ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לעסוק בדברי תורה ;">

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר נשא Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (33 ד') הורד mp3
שלח לחבר צפה בשיעור (33 ד')

סיוון התשס"ו

לעסוק בדברי תורה


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
ציפורה בת דוד

קדושת לשון הקודש
אנו בסיום שני ימים טובים, חג השבועות ושבת. השל"ה מסביר את עניין קדושת לשון הקודש וצורת האותיות. ללשונות שאר העמים אין ערך עצמי, אלא הדיבור והכתיבה הן דרכים להעברת מסרים מאחד לשני ואין בסמלים אלו תוכן עצמי, ואם אפשר להעביר את המסר בצורה אחרת אין בזה בעיה, וגם אם יעבירו את המסר בלשון אחרת זה בסדר, כי העיקר הוא להעביר את התוכן שאחד רוצה להעביר לשני. לא כך עניינה של לשון הקודש שיש בה קדושה עצמית, ערך עצמי. בספר הפרדס מובא משל: אדם כתב ספר רפואה. לאחר שאדם אחר קרא את הספר והבין אותו אין לספר עוד תפקיד וניתן לזרוק אותו, כיוון שכל יעודו היה להעביר את כללי הרפואה. לא כן דברי תורה, לכן מי שלומד תורה אף על פי שהוא לא מבין את מה שהוא לומד הוא מקבל שכר, ויש לזה ערך עצום מפני שלמילים שהוא קרא יש ערך עצמי.
המהר"ל בהקדמתו ל"תפארת ישראל" מסביר מדוע אנו מברכים בברכת התורה "לעסוק בדברי תורה" (נוסח האשכנזים), לכאורה היה צריך לומר: 'ללמוד' או 'לדבר' בדברי תורה, מדוע כתוב "לעסוק" - ועונה שאם אדם למד לא נכון ובמקום לקרוא "וְאָהַבְתָּ אֵת ה'" (דברים ו, ה), קרא 'ואיבת', אף שהוא הפך את משמעות הפסוק, עליו אומר הכתוב: "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" (שיר השירים ב, ד) ודרשו חז"ל ודילוגו עלי אהבה, אף שהוא מדלג ומתבלבל עלי אהבה, והוא מקיים בזה מצוות לימוד תורה כיוון שהוא מתחבר לתורה.
גם הרב בעולת ראי"ה מבאר מדוע הברכה היא "לעסוק בדברי תורה", והוא מסביר: כמה שנלמד תורה וכמה שננסה להבין, לעולם לא נגיע להבנה העליונה של הקב"ה, "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו נה, ח). ולהבין את דבר ה' ניתן רק על פי היכולות שלנו אבל דבר ה' גבוה מעל גבוה והוא משתלשל מדרגות מדרגות עד שמגיע להבנת שכלנו "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ" (דברים ד, לו). לכן אנו אומרים "לעסוק בדברי תורה" - כי לעצם ההבנה איננו יכולים להגיע וכל מה שאנו עושים זה להתעסק בדברי התורה.
בתורה יש קדושה כפולה - בלשון הקודש ובכתיבתה, ולכן כאשר ספר תורה נשרף יש לקרוע פעמיים, פעם אחת בגלל האותיות ופעם אחת בגלל הגויל. כאשר משה רבנו ירד מהר סיני ובידיו הלוחות וראה מה קורה בישראל תש כוחו. מסבירים חז"ל שתש כוחו מפני שהאותיות פרחו והלוחות נשארו לוחות אבן, והם שקלו ארבעים סאה. אי אפשר לשאת לוחות כאלו אלא שקודם דברי התורה שבלוחות נשאו אותם. (ירושלמי תענית ד הלכה ה) זאת אומרת שיש תוכן, נשמה פנימית באותיות.

