ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש הלכה מחשבה ומוסר נושאים שונים

מאמר תגובה למאמרו של הרב בן ציון אוריאל

בירור שיטת רב האיי גאון מה הוא הקלף מסיני

לחץ להקדשת שיעור זה
הרב בן ציון אוריאל הי"ו במאמרו זיהוי הקלף 1 , ובמאמרו "הקלף מסיני " שהתפרסם בגיליון המעיין כסלו תשע"ח בירר שהחלק הדק שבצד שער -האפידרמיס -הוא הקלף, ושיש לעבדו בעפצים כשיטת הגאונים.
לפני שאעיר על הסיבות שהובילו אותו למסקנא זו, אומר כמה דברים על המכנה המשותף שיש בין שיטתו לשיטתנו ממה שטרח והעלה בחקירתו המאומצת והם לדעתי התקדמות גדולה מאד הראויה להערכה.
א. מקום החלוקה:בירר והעלה נכון שהמסורת הקדומה והאמיתית שמקום החלוקה הוא רק בין הדרמיס העבה, לאפידרמיס הדק שבצד שער.
ב. שצריך לעבד בעפצים וכיוצא בהם:שזה העיבוד הבורסקאי האמיתי כפי שכתבו כל גאוני בבל נגד רב משה גאון שהתיר את עיבוד הסיד. לפי שרק בעיבוד עפצים משתנה הרכבו של העור מבחינה כימית ומקצועית, ורק בעיבוד זה אין ג'לאטין בעור המדביק את השכבות, ולכן רק בעיבוד עפצים ניתן להבין את חלוקת העור באופן טבעי כדין וכהלכה.
ג. "גוויל"אינו כהגדרת ר"ת מה שלא נתקן מצד בשר, אלא גוויל הוא כל עוד שתי השכבות קיימות ולא הופרדו. (למרות שדיקקו הרבה בצד בשר).
ד. דוכסוסטוס וקלף הם חלקים פיזיים של העור.ולא הגדרות רעיוניות לדוגמא: "מה שתוקן בצד בשר". או "רוב העור שלצד שער". שם בעמ' 65, וחזר על זה שוב בעמ' 66.
וזה התקדמות עצומה ביחס לכל אותם ת"ח שנדברתי והתכתבתי עימהם בעשור האחרון שלא ידעו כלום מעיבוד עפצים ומשמעותו והשפעתו הגדולה על הבנת הסוגיה, ולכן הגיעו לטעיות גדולות מאוד.
נקודת מחלוקתנו היא אם כן רק לגבי מהו הקלף שלדעתו הוא האפידרמיס המעופץ ואני סובר שהוא הדרמיס המעופץ.
נקודת המוצא של הרב אוריאל היא מתוך דברי רב האי בפירושו לשבת ע"ט המובאת בר"ח, וסבר שכך גם דעת רב שרירא בס' תל"ב, ושכן סוברים כל הגאונים שנזכרו בספר גנזי מצרים. וסייע לסברא זו מגמרות שלפי דעתו הם נוחות להתפרש כך. ומתוך שסבר שההלכה כמקובל בכל הראשונים שקלף הוא צד שער ודלא כחכמי ספרד. סבר שמה שכתבו הר' יוסף כהן והרב שמואל טל שמכיוון שאין אפשרות לנהוג כהשו"ע להשתמש באפידרמיס על כן המנהג כהרמב"ם להשתמש בדרמיס, ומזה חשב שבזמנינו שאפשר לקלף אפידרמיס מעופץ אזי יש לחזור למנהג הישן.
אולם אני סבור שהאמת היא שלא היה מנהג שום קהילה להשתמש באפידרמיס בתור קלף מעולם, ומי שעשה כן טעה בדעת רב האיי ובמסורת הגאונים כולה. את "בירור שיטת רב האי גאון זצ"ל בקלף ודוכסוסטוס והשלכתה לדורות" כתבתי מאמר ארוך הכולל את הסבר תהליך העיבוד ומחלוקת הראשונים והאחרונים, שניתן לקראו בקישור הבא 2 וכאן אעתיק רק את פרק ד' שהוא הפרק המרכזי העוסק בשיטת רב האי גאון ושבזה לדעתי נדחתה שיטתו.

קלף ודוכסוסטוס- בירור שיטת דעת רב האיי גאון זצ"ל והשוואה לכלל גאוני בבל

במהלך הבא נבאר בעז"ה את דעת רב האי מתוך דברי עצמו ומתוך דברי אביו ומתוך כל גאוני סורא ופומפדיתא שמצאנו שעסקו בעניין. ואח"כ נחזור בעז"ה לפירושו בשבת.
חלק א.
בירור דעת רב האי גאון 3 מהו הקלף.
אופן שיטת הבירור תיעשה בעז"ה ע"י ניתוח כל המקורות שיש לנו בשם רב האיי על העור ושמותיו והעיבוד לגווניו, תוך השוואתו לשיטת אביו ר' שרירא גאון ושאר גאוני בבל.
א. הרי"ק -הוא הדרמיס:
בפירוש קדמון ממצרים 4 איתא: אמר רב אחא בר חינגא השף בין העמודים חייב משום ממחק. וכו'. וזה נוסח דבריו של ר' האיי גאון ז"ל שם בתרגום לעברית: יעשה לקלפים ד' עצים ויפתח הקלף ביניהם קשור לכל צד, ויסירו קליפתו ויעשה קלף . ויקראו העצים ההם עמודים. ומי שקנח הקלף ביום שבת והוא בין העמודים חייב משום מוחק, לפי שהקלף יפול מה שהיה בו משיפויו וטינופו וכאילו מחק הדבר שהיה בו, עכ"ל.
הלשון בערבית היא כך: "יעמל ללרקוק ארבעה אועאד ויפתח אלראק בינהא מרבוט לכל ג'הה ויקשר ויעמל רק ". -פירוש המילה "ויקשר" בערבית -היינו "ויקלף", כמו קליפת הקפה הנקראת בערבית "קישר"- או "גישאר". וא"כ התרגום המדוייק יותר "ויסירו קליפתו ויעשה ר"ק" שהוא א"כ - הדרמיס.
הנה נתבאר לנו שאכן רב האי כתב שרק כאשר כשמקלפים את הקליפה ונשאר הדרמיס קלוף אזי הוא נקרא רי"ק. ואין פירוש רי"ק –דק כפי שחשב הטור ראה להלן מש"כ בביאור דעת אביו הרא"ש.
ב. הרי"ק בערבית הוא חיפא והוא הנייר שחז"ל פסלוהו לכתיבת סת"ם.
בפירוש המיוחס לרב האי במסכת כלים פי"ז משנה ט"ו, על דברי המשנה: "העושה כיס מעור המצה [ו]מן הנייר טמא". וז"ל פירוש רב האיי לפי הנוסח המדוייק: "מעור המצה - פי' כדגרסינן בהמביא גט ובהמוציא יין ג' עורות הן: מצה חיפה ודפתרא. מצה -כמשמעה- עור שאינו לא מליח ולא קמיח ולא עפיץ. דפתרא - מליח וקמיח ולא עפיץ. וחיפא - הוא נייר, (ומבאר מה זה נייר) נייר- מחקא, והוא 'ורק' בטיית." 5 (בטית - כלומר בשפה הערבית). זאת אומרת שרב האי מבין שנייר הוא מחקא כלומר עור מחוק שמחקו ממנו את הקליפה העליונה שלו והוא אינו מעובד עדיין בעפצים אלא בסיד ולכן הוא בדרגת חיפא והוא הנקרא בערבית רי"ק. (וא"כ ההבדל בין חיפא לניר הוא: שחיפא הוא עור שלם, ונייר הוא המחוק כלומר הרי"ק) 6 . נמצא שלפי פירושו של רב האי א"כ מה שכתוב בגמ' בשבת ע"ט. "תנא דבי מנשה כתבה על הנייר ועל המטלית – פסולה" 7 . כלומר נייר הוא –רי"ק -אינו קלף -אלא חיפא, אבל רק אם יעבדוהו בעפצים אזי יש לו שם ודרגת "קלף". במילים אחרות נמצא לפירוש זה שבגמ' הנ"ל כתוב כאן שהרי"ק פסול לסת"ם כי הוא חיפא. ולעיל בפ"ב התבאר בדעת רב האיי שכל שאינו מעופץ אין לו שם "קלף", לקמן בתשובת רב שרירא ס' תל"ב יתבאר יותר לשון רב שרירא שאמר שהרי"ק שר' משה גאון קרא לו קלף הוא אינו קלף אלא חיפא.
ג. הרי"ק שפסל רב האיי, היה מעובד בסיד.
בתשובת הגאונים הרכבי סימן ס"ג (שתפורט לקמן) מבואר בדברי השואלים לרב האיי גאון שמנהגם היה לעבד את הרי"ק היה בסיד. "מביאין עורות ומולחין אותן ושוהין במלח כשנים שלשה ימים ואחר כך שורין אותן במים ובסיד ומעלין אותן מהן וקושרין אותן במלבנות שלהן וגורדין מהן שערן וקליפתן " ואותו הוא לא הכשיר. רב שרירא בתשובה תל"ב פסל את הרי"ק של רב משה שהיה מעובד בסיד כמבואר בדברי תלמידו רב נטרונאי שיוזכר לקמן, וקרא לו "חיפא", - רב יהודאי שיובא לקמן קרא לרי"ק של בני ארץ ישראל- דפתרא, "ומאי דפתרא? כגון ריק דמליח וקמיח ולא עפיץ, ועד עכשיו לא יצא מתורת נבילה". עכ"ל. ולא רק בא"י השתמשו בסיד, כמבואר בשו"ת פאר הדור ס' י"ט, ובקובץ לפסיא ס' כ"ו, אלא בכל אזור הים התיכון סוריה עד אירופה וצפון אפריקה כמבואר בתש' הרמב"ם ס' קס"ב, "וכן ראינו בסוריא [שם כולל גם ארץ ישראל] ובבל, וספרו (לנו) על ארצות המערב [ארצות צפון אפריקה מערבית למצרים] ואלרו"ם [ארצות האזור, שבו השתרעה הממלכה הביזאנטית א"י -סוריה עד אירופה] שכל ספריהם רי"ק וכפי שמוכח גם מדברי הראב"ן שגר בגרמניה -המקביל לתקופת הרמב"ם [גנזי ירושלים עמ' קי"ב] בעדותו על " קנפונא וצרפת ובורגוניא לוהיר ואלימניא וברוב פרובינציא וספרד שאין מעבדים בעפצים כי אם בסיד". וכ"כ המכריע (רב ישעיה די טראני -האיטלקי) ס' פ"ד. ור"ת ותלמידיו (ראה יראים ס' שצט) שדנו על "סיד שלנו שמועיל כעפצים" אינם כדברי רב האיי ורבנן דתרתי מתיבתא 8 .
ד. הדרמיס הוא הקלף. והאפידרמיס הוא הדוכסוסטוס.
בתש' הגאונים הרכבי סימן סג כתב רב האי תשובה לשאלת רבני ובני ישיבת 9 העיר גאבס:
והא דתניא הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף מזוזה על דכסוסטוס קלף במקום בשר דכסוסטוס במקום שער יפרש לנו אדוננו אם קלף ודכסוסטוס הנזכרין כאן הן מן הגוילין המעובדין במי מילין ובצואת כלבים ובמלח, או כמו שעושין כאן: מביאין עורות ומולחין אותן ושוהין במלח כשנים שלשה ימים ואחר כך שורין אותן במים ובסיד ומעלין אותן מהן וקושרין אותן במלבנות שלהן וגורדין מהן שערן וקליפתן ומניחין אותן במלבנותיהן בשמש. (ע"כ הנצרך לעניינינו).
תשובה: כך ראינו, כי זה ששורין אותו בסיד ובמים לא ממנו קולפין קלף ודוכסוסטוס אלא הכשר לקלף דעפיץ כמה שכתבתם "במי מילין ובצואת כלבים ובמלח" ואחרי כן שפין אותן בתמרים ובקמח שעורים וקולפין אותו ומעבדין את הקלף בעפצא לשמה וכותבין פרשיות שלתפילין על מקום בשר וכורכין אותו באותו דכסוסטוס שנקלף ממנו ומעילי ליה לשילחא.
ראינו שמנהג השואלים היה להשתמש לכתיבת תפילין ברי"ק המפורסם, ורב האי פסל אותו משום שאינו מעופץ, ולא משום שהוא דוכסוסטוס, ומזה מוכח שוב שהרי"ק הוא הדרמיס הוא הנייר וכשיקלפו ממנו את הדוכסוסטוס אזי לכשיעובד בעפצים יהיה כשר.
ניתוח מדוקדק ומפורט של תשובה ס"ג
מנוסח השאלה אנו יכולים ללמוד כמה פרטים: א. שלשואלים היה גוויל או אפשרות להשיג גוויל -אחרת הם לא היו שואלים "האם הם מן הגוילין" אלא מתנסחים אחרת -למשל -"מקום שאין בו מי שיודע לעשות לא גווילין ולא רק" כמו בתשובה תלב דלקמן. ב. הם ידעו שהוא מתחלק לקלף ודוכסוסטוס, ומסתבר שגם ידעו לחלק אותו. ג. מנהגם היה לכתוב סתו"ם בעור מעובד בסיד שגירדו את קליפתו כלומר ב"ריק" המפורסם. ד. לא עלה במחשבת השואלים -שהיו רבנים ות"ח מוכרים היטב לרב האיי -מעולם שעור שלם מסוייד דינו כקלף, כי מבחינתם קלף ודוכסוסטוס הם שני חלקי עור פיזיים ואם לא חילקנו אותם מן העור אזי יעפצו אותו הוא יהיה גוויל. ה. השואלים לא הסתפקו מהו קלף ומהו דוכסוסטוס, הם הבינו שהקלף הוא הדרמיס -עובדה שהם סיפרו לו שהם גירדו את הקליפה מתוך מודעות למעשיהם ועליו הם כתבו תפילין. -אלא שאלו אם ההלכה למשה מסיני שדיברה על קלף ודוכסוסטוס מצריכה בהם עיפוץ, וא"כ בהכרח ששאלתם בעיקר מוסבת על הקלף-הרי"ק שהם השתמשו בו בפועל לתפילין -האם הוא צריך להיות מעובד במי מילין –עפצים. -וכפי שרואים בתשובתו של רב האי המוסבת רק על תפילין. ו. ברור שבתודעה של השואלים המושג "קלף" אינו על שם שהוא "הנקלף מן העור" -אלא "הנקלף מן הבהמה" כי את קליפת העור הם השליכו והשתמשו בדרמיס. ז. לא יתכן שהשואלים חשבו שהקלף והדוכסוסטוס נמצאים בדרמיס, אחרת לא היו כותבים עליו תפילין. ח. אילו השואלים חשבו שהקלף הוא החלק העליון היה להם לגרד מצד בשר והם סיפרו שגרדו מצד שער. ט. יתכן שמנוסח השאלה אפשר גם להבין שהת"ח האלו הבינו כדבר פשוט שגם רב האי מבין שהציטוט מ"ההלכה למשה מסיני קלף במקום בשר" היינו צד בשר במקום שער... וכפי שכתבו ראשונים רבים 10 . ולכן שאלתם התמקדה האם הרי"ק צריך עיפוץ או לא.
עכשיו, אילו רב האי היה סבור שהקלף הוא צד שער היה לו להעיר להם שהם משתמשים בטעות לתפילין בדוכסוסטוס. אבל רב האי גאון שמבין לגמרי שהם משתמשים בדרמיס מעובד בסיד, הוא מתקן את מעשיהם רק לעניין העיבוד – לא קולפים קלף ודוכסוסטוס מעיבוד סיד (כי הם צריכים להיות עפיצים-אלא שבעיבוד סיד מקלפים את האפידרמיס לצורך הכנת הקלף). אלא "הכשר לקלף -עפיץ כמו שכתבתם". ומזה שהוא לא מתקן אותם על זה שהם השתמשו בדרמיס בתור קלף, ברור שהוא מתכוון שיעבדו את אותו חלק שגם מקודם חשבו שהוא קלף דהיינו הדרמיס -אותו תעבדו בעפצים. כי אלו הדרמיס היה דוכסוסטוס ובתודעה שלהם -"קלף" אינו נקרא קלף על שם שנקלף מן העור", היה מוכרח שרב האי יסביר להם שהם טעו ממה שעשו קודם שהשתמשו בדרמיס, ועליהם להשתמש באפידרמיס, כי זו בכלל כוונת שאלתם כשתיארו לו את פעולתם בקלף שגירדו את קליפת העור ושאלו לבאר להם את ההלכה על מהות הקלף והדוכסוסטוס. נמצא שרב האי מתקן אותם רק על העיבוד בסיד שהיא הטעות היחידה שלהם כנ"ל.
