ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
האם אתרוג מורכב פסול לגמרי?
האם אפשר לסמוך על סימנים לזהות אתרוג שאינו מורכב?
מהותו. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, זהו אתרוג (תורת כהנים ויקרא כג מ; סוכה לה א; רמב"ם לולב פ"ז ה"ב). ובכמה לימודים דרשו חכמים שהוא אתרוג: בתורת כהנים (שם) ובגמרא (שם) דרשו "פרי עץ", שטעם פריו ועצו שוה, ובירושלמי (סוכה פ"ג ה"ה) דרשו: עץ שפריו הדר ועצו הדר, ושם ושם דרשו: דבר הדר באילנו משנה לשנה, ועוד אופנים. וכתבו הרמב"ם (בהקדמה לפירוש המשנה זרעים) והריטב"א (סוכה לה א) והמאירי (סוכה שם) שמעולם לא נסתפקו מהו הדר עד שהוצרכו ללמוד מדרשות אלו, אלא שכך אנו מקובלים מפי השמועה ממשה רבנו שזהו אתרוג, אבל רצו למצוא רמז בכתוב לפירוש המקובל. והרמב"ן (על התורה כאן) והריטב"א (סוכה שם) כתבו שזהו שמו בעצם של האתרוג, שבארמית נקרא אתרוג ובלשון הקודש הדר, כי פירוש אתרוג - חמדה, ותרגום "ונחמד למראה": דמרגג למחזי (אונקלוס בראשית ב ט), והדרשות הן אסמכתות שעשו רבותינו לקבלתם. ואבן עזרא כאן כתב: והאמת שאין פרי עץ יותר הדר ממנו.
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
55 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית - אחרי מות
56 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- האתרוג
57 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- אונאה
טען עוד
א. בשו"ת מהר"ם אלשיך (סי' קי), בשו"ת הרמ"א (סי' קיז), בתשובת הסמ"ע (בשו"ת הב"ח סי' קלה) ובמגן אברהם (תרמח ס"ק כג) פסלו משום שהפרי הגדל בענף אתרוג שהורכב בעץ לימון אינו אתרוג אלא לימון, כדרך שאמרו בהרכבת "ילדה" ב"זקנה" - שבטלה ילדה בזקנה (עי' סוטה מג ב), וכל שכן כשהרכיב לימון באתרוג.
ב. והוסיפו מהר"ם אלשיך (שם) והרמ"א (שם) והשבות יעקב (שו"ת סי' לו) שאפילו אם לא נתבטל האתרוג בלימון, הרי הם כשני מינים המעורבים זה בזה, ויש כאן אתרוג ולימון, ופסול, שאתרוג אמרה תורה, ולא מקצת אתרוג ומקצת מין אחר.
ג. ועוד כתב מהר"ם אלשיך (שם) שחלק הלימון שבתוך האתרוג גורע משיעורו. ואם כל האתרוג אינו אלא כביצה - שהוא השיעור המינימלי של אתרוג - הרי בלי חלק הלימון הוא פחות מכביצה.
ד. מהר"ם אלשיך, שבות יעקב והט"ז (סי' תרמט ס"ק ג) כתבו עוד שהרי זה כאתרוג חסר; שאם נגרע חלק הלימון, חסר משלמותו של האתרוג.
ה. והלבוש (סי' תרמח) פסל משום שנעשתה בו עבירה, שהרי אסור להרכיב אילנות מין בשאינו מינו; ואפילו אם הורכב על ידי נכרי, אף בני נח אסורים בהרכבה.
ויש מצדדים להכשיר ואומרים, שמכיון שיש למורכב הסימנים שנאמרו בגמרא: פרי עץ הדר, הדר באילנו משנה לשנה, ושאר הסימנים שהובאו למעלה, הרי זה אתרוג. ועל טענות הפוסלים השיבו בדרכים שונות:
• ביטול ילדה בזקנה בהרכבה נאמר רק לענין איסור, אבל לא שהפרי עצמו נשתנה;
• במקצת אתרוג יש להכשיר כדרך שאמרו: "שה", אפילו מקצת שה;
• אינו בכלל חסר, שאין כאן חלק מסויים שהוא לימון, אלא שכל הפרי מקבל קצת שינוי על ידי ההרכבה;
• נעבדה בו עבירה אינו פוסל אלא בקרבן ולא במצוה; ועוד, שבן נח אינו מוזהר על ההרכבה (עי' ש"ך יורה דעה רצז); ועוד, שלימון ואתרוג הם כמין במינו לענין כלאים.
(עי' על כל זה בשו"ת הב"ח סי' קלו, ובט"ז סי' תרמט ס"ק ג, ובשו"ת חתם סופר או"ח סי' קפג, ובשו"ת השיב משה סי' ב, ובשו"ת צמח צדק החדש או"ח סי' סד, ועוד. ועי' עוד על אתרוגים מורכבים בארוכה בשו"ת בית אפרים או"ח סי' נו ובספר עץ הדר לראי"ה קוק ובהגהות מהרש"ם לארחות חיים סי' תרמח ס"ק לא).
סימנים. האחרונים נתנו סימנים להבחין בין אתרוג בלתי מורכב לאתרוג מורכב ושאר מינים, כגון לימון וכיוצא:
א. בשו"ת הרמ"א (סי' קכו בשם הר"י פדווא) והמגן אברהם (סוף סי' תרמח) כתבו שהאתרוג יש לו בליטות קטנות בכל גופו, ואינו חלק;
ב. ושהעוקץ של האתרוג, שבו הוא תלוי באילן, הוא שקוע ואינו בולט;
ג. ושהקליפה של האתרוג רחבה ועבה והתוך קצר, ואין בו מיץ הרבה וכמעט יבש;
ד. והוסיפו הלבוש (סוף סי' תרמח) והמגן אברהם (שם) שאתרוג גרעינו זקוף לאורך הפרי ואינו מושכב לרחבו.
ומכל מקום, כתבו החתם סופר (שו"ת אורח חיים סי' רז) והישועות יעקב (סוף סי' תרמח בתשובת נכדו, ועי' גם בכורי יעקב סוף סי' תרמח) שכל הסימנים אינם מן התורה ואינם מקובלים מסיני, ולכן אין לסמוך עליהם אם אין מסורת מאבותינו על אתרוגים הגדלים במקום ידוע שהם אתרוגים. ולא אמרו הסימנים אלא להחמיר, שאם לא ימצאו באתרוג הסימנים, נדע שאינו מאותם שמסורת בידינו. אבל בשו"ת תורת חסד (או"ח סי' לד) כתב שמן התורה יש לסמוך על הסימנים, שאף על פי שסימנים אלה אינם מקובלים מן התורה, מכל מקום כיון שאנחנו רואים ומכירים שאלה הם סימני אתרוג, שוב יש לסמוך עליהם מן התורה, כדרך שסומכים על סימנים בכל מקום.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
