ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- בין המצרים
- הלכות תשעה באב
- ספריה
- זמנים
- צומות החורבן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
לחץ כאן לקינות ליל תשעה באב (נוסח אשכנז)
לחץ כאן לקינות יום תשעה באב (נוסח אשכנז)
לחץ כאן לקינות לתשעה באב (נוסח עדות המזרח)
שיעורי הרב אליעזר מלמד לימי בין המצרים
קריאת איכה והחשכת האור
קוראים 'איכה' אחר תפילת ערבית. לדעת רבים מהראשונים מברכים על קריאת מגילת איכה. אולם במקומות רבים לא נהגו כן. ויותר מזה, לדעת רבים, גם הסוברים שצריך לברך על קריאת 'איכה', אם אינה כתובה על קלף כספר תורה - אין מברכים עליה, ובמקומות רבים לא הקפידו לכתוב את מגילת איכה על קלף. למעשה, למנהג ספרדים ורבים מהאשכנזים ובכללם כל החסידים, קוראים איכה בלא ברכה. ולמנהג חלק מהאשכנזים, ובמיוחד הנוהגים על פי הגר"א, קוראים איכה מתוך מגילה כשרה בברכה. 1
נוהגים להחשיך את בית הכנסת בליל תשעה באב, כמו שנאמר (איכה ג, ו): "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי". וכן מובא במדרש (איכ"ר א, א), שאמר הקב"ה למלאכי השרת בשעת חורבן הבית: מלך בשר ודם כשהוא אבל מהו עושה? אמרו לו: מכבה את הפנסים שלו. אמר להן: אני אעשה כן, שנאמר (איוב ב, י): "שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ".
וכבר מתחילת הלילה מכבים חלק מהאורות של בית הכנסת, וגם בבתים ראוי למעט את האורות. ועיקר ההקפדה להחשיך את האור לקראת קריאת מגילת איכה, שאז היו נוהגים לכבות את כל הנרות, זולת נרות בודדים לקריאת מגילת איכה (שו"ע תקנט, ג). כיום שאנו רגילים להשתמש בתאורת חשמל, יש נוהגים לפני קריאת איכה לכבות את כל נורות החשמל ולהסתייע בנרות בלבד. ויש נוהגים להשאיר מעט נורות חשמליות.
עיקר קריאת איכה בציבור נקבעה בלילה, כנאמר (איכה א, ב): "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה" (שו"ע ורמ"א תקנט, א-ב). אולם רבים נוהגים לקוראה גם אחר הקינות ביום. במקום שאין הציבור קורא את מגילת איכה ביום, טוב שכל יחיד יקראנה לעצמו (מ"ב תקנט, ב).
עננו, נחם, ברכת כהנים ותחנון
דין אמירת 'עננו' כדין אמירתו בשאר תעניות ציבור, כמבואר לעיל (ז, י). וכפי שלמדנו, למנהג ספרדים, היחידים אומרים אותו בתפילות הלחש שבכל משך הצום, ואם כן בצום תשעה באב שמתחיל בערב, אומרים אותו בערבית, שחרית ומנחה. ולמנהג אשכנזים היחידים אומרים אותו רק במנחה.
בכל תפילה שאומרים 'עננו' תקנו להוסיף ולומר תפילת 'נחם' בברכת "בונה ירושלים", ואף חתימת הברכה משתנה: "מנחם ציון בבניין ירושלים (לנוסח ספרדים), או "מנחם ציון ובונה ירושלים" (לנוסח אשכנזים וצפון אפריקה). ואמנם יש בנוסח 'נחם' משפטים שנראים כאינם שייכים לירושלים של זמננו, כמו: "האבלה מבלי בניה... והשוממה מאין יושב. והיא יושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה, ויבלעוה לגיונות וירשוה עובדי זרים". אולם אין בכוחנו לשנות מטבע שתקנו חכמים. ועוד, שלדאבון לבנו אפשר לומר זאת על הר הבית. ועוד, שלעומת מה שהיה ראוי, שירושלים תהיה בירת העולם, כלילת יופי משוש כל העמים, היא נחשבת חרבה ושוממה. 2
אין אומרים תחנון בתשעה באב, ואף במנחה של ערב תשעה באב אין אומרים תחנון, מפני שתשעה באב נקרא 'מועד', שנאמר (איכה א, טו): "קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי" (שו"ע תקנט, ד). (כלומר מועד הוא זמן מיוחד, זכינו - נעשה יום טוב, לא זכינו - נעשה אבל).