התורה כמשל

כל התורה במהותה היא עליונה, ומה שאנו אומרים "דברה תורה בלשון בני אדם" זה בדרך משל, לדוגמה כאשר אנו אומרים רגל של כסא אין אנו מתכוונים לרגל ממש אלא שזה בלשון מושאלת מרגל האדם. וכן יד של כלי זו לשון מושאלת. ויותר מכך יד האדם שנקראת יד זו לשון מושאלת מהיד העליונה. בשמים יש יד שעושה כעין תפקיד היד של האדם, "וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב, י). לפעמים הנביא רואה יד, כביכול הופעה של כוח מסוים, ואנו משתמשים במילה יד לבטא כוח זה, ובעצם זה לא כח רוחני ויד האדם מושאלת מכוח רוחני זה. כתוב: "הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו" (תהלים לג, יח) ההשגחה של ה' נקראת עין וזו העין האמיתית ועל שמה נקראת העין האנושית הרואה. בכל מה שהתורה מדברת יש משמעות גבוהה, אלוקית, והיא משתלשלת ויורדת ומופיעה כאן להדריכנו כיצד נתנהג ומה רצונו של ריבונו של עולם.
רבים שואלים מדוע לא מוזכר עולם הבא בתורה, הרי זה דבר מרכזי - ישנם רמזים רבים אך זה אינו מוזכר במפורש. עונה השל"ה: בתורה האמיתית יש עולם הבא, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם..." (ויקרא כו, ג-ד) הגשם כאן הוא משל לשפע היורד מהשמים ומרווה את הארץ, אך יש שפע עליון יותר, שפע רוחני, והוא השפע האמיתי, אור ה' היורד, וזה העולם הבא. בכל ההבטחות שהקב"ה מבטיח בפרשת בחוקותי טמון העולם הבא במפורש, ומה שזה כתוב בלשון גשם של העולם הזה, זו לשון מושאלת ו"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" תקבלו גשמים עליונים ותחתונים. אך הגשם בעולם הזה תפל לגשם העליון של העולם הבא.
הרב כתב ספר "ריש מילין" להסביר את צורת האותיות ולהראות את הרעיונות הטמונים בכל אות, למשל מה מלמדת אותנו האות אלף גם בקריאתה גם בכתיבתה שהיא בנויה משני יודים וקו אלכסוני. ניתן לכתוב ספר שלם על כל אות. בהתבוננות עמוקה האות א' היא הראשונה וה-י' שבראשה מבטאת את השפע ממקור עליון ואחר כך הוא משתלשל ויורד לעולם הזה והקו הוא המחבר בין מה שמעל השמים ומה שמתחת. יש משמעויות עמוקות בין בצורה ובין בביטוי, ולכן אף הקורא בתורה עצם הקריאה וההתבוננות באותיות היא כבר התחברות לקדושה העליונה שבתורה.

עניינו הרוחני של ערוב תבשילין (נאמר בשנה שבה יום טוב קדם לשבת)
השנה התחברו יום טוב של שבועות אל השבת וכדי שיהיה אפשר להכין מיום טוב לשבת עשינו עירוב תבשילין. המהר"ל בנצח ישראל אומר שיש לימוד מיוחד מערוב התבשילין. במסכת שבת (קנא:) הגמרא מביאה את הפסוק: "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה" (קהלת יב, א) - אלו ימי הזקנה, "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ" (שם) - אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. מסביר המהר"ל: אדם צריך לזכור שכאשר מגיעים ימות המשיח, המצוות שאדם עושה אינן מזכות אותו בזכויות כיוון שבימות המשיח ישנה השגחה אלוקית בישראל וכל מי שרואה השגחה כמובן שהוא יהיה עובד ה'. רואים את ריבונו של עולם לנגד עינינו משגיח ומיטיב עם ישראל ורואים עין בעין את ההשגחה וכי אדם לא יעשה את רצון ה' בשעה כזו?! "אין מקבלין גרים לימות המשיח" (עבודה זרה ג:) כיוון שהם מתגיירים שלא לשם שמים, הם יודעים שטוב לישראל ולכן רוצים להתחבר אליהם. וכך בישראל מי שיתחיל לקיים יותר מצוות בימות המשיח זה לא יזכה אותו, כיוון שאין כאן מבחן אמתי של בחירה בטוב. ולכן מזהיר הפסוק שיש לזכור בזמן לקיים את המצוות כיוון שאחר כך אין זכות ואין חובה. לא יתכן שאדם יראה ניידת משטרה והוא יגביר את המהירות ויעבור על החוק, הרי השוטרים רואים אותו ומיד יתפסו אותו ויענישו, או אם מסתובבים שוטרים בשטח בוודאי שאדם לא יפרוץ בית לעיניהם. כך כאשר ההשגחה האלוקית קיימת ונמצאת ומי שחוטא מיד יענש ומי שעושה טוב מיד מקבל שכר - אין כאן בחירה.

