ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- נשא
- משפחה חברה ומדינה
- הבית היהודי
- האשה ביהדות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
התורה מפלה נשים. טענה זו נשמעת תכופות מפי נשים רבות ש'גילו את התורה' בדורות האחרונים, ומצאו לתדהמתן שהקדוש ברוך הוא מתייחס בחיבה רק לחמישים אחוז מבריאתו, רק לגברים...
יש הטוענות אף כלפי חז"ל שעבורם אין האשה אלא קישוט לבית, שהרי כך נאמר, שאשה נאה מרחיבה דעתו של אדם, יחד עם כלים נאים ודירה נאה. זה שכך טבעו של אדם מבחינה פסיכולוגית, מנטלית, זה לא מעניין כל כך, החשוב הוא העלבון האישי, 'מה אנחנו, תכשיט'? ברמה זו נכנס גם הטיעון של נשים משכילות על כך ש'הגברים השתלטו לנו על התורה', ולכן ערכי החיים של חז"ל הינן גבריים...והאמת היא, שעימות עם רמת טיעונים כזו אינו מכבד את המשיב, כי את הטוענות עצמן אינו מכבד.
עד שאנו באים להשיב תוך התמודדות נקודתית עם כל טענה, יש לבקש חשבון נפש אמוני יסודי מכל הטוענות: טענות כלפי התורה, הקב"ה או חז"ל כאילו הם 'שכחו' שיש בעולם חמישים אחוזי נשים מלמדות במידת מה על מידת האמון שציבור זה רוכש לכל הקדוש והיקר לו עצמו. קשה להאמין שאדם יבסס גישה יהודית ונורמאליות נפשית תוך כדי ייחוס מגמתיות ואפילו עויינות למי שאמר והיה העולם או לנושאי דברו - חכמינו זכרונם לברכה.
לכן היה רבינו הרב צבי יהודה מתחיל כל דיון בסוגיה מתוך הקביעה היסודית של חז"ל שהשוותה התורה איש ואשה:
"אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי ר' ישמעאל אמר קרא : 'איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם' השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה.
דבי רבי אליעזר תנא אמר קרא: 'אשר תשים לפניהם' השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה.
דבי חזקיה תנא אמר קרא: 'והמית איש או אשה' השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה. (קידושין דף ל"ה/א)
דבי רבי אליעזר תנא אמר קרא: 'אשר תשים לפניהם' השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה.
דבי חזקיה תנא אמר קרא: 'והמית איש או אשה' השוה הכתוב אשה לאיש לכל מיתות שבתורה. (קידושין דף ל"ה/א)
נכון, יש לא מעט פעמים שתחושות כאלו של זלזול נמצאים במקומות הדורשים הבנה והסברה ביחסה של תורה או ביחסם של חז"ל כלפי נשים. זה בסדר. אין אף סוגיה אחת אחרת בכל ים דברי חז"ל שאינה דורשת העמקה, הפעלת מאמץ, הקשבה ורגישות. כאמור, הבעייה היא בהצבת התמיהה, האם התורה 'נגד חצי עולם', נגד נשים?
אשה קדושה
והנה בפרשתנו מפרשת התורה את מיקומה הגבוה של האשה בסולם המשמעותי ביותר בעבודת ה' - סולם הקדושה.
"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לה' ". הנזיר הינו אדם מיוחד, שהתורה מתייחסת בכבוד למיוחדות שלו. אדם זה, שלדעת חלק מרבותינו ז"ל נקרא קדוש למרות שיש פגם מסויים בדרכו, אדם זה מבקש לעצמו מדרגות עליונות יותר מאשר דורשת התורה עצמה מכלל ישראל. הוא אינו מסתפק במצווה עליו אלא מבקש לו קומה רוחנית נוספת, אישית, ייחודית רק לו. והתורה מאשרת זאת. יתרה מכך, התורה אף קובעת לו סדר מיוחד של התנהלות על מנת לשמר, לקבע ולקדש כְּחוק את מעשה ההתנדבות הזה.
תורת הנזיר היא תורת מי שנתבע מפנימיות להתעלוּת יתר על שאר ההמון. בכך נעשה הנזיר בעל מערכת דרישות נוספות, המתאימה למדרגה אותה הוא ביקש למשוך על עצמו.