ומה עוד הוא מוסיף להם על העיפוץ? "ואחרי כן שפין אותן בתמרים ובקמח שעורים וקולפין אותו ומעבדין את הקלף בעפצא לשמה וכותבין פרשיות שלתפילין על מקום בשר וכורכין אותו באותו דכסוסטוס שנקלף ממנו ומעילי ליה לשילחא". רב האיי מוסיף להם את המנהג (השווה לפירושו בשבת "מנהגא מייתי מגילתא וכו') דהיינו שאחר הסיד והמלח תעבדו בקמח וכו' ותקלפו את קליפת העור, כי לעולם אחרי עיפוץ אין עושים מלח וסיד אלא רק לפני העיפוץ 11 .. העצה שהוא נותן להם היא, שמעתה יקלפו את העור הקמיח קליפות קליפות כמה שיוכלו במקום לגרד את האפידרמיס כפי שעשו בעבר והפסידו והשחיתו את קליפת העור בחינם, ולכן מעתה כשהם מקלפים את האפידרמיס לא רק שיהיה להם דוכסוסטוס למזוזות, אלא גם יוכלו לכרוך את הקלף באפידרמיס הזה שנקלף מהעור ה"זה", (כפי מנהג בבל המובא בשם רב האי בר"ח בפירושו לשבת עט:) וכלשונו- "וכורכין אותו באותו בדוכסוסטוס שנקלף ממנו" -שהם מרוויחים כעת בקילופו. וא"כ שפתיו ברור מללו שלאפידרמיס הנקלף הוא קורא דוכסוסטוס. ועוד, הרי דבריו הם ממש בהשוואה לשאלתם בה הם ביארו שהם גירדו את האפידרמיס מהדרמיס, וכמקביל לזה התשובה "בדוכסוסטוס שנקלף ממנו" דהיינו שהאפידרמיס נקלף מהדרמיס. וכך כתב בספר המכריע אחר מה שביאר בסימן פ"ד שהקלף הוא החלק התחתון -כתב בסימן פ"ה: " הוא מה שכתב רבינו האי גאון זצוק"ל שאחר שכתב התפילין על הקלף כורכן בדוכסוסטוס ומכניסן בבתים".
הקלף והדוכסוסטוס הם חלקים פיזיים מוגדרים בעור -הדרמיס והאפידרמיס
ועוד דבר למדנו מרב האי: מזה שהוא מחלק את העור עוד לפני העיפוץ נתברר שדין חלוקת העור בצורה פיזית הוא מהותי ושייך בעצם העור בלי קשר לעיבוד, -ולכן אי אפשר לטעון שכשמעבדים בסיד אז אפילו עור שלם נחשב לקלף, ואילו רק כשמעבדים בעפצים אז יש דין חלוקה לעור. מדברי רב האיי ראינו שהעיבוד הוא השלב שיכשיר את העור לכתיבה מבחינה הלכתית. וראה בהערה 12 .
ועוד דבר חשוב למדנו: שפשוט כאן -גם לשואלים שגירדו את הקליפה, וגם לרב האי, שהדיון הוא רק על הדרמיס ועל האפידרמיס ולא על המורא ההיפודרמיס –השכבה התת עורית, שהיא לכו"ע אינה חלק מן העור אלא דינה כבשר.
הראשונים שביארו את תשובת רב האיי שהקלף הוא הדרמיס
הרשב"א בתשובה ח"א תק"פ ביאר מתשובת רב האי זו שהקלף הוא הדרמיס, ואם הרשב"א התכוון לתשובה אחרת א"כ יש לנו שתי תשובות מרב האי בהם מפורש שהקלף הוא צד בשר. ולזה התכוון הרמב"ם בתשובה ס' קלט- "ודעתנו בקלף ודוכסוסטוס דעת רבינו האיי ז"ל, והיא הדעה הנכונה בלי ספק". וכ"כ המגדל עוז על הרמב"ם הל' תפילין פ"א בשם רב האיי וכ"כ המכריע בס' פה.
חלק ב.
בירור שיטת שאר גאוני בבל מסייעת לבירור שיטת רב האיי גאון:
הקדמה: בירור מהות שני מושגים- "קלף וחיפא".
לפני שנבאר את דעת רב האי אקדים ואומר כי המושגים: מצה, חיפא, ודפתרא, שנזכרו במסכת שבת דף ע"ט. אינם מוסבים על צד מצידי העור, אלא רק לעניין חשיבות דרגת העיבוד אם מעבדים במלח זה חיפא, ואם מעבדים בקמח זה דפתרא. ולעומת זאת המושג גוויל, קלף, ודוכסוסטוס, -מוסבים על צד פיזי מצידי העור -כשהוא מעובד כלומר שכדי שאותו צד פיזי יקבל את שמו ההלכתי הוא צריך להיות מעובד 13 . דוגמא לזה נביא מהלכות ס"ת –"גנזי מצרים" המיוחס לר' יהודה אלברצלוני 14 וז"ל:
"שנינו לעניין מגלה -על הנייר ועל הדפתרא לא יצא, ומפרשינן בגמ', "דפתרא"- דמליח וקמיח ולא עפיץ. הלא תראה ותבין שלא חסר מדפתרא אלא עפצא בלבד ופסלו אותו מלכתוב עליו מגלה, כל שכן חיפא שהוא חסר עפצא וקמחא, וכל שכן מצה שנקרא בטיית (כלומר -בערבית) רי"ק -שאינו מעובד מאחד משלשה דברים הללו. ומה מגלה אינה כשירה עד שתהא כתובה אשורית על העור והוא הגויל שפירשתי אותו, -ספר תורה האמור, -לא כל שכן שלא יוכשר לכתבו על אחת מן העורות השלשה שהיא מצה וחיפא ודפתרא! לפיכך צריך אתה להיזהר מיכן ואילך שלא תסבור כי הקלף שאמרו רבותינו הוא רי"ק הנקרא מצה ..."
ואם הקלף הוא האפידרמיס מדוע שמאן דהוא יסבור שהר"ק הוא "הקלף שאמרו רבותינו", לכל היותר יסבור שהוא הדוכסוטוס למרות שהוא לא מעובד. וזה ברור כדאמרן שהמושג "חיפא" אינו קשור לצדדי העור. ואגב זו ראייה ברורה שהביא ידידי הרב אסף טימור הי"ו שבה מתבאר ממילא שכל הגאונים שהוזכרו בגנזי מצרים לעניין עיבוד עפצים -סוברים שהקלף הוא הדרמיס המעופץ ולכן למקור הנ"ל מגנזי מצריים יש משמעות נרחבת יותר. וביארנו כל זאת עוד לעיל בפ"ג.
עוד ראייה שהביא הרב עזריה אריאל הי"ו מגנזי מצרים הלכות ספר תורה (שמושא רבה) עמוד 20
"ואין לאדם לזלזל בספר שלגויל מלעשותו כך (ארכו כהיקיפו) אם חפץ לכתוב בגויל. ומי שרוצה להקל הרי ספר שלקלף אינו צריך כל כך, יעשה אותו"
והרי כידוע מטרת הס"ת הוא והגית בו יומם ולילה, ואי אפשר מבחינה טכנית להכין ס"ת תפור וראוי לשימוש מהאפידרמיס מחמת דקיקותו וחלישותו, וכאן מציע הגנזי מצרים לכתוב על הקלף כהצעה שימושית פשוטה, -ובהכרח שמדבר על הדרמיס בתור קלף.
דעת רב שרירא -אביו של רב האי גאון- שהקלף הוא הדרמיס.
כדי לברר ביתר שאת את דעת ר' האי הנ"ל, נוכל לעיין גם בדברי ר' שרירא אביו של ר' האי שהובאו דבריו בספר האשכול (אלבק) הלכות ספר תורה דף נז ע"א.
"ואמר מר רב שרירא האי "בקלף איני יודע" טעה בה אדם גדול וחשב כי קלף הוא ר"ק, ולא הוא אלא ר"ק בלשון חכמים חיפה- דמליח ולא קמיח ולא עפיץ והיינו "ריק". דפתרא: דמליח וקמיח ולא עפיץ. [ 15 (צריך לומר- אבל מליח קמיח ועפיץ) -איקרי קלף]. ולא חזי לנא מעולם ספר תורה דקלף ולא מצוה מן המובחר למעבדיה. וריק שהיא חיפה הכשירו מר רב משה, ולא הודו לו חכמי דורו כמו מר רב יוסף גאון בן מר רב רבי ולא חכמי ישיבתו כמו מר רב נחשון ואף אשר אחריהם".
רב שרירא מדבר על הגמ' ב"ב (דף י"ד) "שאלו את רבי ס"ת בכמה? אמר, בגויל- ששה טפחים, בקלף- איני יודע". כלומר שאינו יודע כמה שיעור תופס גובה הקלף כדי שיהיה ארכו כהיקיפו. ור' משה גאון סבר בדברי רבי וחשב שקלף הוא רי"ק- דרמיס מעובד בסיד. ועל זה אומר רב שרירא שדרמיס מעובד בסיד הוא לא נחשב לקלף מעובד. כי אם אינו מעובד בעפצים -הוא בלשון חכמים במעמד של "חיפא" ורק אם יעובד בעפצים ישתנה מעמדו ההלכתי של הדרמיס מ"חיפא" ל"קלף". א"כ מתבאר גם כאן שרי"ק היינו דרמיס = קלף. ומזה, הנה, ברור שלרב שרירא הדרמיס הוא הקלף אלא שגם אילו יעפצוהו אין להשתמש לכתחילה בקלף לס"ת כי לכתחילה צריך גוויל.
ואדרבא בעל העיטור שער ראשון - הלכות תפילין דף נ"ה ע"ב הביא להדיא ראיה מגמ' זו, שהקלף הוא החלק התחתון, [הריק] דאי קלף הוא קליפה עליונה א"כ מה שאל לגבי ס"ת "קלף בכמה" ומניח דוכסטוס שהיא עב עיקר העור ושואל על הקלף דטפל, והיה לו לשאול דוכסו' בכמה?! אלא ודאי הקלף הוא העבה. (אך להרמב"ם מה שלא שאל "בדוכסוסטוס בכמה, לפי שס"ת פסול בדוכסוסטוס).
וכך איתא בספר הלכות קצובות הלכות ספר תורה [ס"ק י"ד] "ובקלף כל מה שיכול לדקדק ידקדק ואינו פוסל". והרי א"א לתפור ס"ת גדול (60 שורות כשיטתו שם) בלא שיקרע -אם הוא עשוי מהליצה וגם א"א לעשות ארכו כהיקיפו בשישים שורות כשכל גבהו והיקיפו יהיה יהיה כטפח
להלן שלילת דעתו של הר' בן ציון אוריאל הי"ו 16 שפירש בדעת רב שרירא "שהרי"ק הוא החלק הנקרא דוכסוסטוס ורב שרירא לא התייחס לנקודה הזאת כי מימילא הוא אמר שזה חיפא".
א. רב שרירא היה צריך לומר בניסוח שמשמעותו כך: -שלר' משה הרי"ק נחשב מעובד ולדידן חיפא, ולא להדגיש את עניין הקלף. ב. מזה שר' משה קרא רק לריק קלף ולא לעור שלם, נפרך הרעיון לומר שאפילו עור שלם מעובד בסיד דינו כקלף -וכפי שהוכחתי בפתיחת הפרק בדעת רב האיי "שרק כשמגרדים את הקליפה יש לו שם ריק", ואם עור שלם מסוייד היה לו דין קלף היה רב שרירא צריך לומר "העור המעובד בסיד טעה בו אדם גדול" וכו' ודו"ק! ג. ועוד, לשון רב שרירא המדבר על שיעור ס"ת "בכמה" "ואמר מר רב שרירא האי "בקלף איני יודע" טעה בה אדם גדול וחשב כי קלף הוא ר"ק, ולא הוא אלא ר"ק בלשון חכמים חיפה- דמליח ולא קמיח ולא עפיץ והיינו "ריק". וכו' ואז, -במקום להמשיך- "אלא דוכסוסטוס הוא", -הוא ממשיך את המשפט כהבנה שהרי"ק אילו יעופץ הוא קלף—כשכותב: אלא ש... לא חזי לנא מעולם ספר תורה דקלף ולא מצוה מן המובחר למעבדיה. ד. ובכלל, הרב אחיה לפשיץ הי"ו כתב לדחות את רעיונו של הרב אוריאל בטענה ש"אין צורך להניח שהכותב בא להתמודד עם אפשרויות פרשנות אחרות, וניסה למנוע מהקורא פרשנות אחרת, כאשר הוא לא מציין זאת בפירוש, ולא ידוע לנו על התמודדות כזאת". ע"כ. ונמצא מפורש כאן שר' שרירא מבאר לנו שהרי"ק -הדרמיס הוא החלק בעור המיועד לקלף שהכשיר ר' משה גאון -אינו כשר- רק בגלל שאינו מעובד בעפצים, ולא בגלל שהוא דוכסוסטוס 17 . ולכן מי שאומר שרב שרירא בסה"כ רק אמר שהרי"ק חיפה ולא התכוון ללמד מה הוא קלף... הוא מקלקל את הקריאה, ומטיל דופי באינטליגנציה של סגנון כתיבתו של רב שרירא, ועוד, מפני שכל מי שיקרא את התשובה הזאת ויש לו רי"ק בידו, שעד היום הוא התייחס אליו כקלף וכתב בו בצד בשר וכעת והוא רוצה להכשירו -הוא יסיק מתשובה זו שלא נותר לו אלא לעפצו -כי זה החיסרון היחיד ברי"ק של רב משה הנזכר בדברי רב שרירא.
שלילת טענה נוספת : וכן, אי אפשר לומר כמש"כ הרב ב"צ אוריאל הי"ו שלרב משה גאון ההבדל בין גויל לקלף אינה בחלוקת העור אלא בצורת העיבוד, כלומר: "שהגויל בעפצים והקלף בסיד, ורב שרירא רק ביאר שהקלף הוא פיצול של הגויל. -ולפ"ז אין להוכיח מכאן מה דעת רש"ג על זהות הקלף". תשובה: אין שום מקור תלמודי או בגאונים בכלל, הטוען שבגלל שמעבדים בסיד אזי מאבדים את זהות הקלף, זו המצאה חסרת בסיס שהומצאה כדי לתאמו עם הציטוט המובא בפירושו של רב האיי לשבת הנזכר בר"ח, וכמו כן תוצאת דבריו של רב שרירא הנ"ל מובילה לעשיית פעולה להלכה -כלומר כתיבת תפילין בדרמיס מעופץ הנה מוכח שאין העיפוץ מחיל על הדרמיס שם דוכסוסטוס או גוויל, והעוד, הרי טענה מוטעית זו סותרת את דברי רב האי המפורשים לעיל בתשובה ס"ג, המצריך לעבד את הדרמיס לתפילין. ולא עוד אלא שמעתה אוכיח כעת בעז"ה מה דעת רב משה גאון עצמו, ותלמידו רב נטרונאי שהדרמיס הוא הקלף.
גם רב משה גאון הבין שהדרמיס הוא החלק בעור הנקרא קלף.
אגב אורחין לימדנו רב שרירא הנ"ל שר' משה הכשיר רי"ק כי הוא חשב שזו כוונת רבי שאמר "בקלף איני יודע". לא ברור איך בדיוק סבר שכנראה מדובר בדרמיס המעובד בסיד -רי"ק אולי בגלל דקותו ביחס לדרמיס מעופץ. אלא שלמעשה שאלת השואלים בגמ' הייתה תיאורטית ולא היה צריך להסיק ממנה מסקנות, ובפרט שיש סיבה אחרת למה לכתוב בקלף -שיש כאלו שרוצים עור לא חלק כמו הגוויל אלא שיהיה "קטיפתי" ולכן רוצים לכתוב בקלף צד בשר שהוא קטיפתי.
ובעצם ביאור שיטת רב משה גאון, אמנם אין לנו את משנתו השלימה אבל ננסה להבין את שיטתו להכשיר את עיבוד הסיד ע"פ מש"כ בשבת ע"ט: "שרבי מאיר היה כותב את המזוזה על הקלף מפני שהיא משתמרת". וצריך ביאור וכי "מפני שהיא משתמרת" זו סיבה להתיר לכתוב על קלף? ואפשר שבזה טעה ר' משה, שחשב שחידושו של רבי מאיר שהגדרת העיבוד אינה בורסקאית- כלומר שינוי מבנה החלבון של העור והוצאתו מידי נבילה, אלא העיבוד הוא רק "שימור העור". וחשב שרבי מאיר חידש "מפני שמשתמרת זו הגדרת עיבוד המספקת לקלף אבל לא לגוויל הנצרך לעיפוץ". ומשכך, הוא הסיק שעל אותו קלף זה שלא צריך עיפוץ דיבר רבי "בקלף איני יודע" כי בקלף כזה שאין לו את העובי שיוצר העיפוץ קשה לדעת מה מידת ארכו כהיקיפו, או שסבר שרק בעור מעופץ בעל עיבוד חשוב –קיימת המעלה של ארכו כהיקיפו. או שמא הגדיר "משתמרת" כמו שביאר המנהיג בתשובתו לחכמי אראגון "מפני שעומדת ימים רבים כמו עפיץ". אולם רוב הגאונים חלקו על ר' משה והבינו שעיבוד הוא דבר ממשי שצריך לפעול בעור עצמו להוציאו מתורת נבילה ולכן לעניין זה סיד אינו עיבוד כלל אלא חיפא, ו"מפני שמשתמרת" שהתכוון רבי מאיר היינו מפני שהדרמיס עבה הוא נשמר יותר מהאפידרמיס הדק ומפני צורך זה מותר לכתוב עליו למרות שלכתחילה צריך לכתוב מזוזה בדוכסוסטוס הדק. עכ"פ למדנו שגם לר' משה הדרמיס הוא הקלף. ומעולם לא עלה על דעתו חלילה לשנות את גדרי ההלכה למשה מסיני מה הוא החלק בעור הנקרא קלף.