הבחירה בימות המשיח
המהר"ל אומר שאין הכוונה שלא יהיה בימות המשיח שכר על המצוות, אלא הכוונה שאם אדם היה רשע וכעת החליט להיות צדיק והתחיל לעשות מצוות בגלל המציאות המיוחדת של ימות המשיח, לא יתחשבו במהפך הזה. מהפך זה לא בא מתוך בחירה וגילוי רצון אמתי, אין כאן "לפום צערא אגרא" (אבות ה, כג) של הבחירה החופשית של האדם. אך מי שהיה קודם עובד ה' ומקיים מצוות והגיעו ימות המשיח והוא משתמש בכל האמצעים שהקב"ה נותן והוא ממשיך לעבוד את ה' ביתר שאת וויתר עוז - יקבל על כך שכר.
לפי זה, ימות המשיח אינם שונים לחלוטין מהימים שקדמו להם. בגמרא נחלקו האם ימות המשיח שונים לחלוטין או ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (ברכות לד:), לא נהיה משועבדים לגויים ולא יהיו מלחמות ותהיה לנו מדינה אך לא ישתנה העולם הזה ויהיה לעולם אחר. המהר"ל רוצה לחבר בין הדעות ואומר שיהיה שינוי אך לא מהותי, השינוי הוא שהשגחת ה' תהיה ניכרת לעיין אך בדרך הטבע. הגשמים ירדו כרגיל, התבואה תגדל, הכל יצליח ויפרח ללא קשיים. במציאות הרגילה בדרך כלל ישנם קשיים וצרות ובימות המשיח הכל יסתדר - זה יהיה טבע מיוחד. וכך גם בענין קיום המצוות תהיה בחירה חופשית אך מי שיבחר בימות המשיח להפוך עורו לא תגיע לו מזה טובה גדולה, אך מי שהיה טוב וכעת הוא מוסיף טוב - הוא יקבל שכר כיוון שבזכותו באו ימות המשיח.
וזה הרעיון הטמון בעירוב תבשילין. שבת מרמזת על עולם הבא ויום טוב מרמז על ימים טובים והימים הטובים בדורות אלו הם ימות המשיח. מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת (ילקוט שמעוני ישעיהו תנב), אדם לא יזכה בעולם הבא אם הוא לא טרח בעולם הזה בימות החול. אבל מי שטרח בערב שבת הוא יכול להכין גם ביום טוב שהוא ערב שבת. ענינו של ערוב תבשילין שהאדם מכין לשבת בחול ואחר כך הוא יכול להמשיך להכין גם ביום טוב. להכין מיום טוב לשבת כאשר הוא לא הכין בימות החול לא שייך. הכין ביום חול יכול להמשיך ביום טוב. וזה תפקידו של הערוב תבשילין.
אנו לא יודעים מתי יבואו ימות המשיח, למרות שיש רמזים בדברי חז"ל שכתבו שיהיו צרות כאלו ומאורעות כאלו אך באופן מסודר וברור לא ניתן לדעת. יש מי שחושב שרק לאחר שכל ישראל יחזרו בתשובה יבואו ימות המשיח, ויש מי שחושב שדוקא אחר שירדו ישראל, וכך בחז"ל מוזכר: דור שכולו זכאי או דור שכולו חייב (סנהדרין צח.) כל האפשרויות קיימות. אין לדעת כמה זמן יהיה התהליך של המהפכה הרוחנית הזו, אך זה יהיה זמן קצר, ואולי התהליך הזה כבר התחיל ולכן אמרו לנו חז"ל שצריך להתכונן....