והנה, התורה אינה קובעת שהנזירות ראוייה רק לאיש אלא "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדּר נֶדֶר נָזִיר" - היינו, כל אדם יכול להתעלות למדרגה העליונה הזו. מהקומה האנושית יכול כל אחד לטפס לקומה הבאה. מכאן, שלו אכן כטענת 'המקופחות', היה מיקומה הטבעי של האשה נמוך יותר משל איש, לא היתה יכולה ל'טפס' למיקום של כבוד, של קדושה, כמו האיש, אלא היתה צריכה קודם 'להתעלות למדרגתו'...
אלא הוא שאמרו חז"ל, השוה הכתוב איש לאשה. ממילא נותרת החובה לברר את מדרגתה של האשה בעולם, דרגה שיש וברגישותן הנשית חשו רבות השפלה מסויימת מדברים כאלו ואחרים שנכתבים או נאמרים.
רבינו הגדול, המהר"ל מפראג, מגדיר את האשה במקומות רבים מאד כ'חומרית'! בחלוקתו מציין המהר"ל את האיש כ'צורה' ואת האשה כ'חומר', המקבל עליו את הצורה.
"ומפני שהאיש הוא יותר ראוי לברית וחבור עם השם יתברך מאשר האשה שהיא חומרית, ואין המדרגה כל כך של הנקבה כמו הזכר ולפיכך נצטווה אדם תחלה לפי שמדרגתו קרוב אל השם יתברך". (מהר"ל, תפארת ישראל - פרק כ"ח)
דבר זה נראה כמעליב בהגדרה, כעקרון! אבל עלבון זה נובע מבורות בידיעת התורה בעמקותה.
קודם לדיון בתוכן דברי המהר"ל יש לזכור כי המונחים הללו שאובים מעולם הפילוסופיה, לכן הם מקבלים נופך של קונסטרוקציות טכניות משהו, לא כל כך אנושיות, שהמהר"ל משלב אותם במחשבת ישראל.
החלוקה לחומר ולצורה הינה יומיומית ושימושית. עצים הגדלים ביער הם החומר: חלקם ילבשו צורת דלת, חלקם צורת מדף, אחרים יהיו ל'סטנדר' וחלק למגירה. כל הרהיטים הללו הינם הצורה שחלה על החומר האחד, המקבל. אך לצורה לכשלעצמה אין כל תכלית אם לא יהיה לה חומר 'להתלבש' עליו. כך גם הבד, יש שיקבל צורת וילון, אחר צורת פיג'מה ועל יריעה שלישית תחול צורת טלית. צורות שונות לחומר אחד.
כאמור, כיון שהמונחים הינם מעולם הפילוסופיים, איננו מחוייבים לשמותם אלא למשמעותם. אך לפני הגישה למשמעותם עלינו לזכור עוד כי המהר"ל מושפע עמוקות בכל אפיקי יצירתו מצורת החשיבה הפנימית, זו של פנימיות התורה, שלכן המבנים המחשבתיים שלו מתאימים לרזי עולם, ולא קרובים לחומר או לצורה של בובות איש או אשה מחלון הראווה...
העולם הפנימי הינו עמוק ומקיף, רם ונישא, ובמבט המיוחד שלו מתגלה תמונה שונה לחלוטין.
בסוד חומר וצורה
מה שיש לברר הוא מדוע האיש מקבל דרוג 'גבוה', צורה, והאשה דרוג כמו מזלזל - 'חומר'.