חשוב כבר כאן להדגיש שחכמי אשכנז שהכשירו את הרי"ק בתור קלף -למרות שלהבנתם ברב האי הוא אמור להית דוכסוסטוס- לא תלו מעולם את סברתם להכשיר -בדעת רב משה גאון, ובוודאי שלא בסברא הנפסדת לומר "שעיבוד סיד הופך דוכסוסטוס לקלף". –אלא ר"ת בספר הישר חידש: "דאזלינן בתר מקום כתיבה" כלומר בגלל שתקנוהו בצד בשר יש לו דין קלף. ואף אחד מבעלי התוס' לא נסמכו על רב משה גאון, וכמובן שאף בגאונים עצמם אין שום הד לרעיונות אלו, אדרבא רב שרירא הנז"ל כתב בטענתו לר' משה שהרי"ק הוא חיפא, ואם רב משה סבר שכל הראוי לכתיבה בצד בשר ואינו מזדייף יש לו דין קלף א"כ טענת "חיפא" אינה טענה מהעניין.
גם בתקופה מאוחרת יותר לא עלה על הדעת לחשוב שעיבוד סיד הופך דוכסוסטוס לקלף, לדוגמא ראה תשובות חכמי נרבונא המובאת ברא"ש בהל' ס"ת ס' כ"ב ובספר כלבו סימן כ' על ס"ת של רי"ק וז"ל: אלא אנו סומכין על דברי הגאונים שאמרו מאחר שאין בינינו שיודע לעבד העורות כהלכה, ורוב ספרי תורות שלנו עשויין מאילו עורות" גם כאן הטענה היתה רק על העיבוד ולא על הצד של הקלף. וזה תשובת האשכול בשו"ת ר"י אב"ד ס' ע. וז"ל :"ועל הקלפים שלנו 'ורק' אין כותבין עליהם מזוזה אלא אם כן מליח קמיח ועפיץ" . הרי משמע להדיא שרק העיבוד הוא עצם החיסרון. 18 . וכך הבין להדיא בספר העיטור שער א - הלכות תפילין כשסיים את תשובת רב שרירא כתב: "אלא לאו ש"מ דקלף לאו היינו דפתרא אלא כדפי' דקמיח ועפיץ, וכ"כ רש"י ז"ל במס' גיטין דקלף קמיח ועפיץ וג' עורות הן וקלף לא איקרי עור".
גם בספר המכריע ס' פ"ד שהוא סובר שהקלף הוא הדרמיס הביא את הגאונים ופסק כרב משה גאון מתוך הבנה שהקלף הוא צד בשר וסיד כשר לעיבוד. וא"כ נמצא מפורש שרב שרירא חלק על רב משה רק לעניין העיבוד בלבד ולא לעניין הצדדים! ובסימן פה המכריע כותב שהדוכסוסטוס הוא צד שער בדעת רב האי, נמצא שכל גאוני בבל שהתייחסו למחלוקת עם רב משה מכוונים שצד בשר הוא הקלף.
שיטת רב נטרונאי בן הילאי גאון.
ליתר בירור משנתו של ר' משה גאון נוכל לעיין בדברי תלמידו רב נטרונאי שהיה לגאון סורא 23 שנה אחר רב משה גאון 19 שכותב כך 20 :
"וששאלתם: יריעות שלנו וקלף שלנו מעובדין בסיד, כשרות או פסולות? כך ראינו: קלף כיון שעיבדו לשמה, אף על פי שלא עיבדו בצואת הכלבים ובעפצי, כשר. אבל יריעות צריכות עיבוד לשמן וצריכות עפצים".
מה הם "יריעות שלנו" ומה הם"קלף שלנו מעובדין בסיד" ? לאור מה שהתבאר עד כאן בדברי רב שרירא ורב האי ור' משה: "יריעות שלנו" היינו עור שלם 21 , וקלף שלנו" היינו קלף מעובד בסיד -דהיינו הרי"ק 22 . -המפורסם. שהרי אי אפשר לייצר אפידרמיס מעיבוד סיד, וגם אם נדמיין שייצרו אותו הרי הוא יקרע מייד בתפירת הס"ת, כך שברור שרב נטרונאי תלמיד ר' משה מבחין היטב בין עור שלם מעובד בסיד הנקרא "יריעה" לבין קלף מעובד בסיד, וא"כ נמצא ברור כשמש שהוא קורא רק לדרמיס "קלף שלנו" כשיטת רבו וכשיטת כל הגאונים כנ"ל.
הנה נתברר לנו שרב נטרונאי לא סבר שעצם עיבוד סיד ומתיחתו מחילה על העור שם קלף בגלל דקותו, אלא הם הקפידו לדייק בצדדי העור כהלכה למשה גם בעיבוד סיד. ורק לדרמיס הוא קורא קלף, למרות שהוא מעובד בסיד.
ואי אפשר להסביר שרב נטרונאי רק הציע לכתחילה לעבד את "העורות" כי ס"ת מצוותו על הגוויל, אבל קלף היות ומימילא אינו גוויל אין טעם לעפצו... -כי הרי מדברי השואלים כבר מוכח שלא עלה על דעתם שליריעות יש דין קלף, -אחרת לא היה להם שאלה.... ואם השואלים טעו וחשבו שיריעות יש להם "דין קלף" היה לרב נטרונאי להעמידם על טעותם ולא רק להגיד להם לעפצם, משום שאם הם חשבו שזה קלף הייתכן שהוא אומר להם שזה גוויל בלי להתייחס לנקודה הזאת בפירוט? ומכל הנ"ל נראה ברור שהם חשבו שיריעות הם גוויל בסיד, ור' נטרונאי אמר גוויל צריך עיפוץ, -זה הכל. וזה מוכיח שלר' נטרונאי תלמיד רב משה -עור שלם מסוייד אינו קלף אלא רק הדרמיס.
יש לפקפק אם הייתה תשובה כזו לר' נטרונאי
ידידי ר' אסף טימור הי"ו העיר יפה שקשה לבנות יסודות אמיתיים מהנ"ל, דאמנם תשובת רב נטרונאי המתירה עיבוד בסיד לתפילין הובא לראשונה בהלכות פסוקות מן הגאונים הנדפס לראשונה קוסטנטינה בשנת רעו ושנית ע"י מילער בתרנ"ג (1893) והמדפיס העיר יפה שהאשכל הביא שרק ר' משה גאון התיר את הסיוד והנה נמצא שגם רב נטרונאי התיר, אך למעשה היות וברבותינו הראשונים, כגון ספר האשכול המרבה להביא תשובות רב נטרונאי, לא נזכרה תשובה זו כלל, וגם במקבילות בגאונים כמו בהלכות פסוקות המיוחס לר' יהודאי או בהלכות קצובות המיוחס לר' שמעון קיירא או בשאילתות דר' אחאי לא נמצא רמז לדעה זו. גם בספר גנזי מצרים הלכות ס"ת שהרבה להביא הרבה תשובות הגאונים בנידון, ואדרבא -כתב (בעמוד 16) "ורבינו נטרונאי ז"ל התיר לקרות בקלף לכתחלה בצבור וכולם לעיניין קלף שקולפין מן הגויל המעובד לשמו אמרו". א"כ רב נטרונאי מצריך עיפוץ! ועוד, שבתשובת רב שרירא הנ"ל נזכר שרק ר' משה גאון התיר את הרי"ק ולא רב נטרונאי. ובאמת שאין הגיון לחלק בין גויל לקלף לעניין העיבוד הרי אם הסיד נחשב עיבוד אזי יש להתיר גם את הגוויל בסיד. ומאותה סיבה יש לפקפק במש"כ החכם גיזצבורג בגנזי שעכטר פרקוי בן בבוי במבוא עמ' 529. שר' שמואל בן חפני גאון התיר את הסיד כמובא בגנזי מצרים. ולמעשה הרי הר"ש בן חפני היה מחותנו של רב שרירא חמיו של רב האיי וא"כ למה לא הזכירו כלל, וגם מה שנמצא בידינו מפירושו לתורה של רשב"ח לא נזכר בו כלל עניין זה. והאמת שבגנזי מצרים רק כתוב המילה -שמו'- ואולי הוא טעות וצ"ל -מוש'- כשהכוונה לר' משה גאון הנ"ל.
אבל עכ"פ מה שברור הוא שגם מדברי רב משה גאון וגם מדברי ר' נטרונאי מוכח שהדרמיס הוא הקלף.
ראייה מהשאילתות דר' אחאי 23 לפירוש הירושלמי שהקלף הוא הדרמיס.
בשאילתות דרב אחאי פרשת ויקהל שאילתא ס"ז: "דיפתרא קמיח מליח ולא עפיץ... -וכו'- עד שתהא כתובה אשורית על הספר בדיו, מנהני מילי אמר רבא אתייא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר (ט, כט) וכתי' התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו (ירמיהו לו, יח). למדנו קדושת מגילה מקדושת כתובים וקדושת כתובים מקדושת נביאים קדושת נביאים מקדושת ספר תורה. וספר תורה מנלן? גמירי "ספר ספר" כתיב הכא ואני כותב על הספר, וכתיב לקח את ספר התורה הזה 24 . מיכן שספר תורה אסור לכתוב אותו אלא בעורות מעובדים שעובדין בעפץ לשום תורה. ועל גבי ספר מאי גבי ספר מקום שיער שהוא למעלן ". ע"כ.
-וכמה הלכתא למדנו מדברי רב אחאי הנ"ל.
א' ספר תורה כותבים דווקא בעור מעופץ שזה"הגדרת ספר" .
ב. כותבים בגוויל בצד שער שזה נקרא "גב הספר" ואילו צידו הפנימי הוא נקרא פני העור וכמבואר במסכת מכות יט: משראה פני החומה -כלומר צידה הפנימי.
ג. ממילא למדנו שהפשט בירושלמי (שבת ח,ג.) קלף -וכו'- בקולף "פני העור" -כלומר צידו הפנימי וכך הכריח הרמב"ן בשבת עט: את ביאור הירושלמי "קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שמע ישראל הדא דתימר בקולף פני העור ברם אכסוסטון כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה", -ולשון פני העור משמע שמקלף הוא הצד הדבוק לבשר וכותבין עליו במקום בשר ממש, ודוכסוסטוס הוא הצד שע"ג הבהמה שהשיער בו וכותבין עליו במקום שיער ממש, וכן הוא עיקר אע"פ שנחלקו בו הראשונים" עכ"ל. וכ"כ הריטב"א שבת דף עט: "קלף, שהוא קולף פני העור, כלומר שקולף פני העור מן הבשר שלו ומעבדו וכותב עליו, כי מקום הבשר הם פני העור שאילו לצד השער אינו אלא אחורים". כלומר -הגב כנ"ל.
אין לחלק בין "ספר" ל"קלף" לעניין העיבוד
רב יהודאי גאון 25 – כתב:"שאין ספר תורה כשר לקרות בו עד שיכתוב אותו בעורות שעבדן בעפצי לשמה על גבי שער והוא פירוש ספר".
ולכאורה מדברי רב יהודאי והשאילתות הנ"ל משמע שרק גוויל הוא ספר וצריך עיפוץ, ועוד היה נראה לכאורה שסברו שס"ת לא נכתב אלא על הגוויל כמש"כ המאירי בקרית ספר מאמר א' ח"ג וז"ל: "יש שאין מכשירין ס"ת אלא על הגוויל דמאחר שהיא מיטלטלת תמיד צריכה לחזק שבכלם". אולי אפילו נראה שכאן נמצא יסוד החילוק של ר' נטרונאי הנ"ל לחלק בין גוייל הצריך עיפוץ לבין קלף שאינו צריך עיפוץ. ולפ"ז ר' יהודאי והשאילתות ורב נטרונאי ור' משה גאון מכשירים את הרי"ק...
אולם למעשה ברור שההלכה בתלמוד מבוארת שס"ת כשר על הקלף, ור' נטרונאי והשאילתות ור' יהודאי לא חלקו על זה, וממילא הביאור האמיתי במשנה במגילה יז "היתה כתובה בסם ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום, על הנייר ועל הדפתרא - לא יצא, עד שתהא כתובה אשורית, על הספר, ובדיו" היינו שלכתחילה צריך לכתוב בגויל על צד שער אבל לא בא למעט קלף, אלא רק נייר ודפתרא. וללמד שכשכותב בגוויל יש לכתוב על הספר -כלומר בצד שער ולא בצד בשר. ובכלל, עצם הלימוד מהמילה "ספר" היא אסמכתא וכוללת עוד פרטים כמו שרטוט ודקדוק באותיות ותפירה בגידים וכו' ואין לבנות על זה מהלכים. עכ"פ קלף הוא מעופץ וספר הוא מעופץ. ואין עיבוד סיד כשר לשיטת הגאונים, שמבואר שכולם חלקו על רב משה גאון שהכשיר את הרי"ק. והראייה הפשוטה שלא רק גוויל צריך עיפוץ כי ר' יהודאי בעצמו כשלמד מן המילה ספר כתב שם- שתנ"ך ומזוזה ואפ' גט שיש בו מקראות או מגילה שאין בה שמות צריכים עיפוץ אפילו אות אחת מן התורה אינה נכתבת ע"ג נבילה "מפני שאין כותבין דברי קדש אלא בעורות שעבדן בעפצי ויצאו מתורת נבילה ואפילו מגילת סוטה אין כותבין אותה אלא כהלכה שכך שנו חכמים אינו כותב לא על הלוח ולא על הנייר אלא על המגילה ת"ל בספר". נמצאנו למדים שהמילה ספר באה ללמד רק על העיבוד המוציאו מתורת נבילה. והמילה "על" הספר באה ללמד שבגוויל כותבים בצד שער ותו לא.
גם בדעת רב עמרם גאון סורא 26 לאחר רב נטרונאי מתבאר שהקלף הוא הדרמיס.
בספר גנזי מצרים בעמוד 14 למטה:
ואם תאמר הרי התפילין לא בַעוֹ שרטוט, הרי לימדונו רבואתא טעמא דמילתא לפי שהתפילין נכתבין על קלף [דק מאוד] כדי שלא יהא כבד ואי משרטיט ליה מר הוא מתקריע וכן אמר רבנו עמרם בר ששנה קלף לא בעי שרטוט שאי אפשר לה לקבל שרטוט.
ראשית, האפידרמיס שהוא דק מטבעו העשוי שכבת קרטין צפופה וחזקה אין בעיה לשרטטו בנחת. אבל אם מדקקים את הדרמיס ובפרט ע"י גירוד פרימיטיבי, הוא נחלש ועלול להיקרע. וכן מוכח מלשון הרב שכותב "על קלף דק מאד" 27 משמע שמישהו גרם לו להיות דק מאד, ואין הכוונה לאפידרמיס, כי האפידרמיס דק מטבעו ואין מה לדקק אותו יותר. ועוד, אין כאן נתינת טעם להלכה למשה מסיני לברר מהו קלף אלא רק למה ההלכה לא מצריכה שרטוט לתפילין. -"כדי שלא יהיה כבד" -כי כמובן אין הכוונה על כבדות הקלף, אלא שלא יהיו בתי התפילין כבדות, כי אם יעשו תפילין מקלף לא מדוקק אזי הפרשיות לא יכנסו בבית קטן ויצטרך לעשות בית גדול ויהיה כבד. ומפני שמדקקין אותו אזי הדרמיס נחלש שהרי הדרמיס עשוי שכבת סיבי קולגאן גסים ומרווחים הרבה ובפרט בעיבוד עפצים, ולכן מובן מדוע אם ישרטט הוא מתקרע. ועוד, והוא עיקר , אילו כוונתו הייתה שהקלף הוא האפידרמיס הדקיק מטבעו ועליו התכוון שאינו מקבל שרטוט, אזי איך נפסק להלכה שס"ת כשר על הקלף וחייב שרטוט הרי הוא יקרע לשיטתו והרי יש בו אלפי שורות לשרטט?! אלא ודאי כוונתו רק אל דרמיס מדוקק עבור תפילין שאינו מקבל שרטוט אבל סתם דרמיס הוא עבה ומקבל שרטוט וכותבים עליו ס"ת. 28
ע"פ דברי רב עמרם נבין את הגמ' במנחות ל"ה ע"א
ומהא, "אמר אביי: האי קילפא דתפילין צריך למיבדקיה, דדילמא אית בה ריעותא, ובעינא כתיבה תמה וליכא; רב דימי מנהרדעא אמר- לא צריך, קולמוסא בדיק לה", אין לדייק שמשמע שהעור הדק הוא הקלף, אלא הקלף הוא השכבה העבה, אלא שכפי שהתבאר בדברי רב עמרם שעבור תפילין קטנות זקוקים לקלף דק כדי שיכנס בתוך הבתים לכן מגרדים ממנו הרבה מעביו בצד בשר 29 כדי לדקקו, ובשעת הגירוד עלולים להיווצר חורים, ע"כ הזהיר גם על קלף לתפילין דווקא ולא קלף לס"ת או מזוזה.