יש נוהגים, שהכהנים אינם נושאים את כפיהם בשחרית, כנאמר (ישעיהו א, טו): "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם", וכמו שכהן אבל אינו נושא כפיו, שאינו שמח ואינו יכול לברך בשלום, וכך נוהגים רוב האשכנזים וחלק מהספרדים. ויש נוהגים שהכהנים נושאים את כפיהם בשחרית, וכך מנהג המקובלים בירושלים. וכל קהילה תמשיך במנהגה. ובמנחה שלפנות ערב לכל המנהגים נושאים כפיים (ע' כה"ח תקנט, ל, תורת המועדים י, יז, לעין ז, יב).
נוהגים לומר את התפילה כדרך אבלים, במתינות, בקול חלש ובלא חזנות (רמ"א תקנט, א).
הסרת הפרוכת, טלית ותפילין
לפני תפילת ערבית מסירים את הפרוכת מלפני הארון, וכדרך שנאמר (איכה ב, יז): "עָשָׂה ה' אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ". ופרשו חז"ל שכביכול קרע ה' את גלימתו. ובזה אנו מבטאים את שפלותנו מאז שנחרב בית המקדש (רמ"א תקנט, ב). ולפני תפילת מנחה מחזירים אותה למקומה (כה"ח יט).
וכן נוהגים רבים שלא להתעטף בטלית גדול ולא להתעטר בתפילין בתפילת שחרית; וכדרך שהקב"ה כביכול "בִּצַּע אֶמְרָתוֹ" - קרע גלימתו, כך אנו איננו מתעטפים בטלית, וכדרך שנאמר (איכה ב, א): "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל", אלו תפילין של הקב"ה, כך אנו איננו מתעטרים בתפילין. אולם כיוון שלדעת רוב הראשונים, יש מצווה להניח תפילין בתשעה באב כבשאר הימים, לפיכך מתעטפים בטלית ומניחים תפילין בשעת המנחה. ובחרו להימנע מהמצווה בשחרית מפני שאז אנו מבטאים את שיא האבל והצער באמירת הקינות, ואילו בשעת מנחה כבר מקבלים קצת נחמה. וכך נפסק בשולחן ערוך (תקנה, א), וכן מנהג כל קהילות האשכנזים והרבה קהילות ספרדיות. אבל טלית קטן לובשים כבר בבוקר, אלא שהתעורר ספק אם לברך עליו, ועל כן עדיף לישון בליל תשעה באב עם הטלית-קטן, וכך לא יצטרכו לברך עליו בבוקר. ורק לפני תפילת מנחה יברכו על ההתעטפות בטלית גדול.
ויש מדקדקים שלא רצו לקרוא קריאת שמע של שחרית בלא טלית ותפילין, ועל כן הניחום לפני תפילת שחרית בביתם, וקראו בהם קריאת שמע, ואח"כ הלכו להתפלל עם הציבור בלא טלית ותפילין. ויש קהילות ספרדיות שנהגו להתעטף בטלית ולהניח תפילין בשחרית. וכל קהילה תמשיך במנהגה. 3
דברי תורה שבתפילה וברכת "שעשה לי כל צרכי"
רוב הפרקים שאנו אומרים בסדר הקרבנות נקבעו משני טעמים:
א. כתחליף לקרבנות וכהכנה לתפילה,
ב. כדי לזכות כל יהודי ללמוד תורה בכל יום - בדברי מקרא, משנה ותלמוד. וממילא בתשעה באב, שאסור ללמוד תורה, מתעוררת שאלה, האם אפשר לומר את הפרקים הללו. לדעת רבים כל מה שהוא חלק מסדר התפילה, עיקר עניינו לצורך התפילה, ועל כן מותר לאומרו גם בתשעה באב, וכך נוהגים הספרדים וחלק מהאשכנזים. ויש אומרים שלכל אדם מותר לומר בתשעה באב רק את מה שהוא רגיל לומר בכל יום בסדר התפילה, אבל מה שאינו רגיל לומר בסדר הקרבנות, לא יאמר בתשעה באב. 4
יש נוהגים לומר בכל יום כמה פרקי תהילים, וכך מסיימים בכל חודש את ספר תהילים. ובתשעה באב, יש אומרים שמותר לומר לאחר חצות את סדר הפרקים היומי, ויש אומרים שנכון לדחות את אמירתם לאחר תשעה באב (מ"ב תקנד, ז; כה"ח כ). 5
אחת מברכות השחר היא ברכת "שעשה לי כל צרכי", ויש בה הודאה על נעילת הנעליים. ואף שאסור לנעול נעליים בתשעה באב ויום הכיפורים, נהגו האשכנזים ומקצת הספרדים לאומרה, מפני שהיא הודאה כללית על מנהגו של עולם, ולא על נעילת הנעליים של אותו היום. ועוד, שגם בימי הצום מותר לנעול מנעלים שאינם של עור. ועוד, שבמוצאי הצום נועלים נעליים, ויש אומרים שההודאה שבברכות השחר חלה גם על הלילה. אולם לדעת האר"י אין לברך ברכה זו בימי הצום, וכך נוהגים רוב הספרדים. 6
בליל תשעה באב מותר לומר את כל סדר קריאת שמע שעל המיטה, כי הפסוקים שבו נאמרים כדרך תפילה ולא כדרך לימוד.