למעשה העולם כולו ביחס לקדוש ברוך הוא הינו חומר, וה' צורה לו, נותן התוכן, העומק. גם האיש הוא נותן התוכן, בבית, גם באשה. אך כמו שיחסי הקדוש ברוך הוא אל העולם אינם של מי 'שעושה טובה' לעולם אלא של מי שמחוייב בדבר, כן האיש והאשה: במחשבה הפנימית, אין לצורה כל משמעות בלא שתמלא את ייעודה, בלא שתהפוך את החומר לבעל צורה. מאידך ברור שגם לחומר כשהוא לעצמו אין חיים. גם הוא משתוקק להעראת הצורה את שלה אליו. (ר' אצל רבינו בעל ה'לשם', הקדו"ש שער ב' פרק א' ב')
אם נרצה להבין את הדבר על דרך הפסוק 'מבשרי אחזה א-לוה', נאמר למשל ש'צורתה' המלאה של אשה הרה ניתנה לה על ידי האיש. האשה קיבלה ממנו את הכח האלוקי הטמון בזרע (עיין כוזרי מאמר א' סימן ע"ז) ועל ידי קבלת החומר שלה את מתתו של האיש, נשתנתה צורתה. ואין חיים לולד אלא מאשה - ומאיש שנתן בה משלו. אלו לאלו צריכים.
במבט הפנימי, השורשי, לא עמדה כלל בפני רבותינו בעלי החכמה מוטיבציה של תירוץ קושיות קלושות בדבר אפליית האשה. הם עסקו ביסודות ההוויה, בסודות המציאות לכל היקפה ומכל צידי שורשיה. לכן ההסבר המוטעם של יחסי איש ואשה על פי הבנה זו מהווים תירוץ הקושיות רק כלאחר יד, בלא כוונה. אך זה המבט היחיד מפני שרק ממבט נכון על השורשים, כל סיבוכי הענפים מקבלים פשר וצורתם מובנת.
וכאן בא ההיפוך הפרדוקסאלי, שמצערת העובדה שלא עמדו עליו הנשים המבקרות את המהר"ל או את שאר חכמי ישראל, ונחמתן תהיה אולי בכך שגם גברים רבים לומדי מהר"ל לא עומדים על משמעות דבריו... מפני מיעוט לימודם בעמקי החוכמה:
תכליתו של העולם כולו הינה לקבל. העולם כלו הוא בבחינת נקבה, או בלשון הפנימית, מידת ה'מלכות', הנוקבא. תכלית כל המעלות, מרום גובהם ושיאי קדושתם - אינה אלא החומר, הנקבה, ונתינת הצורה בה - להעלותה.
אין העולם אלא מוכן לקבָּלה, והנותן, בעל הצורה, הקב"ה או האיש, 'לכוד' או 'כלוא' - אם נרצה לצייר זאת באופן חריף - באי יכולתו לצאת לפועל אלא בזכות האשה, המקבלת, וכל עניינו אינו יוצא לפועל אלא על ידיה.
זאת רמזו חז"ל בלא לחשוף את פנימיות הדברים כאמרו:
"אמר רבי אלעזר, כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר 'זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם'. אשכחיה (מצאו) רבי יוסי לאליהו, אמר ליה, כתיב: 'אעשה לו עזר', במה אשה עוזרתו לאדם? אמר ליה, אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?" (יבמות דף ס"ג א')
וכיחס האיש לאשה, יחס העולם לקדוש ברוך הוא - שהכל ברא לכבודו, כדי שיקבלו ממנו את כבודו, או בלשון הזוהר 'בגין לאישתמודע', כדי שיידעו אותו. כדי שיוציאו לפועל את שהוא מגלה, משפיע, מעניק.
בכך מתהפכת התמונה, האשה שהיא 'למטה' מהאיש היא גם למטה מהזרע, כאדמה המניבה לחקלאי, אך מה יעשה החקלאי העשיר ומחסניו מלאים זרעים אך אין לו פיסת אדמה 'חומרית' לקבל את כל אשר לו. נמצאת המקבלת היא חשובה ממנו, היא ייעודו, היא תכליתו - ובגדול, תכלית העולם כולו... וגם הוא חשוב ממנה, ונכון כל כך: שניהם חשובים, ולא תתכן מריבת מתחרים, כי אין לזה בלא זו - ורק משניהם זו עם זה יש תוכן ושלמות.
לכן לעתיד לבא, כשייחשף הסוד הזה, התנבא הנביא ואמר שאז "... בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר", (ירמיה ל"א) והכל יידעו שבשלה הכל, בסוד קבלתה, ובשלו הכל, בסוד נתינתו - בסוד יצירתם המשותפת, ומעל הכל - בסוד יוצרם.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
