שיטת רב סעדיה גאון 30 כהשלמת התמונה של גאוני סורא:
בספר גנזי מצרים שם כותב בשם רס"ג "ופירוש דוכסוסטוס -גויל שנקלף ממנו קלף" וכדרכו בכל המאמר שם שבא לבאר שהקלף נקלף מגויל לציין שהקלף הוא מעופץ ולא דווקא שהקלף נקלף מהגוויל, (וכפי שכבר הוכחנו לעיל, ובמאמרי על גנזי מצרים הנ"ל). ועוד, כי באמת רס"ג לא כתב מעולם בשום מקום "דוכסוסטוס גויל שנקלף ממנו קלף". ורק הרב הל' ס"ת התכוון לומר שאת הדוכסוסטוס קולפין מן המעופץ (וגם זה לאו דווקא אלא אפשר גם לעפצו אח"כ) וא"כ מה היא הראיה של הרב הל' ס"ת מדברי רס"ג שהדוכסוסטוס והקלף צריכים להיות מעופצים? הנה העתקתו מרס"ג בלשונו מערבית עם תרגום מהרב משה צארום שליט"א 31 :
ודבר רבינו סעדיה איצא פי כי תשא. פי כתבה אלתורה - [שכתיבת התורה] עלה אלגויל עלה חסנה -[על הצד הטוב שבו]. ק -אמר ולמא -אד לם ימכננא -[לא יתכן]. אן נכתב אלתורה -[שנכתוב את התורה]. כתאבה תכון מסתויה- [כתיבה באופן שתהיה שווה], מן דאכל ומן כארג- [מבפנים ומבחוץ]. פלדלך -[ולכן] יכתב עלי אלגויל -[על גוויל]. חתי -[כדי], לא תרי -[שלא תראה]. מן כארג-[מבחוץ] מקלובה -[מהופכת]. אלבתה.-[בשום פנים].
והרעיון שם הוא, שהיות שאנו כותבים את התורה בגוויל שהוא מעובד בעפצים ואטום, אזי לא רואים את הכתב הפוך כנגד האור, בניגוד ללוחות שנראה הכתב משני צידיהם. אבל בעיבוד סיד שהעור נדמה כשקוף, הכתיבה נראית מהופכת כנגד האור, ופעמים אף שלא כנגד האור, והוא שלא כהלכה. וזו היא הראייה של הרב הל' ס"ת מרס"ג להוכיח שגם הדוכסוסטוס וגם הקלף צריכים להות עפוצים ולא מעובדים בסיד שכתיבתו כהלוחות שנראה מב' צדדים מחמת שקיפותו. כי צריך להבין הלא גם קלף ודוכסוסטוס כשהם מעופצים הם אטומים ומה ראיית רס"ג שצריך לכתוב על הגוויל ומה ראיית גנזי מצרים מרס"ג שצריך עיפוץ? אלא ברור שתורף דברי רס"ג לא באו לשלול לכתוב ס"ת על הקלף המעובד בעפצים -אלא לומר שצריך עיבוד עפיץ כדי שהכתב לא יראה מצידו השני. ולפי דרכנו למדנו בפשיטות שרס"ג בא רק לשלול את הרי"ק הנהוג לכתוב עליו בצד בשר שהוא נראה כשקוף, ומכיוון שטעם שלילתו היא מפני שקיפותו ולא מפני שזה דוכסוסטוס (הפסול לס"ת בשיטת הגאונים, ומכש"כ כאן שכתב בצד בשר). אזי גם מכאן למדנו שהדרמיס הוא הקלף -אילו יעופץ.
גם שיטת רב יהודאי גאון 32 שהקלף הוא הדרמיס המעובד בעפצים.
לאור האמור עד כאן בשיטת גאוני סורא נבין כאן את שיטת רב יהודאי גאון (נדפס בקטעים מכתבי הגאונים -גנזי שכטר, -פרקוי בן באבוי ח"ב עמ' 560 מופיע גם באוצר הגאונים מסכת גיטין מ"ה ע"ב). שכותב מכתב תוכחה לבני ארץ ישראל שמנהגם מוטעה ונוצר מגזירת שמד, ובתוך כך מתאר את הפסולים שיש בספרי התורה שלהם, וכותב כך:
"ובשביל ס"ת שכותבים אותו בריק, בעורות שלא עבדו אותן בעפצי לשום ס"ת ועד עכשיו לא יצאו מתורת נבילה... שיש בו [חמשה] איסורין אחד, שלא עבדן בעפצי. ואחד, לשלא עבדן לשום ס"ת. ואחד ש(לא) כותב ע"ג בשר 33 . וכו' לא יצא ידי חובתו עד שיכתוב בדיו על הספר, "ומאי דפתרא כגון רי"ק דמליח וקמיח 34 ולא עפיץ ועד עכשיו לא יצא מתורת נבילה" וכו'. שאין ס"ת כשר לקרות בו עד שיכתוב אותו בעורות שעבדן בעפצי לשמה ע"ג שער והוא פירוש ספר".
לצערנו בעדי הנוסח ישנם גירסאות מחולפות ומימילא אין לנו ידיעה גמורה -אלא מש"כ הוא בהשוואה לכל גאוני סורא- ובכל זאת נשתדל לבאר כאן גם לכל הגרסאות. גם לפי הגרסא: "שכותב ע"ג בשר" לשון רב יהודאי מתבארת כך: 1). כפי שהסביר שם החכם גינזברג שלפי רב יהודאי שסיים "שאין ס"ת כשר וכו' אלא "על גבי שער" לכן על דרך ההפרזה הוסיף בתוכחתו "שכתב ע"ג בשר" לומר שאין ס"ת מן המובחר אלא בגוויל ע"ג שער. 2). דרך אחרת פחות מוכרחת היא: שרב יהודאי מדבר על –"בריק-בעורות " היינו שהוא הבין שבני א"י לא גירדו את הקליפה והשתמשו בעור שלם מסוייד שקנו מהישמעאלים יתכן שהסיבה שלא גרדו היא חסכון מלגרד את הקליפה העליונה כי מימילא לא כתבו בשני הצדדים וזה נותן חסכון במחיר העור. הדיוק שדייקתי הוא -כי היה די לו לכתוב "ברי"ק שלא עבדו בעפצי" מה זה בריק בעורות?! למדנו מזה שגם כשמכנים את התוצאה הדומה של עיבוד עור שלם בסיד, -רי"ק, - הת"ח מבחין בין עורות שלמים מסויידים לבין רי"ק שהוא דרמיס לבד. וזה בדיוק כתשובת רב נטרונאי הנ"ל -"עורות שלנו וקלפים שלנו מעובדים בסיד". ולכן סיום דבריו שם "שאין ספר תורה כשר לקרות בו עד שיכתוב אותו בעורות שעבדן בעפצי לשמה על גבי שיער" מובן, -כי עור שלם המעובד בעפצים הוא גוויל הנכתב בצד שער.
ביאור תשובה תל"ב של ר' שרירא גאון.
עכשיו נחזור למשפחתו של רב האיי גאון פומפדיתא. בתשובה נוספת של רב שרירא לאנשי תלמסאן. 35 בתשובות הגאונים - הרכבי סימן תל"ב.
"מקום שאין בו מי שיודע לעשות לא גווילין ולא רק, והצרכו לכתוב ספר תורה ומצאו רי"ק שבא ממקום רחוק יש להן רשות לכתוב באותן רק ספר תורה דלא מיעבד לשם ספר תורה או לא? היו יודעין שעיקר רק שאמרתם לא הכשירו רבנן דתרתין מתיבאתא לכתוב בו ספר תורה ולקרות בו בצבור. ולא היה מתירו אלא מר רב משה גאון מחסיה ז"ל בלבד והוה קארי ליה לרק קלף. ולאו קלף נינהו אלא חיפה שמיה דמליח ולא קמיח ולא עפיץ.
רב שרירא אמר "שהריק" לאו קלף נינהו -אלא- חיפא "שמיה". ולאור כל מה שביארנו לעיל כוונתו -ש"קלף" בהגדרתו ההלכתית לא יקרא שמו "קלף" אילולי הוא מעובד בעפצים. כי החלק הפיזי שבעור לא משתנה- תמיד מדובר בדרמיס- אלא מה שמשתנה זה "שמו" ההלכתי, -כשהוא בסיד "שמו" חיפא, וכשהוא בעפצא "שמו" קלף.
לדוגמא: "עור שלם שאינו מעופץ שמו חיפא". (ע"פ שבת עט.) הייתכן שנחשוב שאם העור השלם יהיה מעובד בעפצים הוא לא גוויל כי הוא חיפא? כך בדיוק רי"ק אינו קלף - אלא חיפא "שמו". אבל אם תעבדו בעפצים אז שמו קלף.
ויש להוסיף עוד שלאור האמור לעיל שאי אפשר לטעון שר' שרירא הכשיר כתיבת ס"ת בדוכסוסטוס (ולכן לא טרח לפרש להם מה דינו של העור קלף או דוכסוסטוס). נמצא גם כאן שוב שהגאונים מדברים על הדרמיס הוא ה"ריק" בלשון ערבית, ור' משה קרא לריק-דרמיס- "קלף" כנ"ל בדעת רב משה גאון. ואלו רב שרירא ע"פ רבנן דתרתי מתיבתא הנ"ל פסלוהו מכשרות הקלף היות ואינו מעובד בעפצים הרי הוא חיפא. ושוב, עצם זה שהם לא קראו לרי"ק -דוכסוסטוס אלא הזכירהו בתור קלף זה מראה -שהדרמיס הוא הקלף -לכשעופץ.
בהמשך התשובה שם נשאל הגאון:
ודאמור רבנן לא יעשה חציו גויל וחציו קלף אבל הוא עושה חציו גויל וחציו צבאים [מסכת סופרים ב, טז]. רק הנעשה מן הצבאים כותב עליו במקום שער כמו גויל או במקום בשר כרק הנעשה מן עורות אחרים? וסופר שטעה וכתב ספר תורה על רק במקום שער יש להן תקנה לקרות בו בציבור כשאין להן אחר או מה יעשה בה?
הסבר השאלות לאור הבנת שיטת כל גאוני בבל:
יש כאן שתי שאלות. השאלה הראשונה היא, האם ברי"ק- דרמיס של צבי מעובד בסיד צריך לכתוב במקום שער כדין שאר הגווילים הכתובים בצד שער. או שמא דינו כקלף הנעשה מעורות בהמה הנכתב בצד בשר. וזה מוכיח שגם השואלים יודעים שהריק- הדרמיס הוא הקלף בכל הבהמות כלומר שור כבש ועז, ונסתפק להם האם בחיה כמו צבי הדין משתנה 36 .
וכך גם מוכח מהשאלה השנייה: העוסקת ב"סופר שטעה וכתב ספר תורה על רק במקום שער האם יש להן תקנה לקרות בו בציבור". כלומר ברור שבריק- הוא הדרמיס כותבים בצד בשר, כהלכה למשה מסיני "קלף במקום בשר" (שבת עט:), השאלה אם בדיעבד כתב בצד שער (כי צד שער דומה מאד לצד בשר ברי"ק) האם יכול לקרא בו בציבור. (וגם כאן מוכח שהשואלים לא סברו לרגע שהרי"ק הוא דוכסוסטוס ושבדוכסוסטוס כותבים ס"ת בצד שער).
תשובת רב שרירא: החלק ראשון של התשובה מתייחס לשאלה הראשונה "רי"ק הנעשה מן הצבי".
סלקא דעתא החשב חשבתם אל לבבכם לדברי האומ' קלף רק [כלומר שה"אומר" -הוא רב משה גאון ורב נטרונאי- סובר שיש לר"ק המסוייד מעמד של קלף מעובד למרות שאינו עפיץ] כי אסרו לעשות חציו גויל וחציו רק הבא מן הצאן והתירו לעשות חציו גויל וחציו רק הבא מצבאים. כמה רחוק דבר זה. אלא זה שאמרו צבאים עורות שלצבאים מעובדים בעפצי וקמחא שערי בעיבוד גוילים ולעולם כותב במקום שער כמנהג גוילים.
ולענין ריק [הדרמיס המעובד בסיד] לדברי האומר קלף הוא [כלומר שלדעת ה"אומר" הוא נחשב כמעובד והוא קלף כשר.-לא שרב האי סובר שהוא דוכסוסטוס, ו"האומר" סובר שהוא קלף] אין כותבין עליו אלא במקום בשר [כדין הקלף –הדרמיס המעובד כי כך-]. והלכה למשה מסיני קלף במקום בשר. [אף לשיטת ר' משה גאון ובזה לא נחלק אדם מעולם] ולא! קלף לאו רק הוא [כי אינו מעובד] אלא מגלה שלגויל [מעופצת] קולפין אותה והווה שתים. אחת נקראת קלף [אותה אחת שדברנו עליה הריק-הדרמיס -נקראת כעת קלף כי היא מעופצת] ואחת נקראת דכסוסטוס.
התשובה לשאלה השנייה העוסקת בדין "מי שכתב בריק בצד שער":
עכשיו רוב הסמוכים בהכשרת ספר תורה של רק [ביאור: דרמיס- קלף- שחסרונו שאינו עפיץ- ולא שהוא דוכסוסטוס] על מה שנהגו העם הן סמוכין. ולא נהגו העם לכתוב על רק אלא במקום בשר [כדין קלף במקום בשר] אבל הכותב במקום שער לא נהגו להכשירו [כי גם אם המנהג היה לסמוך על עיבוד סיד בקלף כשיטת ר' משה גאון, אין זה אומר שאפשר להוסיף ולשנות את ההלכה למשה ולכתוב בקלף במקום שער. ולכן "יש משמעות לכתוב "לא נהגו" לומר שאין כבר על מה לסמוך להכשיר]. אף אתם אל תכשירוהו שאם יריעה אחת בתוך ספר תורה היא ודאי פסול דהוה ליה מנומר [גם במקרה שנכתב בצד בשר, וגם אם נכתב בצד שער שלא כהלכה למשה –שלדעת הגאון ממילא אינה תקפה לגבי עיבוד סיד הפסול משרשו- בכל אופן יש כאן בעייה נוספת של "מנומר" ולכן "ודאי פסול" לא שהיה ספק אם זה פסול אלא שכאן יש פסול ע"ג פסול ]. ואם כולו כך [נכתב בצד שער- שאין בעיה של מנומר] הוא לא נראה כמוהו [אף במקום שנהגו לכתוב בריק שאינו עפיץ. -ומכיוון שאין על מה לסמוך להכשיר]. תלמדו בו תינוקות וכיוצא בהן ובציבור אל יקראו בו:
הערה: הרב אליהו קפלן במאמרו "בירור דעת רב האי גאון בקלף ודוכסוסטוס". בתוך המאסף התורני "ישורון" חלק לג בדף טו. הרגיש יפה שתשובת רב שרירא סותרת למה שמובא בפירושו של רב האי לשבת שהקלף הוא צד שער. והוא ניסה ליישב -על פי הציטוט מספר יראים סימן שצט [דפוס ישן - טז] תלמיד ר"ת שכתב "הלכך עורות שלנו שאינם קלף ודוכסוסטוס שלא נעשו באותו עניין שפירשתי כשרים".- ע"י שיצר בשגגה מציטוט זה את ההנחה הבאה: "שכשמעבדים בסיד אין משמעות לאיזה חלק מן העור מדובר כל זמן שיהא מעובד בסיד יוגדר כקלף". ומהנחה זו הבין שדוכסוסטוס המעובד בסיד יש לו מעמד של קלף... ובעקבותיו צעדו הרב בן ציון אוריאל והרב אלידע כוכב ור' דוד מונק והר' אריוביץ ועוד כמה אברכים. אולם: א. הבנה זו בשיטת היראים אינה נכונה. מפני שהיראים, כשהביא את הציטוט של רב האי ש"חולקין אותו לשנים אותן של צד השיער נקרא קלף" וכו' היראים הבין היטב את המשמעות שלפי זה הקלפים שלנו שהם דרמיס הם אמורים להיות דוכסוסוס... ולכן הוא חתך את העניין וכתב "ולא קי"ל הכי" כלומר אנחנו לא פוסקים כרב האיי, ולא מקפידים על צדדי העור -אלא אנחנו פוסקים כרב אחי שינה בזה ובזה כשר. ומימילא מכשירים גם כתיבה בדיפתרא –היראים ואף לא ר"ת -רבו -לא חשבו מעולם שעיבוד סיד הוא זה שמחיל על העור או על דוכסוסטוס שם קלף. ומכש"כ בדעת רב משה. אלא אדרבא, ר"ת בספר הישר ובעקבותיו שאר חכמי אשכנז כהאו"ז והרא"ה והמאירי ביארו שבגלל שהעור מתוקן בצד בשר יש לו דין קלף -ולא בגלל שהוא מעובד בסיד, (אלא שעיבוד סיד מסייע לזה).
