^ 1.דברים כו, א-ב.
^ 2.דברים כו, ג.
^ 3.דברים כו, ה-י.
^ 4.רש"י בראשית לב, ה.
^ 5. הרב שמשון בן רפאל הירש (רש"ר הירש) (גרמניה), התקס"ח-התרמ"ט - מהבולטים שבמנהיגי היהדות באירופה ומחשובי פרשני המקרא האחרונים. אבי שיטת "תורה עם דרך ארץ". בילדותו למד תורה מפי סבו ואביו. בהמשך אחת מהדמויות שהשפיעו עליו מאוד, היה הרב יצחק ברנייס, רבה של המבורג. בגיל עשרים נסע אל ישיבתו של רבי יעקב עטלינגר, בעל ה"ערוך לנר", ולאחר שנתיים וחצי בלבד של לימודים קיבל ממנו היתר הוראה. עם פרישת רבה של דוכסות אולדנבורג, נתמנה הרש"ר הירש בהמלצתו למחליפו והוא רק בן עשרים ושתיים. בתקופה זו התפלמס בחריפות עם מנהיגים רפורמים, וכן עם שונאי תנ"ך נוכריים, וחיבר את ספרו "חורב" על הסברת טעמי המצוות ומיונן לסוגיהן. קודם לכן פרסם חוברת בשם "אגרות צפון". בשנת התר"א מונה לרבם של שני המחוזות המערביים של ממלכת הנובר, אוריך ואוסנאבריק, ועבר להתגורר באמדן. שם המשיך בפעילותו הפולמוסית נגד הרפורמה תחת הסיסמה "האמת מתקיימת. השקר לא מתקיים", וכן הרבה לעסוק בחינוך ובגמילות חסדים. כעבור שש שנים נקרא לכהן כרבה הראשי של מורביה, משרה שלא היתה לה מקבילה באירופה מבחינת הסמכויות שניתנו לנושא בה. ממקום מושבו בניקלשבורג היה אחראי על חמישים ושתיים קהילות. בשנת התרי"א החליט לנטוש רבנות חשובה זו לטובת קהילת פרנקפורט, שם הקים בית ספר תיכון בו שולבו לימודי חול ולימודי קודש - "תורה עם דרך ארץ". בפרנקפורט חיבר הרב הירש את פירושיו לתורה, לסידור התפילה ולספר תהלים. בתקופה זו עמד בראש המערכה להפרדת הקהילה האורתודוקסית מהקהילה הכללית, שנטתה לרפורמיות. הרב הירש התנגד נחרצות לראשוני חיבת ציון ולרעיון החדש של הלאומיות היהודית כמטרה לגאולת העם, אף בצביונה הדתי.
^ 6.רש"ר הירש דברים כו, ו.
^ 7.אלשיך דברים כו, יא.
רבי משה אלשיך (אדריאנופול-סלוניקי-צפת), הרס"ח-השנ"ג - מרבני צפת, מחבר ספר "תורת משה" - פירוש לתורה על דרך הסוד וספרים נוספים על הנ"ך. נולד באדריאנופול שבתורכיה ולמד אצל גדולי הדור דאז, רבי יוסף טאיטצק ורבי יוסף קארו. עלה לארץ ישראל בשנת הרצ"ה, התיישב בצפת, והיה חבר בבית דינו של רבי יוסף קארו. תלמידו המפורסם היה רבי חיים ויטאל (שהיה גם תלמידו של האר"י).
^ 8.העמק דבר דברים יג, יח.
^ 9.תורת החיד"א פרשת כי תבוא אות מא.
^ 10. רבי חיים יוסף דוד אזולאי (חיד"א) (ירושלים-ליוורנו, איטליה), התפ"ז-התקס"ו - מגדולי הפוסקים, רב ומקובל. למד בישיבתו של רבי חיים בן עטר והיה תלמידם של חכמי ירושלים, בהם הדיין רבי יונה נבון והמקובל רבי דוד חזן. מצעירותו ניחן ביכולת דרשנית, בכישרון כתיבה ובנמרצות רבה. בגיל שבע עשרה החל בכתיבת ספרו הראשון. בזכות אישיותו המיוחדת התמנה על ידי קהילת חברון כשליח (שד"ר) לקהילות היהודים בערי מערב אירופה כדי לאסוף תרומות עבור יהודי חברון. לצד אישיותו המיוחדת, היה חיד"א בעל הופעה חיצונית מרשימה, ומבין כל השליחים, בני דורו, שיצאו מארץ ישראל לתפוצות, היה החיד"א השליח המפורסם ביותר, שהגדיל והאדיר את שמה של ארץ ישראל ונלחם מלחמת כבודה. כתב עשרות ספרים במגוון תחומים: תלמוד, הלכה, פרשנות - ובכלל זה פרשנות מקרא, קבלה, עיונים בתפילה, ביבליוגרפיה ותיעוד של כתבי יד ועוד.
^ 11.שמות ב, כג.