התחדשות מכח שבועות
אנו יוצאים מחג השבועות עם כוחות מחודשים, ענינו של חג השבועות הוא לחדש את הברית עם ריבונו של עולם ולקבל תורה מחדש. חג שבועות הוא חג של התחדשות בו מביאים שתי הלחם מהתבואה החדשה, והשמחה גדולה שתבואת הארץ החלה לצמוח ומביאים מהראשית לה' - זה יום שמבטא תקופה של התחדשות. כמו שיש חידוש בתבואה כך יש התחדשות ברוחניות בעולם העליון שלנו. ואנו צריכים לקחת את ההתחדשות הזו ולעבור למהלך יותר גבוה, לחזק את המהלכים אשר אנו הולכים בהם. שמעתי מההורים כמה הם מתפעלים מהישיבה, ובאמת הישיבה הולכת ועולה. צריך כל הזמן להיות בתהליך של התקדמות והתחדשות.

היחס הנכון ללימוד התורה
שאל אותי תלמיד, כיצד מחליטים האם ללכת לחתונות, תלמוד תורה כנגד שמחת חתן וכלה, הרי כתוב שמבטלים תלמוד תורה לשמחת חתן וכלה (כתובות יז.)! אך אולי זה רק כאשר החתונה בישוב, ואם צריך לנסוע אולי זה שונה - אמרתי לו: לאדם צריך שתהיה תכנית לימוד. בחור ישיבה הוא עובד ה' והוא לא פחות מחוייב ממי שעובד בכל עבודה אחרת. אדם שמזמינים אותו לברית בשעות העבודה הוא אומר: איני יכול לעזוב את מקום העבודה, הרי אם אבוא יורידו לי במשכורת. תורה ודאי שכרה גדול יותר, תורה אינה הפקר.
כאשר הייתי אברך ואשתי היתה מורה, אחד הילדים חלה והיה צריך לשמור עליו. אשתי אמרה: אם לא אלך אבטל תורה של התלמידים ויש תוכנית לימודים שצריך להספיק. ועניתי שגם אני עובד. אני עובד בישיבה מתחילת סדר בוקר עד סוף סדר שני, שנינו עובדים ויש לקחת שמרטפית. תורה היא פחות מעבודה? היחס לתורה צריך להיות לפחות כמו לעבודה. מי שצריך לעשות מבחן בדיינות ויש לו תוכנית לימודים להספיק כך וכך סימנים בכל יום, הוא אומר לחתן: יש מבחן מה אני יכול לעשות. ומי שאין לו מבחן צריך ללמוד פחות?! המבחן הוא רק כדי שיהיה תירוץ... לכן תכננו את מבחני הבקיאות שאם ההורים יגידו לבן: בוא הביתה יש מסיבה, הוא יענה: יש מבחן בסוף החודש ואם לא אצליח לא אעלה כיתה... לימוד התורה צריך להיות גם בבריאות ובשיקול דעת, ולכן חברים טובים של החתן מחויבים לשמח חתן וכלה. יש לעשות הכול מתוך שיקול דעת, אבל לא לראות את הלימוד כאילו כל מצווה יכולה לדחות אותו...
אחד הבחורים שאל אותי: ההורים רוצים שאני אבוא לשמחה משפחתית מה להגיד להם - עניתי לו תגיד ששאלת את הרב והוא לא הרשה.
חודשי הקיץ הם אתגר מיוחד בלימוד התורה. ברוריה למדה שלוש מאות הלכות ביום חמסין (פסחים סב:). כאן אין בעיה כזו, יש מזגנים. בעזרת ה' שחודש זה של מתן תורה יהיה חודש של המשך שקידה, נעלה ממדרגה למדרגה נתחבר אל התורה ונתמלא באורה של תורה ונהיה מוכנים לימות המשיח ולא נהיה מופתעים, ולא נגיד אילו ידענו שהימים הגדולים האלה כל כך קרובים ודאי היינו מתכוננים.... שנזכה להתבשר במהרה בימינו בישועות ונחמות.




^ 1.. שנת תשס"ו.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il