לסיכום: התברר בראיות מוצקות ששיטת כל גאוני בבל כדוגמת רב אחאי גאון, רב נטרונאי, ור' משה, ורב שרירא, ורב עמרם, ומר רב יוסף גאון בן מר רב רבי ומר רב נחשון, ורבנן דתרתי מתיבתא, -ומכללם נדע שזו גם דעת שאר הגאונים כר' יהודאי, ורס"ג ושאר הגאונים הנזכרים בגנזי מצרים. -ועל ראשם רב האי גאון -שהדרמיס- צד בשר- הוא הרי"ק, וכשיעובד בעפצים -הוא החלק הנקרא קלף שעליו התכוונה ההלכה למשה מסיני. ור' משה גאון הכשיר קלף מעובד בסיד ושיטתו נדחתה.
חלק ג
ניתוח מפורט ומדוקדק בדברי רב האי גאון בפירושו לשבת המובא בר"ח:
עצם פירושו של רב האי לשבת היה ידוע וציטוטים ממנו ישנם אצל כל חכמי הדור: כרבנו חננאל, הערוך, ר"י אלברצלוני בעל ספר העתים, הרמב"ם, רבנו פרחיה, רבי סעדיה אלעדני, אבן ג'נאח, הרשב"א, וספר הנר לרבי זכריה אגמאתי וכו'. ראה באורך את דברי הרב אלעזר הורוביץ בתוך קובץ 'הדרום' חוברת מו, ניסן התשל"ח, עמ' 123-227. ובמאמרו של יוסף מרדכי דובאוויק "פירוש רב האיי גאון למסכת שבת פרקים ח-י", בתוך "נטועים" גליון כ תשע"ו, הוצאת מכללת הרצוג -תבונות. המוכיח שגם הערוך והרמב"ן, והריטב"א, ופירוש קדמון ממצרים, ור' יהודה אלמדארי, ור' יוסף ראש הסדר, ורבנו פרחיה בר ניסים, ראו את פירושו של רב האיי לשבת. (לגבי הערוך הוא מסתפק בהערה 51 אם ראה את כולו)
היות ויש דימוי רב לפרק שמיני ותשיעי במסכת שבת בין פירוש ר"ח לפירוש רב האי, הסתפקו החוקרים האם המעתיק את טופס פירוש רב האי שנמצא בגניזת קהיר השלים מתוך פירוש ר"ח, או שפירוש ר"ח הם דברי רב האי המקוריים 37 . או שמא שהנדפס לפנינו הם דברי רב האי בעריכה חדשה עם דברי ר"ח בתוספת הערות וביאורים כפי שהזכיר דובאוויק בהערות (-125- 99 -97). ולזה אני נוטה.
לעניינינו, את דברי רב האי לפירושו מה הוא קלף ודוכסוסטוס אנו מכירים היטב מתוך פירוש ר"ח הנדפס מכת"י ותיקן הנ"ל. וגם מתוך דברי הערוך -ערך דוכסוסטוס, (אלא שבערוך כבר שמו של רב האי מונח עליה). והעתקה נוספת היא "בספר הנר" -שיש בה תוספות שאין בשום מקור אחר -דובאוויק טוען בעקבות קעלער 38 שהיא פירושו של ר"ח המקורי. ואילו הרב דוד מצגר סבר שאלו פשוט שתי מהדורות של ר"ח. ישנה גם העתקה רביעית שהובאה באשכול בהשמטת קטע מדברי רב האי כדי שדבריו ודברי התוספת יקראו כהמשך לעניין אחד כפי שאבאר לקמן.
הציטוט דלהלן הוא מהנדפס ברבנו חננאל מסכת שבת דף עט: -עם השוואה לספר הנר והאשכול כפי שהובאו במאמרו המקיף של הרב אלעזר הורוביץ בתוך קובץ 'הדרום' חוברת מו, ניסן התשל"ח עמ' 172-174. ודובאוויק שם עמ' 85 והלאה 39 . כאן נראה בחדא מחתא את השינויים המשמעותיים. ואני מחלק את המאמר לקטעים לצורך הדיון.
[קטע א] אמר רב, דוכסוסטוס הרי הוא כקלף. מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין. (בערוך ובנר יש כאן את התוספת-) [פירש רב האי ז"ל], (מכאן יש עריכה מקבילה לתשובה ס"ג הנ"ל) מנהגא, מייתי מגילתא (בנר גורס עור במקום מגילתא- כנראה בכדי לבאר שאינה מעובדת). דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי [זהו א"כ העיבוד שבו מעובדת כרגע המגילה –קמיח- לא עפיץ 40 . מ"מ במבט של מעבד עורות אני מבין שמגילת הקמיח הנ"ל עברה קודם לקמיח את התהליך המקובל -כלומר סיד, צואת כלבים, ומלח] ומתח ליה [על המסגרת! כמובא לעיל בתחילת דברינו מפירוש קדמון בשם רב האי בתהליך ייצור הרי"ק -"יעשה לקלפים ד' עצים" וכו' עי"ש] עד דיביש, וקליף ליה [בתער הגלבים, כמו שמקלפים את הרי"ק אלא שבקמיח יותר קל להוציא קרעי אפידרמיס, ע"י שמתחילים קילוף בסכין בצד שער עד מקום עובי האפידרמיס, ואז מושכים בעדינות עד גמר כח סבל הקליפה למשוך איתה עוד, והיא נקרעת] עד דהוי תרין פיסקי 41 [אחד שלם שנשאר מתוח על המסגרת והוא הדרמיס, והשני הוא האפידרמיס שהוסר מהדרמיס קרעים, -ויתכן שקילף גם חתיכות גדולות ואין נפק"מ כי מטרתו הייתה בתשובה לבאר איך מעבדים קלף- ולא דוכסוסטוס] ויזהר שלא ינקב (את הדרמיס כשעובד עם הסכין, וגם לפעמים משיכת החתיכה עלולה להיות עמוקה עד כדי קריעת העור עצמו) וקאי קלף לחודיה (כלומר אחר כל הסרת קרעי האפידרמיס נשאר הקלף לבדו מתוח על המסגרת. אגב, ברור שאפידרמיס לא יכול להיות מתוח על המסגרת כי היא יקרע מחמת דקותו. -עד כאן המנהג בשיטת הקילוף, ומכאן לעיכובא). ומעבד ליה לקלף –"דהוא אפא דמגילתא מכלפי בשר"- ["מגילה" היא העור השלם –כמבואר מתחילת דבריו שהוא קורא לו מגילתא- ולה יש שתי פנים, -צד שער וצד בשר, והקלף הוא הפנים של צד בשר של המגילה כלומר הדרמיס. כי הקלף עצמו אינו "מגילתא". וביתר ביאור: בגרסת -ספר הנר שדובאוויק מייחסו לר"ח –גורס תוספת –"ואפא דעור דהוא כלפי הבשר מעבד ביה בעפצא לשמה "ומקרי מגילתא" וכתוב פרשיות על מקום בשר" ולגרסא זו מוכח שמטרתו להגדיר כעת איזה מ"תרי אנפי" יבחר, (לגרסתו שם "וקליף לתרי אנפי") כלומר יבחר את זה שכלפי בשר -שהוא הקלף המיועד לפרשיות, בשם הרב עזריה אריאל הי"ו.] תוב (כלומר –אחר חלוקת העור הקמיח –יעשה שוב עיבוד נוסף והוא -) בעפצא, לשמה. (כי עיקר העיבוד הוא עפצא ורק בו מעכב לשמה ולא בסיד וכו'). וכותב פרשיות על מקום בשר, (כאן נוסף בכל כת"י חוץ מבר"ח הנדפס 42 -) "וההוא גיסא אחרינא דמיקליף הוא הנקרא דוכסוסטוס (גם כאן מבואר שהחלק הנקלף לקרעים הוא הנקרא דוכסוסטוס) כורך בו את הפרשיות ומנח להוא בקיבעא דהוא שלחא דתפילין". מנהגא הכין הוא. (ובר"ח שבנר "הכי מלאכתן". וזה די ברור והגיוני לתת עיצה להשתמש בקרעי הדוכסוסטוס הקמיח הדק הנ"ל לכריכת פרשיות. ואין שום הגיון להשאיר את כל העור העבה על המסגרת ללא כל שימוש אלא לכריכת הפרשיות... עכ"פ כאן הציטוט המעובד מתשובה ס"ג נגמר, וממשיך לפירוש הגמ'. אולם הקטע שלקמן, מהמילים "וקאמר רב" ועד התוספת "ואפא דמגילתא" הושמט בספר האשכול (אלבק) הלכות ספר תורה דף נח: וזה גרם לבלבול נוסף שחשבו שהתוספת דלקמן קשורה למשפט הקודם כאילו שגם היא מרב האיי וקשורה לביאור תשובתו הנ"ל. להלן התוספת שהושמטה באשכול).
[קטע ב] וקאמר רב כי היכי דכותבין תפלין על הקלף דהוא אפא דמגילתא הכין נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקליף מקלף. [כאן מוכח שוב שהדוכסוסטוס הוא העליון -"הנקלף מן הקלף", כמו שהעיר המכריע בסי' פ"ה, על תשובה ס"ג של רב האיי הנ"ל]. אם כתב על זה כשר ואם כתב על זה כשר. ומותבינן ליה הל"מ תפילין על קלף. מזוזה על דוכסוסטוס. קלף במקום בשר. דוכסוסטוס במקום שיער. ומפרק רב שאם כתב על דוכסוסטוס יצא. מיהא על הקלף מצוה. ומותבי' שינה בזה ובזה פסל ופרקי' בשבת לענין מזוזה ובמנחות לענין תפילין.
[קטע ג] ואפא דמגילתא דהוא גיסא דמיקרי קלף הוא מקום שיער בודאי. ומן גואי דיליה כתבינן וזה דאמרי' במזוזה כותבין על דוכסוסטוס במקום שיער לאו במקום שער ממש. דאי ס"ד אפא דמגילתא היא הרי זה בהדיא הל"מ תפילין על הקלף והרי יצא מקום השיער גופו בכלל קלף. אלא ש"מ מאי מקום שיער הוא מקום שנקלף הקלף משום שנמצא כנגד מקום שיער. נמצא קלף עומד לבדו ומקום שיער העיקר בו אין כותב שם כלום לתפילין אלא מן אפיה אחרנייתא ודוכסוסטוס עומד לבדו והמקום שהיה דבוק על בשר הבהמה בו אין כותב עליו מזוזה מאותן הפנים. אלא מן הפנים האחרות].
[קטע ד]. והא שמעתא דרב דקאמר דוכסוסטוס הרי הוא כקלף וקא מפרשא לאכשורי תפילין על הדוכסוסטוס דקא מותבינן ליה לרב שינה בזה ובזה פסל. וקא מיפרקא חד פירוקא אידי ואידי במזוזה. [שים לב שפשוט יש כאן חזרה פרשנית על סוף קטע ב!] ועוד מיפרקא וכו'.... כאן ממשיך הפירוש לדף ומסיים את הסוגיה הכללית שמסקנתה שהמנהג וההלכה להכשיר תפילין רק בקלף ולא בדוכסוסטוס.
•••
ישוב הסתירה המדומה שבדברי רב האיי.
להלן לפחות שבע סיבות שמצביעות שמהמילים "ואפא דמגילתא" וכו' בקטע ג' שהובאו כאן במוסגר ובכתב שונה (לצורך ההמחשה) הם תוספת המעתיק או הגהת המפרש ואינם מדברי רב האיי כלל בלי ספק. - בנוסף למה שהראינו לעיל את השוואת כל גאוני בבל -שהדרמיס הוא הקלף- ואת תשובת רב האי ורב שרירא בפרט.
א). כבר לפני שנים רבות עוררני הרב משה צארום שליט"א שלפי הקריאה הפשוטה התוספת סותרת את ראשית הפירוש בו מוכח שהקלף הוא צד בשר. כך גם העירו ור"א קפלן שם, ור"צ. גרונר במאמרו שם, עד שהעלה שהקטע השני אינו מיוחס לרב האיי, וכנראה נפל בטעות בפירושו של ר"ח. וגם למי שיטען שקטע זה הוא מפירושו של רב האי. בהכרח שהתוספת כבר נפלה בפירושו של רב האיי עצמו בשגגת העורך, וההכרח לזה הוא מפני שהיא ודאי סותרת לרישא, ולתשובה ס"ג, ולתשובת רב שרירא, ורב נטרונאי ורס"ג ולשאר גאוני בבל שסברו שהקלף הוא הדרמיס.
אולם מסתבר שהגהה זו שנפלה בר"ח או בהעתקות של פירוש רב האי לא הופיעה אצל ראשונים רבים. מפני הם לא כתבו בשם רב האי שקלף הוא צד שער אלא רק בשם הערוך! לדוגמא: המאירי בקי"ס שם- "אלא שבערוך ראיתי בשם רב האיי". ואף חכמי ספרד המאוחרים לדוגמא: הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף לג: כתב: "ומהו קלף ומהו דוכסוסטוס בהא מילתא איפליגו רבוואתא ז"ל שהרב בעל הערוך כתב בשמם בערך דוכסוסטוס שהעור וכו'. גם בשו"ת תשב"ץ חלק א סימן קמט כתב: "אבל כשקולף הרי חלקו לשנים ויש לאסור זה לפי דעת בעל הערוך ז"ל שפירש בשם הגאונים ז"ל שפירשו שדוכסוסטוס הוא החלק הנשאר לצד הבשר וקלף הוא החלק שנקלף לצד השער" וכו'. וזה מראה שלא ברירא להו שזו דעת רב האי עצמו ולא ראו את זה כתוב בכת"י ר"ח שלהם! וראייה לזה -אחת מיני רבות שהביא הרב אסף טימור הי"ו- מחידושי הרמב"ן מסכת שבת דף עט ע"ב מזכיר את פירוש ר"ח: "ור"ח ז"ל כ' קלף ודוכסוסטוס לענין מזוזה שוין שהיא נכתבת על זה ועל זה אבל תפלין אין נכתבין על דוכסוסטוס וכן הלכה וכן מנהג". ובכל זאת פוסק בהמשך דבריו שקלף הוא צד בשר, נמצא שלרמב"ן לא הייתה בר"ח התוספת "ואפא דמגילתא דהוא גיסא דמיקרי קלף הוא מקום שיער בודאי" ומכש"כ שלא משמו של רב האי וכו'. כי לא יתכן שהרמב"ן יכתוב בפשיטות שהקלף הוא צד בשר בלי להזכיר את מסורת רב האי! וכך גם מוכח ברשב"א שראה את פירוש רב האי, כנ"ל ופסק שקלף הוא צד בשר בשם רב האי בתשובה.
והנה לך לשון דברי המהדיר של רבינו חננאל בבבא מציעא. בדף שכ"ח: "רבות מן ההוספות אל תוך המהדורה השניה נכתבו במקורן על הגליון (בהערה 27 כתב "תופעה זו אינה מצויה כמעט במהדורה הראשונה, פרט למקומות בודדים שבהם נכנסו הוספות משולי הגליון, אך ברובן הן פותחות בתיבת 'פירוש'..) והוכנסו עם הזמן אל גוף הפירוש. כתוצאה מכך נוצרו לעתים שגיאות במיקומן המדויק של ההוספות. לעתים הם קוטעות את רצף דברי רבינו, לעתים הן שובצו שלא במקומן, ולעיתים אף נחלקה הוספה אחת והוכנסה לחצאין בשני מקומות שונים. ולעיתים שילוב של ההוספה בגוף דברי רבינו הביא ליתור המשך דברי רבינו, ולעתים נראה שהוספות מסוימות מורכבות ממקורות שונים ואינן מתאימות זו עם זו " עכ"ל. -המעיין היטב בכל המקורות שהביא הנ"ל יראה איך ממש מתאים לקטע שלנו בשבת. מילה במילה. ומובן היטב מדוע בפירש ר"ח של הנר מופיע לשון 'פירוש', שהוא הוספה חדשה שלא הייתה בגוף הפירוש. גם מובן מדוע בקטע ד' יש חזרה לפרש את שתי הדחיות לרב, מאחר ונקטע הקטע כולו על ידי ההוספה. ואף ר"ת כתב בספר הישר (חלק החידושים) בהקדמה : "ואינה ראייה כי גם ספרים ישנים אכתוב לך בזה הספר אשר חיסרו [מאשר] לפנינו וקודמי קדומין ישנים ומיושנים לא יעידום ולא פירושי רבינו חננאל נאמנין".