^ 12.ראה מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יד: "בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם".
^ 13. רבי יעקב צבי מקלנבורג (קניגסברג), התקמ"ה-התרכ"ה - אב"ד בקהילת קניגסברג. ניהל מאבקים בתנועת הרפורמה שהתהוותה בגרמניה בתקופתו. מטרת ספר היא "לפרש את המקראות על דרך הפשט לאחדם עם התורה שבעל פה" (כך בשער הספר). זהו הפירוש השלם הראשון על התורה שנכתב כנגד הגישה הרפורמית. בהקשר זה מדגיש המחבר "כי התורה הכתובה והתורה המקובלת תאומות הנה ושתיהן צדקו יחדיו, ותפקחנה מעט עיניים עיוורות לראות כי שתי תורות אלה תתלכדנה זו עם זו לא תפרדנה, ושתיהן אמת אחת הנה גם יחד, כי בידי רועה אחד נאמן ביתך נתנו מורשה לקהילת יעקב" (נכתב בסוף החיבור).‏ פירושו מראה את היסודות הלשוניים והדקדוקיים של דרשות חז"ל, ובכך מראה את החיבור בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. במקום הקדמה כתב המחבר מאמר מליצי בשם "מאמר התורה", בו כביכול מסבירה התורה בעצמה מדוע נכתבה בלשון קצרה וסתומה המחייבת להסתייע בדברי חז"ל על מנת להבינה. "והמפריד בין הדבקים אין כל מאומה בידו, כי מה לו לבשר אם רוח חיים אין בקרבו, ומה לגוף הכתב בלא נשמת הקבלה". "אין הבדל בין הדרש ובין הפשט כי אם כמו תוך הכלי וחיצונו". הספר כולל פירושים לשוניים ופרשניים מקוריים רבים, והוא מרבה להסתמך מלבד על הפרשנות המסורתית גם על פירושיהם של הגר"א, נפתלי הרץ וייזל ושד"ל. נמנה בין הראשונים שנתנו את הסכמתם לספרו של הרב צבי הירש קלישר "דרישת ציון". בהסכמתו כתב: "מי יתן ויתעוררו רבים מבני ישראל, משלמי האמונה, ויחזיקו בידיהם לנטוע ארץ הנשמה ולבנות הנהרסות, ולהצמיח קרן ישועה למייחלים לה'".
^ 14.הכתב והקבלה דברים כו, ז.
^ 15.ראה מדרש תנחומא (בובר) ואתחנן ג ודברים רבה ב, א.
^ 16.בבא קמא פ ע"א.
^ 17.תוספות שם ד"ה לבי.
^ 18.בעקבות דברי רבנו תם בתוספות כתב רבי ישראל איסרליין, בעל "תרומת הדשן" (סימן רסט), מגדולי רבני אשכנז לפני כחמש מאות שנה (במסגרת דיון בשאלה אם עושים פדיון הבן בשבת ואם סעודת פדיון הבן נחשבת סעודת מצוה), שסעודת המצוה אליה נקלעו האמוראים, היא סעודת ה'שלום זכר' הנהוגה אצל בני אשכנז בליל שבת הראשון של הוולד.
^ 19.ראה ראש השנה טז ע"ב.
^ 20.בית אלקים שער התפילה פרק ו.
^ 21. רבי משה מִטְרָאנִי (ספרד-צפת), הר"ס-הש"ם - בן למשפחת חכמים ממגורשי ספרד. בגיל שמונה עשרה, לאחר שרכש השכלה תורנית מקיפה אצל דודו, רבי אהרן מטראני, באדריאנופול, עלה לארץ ישראל, השתקע בעיר צפת ולמד תורה אצל רבי יעקב בירב, רבו המובהק. בגיל עשרים וחמש התמנה לחבר בית הדין של רבי יעקב בירב, וזכה להיסמך על ידי מורו יחד עם רבי יוסף קארו שהגיע גם הוא לצפת באותן שנים. במשך חמישים וארבע שנים ישב המבי"ט בבית הדין בצפת ועסק בהרבצת תורה וכתיבת תשובות לשאלות שהופנו אליו מרחבי העולם היהודי. המבי"ט היה חברו של רבי יוסף קארו והם הרבו לדון יחד בענייני הלכה, לצד מקרים של מחלוקת ואי הסכמה. לאחר פטירת רבי יוסף קארו שימש במשך חמש שנים כאב בית הדין. מחבר הספרים: "קריית ספר" - בירור לגבי כל דין אם הוא מדאורייתא, או על פי שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, או לפי הלכה למשה מסיני או מדברי חכמים ותקנותיהם, "בית אלקים" - כולל שלושה חלקים: שער התפילה, שער התשובה, ושער העיקרים. לספר צורף גם פרק מיוחד הכולל ביאור על פרק שירה.
^ 22.שמואל א' א, יג.
^ 23.ראה שולחן ערוך או"ח סימן קא, ב. וראה כף החיים סימן קא, ח.