^ 1. במסכת סופרים יד, ג, מבואר שמברכים על קריאת המגילות. וכ"כ או"ז, שבולי הלקט, המנהיג ועוד. ובב"י תקנט, ב, כתב שלא נהגו לברך. וע"ע ברמ"א או"ח תצ, ח, ומ"ב שם, יבי"א א, כט, תורת המועדים י, יב, הרב קארפ ט, ד; ט, כד. על מנהג מיעוט האור שמובא בהמשך, עיין עוד בתורת המועדים י, ד, והרב קארפ ט, ג.
^ 2. השוכח לומר תפילת 'נחם', יאמר אותה בברכת ה'עבודה' (באו"ה תקנז), ואם שכח יאמר ב'אלקי נצור', ואם סיים את התפילה, לא יחזור כדי לומר 'נחם'.
למנהג צפון אפריקה אומרים 'נחם' רק במנחה כאשכנזים (תפילת החודש).
^ 3. לראב"ד, אין להניח תפילין בתשעה באב, כדרך שאבל אינו מניח תפילין ביום הראשון לאבלותו. ויש אומרים שאין חיוב להניח תפילין אבל גם אין איסור, וכ"כ המאירי שדעת קצת חכמים, וכן באר המגיד משנה את דעת הרמב"ם (לעניין תפילין של ראש). ולרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש ורוב הראשונים, חובה להניח תפילין בתשעה באב. והמנהג הרווח, כפי שכתב בשו"ע תקנה, א, שלא להניחם בשחרית אלא רק במנחה. וכן מובא בשם מהר"ם מרוטנבורג ועוד ראשונים, שבשחרית יש לנהוג כמו באבלות של יום ראשון, אבל אחר המנחה כמו בשאר הימים, שצריך להניח תפילין. ורבים מגדולי הספרדים ומקצת מגדולי האשכנזים, דקדקו להתעטף בטלית ולהניח תפילין לפני תפילת שחרית, כדי לקרוא ק"ש בהידור, ואח"כ הלכו לביהכ"נ והתפללו בציבור בלא טלית ותפילין, וכך נהג מהר"ם גאלנטי. ויש שכתבו שכך ראוי שכולם ינהגו, וכ"כ בבא"ח דברים כה, ור"ח פלאג'י. ויש קהילות שהתפללו במניין עם טלית ותפילין, וכ"כ הכנה"ג שמנהג סלוניקי, וכ"כ בשולחן גבוה שמנהג אזמיר, וכך נהגו מקובלי בית אל שבירושלים, כמובא בכה"ח תקנה, ד. ועיין בתורת המועדים י, טו, ולרב קארפ ז, מח. מי שמנהג אבותיו להניח תפילין בשחרית בביהכ"נ, והוא מתפלל במניין שאינם מניחים תפילין, יניח תפילין בביתו ויקרא בהם ק"ש, ואח"כ יבוא לביהכ"נ להתפלל עם הציבור בלא תפילין.