ב). מי שרוצה לדחוק את הלשון של הרישא ולפסק כך: " ומעביד ליה לקלף - שהוא אפה דמגילתא - מכלפי בשר תוב בעפצא לשמה" צריך להבין א. שהקטע הראשון הוא כפי הנראה עריכה של תשובה ס"ג, (מפני ששם הנושא הוא קלף בלבד -ולכן לא מצריך עיבוד עפיץ לדוכסוסטוס וכן הוא כאן) ולתשובה זו הייתה שאלה שלא הועתקה כאן וממנה ברור שהשואלים השתמשו בצד בשר לקלף, ורב האי שם בסה"כ אמר להם לעפץ ולא אמר להם שזה דוכסוסטוס. כך שפרשנות זו מופרכת. ב. "מגילתא" הנזכרת בדבריו היא "עור שלם" המעובד בתמרי ובקמח -לפני חלוקתו. ועליו הוא כותב "שהקלף הוא אפא דמגילתא מכלפי בשר". ומי שפירש באופן שקלף או חצי עור הפך להיות "מגילתא" -שגג. ג. אי אפשר לפרש שמעבד לקלף דהוא "אפא דמגילתא" -היינו צד שער- "מעבדו שוב מכלפי בשר" בטיחת עפצים כמו בתשובה של"ב, כמו שחשב בטעות הרב שלמה בן יצחק דב הלוי באמברג זצ"ל בספרו "למוד ערוך" מסכת שבת פ"ח הערה כז. - ראשית , כי לא ביאר לנו כאן שצריך לעבד בעפצים קודם התמרי והקמח. שנית , הוא קורא בהדיא למגילת הקמיח מגילתא. שלישית, כי התשובה כאן לקוחה מדברי רב האי בתשובה ס"ג ושם מדבר במי מילין ולא בטיחת עפצים. וכשמעבדים במי מילין שורים את כל העור במים ולא מעבדים רק צד בשר, (מה גם שכאן בכלל לא הזכיר עיבוד כפול כנז"ל). רביעית, היסוד שקרעי האפידרמיס או אפידרמיס שלם הוסר מהדרמיס והוא משמש לכריכת הקלף התגלה כאן בבירור בשתי מקומות. 1."וההוא גיסא אחרינא דמיקליף הוא הנקרא דוכסוסטוס . 2. וקאמר רב כי היכי דכותבין תפלין על הקלף דהוא אפא דמגילתא הכין נמי כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקליף מקלף. (כאן מוכח שוב שהדוכסוסטוס הוא העליון -"הנקלף מן הקלף", כמו שהעיר המכריע בס' פה, על תשובה ס"ג של רב האיי הנ"ל. ומימילא פשוט א"כ כבר מתחילת דבריו שהקריאה הברורה היא שהקלף -"הוא אפא דמגילתא מכלפי בשר"- וזה ברור כך שגם אם יטוחו בעפצים מצד בשר על הדרמיס שנשאר על המסגרת, מ"מ הדרמיס הוא הקלף. וראה בשו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן ג שהבין את פשט לשונו האמיתית של רב האי "אפא דמגילתא מכלפי בשר" וכתב: "דעת רבינו האי בערוך ערך דוכסוסטוס דהעבה הדבוק לבשר נקרא קלף וכותבין במקום הדבוק לבשר ממש". (והגם שהלך אח"כ בביאור אחר דחוק שבוודאי אינו ברב האיי אלא הוא תואם לתוספת של ר"ח כדי ליישב עם דעת ר"ת מ"מ חזינן שקרא כנ"ל את רב האיי עצמו).
ג). אילו רב האי היה רוצה להסביר את עצמו במה שהתכוון בתשובה, היה לו לנהוג ההיפך, -לסגנן את התשובה מחדש ולכתוב במשפט אחד או שתים מהו הקלף, לדוגמא: "הקלף הוא הקליפה שלצד שער וכותבים בו בצד בשר במקום שנקלף מהדוכסוסטוס" ולא לכתוב תחילה בסירבול את העתקת מקצת תשובתו בס' ס"ג, ואח"כ לבאר קטע אחר בגמ' ושוב לחזור ולבאר ולהוסיף 96!!! מילים בשביל לתקן את הרושם המוטעה כביכול שבדבריו המסורבלים ולהסביר מחדש מהו הקלף.
ה). מה פתאום רב האי שבכל תשובותיו לעיל היה לו מאד פשוט מהו הקלף ולא פירט בכלל, פתאום דווקא כאן הוא נזכר לפרט, האם לא היה צריך לפרט את זה בתשובה ס"ג, ותל"ב?
ו). אם נתבונן בקטע התוספת נראה שהנימה היא פולמוסית ולחוצה כי כתוב כך " ואפא דמגילתא דהוא גיסא דמיקרי קלף הוא מקום שיער -בודאי" מה זה "בודאי"? למי בכלל היה ספק? וכן מהלשון -דאי ס"ד אפא דמגילתא- וכו' –וזה דאמרינן- וכו' -אלא שמע מיניה- וכו' משמע שהיה כאן משהוא לא ברור שמישהו אחר בא להסביר אותו.
ז). אילו רב האי רצה להסביר את עצמו הוא היה צריך לעשות כן באופן טבעי מייד אחר סיום התשובה "מנהגה הכין הוא" ולא לאחר שגמר את הפירוש בגמ' קטע שלם, ואז להסביר את ראשית דבריו, ובאמת שהקטע הזה של "וקאמר רב" וכו' הוא מפריע לרצף ההסבר –עובדה- שלכן האשכול השמיט אותו בשביל לצטט כביכול את רב האי בשלמות וחיבר את התשובה עם ההסבר וזה גרם ללומדים רבים שיחשבו בטעות שהכל קטע אחד.
ומכל הנ"ל מוכרח שאין אלו דברי רב האיי. כנראה שהדברים מיוחסים לפירושו של ר"ח או לתוספת שנוספה בר"ח או ברב האיי. והערוך העתיקה מר"ח וסבר בטעות שהיא של רב האיי 43 .
השערה כיצד נכנסה ההערה לפירוש רב האיי
אמנם גם אילו נניח שהתוספת נזכרה בפירושו של רב האיי לשבת, אזי או שנתווספה מחוץ לבבל, או אף בבבל, אולם יש להבין איך יתכן שהשתרבבה הערה בדברי רב האי עוד בבל. 1. כי איך אדם בבלי יטעה בזה. 2. למה ואיך יתכן שנוסח זה הופץ לכל העולם . –תשובה: מסתבר מאד שהמעתיק והמגיה של תשובת רב האי לא היה מעבד עורות, אלא ת"ח שעסק אז בהלכות שבת, ולכן כמו "רוב הרבנים" שהשתמשו ברי"ק ולא השתמשו בפועל בדוכסוסטוס -גם הוא לא ידע בדיוק מהו דוכסוסטוס. ומשכך, הוא הבין בטעות את לשונו של רב האי שהקלף הוא "אפא דמגילתא" היינו צד שער. כפי שאכן ראינו שחשבו רבים בטעות. ולכן הוא מתוך רצון טוב רצה "לעזור" לקורא... נחלץ לבאר את דבריו של רב האי. ובזה האופן סביר שתהיה תוספת בבלית בדעת רב האי שהופצה בשגגה כבר מבבל כתיקון בתום לב. ובפרט שראינו כמה ידיים נשתלחו בגרסאות שלפנינו וא"כ ההגה היא מחוץ לבבל, מה גם שעדיין החוקרים מסתפקים בהשערות אם היו שתי מהדורות לפירוש, אחת של רב שרירא ואחת של רב האי או שזו מהדורה אחת עם השלמות מרב האי וכו' א"כ איך נדע מה היה "בדרך". ראה דברי הרב אלעזר הורוביץ בתוך קובץ 'הדרום' חוברת מו, ניסן התשל"ח, עמ' 123-227, וממילא יש מקום נרחב מאד להבין שזו הייתה תוספת העתקה מהערה לא נכונה שהייתה בגיליון של אחת או כמה מן המהדורות.
ואילו נניח שזו תוספת שר"ח כתב בעצמו השאלה למה רבנו חננאל העתיק זאת? תשובה: ראשית, ר"ח לא כתב שרב האי אמר את הדברים האלו, ואולי הוא זה שסבר לפרש כך את רב האיי, אבל זה קשה, ולכן יתכן מאד שבאמת לא מפי ר"ח יצאו הדברים אלא הגהה הייתה בר"ח, וראייה לזה הבאנו מהראשונים והרמב"ן והר"ן לעיל שכשמביאים שיטה זו הם מזכירים אותה רק בשם הערוך ולא בשם רב האי ולא בשם ר"ח. וזו המסקנא שכתבתי בזמנו במאמרי "גלגולה של תשובה".
נמצא כת"י ישן המבאר את שיטת הקילוף השונה של הדעה החולקת על רב האיי.
הנה, מתוך דברי הריטב"א הנ"ל למדנו שיש "יש שהיו סבורים לומר" שהקלף הוא צד שער. והם אלו ששיטתם הובאה בערוך ובר"ח שלפנינו. ובכת"י ישן על קלף נמצאה הדעה החולקת.
ואקדים ואומר בהבדל שיטת הקילוף של רב האיי לשיטה החולקת היא, כי רב האי קילף את האפידרמיס בעוד המגילה קמיח כמבואר בדבריו ובדברי המאירי הנ"ל. ואזי בד"כ הוא נקלפת -קרעים- שאינם ראויים אלא לכריכת הפרשיות כדבריו שם. אולם מי שסבור שהקלף הוא החלק העליון, באופן טבעי והגיוני הוא צריך לקלוף רק אחר עיבוד עפיץ (שאין בו ג'לאטין המדביק את שכבות העור) כדי שיוכל לקלף עור שלם, וגם אינו צריך לעבד "תוב בעפצא לשמה" כפי שחשב בטעות הרב ספר "למוד ערוך" הנ"ל. וכך נראה מהתיאור שלפנינו:
הקטע מתוך תשובות גאונים שעדיין לא זוהה ועדיין לא נדפס -כתוב על רי"ק ישן משורטט ולפי הניקוד הטבריני שלה, (הניקוד מתחת האות ס' של המילה דכסֻסטוס בניגוד לניקוד הבבלי שבו נהגו לנקד מעל האותיות) מסתבר שאינה מבבל.- (קמברידג', ספריית האוניברסיטה, T-S Misc.28.214), באדיבותו של הרב עדיאל ברויאר הי"ו:
שנינו תפילים על הקלף ומזוזה על דכסֻסטוס קלף במקום בשר ודכ' במק' שיער ולעינין קלף שנו קלף כדי לכתוב עליו פר' ק' שב' ש[? יש כאן נקב בקלף] ש' י' (-פירוש הקיצור הוא: פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל) וקלף מהו ודכסוס' מ"ה (מה הוא) מביא מגילת גויל שניגמרה מלאכתה וקולף פניה ומפרקה ממנה ומה שקולף נקרא קלף ומה שנקלף ממנו נקרא דכסו' וכותב על קלף מקום בשר דקלף תפילין ועל מק' דדכ' מזוזה ואתו קלף רך ו[ר](ד)קיק פני המגילה נקרא קלף ואתו א[פי] הקשה נקרא דכס'.
להלן ארבעה הוכחות פשוטות שהדברים הללו הם ייצוג השיטה החוץ בבלית הטועה\חולקת על רב האי בתשובה ס"ג ובפירושו לשבת:
א. רב האי הדגיש לקלוף מהעור בעודו קמיח, ההסבר פשוט, כי לרב האי בנושא תשובתו שעסק בתפילין אין צורך אלא בקרעי דוכסוסטוס לכריכת הפרשיות, ואילו הרב האלמוני מדגיש לקלוף מהעפיץ כדי להוציא אפידרמיס שלם.
ב. רב האי מצריך אחר הקמיח עיבוד עפיץ לדרמיס הקמיח שנשאר על המסגרת. ואילו הרב האלמוני אינו מצריך "עיבוד תוב בעפצא לשמה" -גם לשיטתו שהכתיבה באפידרמיס מצידו הקלוף!
ג. הרב האלמוני מתאר את הקלף -רך ואת הדוכסוסטוס –קשה, -מה שאין ברב האיי.
ד. לרב האי יש התנסחות פשוטה בארבעה מקומות המראה שהדוכסוסטוס הוא העליון הנקלף מהדרמיס: ראשית בתשובה ס"ג: "באותו דכסוסטוס שנקלף ממנו". ובפירושו לשבת: 1. "וההוא גיסא אחרינא דמיקליף הוא הנקרא דוכסוסטוס. 2. לפי ספר הנר –ר"ח –גורס –"ואפא דעור דהוא כלפי הבשר מעבד ביה בעפצא לשמה "ומקרי מגילתא" וכתוב פרשיות על מקום בשר" ולגרסא זו מוכח שמטרתו להגדיר כעת איזה מ"תרי אנפי" יבחר, (לגרסתו שם "וקליף לתרי אנפי") כלומר יבחר את זה שכלפי בשר -שהוא הקלף המיועד לפרשיות, כמש"כ הרב עזריה אריאל הי"ו]. 3. "כותבין תפילין על דוכסוסטוס דאיקליף מקלף".
ומאידך גם הרב האלמוני מתנסח בפשטות: "וקולף פניה ומפרקה ממנה ומה שקולף נקרא קלף". וזה מראה שהם שתי שיטות שונות, לפי רב האי הקלף הוא הדרמיס, ולפי הרב האלמוני הקלף הוא האפידרמיס.
מה שחשוב כאן הוא שמכל מקום למדנו שמקום החלוקה היה רק במקום החלוקה הטבעי בין הדרמיס לאפידרמיס טרם חידושו של ר"ת.
הנה התברר לנו מאמתי החלה המחלוקת מהו קלף ומהו דוכסוסטוס והגענו לבירור האמת ועשיית צדק היסטורי והילכתי במבוכה זו, כשביררנו שכוונת ההלכה למשה "קלף" היינו הדרמיס המעובד.

ממצאים ארכיאולוגיים- תפילין מקומראן. עוד ביקש הרב אוריאל להסתמך על דברי הר' יהודה פרנקל 44 -מהנדס עור שבדק פרשיה מקומראן ואמר שהיא אפידרמיס. וגם הר' עידוא אלבה נשען רבות על הנחה זו, אולם פרנקל כתב "שנמצא בה זקיקי שער ערוכים בצורה קשתית" -וכמובן שהם אינם קיימים אלא בדרמיס, ובהכרח שפרנקל הגדיר את האפידרמיס כמו בעור אדם שבו כוללים גם את השכבה הגרעינית בשם אפידרמיס ומכאן טעותו של הרב אוריאל. גם מתצלומים מדוייקים וחדים מאד של תפילין מקומראן לא ראיתי שום סימני היכר של הצד הצלקתי אדרבא נראה שהוא גורד מצד שער. אולם הרב אוריאל טען שפרנקל לא דק בהבחנתו את 'הזקיקים וכיסי השיער' שאותם הוא מצא 'ערוכים בצורה קשתית' והוא כינה כך את צורת רושם נקבי השיער המסודרים בקשתות קשתות בייחוד בעור העז וכעין זה גם בכבש ודומיו". אולם אני דיברתי עם מומחה לעיבוד העור ר' משה צארום שליט"א והוא הדגיש לי את הנקודה שבאפידרמיס הנקב נחשב לגומת השערה (משפך) ולא כהמשך הזקיק!! ולפיכך אם פרנקל ראה זקיקים- אזי מאה אחוז זה השכבה הגרעינית- הנמצאת בבהמה במה שאנחנו קוראים דרמיס 45 . ובזה תם העניין.
אבל אין לקחת את האפידרמיס ולעבדו בעפצים כדי כביכול לחוש למה שמיוחס כשיטת רב האי בפירושו לשבת, או להשען על שיטת הרב האלמוני מהטעמים שאפרט כאן:
א. שיטת רב האי בפירושו לשבת אינה מבוררת כי היא נסתרת לגמרי לא רק מתוך הפירוש עצמו אלא גם מקובץ גדול של כל הגאונים ואף תשובות רב האי עצמו שבהם מתברר שהקלף הוא הדרמיס.
ב. הכרעת עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם ועמם כל קדמוני מגנצא, אטליה, ופרובנס, וחכמי ספרד. שמסורת הגאונים בכלל ודעת רב האי בפרט שהקלף הוא הדרמיס דווקא.
ג. גם לבעלי התוספות שאמרו שקיבלו מהגאונים שהקלף הוא החלק העליון לפי מה שראו בערוך. בכל זאת מנהגם היה להשתמש בדרמיס לסת"ם. והם סוברים שאם הדרמיס מתוקן מצד בשר, או שגורד הרבה מצד בשר, הרי דינו כקלף, ומימילא נמצא שלכ"ע -כלומר כל ראשוני ספרד וכל ראשוני אשכנז מכשירים את הדרמיס הזה בתור קלף -כל אחד וטעמו השונה.
ד. המנהג הפשוט אצל כל היהודים בכל מקומות מושבתם מהדרום ועד הצפון, ומהמזרח ועד המערב, להשתמש רק בדרמיס בתור קלף, ואף אחד לא השתמש באפידרמיס לא כשהוא מעובד בסיד ולא כשהוא מעובד בעפצים. לבד מכת"י אלמוני הדומה להשגה שבר"ח ואולי הוא המשיג בעצמו.
