהרב כלל לא היה שותף בעניין, קרא לרב לבקש ממנו סליחה ומחילה ושאלו למה לא אמר לו שהוא לא היה מעורב בזה. ענה לו הרב: לשמוע מוסר זה תמיד טוב. והוסיף הרב ואמר לרבי עזרא: שתקתי על מנת לזכות למה שהגמרא (ברכות ל"א) לומדת ממעשה עלי וחנה, "כל החושד בחברו ואין בו חייב לברכו", ועכשיו מגיעה לי ברכה מכבודו, ובירכו רבי עזרא. הי חסיד הי עניו.
לב חכם ישכיל פיהו
עוד סיפר הרב מאותה התקופה: יום אחד הגיע ראש ישיבה חשוב מאוד מאמריקה לבקר בארץ, וכיבדוהו לתת שיעור בישיבה. ראש הישיבה הקפיד מאוד, שכאשר בא רב אורח לישיבה, רק לכבדו ושלא יקשו התלמידים עליו שום קושיה. אבל הפעם, היות שאותו רב גדול אמר שהספרדים לא יודעים ללמוד וראש הישיבה נפגע מזה מאוד, רצה רבי עזרא להראות שאכן בישיבה לומדים היטב, וקרא לבחירי הבחורים, לרב ציון לוי, לרבי בן-ציון אבא שאול ולרב, וביקש מהם שהפעם, בגלל הסיבה הנזכרת, יתאמצו להקשות קושיות חזקות. אותו רב גדול החל בשיעור, והרב מוציא גמרא מסכת זבחים ושואל קושיה מגמרא ערוכה על דברי אותו ראש ישיבה. ראש הישיבה דחה מייד את דברי הרב והסביר אחרת את הגמרא בזבחים, והרב חוזר ומקשה מפורש ומבורר מדברי רש"י שם, היפך ממה שמלמד אותו רב גדול. אותו רב, אחרי שתיקה דומייה, אמר: טוב, מה שאני אומר זה אם לא היה כתוב ברש"י כך. והרב רואה בזווית עינו איך ראש הישיבה מחייך אליו ולוחש: מספיק, מספיק, אם ככה הוא אומר אין צורך להקשות עוד...
ואבדה חכמת מצרים
עוד סיפר הרב: פעם הלך מו"ר אבי ביחד עם הרב יעקב סופר ע"ה, מחבר הספר "כף החיים", ברחובות בגדד, ופגשו גוי שעושה כשפים ואחיזות עיניים. הגוי בלע סכינים בזו אחר זו, וקהל רב עמד סביבו משתאה. כשהגיעו אליו, קראו עליו בכוונה גדולה "ויהי נועם" עם "יושב בסתר עליון". מייד נתבטלה כל יכולתו של אותו טמא, ונשארה הסכין בבטנו.
ומי ילך לנו
מעשייה נוראה סיפר הרב משם דודו, הרב יהודה צדקה ע"ה, שהיה עד לדברים בשעה שהיה בבית הכנסת. לילה אחד הגיע מלאך המוות לחכם יעקב סופר ע"ה, מחבר ספר "כף החיים", ואמר לו שבא ליטול נשמתו לכפר על הדור! "כף החיים" לא נבהל ושלח את המלאך לחכם יחזקאל עזרא: לך אליו, הוא ראוי לכפר על הדור! הלך המלאך לחכם יחזקאל עזרא ובא ליטול נשמתו, ושלח אותו חכם יחזקאל ואמר לו: לך לרבי יצחק שרים, הוא צדיק שהגון לכפר על הדור. בבוקר נכנס "כף החיים" לבית הכנסת ופנה אנה ואנה לראות מי נמצא ומי לא, ומייד התלונן בפניו חכם יחזקאל עזרא
ואמר לו: מה עשית לי? שלחת לי את מלאך המוות! מייד שאל אותו "כף החיים": ומה עשית אתה עם המלאך? שלחתי אותו לחכם שרים. ושניהם רואים שחכם שרים לא הגיע לבית הכנסת, ולא עברה שעה והגיעה השמועה שנתבקש חכם שרים לבית עולמו... שבת שלום
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה לשמור על הקדושה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת
אנחנו קודש למענך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