^ 4. בשו"ע תקנד, ג, כתב שמותר לומר את כל סדר היום ואפילו מדרש ר' ישמעאל. וכ"כ בערוה"ש תקנד, ו. והרמ"א תקנט, ד, כתב שאין לומר פטום הקטורת. וע' לרב קארפ ז, מד, שפרש שהכוונה לפיטום הקטורת שבסוף התפילה, ועליו אמרו שאין כל אדם רגיל לאומרו. אמנם במ"ב תקנד, ז, משמע שמדובר בפיטום הקטורת שלפני התפילה. ומ"מ משמע מהמ"ב שהכלל הוא, שמה שרגילים לומר בסדר התפילה בכל יום, אפשר לומר גם בתשעה באב. וזו דעת הי"א שכתבתי למעלה. וע' פס"ת תקנד, ד, תורת המועדים ח, יט.
^ 5. הט"ז התיר לומר שנים מקרא ואחד תרגום של אותו יום, ויש שנהגו לפיו, כמו חסידי חב"ד לעניין חת"ת. אבל רוב ככל האחרונים לא קיבלו את דעתם, כמבואר בשעה"צ תקנד, יא. וכן אין לקרוא בסדר חוק לישראל ומעמדות, כמבואר בברכ"י תקנד, ה, ומ"ב ז. ומי שיש לו חולה, מותר לומר עליו תהילים גם לפני חצות, כי הוא לצורך מיוחד (דברי מלכיאל ו, ט; תורת המועדים ח, יט, בסוף ההערה).
^ 6. דעת הרא"ש והר"ן והטור או"ח תריג, שמברכים "שעשה לי כל צרכי" ביוה"כ, וכ"כ במ"ב תקנד, לא. ולפי הרמב"ם שאין לברך על דבר שלא נהנה, אין לברך, כמובא בב"י שם. וכן נהג הגר"א. אבל במוצאי הצום בעת שנעל מנעלים ברך (מעשה רב ט). ומנהג האר"י, שככלל מברכים על דברים שלא נהנה מהם (וע' פ"ה תפילה ט, ג), אבל בצומות אמר שלא לברך, וכן נוהגים ההולכים אחריו, כמובא בכה"ח מו, יז. וברב פעלים ב, ח, כתב שגם במוצאי הצום לא יברכו. וע' לרב קארפ ז, לו. וע' בתורת המועדים י, יד, ושם כתב את ההוראה המקובלת אצל הספרדים שלא לברך בצומות, אבל הוסיף שהמברכים יש להם על מה שיסמוכו, וכתב בסוף ההערה שלמעשה אביו הגרע"י נוהג לברך.
^ 2. השוכח לומר תפילת 'נחם', יאמר אותה בברכת ה'עבודה' (באו"ה תקנז), ואם שכח יאמר ב'אלקי נצור', ואם סיים את התפילה, לא יחזור כדי לומר 'נחם'.
למנהג צפון אפריקה אומרים 'נחם' רק במנחה כאשכנזים (תפילת החודש).
^ 3. לראב"ד, אין להניח תפילין בתשעה באב, כדרך שאבל אינו מניח תפילין ביום הראשון לאבלותו. ויש אומרים שאין חיוב להניח תפילין אבל גם אין איסור, וכ"כ המאירי שדעת קצת חכמים, וכן באר המגיד משנה את דעת הרמב"ם (לעניין תפילין של ראש). ולרמב"ן, הרשב"א, הרא"ש ורוב הראשונים, חובה להניח תפילין בתשעה באב. והמנהג הרווח, כפי שכתב בשו"ע תקנה, א, שלא להניחם בשחרית אלא רק במנחה. וכן מובא בשם מהר"ם מרוטנבורג ועוד ראשונים, שבשחרית יש לנהוג כמו באבלות של יום ראשון, אבל אחר המנחה כמו בשאר הימים, שצריך להניח תפילין. ורבים מגדולי הספרדים ומקצת מגדולי האשכנזים, דקדקו להתעטף בטלית ולהניח תפילין לפני תפילת שחרית, כדי לקרוא ק"ש בהידור, ואח"כ הלכו לביהכ"נ והתפללו בציבור בלא טלית ותפילין, וכך נהג מהר"ם גאלנטי. ויש שכתבו שכך ראוי שכולם ינהגו, וכ"כ בבא"ח דברים כה, ור"ח פלאג'י. ויש קהילות שהתפללו במניין עם טלית ותפילין, וכ"כ הכנה"ג שמנהג סלוניקי, וכ"כ בשולחן גבוה שמנהג אזמיר, וכך נהגו מקובלי בית אל שבירושלים, כמובא בכה"ח תקנה, ד. ועיין בתורת המועדים י, טו, ולרב קארפ ז, מח. מי שמנהג אבותיו להניח תפילין בשחרית בביהכ"נ, והוא מתפלל במניין שאינם מניחים תפילין, יניח תפילין בביתו ויקרא בהם ק"ש, ואח"כ יבוא לביהכ"נ להתפלל עם הציבור בלא תפילין.