נמצא שהמתחסד כביכול להפך את מנהג כל ישראל ולהשתמש באפידרמיס המעובד בעפצים, תוקע עצמו לדבר הלכה, ומכניס עצמו בין ההרים, ולחינם דוחק עצמו לסמוך על שיטה שנוצרה בטעות והייתה דחויה מעיקרה. והדרך הישרה היא להשתמש בדרמיס המעופץ שגירדו בו הרבה ותיקנוהו מצד בשר - שאזי יוצא גם י"ח ראשוני אשכנז -מדין קלף, וכהמנהג. וגם אליבא דחכמי ספרד שזה הקלף מעיקרו, וכפסק השו"ע (לב ז) -שאפשר לגרד קליפתו העליונה -אם גירדו הרבה בצד בשר.

סוף דבר:
ביררנו שמסורת כל גאוני בבל בכלל, ורב האיי גאון בפרט -שהקלף הוא צד בשר –הוא הדרמיס המעובד בעפצים. וכך היה מנהג כל קהילות ישראל להשתמש בדרמיס לקלף עד עצם היום הזה, ולא ראינו ולא שמענו על שום קהילה שהשתמשה בפועל באפידרמיס בתור קלף, ולכן אין להשתמש באפידרמיס לתפילין ח"ו אלא רק למזוזות כדין הדוכסוסטוס שכותבין בו בצד שער.
והי"ת יאיר עינינו במאור תורתו אכיה"ר.
תגובות והארות ניתן לשלוח לכתובת
nhftkjhnh@gmail.com




^ 1.ניתן לקראו בקישור הבא. "מאמר על זיהוי קלף התפילין"
^ 2.michel0527121320.wordpress.com/על-חשיבות-העיבוד-בעפצים-בעור-המיועד-לסת"ם.
^ 3.רב האי גאון (939, ד' תרצ"ט – 1038, ד' תשצ"ח) אחרון גאוני בבל, ראש ישיבת פומבדיתא. בנו של רב שרירא גאון.
^ 4.נדפס ברמב"ם פרנקל, זמנים עמ' תקלא ובא גם באוצ"ג שבת, בחלק הפירושים אות קלג.
^ 5.זהו הנוסח במהדורה המדויקת של פרופ' יעקב נחום אפשטיין בפירוש הגאונים על סדר טהרות עמ' 50 כפי שכתב הרב עזריה אריאל הי"ו. ובנדפס בש"ס וילנא בסוף מסכת נידה מסכת כלים דף כ"א ע"ב הניסוח הוא "דפתרא - מליח וקמיח ולא עפיץ וחיפא (פי' מוט): [ הנייר ] הוא נייר מחקא והוא ורק בטית כמות ניר הוא ועושין אותו מן מוך" ע"כ. -כלומר- הפרידו את המילים בסיום לגבי נייר מהקטע שלפני כן, כביכול "נייר" הוא ד"ה חדש, ולפ"ז הגמ' בגיטין ושבת הובאה רק כדי להסביר את עור המצה. גם הוסיפו בסוף "נייר הוא העושין אותו מן המוך" וזוהי תוספת מעתיק על הגליון ולא מגוף דברי רה"ג. ולאור הגרסא המדוייקת התבאר שזה מקורו של הערוך -ערך נייר- שכתב: "הוא חיפה והוא מחקא", כלומר, עור בתחילת עיבודו. ע"כ. אמנם יש פירושים אחרים לביאור המילה נייר. -לדוגמא לפי רש"י בסוטה י"ז ע"א פירש נייר- של עשבים, וגם שיטת ר' אחאי גאון בשאילתות דרב אחאי סוף פרשת ויקהל שאילתא ס"ז היא שונה שכתב: "דיפתרא -קמיח מליח ולא עפיץ, נייר מחקא. מאי נייר מחקא -גוויל דהוה כתוב ומחיק והדר כתיב ביה את המגילה". וכו'... אלא שכאן עסקנו בשיטת רב האיי.
^ 6.וידידי ר' אסף טימור יישב בזה את קושית המכריע ס' פ"ד איך אמר שהנייר הוא דפתרא הלא הם שני עניינים? אלא ביאר שכשהגאונים אמרו מצה חיפה דיפתרא, כוונתם לרמת העיבוד שלהם ולא לשימושם. וראייה מהירושלמי שבת פרק ח, ג שיש רמות שונות לעור החיפה וז"ל: "אית תניי תני כדי ליתן על הקמיע מאן דאמר כדי לעשות קמיע בהין רכיכה. ומאן דאמר כדי ליתן על הקמיע בהין קשיא. ומימילא שיעורם משתנה להוצאת שבת כך יש שינוי להוצאת שבת בין דפתרא לנייר.א"כ נייר הוא חיפא לעניין דרגת העיבוד והוא ראוי לכתיבה, אלא שלעניין סת"ם הוא פסול דהלמ"מ צריך קלף שזה נעשה בדרגת עיבוד עפיץ. ופשוט.
^ 7.ומזה קשה גם על שיטת היראים סימן שצט שחשב להסתייע ולהכשיר דפתרא מתנא דבי מנשה שגם זה לא יכוון בדעת רב האיי.
^ 8.היו גם תוספות שונות עם הסיד, ראה במנהיג, בתשובתו לחכמי אראגון שהוסיפו צואת כלבים . וראה במאירי בקי"ס מאמר ראשון ח"ג שעבדו "בסיד ובקלפי קצת אילנות ידועים להם בכווץ העור וחזוקו". ובספר התרומה הלכות ספר תורה סימן קצג כתב "ואו' רבינו יעקב שתקון שלנו שנותנין סיד ומורייס לשרו' הקלפי' טוב הוא כעבוד העפצים שלהם". ומורייס הוא ציר ושומן דגים.
^ 9.בתחילת קובץ התשובות בסימן נט נכתב "שאיל' אילין דשאילו מן קדמנא מחמדי עיננא מ"ר נחמיה בר מ"ר עובדיה ומ"ר משה בר מ"ר שמואל בר גאמע דכירין לשלם ורבנן ותלמידי דבמדינות קאבס מן אתר מערבא נפקן לקדמנא וכו' לקדם מרנא ורבנא האיי ראש מתיבתא". וכו' ראה שלמת המשפט ברמב"ל גנזי קדם ח"א חיפה תרפ"ו ס' א עמ' 1. הקובץ נשלח לקאבס ע"י ר' האי האיי גאון‏ אחרון גאוני בבל בסוף חודש טבת בשנת 1015 למניינם כ24 שנה לפני פטירתו (939, בשנת– 1038, ד'תשצ"ח), כפי שרואים בסוף קובץ התשובות בסוף סימן ס"ז. וראה דברי הרא"א הרכבי במבוא לזכרון לראשונים מחברת רביעית בדבר השבח ואמינות אותו כת"י (מהגניזה הקהירית) שנמצא בין הכתבים שקנה אוצר ספרי המלכות בפטרבורג. ראה עוד לר"א קפלן שם. ובמאמרו של פרו' מאיר בר אילן -אוספי אנטונין וורטהיימר עלי ספר, כג (תשע"ג), עמ' 137-121
^ 10.כ"כ הריטב"א שבת ע"ט, וכן מופיע ביאור זה בספר כד הקמח , הלכות מזוזה (לרבינו בחיי תלמיד הרשב''א), וכן ביארו בעל העיטור שער ראשון - הלכות תפילין דף נ"ה ע"ב, וכ"כ המאירי (קרית ספר מאמר א חלק ג) בדעת הרמב"ם שכך מפרש את הגמ' הנ"ל וזה לשונו: "וגדולי המחברים חולקים בחלוף שם העורות, ומפרשין דהצד העליון שהוא דבק מצדו החיצון בבשר הנקלף הוא העבה ונקרא דוכסוסטוס, והצד התחתון שצדו הפנימי דבק בבשר הוא הדק ונקרא קלף, ופירשו בקלף במקום בשר מקום בשר ממש, ובדוכסוסטוס במקום שער מקום שער ממש ". וע"ע להרב מאיל המילואים עמ' כ"ה ועוד. והגר"מ מאזוז שליט"א ר"י כסא רחמים העיר באור תורה סיון תשנג סימן קיח עמ' תרמד שההכרח לביאור הגמרא ע"פ הרמב"ם הוא מדקאמר "קלף במקום בשר" ולא "קלף כלפי בשר". ודפח"ח. ועוד אפשר שהכרח להבין שמדבר גם על חלוקת העור ולא רק על צדדי העור, שהרי לא נמסר מעולם בשום גמ' בפירוט מהו קלף ומהו ודוכסוסטוס! ולכן הכרח הוא בעיני כל הגאונים ועליהם הרי"ף והרמב"ם להבין שבתוך המשפט היחידי הזה שהוא נמסר בהלכה למשה מסיני -שהוא מלמד במתק לשונו גם מהו הקלף והדוכסוסטוס. וזה שהגמ' בשבת ע"ט עסקה בצדדי הכתיבה אין זה מעיד על מהות ההלמ"מ משום שההלמ"מ עומדת בפנ"ע גם ללא המשא ומתן של הגמ'.
^ 11.ויש שחשבו לומר שמדובר שעשו קודם עיפוץ בתחילת העיבוד לפני חלוקת העור ועוד עיפוץ אחד אחרי חלוקת העור לצורך עיפוץ הצד הפנימי של האפידרמיס ומזה חשבו הטוענים לומר שיש ראייה שכותבים בקלף במקום החלוקה לצד בשר ומימילא נבין שהאפידרמיס הוא הקלף... זו טעות גמורה לא רק מפני שלא מדובר כאן על טיחת עפצים בצד בשר אלא על שריית כל העור במי מילין. ולא רק מפני שבתהליך העיבוד באופן מקצועי עושים קודם סיד אח"כ צואת כלבים כדי לבטל את כח הסיד כדי שהעפצים יספגו בעור ואח"כ מלח ואח"כ קמח ואח"כ עפיץ, (השווה לתשובת הגאון שע"ת סימן שלב) ומימילא ברור שלא שייך עיפוץ לפני התהליך הנ"ל. אלא שגם בפירושו של רב האי שמוזכר בר"ח בשבת ע"ט כתוב כך: מנהגא מייתי מגלתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי, ומאתח לה עד דיביש וקליף ליה עד דהאוי תרין פיסקי, ויזהר שלא ינקב וקאי 'קלף' לחודיה. ומעביד ליה לקלף - שהוא אפה דמגילתא מכלפי בשר - תוב בעפצא לשמה" ולא מוזכר שם שקודם מעבדים במי מילין בהכרח שהכוונה "תוב בעפצא" היינו שוב עיבוד נוסף לאחר החלוקה של העור שנעשתה לאחר סדרת העיבוד הראשון סיד וצואה וכו', וזה תואם לתשובה כאן שכוונת רב האי שרק אחרי הסיד והקמח וקליפת העור "מעבדין את הקלף בעפצא". ולקמן נבאר את הדבר יותר בראיות מדברי הראשונים וכת"י מהגניזה.
^ 12.ולא כמי שחשב לטעון שאם מעבדים בסיד אזי אין דין חלוקה בעור. ובפרט כי אם נחשבן לפ"ז את דעת השואלים יהיה קשה ממה נפשך, כי אם הם סברו כמו רב משה גאון שסיד כשר- אז למה הם שאלו את רב האיי בכלל?! ואם הם בכל זאת שאלו רק האם הלכה כמו רב משה אז למה עד היום הם גירדו את הקליפה אם גם בלי הגרידה יש לו "דין קלף"? ואי אפשר לתרץ שזה נעשה עבור דיקוק, כי אם נסביר בדעת רב האי שהקלף הוא האפידרמיס ונתן להם עיצה לכרוך בעבה כדי שלא יפלו הפרשיות אז מוכרח שהיה להם חללים גדולים וא"כ למה גירדו את הקליפה?! וגם למה לא אמר שיקטינו את הבתים וכו' וכל הדברים יגעים אלא א"כ נסביר שהקלף הוא הדרמיס.
^ 13.השווה לרש"י בגיטין דף כב ע"א וז"ל: "ומיהו קלף גמור דמליח וקמיח ואפיץ לא "שמיה עור" משום הכי לא מני בהדייהו ושיעוריה תנן בהמוציא יין (שבת דף עט:) ורמב"ם תפילין א. ו. ולעיל פ"ב הבאנו את דברי הר"ן -דבלא עפיץ עור מקרי.
^ 14.על ביאור ספר גנזי מצרים הלכות ס"ת המיוחסת לר' יהודה אלבצלוני ממה שטעו רבים בדבריו. ראה בנספח בסוף המאמר ובו מבואר שאי אפשר לדייק מלשונותיו מה נקלף ממה כי רק רצה לבאר שהקלף והדוכסוסטוס נקלפים מגוויל מעופץ, ואדרבה מכלליות דבריו מוכח להדיא שהקלף הוא צד בשר, ומכש"כ לסוברים שגנזי מצרים הוא ר' יוסף ראש הסדר שהיה במצרים אחר הרמב"ם, אזי ודאי הוא שאינו חולק על הרמב"ם, ולא הרמב"ם על הגאונים שנזכרו בו. ובפרט שרב יוסף מזכיר את פירוש רב האיי בשתי רשימות שלו ראו דובאוויק הערה 6.
^ 15.כל המוסגר כאן בסוגרים מרובעות הוא לפי גרסת החכם לוי גינצבורג בגנזי שעכטר עמ' 528. ועכ"פ ברור מגרסת ספר העתים המובא ברא"ש בהלק"ט ובהרכבי תלב, שדפתרא פסול.
^ 16.במאמרו "זהות הקלף" באתר ישיבה.

^ 17.ואי אפשר להסביר שרב שרירא לא טרח לומר שזה לא קלף אלא דוכסוסטוס מפני שמימילא הרי הוא דוכסוסטוס שכותבים עליו ס"ת בצד שער כי ידוע ששורש שיטת הפוסקים אם ס"ת כשר על דוכסוסטס או לא תלוי רק בשאלה על הקטע של תנא דבי מנשה בשבת עט: שאומר: "כתבה על הנייר ועל המטלית - פסולה, על הקלף ועל הגויל ועל דוכסוסטוס - כשרה. כתבה מאי? אילימא מזוזה - מזוזה אקלף מי כתבינן? אלא לאו - תפילין. וליטעמיך, תפילין אגויל מי כתבינן? [אלא], כי תניא ההיא - בספר תורה". כל הויכוח אם להכשיר ס"ת על הדוכסוסטוס עומד על השאלה מה זה "כי תניא ההיא" האם ההיא היינו כל הדין של תנד"מ כמש"כ הרמב"ן והר"ן והיראים וכו' ומימילא ס"ת כשר על הדוכסוסטוס....או ש"ההיא" חוזר רק על המילה גוויל. ומסורת הגאונים "כי קתני גויל לענין ס"ת" אבל שאר הברייתא מדברת בתפילין כמש"כ רב האי שציטט רבינו חננאל שם. או בלשן ספר הנר "ואוקמה אגוויל"... ומימילא ברייתא זו לא דיברה על ס"ת כלל כשהכשירה דוכסוסטוס. ודברי המאירי בית הבחירה מסכת שבת דף פא. "וכן הרבה גאונים הביאו וכו' ש"לא אמרו גויל אלא למעט הדוכסוסטוס" שרירים וקיימים. ולמדנו שדברי הרמב"ם א' ט. הם מסורת הגאונים. עכ"פ למדנו שרב האי לא מכשיר כתיבת ס"ת על הדוכסוסטוס ומימילא מש"כ רב שרירא "ואמר מר רב שרירא האי "בקלף איני יודע" טעה בה אדם גדול וחשב כי קלף הוא ר"ק, וביררנו שטענתו היא רק שאינו מעופץ לא שטעה לכתוב בדוכסוסטוס, כי אז היה רב האי מעיר לו שזה דוכסוסטוס הפסול לס"ת. -כי לאור הנ"ל ס"ת פסול בדוכסוסטוס לשיטת רב האי. וכן מה שאמרו בתל"ב "שנהגו לכתוב בו בצד בשר" כי הוא הקלף. ופשוט.