^ 24.על פי סוכה נב ע"ב.
^ 25. רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז, הרב מבריסק) (וולוז'ין-בריסק-ירושלים), התרמ"ו-התש"ך - נולד לאביו רבי חיים, בעת ששימש כראש ישיבה בוולוז'ין. מגיל צעיר הוכר כעילוי. בשנת התרנ"ב כשנסגרה ישיבת וולוז'ין עבר עם אביו לבריסק, ושם למד ולימד. לאחר פטירת אביו בשנת התרע"ח נקרא למלא את מקומו כרבה של בריסק. בתקופת השואה הצליח לברוח עם כמה מילדיו, וכשהגיע לירושלים בשנת התש"א יסד בה את בית המדרש "בריסק", בו עוסקים במיוחד בלימוד מסכתות מסדר קודשים. הוא היה לאחד ממנהיגי הציבור החרדי לצד ה"חזון איש", והתנגד באופן נמרץ לציונות, אך יחד עם זאת רכש כבוד למרן הרב קוק וחש קירבה מיוחדת לרבי יעקב משה חרל"פ עד שבבואו לירושלים שלח את בניו לחזות באמירת 'שיר השירים' של הרב חרל"פ בערב שבת, ואף בא לבקרו בשעת חוליו. רבים מגדולי ישראל נחשבים כתלמידיו, ביניהם הרב שך, ראש ישיבת פוניביז', הרב משה שמואל שפירא, ראש ישיבת "באר יעקב", הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, ועוד. הגרי"ז נודע בהקפדתו היתירה בדקדוקי מצוות, הנהגה שעברה לתלמידיו. כמנהג משפחתו המעיט מאוד בהדפסת חידושי תורה, ולמעשה הכין לדפוס רק שני ספרים: "חידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם" ו"חדושי מרן רי"ז הלוי על התורה". ספרים נוספים מדברי תורתו על התלמוד והרמב"ם (בעיקר בענייני קודשים) ועל התורה נדפסו על ידי תלמידיו על פי רשימות וסיכומים. רוב חידושי תורתו מצויים בספרי תלמידיו, או כשמועות הנפוצות ב"עולם הישיבות".
^ 26.במדבר כג, כא.
^ 27.רמב"ם הלכות תעניות א, א.
^ 28.ראה מאורי המועדים עמ' רח.
^ 29. רבי יוסף חביבא (סרגוסה שבספרד-ברצלונה), הק'-הק"פ - צאצא למשפחות של גדולי רבני ספרד. למד תורה אצל הר"ן ואחרי פטירתו אצל רבי חסדאי קרשקש. נודע בעיקר בשל חיבורו "נמוקי יוסף" על הרי"ף, בחיבורו על הרי"ף מפורשות בדרך כלל גם הסוגיות בגמרא שהרי"ף לא התייחס אליהן.
^ 30.נימוקי יוסף נדרים ב ע"א.
^ 31.רמב"ם הלכות תשובה ב, ד.
^ 32.פתוחי חותם ריש פרשת כי תבוא.
^ 33. רבי יעקב אבוחצירא (אביר יעקב) (תפיללאת שבדרום מרוקו), התקס"ו-התר"ם - מגדולי רבני מרוקו, בן למשפחת רבנים עתיקה ומיוחסת וסבו של הבבא סאלי. כבר בצעירותו השיב תשובות לשואלים רבים. עסק רבות בחכמת הנסתר, וכתב חיבורים רבים בעניינה. כל ימיו חשק לעלות לארץ הקודש, אך בני קהילתו מנעו זאת ממנו, ובזקנותו קם ועשה מעשה, אך לדאבון לב נפטר במצרים בעודו בדרך, ונקבר בדמנהר. קברו מהווה מקום עליה לרגל ותפילה. מחבר הספרים: "פתוחי חותם" - פירוש על התורה, "מחשוף הלבן" - פירוש על התורה (מתמקד יותר בהסברים בקבלה), "מעגלי צדק" - פירוש על התנ"ך (עיקר הספר עוסק במזמור קיט בתהלים), "אלף בינה" - פירוש על תהלים עם התמקדות במזמור קיט, שו"ת "יורו משפטיך ליעקב", "בגדי השרד" - פירוש על דרך הקבלה על הגדה של פסח, "גנזי המלך" - ביאור על תחילת ספר בראשית ועל השבת, "שערי תשובה" - ביאור המילה 'תשובה' בקבלה, "שערי ארוכה" - ספר מוסר לימים נוראים ולחודש תשרי, "לבונה זכה" - חידושים על התלמוד (מסודר לפי פרשות השבוע), "יגל יעקב" - פיוטים של רבי יעקב וצאצאיו, "דורש טוב" - שבע עשרה (בגימטריה טוב) דרשות בנושאים שונים.
^ 34.רמב"ם הלכות תשובה ג, ד.
^ 35.ראה ויקרא רבה כט, ו.