ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

דבר בעתו מה טוב ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים סיפורים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

חשוון תשע"ח

דבר בעתו מה טוב


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

בשעת חצות לילה חזרו בני הזוג גדעון ואליענה מחתונה לביתם הנאה מוקף הברושים בגוש עציון. הם הרהרו בקול רם בחתונה שבה שמו ליבם לשמלתה הנאה של הכלה, שהייתה עשויה מבד משי יקר, בוהק בלבנוניתו, כולו אומר כבוד וצניעות, מכסה ואינו חושף, משייך עצמו לביטוי של חז"ל "בגדי - מכבדותי".
הברושים הגבוהים לאורך השביל עמדו אפלים והסתירו את סודם, את מי שחי ומסתתר בין ענפיהם. בני הזוג הדליקו אור בסלון, העיפו מבט מהיר על החדר הנקי והמסודר, וחשבו לפרוש לחדר השינה.
"רגע, מה זה הדבר השחור באמצע הסלון?!", תמהה אליענה. היא ניגשה לראות במה מדובר. "אוף, מגעיל, סלק אותו מכאן מיד! זה נראה כמו תולעת או משהו כזה...".
גדעון חובב הטבע נדלק. הוא זיהה ב"דבר השחור" זחל גדול ושעיר, אורכו כאצבע גדולה של אדם, עם שתי "עיניים" אדומות מאחורי הראש. נגיעה זהירה בו גרמה לזחל לרטוט, אבל הוא לא זז ממקומו, לא ברח, כאילו הכריז: "אני כאן! שימו לב אליי!".
גדעון שייך ללומדי הדף היומי הנאמנים, שהלימוד הוא חלק בלתי נפרד מחייהם. הוא מחפש במשך היום, ולעיתים אף מוצא, הקשרים בין המתואר בדף לאירועי יומו העוברים עליו, מחבר את היומיום לדף הקדוש. בעודו מנסה בזהירות להכניס את הזחל הגדול לצנצנת כדי לשאול מומחה לחרקים מיהו האורח שבא לבקר פתאום, ניסה להיזכר מה למד באותו יום במסכת סנהדרין דף פ"ב, אך לא מצא רמז לכך.
למחרת הביא את הצנצנת עם הזחל לחבר, זואולוג הבקי בבעלי חיים לסוגיהם, וגם כותב עליהם למען לומדי הדף היומי. לאחר בירור קצר התברר כי זהו זחל של פרפר הנקרא "טוואי הברוש". הפרפרה הנקבה מטילה ביצים על עצי ברוש, הזחלים הבוקעים אוכלים את עלי מחטי הברוש, ואז יורדים לארץ ובפינה מוסתרת עוטפים את עצמם בקורים לבנים, מבריקים. בתוך מעטפת זו חל תהליך נפלא שבו הזחל מתפרק לנוזלים, ומאותם חומרים עצמם בוקע מעטיפת קורים זו פרפר בוגר.
ואז, ממשיך החבר, "זה נפלא מאוד ומדויק מאוד, בדיוק לדף של היום! מהקורים הלבנים של הטוואי הזה הכינו בתקופות הקדומות בדי משי. זהו המשי העתיק, או בלשון חכמינו 'שיראין'. הוא היה הבד העדין והיקר במזרח התיכון, לפני שהגיע לאזורנו המשי היפה יותר מסין, המוכר לנו עד ימינו. והנה, בדיוק היום למדנו על סבו של רבי פרידא שמצא גולגולת בירושלים. הוא קבר אותה, אבל היא נפלטה מהאדמה שוב ושוב. הבין הזקן שזו גולגלתו של המלך יהויקים, עטף אותה בשיראין והניחה אותה בארגז, לשם כבודו של מלך יהודה".
זקן חכם זה נהג כבוד במלכות, עשה כל שביכולתו, ולמרות הקללה הנוראה של הנביא ירמיהו זכה לנכד צדיק שהתפרסם בהנהגות מיוחדות. סיפור ידוע על נכד זה, רבי פרידא, שראה חובה לעצמו ללמד תלמידים המתקשים בלימודם. הקיצוני שבהם היה אחד שנדרשו לו ארבע מאות חזרות של מורהו, עד שידע את תלמודו היטב. ר' פרידא לא ויתר, ובסבלנות אין קץ לימדו תורה שוב ושוב, עד שנקלטה בראשו.
דווקא כעת, כשבני ישראל למדו היום סיפור זה בדף היומי, נכנס הזחל למרכז הסלון, כאילו לומר "ראו, מאבות אבותיי לפני 1700 שנה הכינו את בד המשי היפה ביותר שהיה אז, ובו השתמש החכם לכבודו של המלך. זהו המלך שסרח וקלקל גם בינו למקום וגם בחוסר צדקה ומשפט בינו ובין העם, ולכן הנביא ירמיהו מנבא עליו שלא ייקבר באדמת הקודש של ארץ ישראל בנבאו 'קבורת חמור ייקבר, סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים'".
התזמון של כניסת הזחל לבית, לראשונה מזה שנים רבות שעצי הברוש גדלים בחצר, דווקא ביום הלימוד של סנהדרין דף פ"ב, עורר השתאות בליבו של גדעון.
מעשה זה אירע לפני שבע שנים ומחצה, וגדעון סיפרו אז לכל מיודעיו, אלא שלא נסתייע לפרסמו בכתב באותה עת. עתה, בתשרי תשע"ח, שוב הגיע זמנו של הדף, ולכן הוא מסופר שחור על גבי לבן לעיני בני ישראל.


מתוך העיתון בשבע.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il