^ 18.ולדעתי אי אפשר להסביר את הראב"ד שם ס' ע כפירושו של הרב בן ציון אוריאל שביאר כך: "ועל הקלפים שלנו (היינו שהם אינם הקלפים המקוריים, מאחר שאינם האפידרמיס העפיץ שהוא הקלף המקורי לפי מסורת הגאונים ורב האיי כנ"ל, ואעפ"כ הותרו אצלם לשימוש בשעת הדחק כדין קלף, וכדבריו שלהלן בסי' צ"ח, ר"י) שהם "ורק" (=כך כינו בפרובנס את ה"ריק", והיינו שהם דרמיס מסויד, וממילא מלבד זה שיש לו דין קלף בעודו מסויד כהר"מ גאון, הוא גם החלק הראוי לדוכסוסטוס ולכן לכאורה ניתן היה לכתוב עליו מזוזה כמצוותה – אעפ"כ) – אין כותבין עליהם מזוזה (כמצוותה בדוכסוסטוס ובצד שיער) אלא אם כן מליח קמיח ועפיץ (מאחר שרק אחרי העיבוד העפיץ מקבל הדרמיס את השם דוכסוסטוס לפי האמת, ולכן אז בלבד ניתן להשתמש בו כדינו המקורי בכתיבה עליו בצד השיער, אך לא כשהוא מסויד – שאז דין קלף יש לו, מפני שסומכים בו על סברת הר"מ גאון בשעת הדחק)". ולפירוש זה מבואר היטב מדוע דיבר הראב"י על מזוזה בדווקא, שמאחר שמצוותה על הדוכסוסטוס היה הו"א לכותבה על הרי"ק כדוכסוסטוס בצד שיער, כיון שהרי"ק עשוי מן הדרמיס שהוא החלק הראוי לפי הדין לדוכסוסטוס כאשר יעובד.עכ"ל הרב אוריאל. ולדעתי לא נוכל להלום פירוש זה בדעת רב שרירא כי הוא כותב לרב משה גאון שאין הרי"ק קלף אלא חיפא ובמשמעותו אינו אלא שכשיעופץ אותו חלק ממש יהיה קלף, וכפי שהסברתי לעיל בדעת רב משה גאון. ולכן בהכרח פירוש הר"י אב"ד היינו שמזוזה כשרה גם בקלף ולפי רב משה גאון הקלף הוא הדרמיס ומימילא כיון שלפי רב שרירא הקלף הוא הדרמיס זה כשר אלא שרב שרירא כתב שצריך לעבדו בעפצים.
^ 19.רב משה היה גאון סורא עד שנת 830 אחריו רב כהן צדק ואחריו רב שר שלום ואחריהם בשנת 853 כיהן רב נטרונאי גאון בן הילאי. א"כ יש 23 שנה בין נשיאותם. וראה בקובץ תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן יב שכותב על רב משה גאון כך: "כך שמענו ממר רב משה גאון ז"ל ששמע מרבותינו". וזה מראה שלמד אצלו, ופשוט.
^ 20.בתשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) יורה דעה סימן רס"ה. הלכות פסוקות ס' קץ.
^ 21.אמנם ברור שאפשר לקרא ליריעות- קלף- "יריעות" כמבואר בתשובה תלב -"אבל אם יש לכם יכולת להחזיר את יריעות לבתי מיתוח" וכו' אבל כאן בא לחלק בין המושגים ולכן השתמש בשתי שמות שונים. שו"ר שהרב אסף טימור הביא ראייה לזה מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק ג "חייב אדם לעשות ציצית נאה, ומזוזה נאה, ולכתוב לו ספר תורה נאה, בדיו נאה, בקולמוס נאה, ובלבלרין נאין, ו בקלפים נאין, ועורות צבועין, ויעטפנו בשיראים נאין". -מה זה עורות צבועין? אלא הוא הגוויל נצבע מהמי מילין. (ועוד, אפשר שזה ממש כמו שתיאר המנהיג בספר המנהיג הלכות תפילין עמוד תרי"ז, את הגויל היפה בארצו שמרחו עליו תולעת שני). וקלפים נאים- זה קלף. וכמו שנקט כן הירושלמי (וילנא) מסכת מגילה פרק א.ו. לא יהא כותב חציו על העור וחציו על הקלף אבל כותב הוא חציו על עור בהמה טהורה וחציו על עור חיה טהורה. וברור שעור הינו גויל. שו"ר שכן מצאנו בהלכות קטנות למרדכי הלכות תפילין רמז תתקסט שדן האם בתים ורצועות צריכים דווקא עור או כשר גם בקלף וסיים "הלכך בין בעור בין בקלף כשר". עכ"פ ראינו את החילוק שבין עור לקלף.
^ 22.ולצערנו מנחם הרן במאמרו מגילות הספרים בין קומראן לימי הביניים תרביץ ניסן סיון תשמב עמ' 327 בהערה 53 לא תפס שתשובה זו סותרת את הנחתו המוטעית לאורך כל מאמרו שהקלף הוא האפידרמיס. בנוסף לשרשרת טעיות נוספות שנתגלו במאמרו, לדוגמא: הסיק שהעור בתקופת חז"ל היה מבורס חיצונית ע"י טיחה בעפצים. וגם חשב שדקות העור מעידה על האפידרמיס. מה שהתברר הוא, שנמצאו זקיקי שער בעור כפי שכתב מהנדס העור יהודה פרנקל, והם כמובן נמצאים רק בדרמיס אלא שרנקל כנראה הגדיר אפידרמיס בבהמה כמו בעור אדם שבו גם השכבה הגרעינית נקראת אפידרמיס. וכן, העיפוץ החיצוני בפרשיות אינו תוצאת העיבוד אלא תוצאה של ספיגת העור במשך השנים את העיפוץ מדפנות קירות בתי התפילין שהיו מבורסקות.
^ 23.רב אחא (אחאי) משַבָּחָא שבבבל -מחכמי פומבדיתא בין השנים -ד'ת"מ (680) לערך - סביבות ד'תקי"ב (752)-
^ 24.וידידי ר' אסף טימור הי"ו כתב: וצ"ע אמאי דווקא פסוק זה נלמד חיוב עיבוד בעפצים. והרי עוד פסוקים בתורה דכתיב ביה ספר. ועוד איך מוכח בפסוק דצריך דווקא עפצים. ונראה לבאר כן על פי הגמ' (בבא בתרא י"ד ע"א וע"ב) דמקשינן על הא דרבי דס"ת על גוויל גובהו צריך להיות שישה טפחים, מספר תורה הנתון בארון, דמוכח דס"ל לחז"ל דספר תורה של משה רבינו על גוויל היה וכדכתב הרשב"א שם ע"א. וא"כ שפיר יש ללמוד מפסוק זה לחיוב לעבד ספרי קודש בעפצים ולצד שער.
^ 25.המובאת בגנזי שכטר -פרקוי בן באבוי תלמיד ר' יהודאי גאון עמ' 560. מופיע גם באוצר הגאונים מסכת גיטין מ"ה ע"ב.
^ 26.רב עמרם בר רב ששנא נולד 810 בקירוב-נפטר בערך בשנת ד'תרל"ה 875 ראש ישיבת סורא בין השנים 853–871. רב עמרם גאון התמנה לראשות הישיבה עוד בימי רב נטרונאי גאון - הגאון שקדם לו, אך מפני כבודו של רב נטרונאי ירש תפקיד זה רק לאחר מותו.
^ 27.אם המילים קלף דק מאד הם מהמקור, ואם אינם אלא מהמהדיר אזי כל המאמר תמוה א"כ איך משרטטים ס"ת על קלף?! על כן בין אם הם מהמקור או מתוספת המהדיר אין ספק שמשמעות הגנזי מצרים בכלליות ובפרטיות שהקלף הוא הדרמיס.
^ 28.כמובן שביאורי מתייחס לפי הסברא המובאת כאן בשם רב עמרם לעניין תפילין קטנות, אולם בפועל בעמדנו בשער בתי התפילין לא אכחד כי אפשר בהחלט להשתמש בקלף עבה שהלא מבואר להדיא בשימושא רבא שמביאים עץ מרובע תרי אצבעי, כך שנניח מדובר א"כ בחלל של 4 ס"מ ברוחב 9 מ"מ, וזה חלל ענק מאד יחסית לתפילין המצויות בזמנינו שחללם הוא 4 מ"מ באורך 27 מ"מ. וגם מזה יש סיוע שהיו משתמשים בדרמיס בתור קלף, שהרי לכך הוצרכו לחלל גדול ודו"ק.
^ 29.מאחר שהחלק היותר צמוד לבשר הוא דליל יותר ומאידך החלק הסמוך לשכבה 1 הוא השכבה הגרעינית שהוא צפוף וחזק יותר.
^ 30.פחות מחמשים שנה לאחר רב נטרונאי.
^ 31.תרגום דומה ראיתי בכת"י הרב פנחס קורח מקרית ספר –שתורגם עבור הרב אריוביץ, " בכי תשא בכתיבת התורה על הגויל באופן מעולה ,אמר, ומאחר שאין אנו יכולים לכתוב התורה כתיבה שתהיה שווה מבפנים ומבחוץ לכן יכתוב על הגוויל כדי שלא תראה מבחוץ כתיבה הפוכה". ובתרגום הרב שילת בשיחה עם הרב עזריה אריאל הי"ו: "ודבר רבנו סעדיה בפירוש כי תשא בכתיבת התורה על הגויל באופן יפה (לא חוזק) אמר, שאי אפשר לנו לכתוב את התורה בכתב שיהיה שוה מבפנים ומבחוץ, ולכן יכתוב על הגויל כדי שלא תיראה מבחוץ הפוכה לגמרי". ודלא כתרגומו המשובש מעט של הרב פרו' שרגא אברמסון סיני צט, תש"ן, קצג – ריד. ז"ל בתרגום "אף ב'כי תשא' בעניין התורה סיבת הגויל בגלל חוסנו. אמר: כי לא יכון לנו שנכתוב את התורה בכתיבה שתהא מקולקלת על ידי ההוצאה וההכנסה משום כך ייכתב על גויל כדי שלא תראה בשום פנים הפוכה בשעת ההוצאה".
^ 32.רב יהודאי גאון היה ראש ישיבת סורא (757-761), ואחד מחשובי הגאונים. הרב יהודאי היה סגי נהור. היה מחכמי ישיבת פומבדיתא, אבל ראש הגולה שלמה בן חסדאי העבירו לסורא מפני "שלא נמצא בה מופלג בחכמה כמותו" (אגרת רב שרירא גאון). תלמיד תלמידו, פירקוי בן באבוי, מתארו כגדול "בקדושה ובטהרה בחסידות ובענוה".
^ 33.כמובן שלגרסא "שלא כותב ע"ג בשר": טעותם היא שברי"ק שהוא הקלף צריך לכתוב בצד בשר. אולם, ראה דברי החכם גינצבורג שם עמ' 533 שהמקבילה מכת"י קמברדיג שהביא בעמ' 140 היא הגרסא הנכונה: "שכתב ע"ג בשר" וכך מציע לגרוס החכם גינצבורג עצמו בעמ' 560 בהערה 15. ואכן גם באצה"ג לוין לגיטין מה גרס: "שכתב על גבי בשר". אבל להסביר "שדרמיס הוא דוכסוסטוס ולכן אמר שצריכים לכתוב בו בצד שער" -כבר ביארתי לעיל שאין שום מקור בש"ס להתיר לכתוב ס"ת בדוכסוסטוס לפי קבלת הגאונים. ועל אחת כמה וכמה שאין מחלוקת גאונים מה הוא הקלף.
^ 34.בעניין גדרי הרי"ק –דפתרא או חיפא ראה גינצבורג שם. ומנחם הר"ן -תרביץ, שם הערה 56.
^ 35.ראה עוד אברמסון, עניינות בספרות הגאונים מאת הר' שרגא אברמסון ז"ל מוסד הרב קוק ירושלים תשלד עמ' 91-94. (ויש ראשונים המייחסים אותה לרב האי).
^ 36.ולמה השואלים טעו? יתכן מפני שבירושלמי מגילה א' ט' איתא: "בקלפין לא נתנו חכמים שיעור, -וצריך שיהא כותב על הגויל במקום שער ועל הקלף במקום נחושתו ואם שינה פסול ולא יהא כותב חציו על העור וחציו על הקלף אבל כותב הוא חציו על עור חיה טהורה וחציו על עור בהמה טהורה" והם טעו בהקבלה בין חציו על העור וחציו על הקלף לבין חציו חיה וחציו בהמה כאילו מדובר בחיה בקלף ובבהמה בעור שלם שכותבים בו בצד שער. וראה עוד בחידושי הרשב"א בב"ב דף יד עמוד א. שהמנהג לכתוב בקלף. ע"כ. וברור שהוא הדרמיס, כי הרי על אפידרמיס א"א לכתוב ס"ת מחמת דקותו. ויתכן עוד להסביר שהייתה מסורת כזו -שעור צבי שווה לגוויל, כמו שמצאנו בסידור רש"י סימן תנה "ואינה נכתבת אלא בגויל מעובד או בעור צבי ואיל". ויתכן א"כ שעור צבי לא היה מעובד בעפצא ונחשב בכל זאת כגוויל.

^ 37.האפשרות השניה לא רק שאינה הגיונית כי היה צריך ר"ח לבאר זאת או לפרש בפנים כדרכו שהכל פירוש רב האיי, אלא גם מפני שבראשוני ספרד כהרמב"ן וגם באשכנז כהאו"ז מוזכר פירוש ר"ח לפרק שמיני (דובאוויק שם הערה 39). גם ר' יהודה אלמדארי מייחס קטעים בספר הנר לר"ח (שם הערה 46). ולפיכך זה שהערוך מזכיר את פירוש רב האי אין זה מוכרח שאינו מעתיק מר"ח. ויתכן שעמד לפניו ר"ח על הש"ס שנדפס ע"פ כת"י ותיקן 128 כתיבה אשכנזית. ודובאוויק שם הערה 51 טוען בעקבות סאלאווייציק שכת"י זה מורכב מר"ח ורה"ג. והנה הרמב"ן שמזכיר את פירוש ר"ח שאינו נמצא לפנינו, ומאידך הרמב"ן גם ראה את פירוש רב האי, ולפיכך סבר דובאוויק שפירוש ר"ח שלפנינו הוא לרב האיי, אולם גם הנחה זו נדחתה כדלקמן -כי לא יתכן שהרמב"ן יחלוק על רב האי לעניין מה הוא הקלף בלא לאזכרו, ואדרבא גם הרשב"א שראה את פירוש רב האי וגם פירוש ר"ח מבאר בתשובה תקפא שדעת רב האי שהקלף הוא צד בשר על כן בהכרח שהפירוש שלפנינו לעניין מה הוא הקלף גם אם הוא מיוחס לרב האי –הוא אינו הטופס המקורי שעמד לפני חכמי ספרד אלא עריכה עם תוספות משיגים שחלקו על רב האיי או פירשוהו כרצונם.
עוד ראייה שאין אלו דברי רב האיי המקוריים: שהרי בעמוד קודם - באותה סוגיא - הוא מביא את דברי רב האיי- "[פי'] רבינו האי גאון זצ"ל צוררין משקל של אבן כדי שלא יחסר". וכן: מפני שכיצד יתכן שהקטע המבאר שכורכים "בדוכסוסטוס דאיקליף מיניה" הושמט דווקא כביכול ברב האיי ומאידך הובא בכל שאר המעתיקים.
^ 38.מהדיר "פירוש ופסקי רב האי גאון למסכת שבת ניו יורק תשס"ו.
^ 39.פרשנות לקטע זה נידונה אצל החוקרים ראה צבי גרונר "תשובות לרב האי גאון בענין תפילין"', מכתם לדוד, רמת גן תשל"ח, עמ' 181 – 172 . ור"א קפלן, ישורון שם.
^ 40.השווה למאירי בית הבחירה מסכת שבת דף פא עמוד א : ואחר שעבדוהו במים וקמח קדם שיעבדוהו בעפצים מיבשין אותו ומקלפין אותו". גם ר"י אלמדארי לקמן הדגיש שאינה מעובדת עדין בעפיץ.
^ 41.בגרסא בספר הנר: "וקליף לתרי אנפי", ולא "לתרי פיסקי", כלומר, שני הצדדים ראויים להיקרא "אפא". אגב, עד דהי תרי פיסקי -אינו מובא בתשובה ס"ג, ויתכן שזה ביאור ותוספת המגיה כאן.
^ 42.וצריך להבין מדוע שר"ח יוסיף משפט שלא היה קיים ברב האיי עצמו, ועוד משפט המראה שהקלף הוא החלק התחתון. ולכן לדעתי ברור לגמרי שההעתקה בר"ח הנדפס אינה כולה מלשונו של רב האיי בדיוק.
^ 43.עיין במאמרו של דובאוויק בהערה 51 שלא ברור בכלל אם היה לערוך פירוש של רב האי לשבת לפניו. ובודאי שלא לאשכול.
^ 44.דבריו הובאו בנספח של מאמרו של יגאל ידין "תפילין של ראש מקומראן".
^ 45.אני מעתיק כאן קטע מויקפידיה ערך שער: אנטומיה והיסטולוגיה של השיער -השערה עצמה מחולקת מבחינה אנטומית לשלושה חלקים - החלק החיצוני ביותר הוא האינפונדיבולום ("משפך") - זהו חלק השערה הנמשך מהאפידרמיס העליון ועד צינור בלוטת החלב. חלק זה שייך באופן כללי לאפידרמיס, ומחלות בו הן מחלות של האפידרמיס. החלק השני הוא ה-isthmus ("מצר") - בין בלוטת החלב לבין ה-arrector pili (השריר שזוקף את השיער), והחלק העמוק ביותר הוא ה-inferior segment שבו יושב זקיק השיער עצמו.
עוד בנושא נושאים שונים

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il