^ 4. בשו"ע תקנד, ג, כתב שמותר לומר את כל סדר היום ואפילו מדרש ר' ישמעאל. וכ"כ בערוה"ש תקנד, ו. והרמ"א תקנט, ד, כתב שאין לומר פטום הקטורת. וע' לרב קארפ ז, מד, שפרש שהכוונה לפיטום הקטורת שבסוף התפילה, ועליו אמרו שאין כל אדם רגיל לאומרו. אמנם במ"ב תקנד, ז, משמע שמדובר בפיטום הקטורת שלפני התפילה. ומ"מ משמע מהמ"ב שהכלל הוא, שמה שרגילים לומר בסדר התפילה בכל יום, אפשר לומר גם בתשעה באב. וזו דעת הי"א שכתבתי למעלה. וע' פס"ת תקנד, ד, תורת המועדים ח, יט.
^ 5. הט"ז התיר לומר שנים מקרא ואחד תרגום של אותו יום, ויש שנהגו לפיו, כמו חסידי חב"ד לעניין חת"ת. אבל רוב ככל האחרונים לא קיבלו את דעתם, כמבואר בשעה"צ תקנד, יא. וכן אין לקרוא בסדר חוק לישראל ומעמדות, כמבואר בברכ"י תקנד, ה, ומ"ב ז. ומי שיש לו חולה, מותר לומר עליו תהילים גם לפני חצות, כי הוא לצורך מיוחד (דברי מלכיאל ו, ט; תורת המועדים ח, יט, בסוף ההערה).
^ 6. דעת הרא"ש והר"ן והטור או"ח תריג, שמברכים "שעשה לי כל צרכי" ביוה"כ, וכ"כ במ"ב תקנד, לא. ולפי הרמב"ם שאין לברך על דבר שלא נהנה, אין לברך, כמובא בב"י שם. וכן נהג הגר"א. אבל במוצאי הצום בעת שנעל מנעלים ברך (מעשה רב ט). ומנהג האר"י, שככלל מברכים על דברים שלא נהנה מהם (וע' פ"ה תפילה ט, ג), אבל בצומות אמר שלא לברך, וכן נוהגים ההולכים אחריו, כמובא בכה"ח מו, יז. וברב פעלים ב, ח, כתב שגם במוצאי הצום לא יברכו. וע' לרב קארפ ז, לו. וע' בתורת המועדים י, יד, ושם כתב את ההוראה המקובלת אצל הספרדים שלא לברך בצומות, אבל הוסיף שהמברכים יש להם על מה שיסמוכו, וכתב בסוף ההערה שלמעשה אביו הגרע"י נוהג לברך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
שיעורים בספר יהושע חזק ואמץ: שליחות המרגלים ביריחו
יהושע פרקים א' - ב'
הביטוי "חזק ואמץ" נאמר ליהושוע שלוש פעמים בפרק א' ופעמיים בספר דברים, בעוד שבשאר התנ"ך הביטוי הזה כמעט ולא מצוי! למה נאמר ביטוי זה ליהושוע כל כך הרבה פעמים? למה יהושוע שולח מרגלים? הוא לא יודע שבימיו זה לא הלך? ואם המרגלים ששלח יהושוע היו צדיקים, למה הם הולכים לבית אשה זונה? ובמה הם מסרו את נפשם בשליחותם?
מצוות ישוב הארץ האם מברכים "מציב גבול אלמנה" בימינו?
הלכה למעשה
שיעור הלכתי מרתק ומרחיב דעת מפי הרב משה בר ציון שליט"א, העוסק בסוגיית ברכת הראייה "ברוך מציב גבול אלמנה" על בתי ישראל ביישובם. האם הברכה מיועדת לבתי כנסת, האם היא תלויה בזמן בית המקדש, ומהו להלכה למעשה ביישובים החדשים בארץ ישראל? צפו בשיעור המלא והעמיקו בשיטות הראשונים והאחרונים (הרי"ף, רש"י, הבית יוסף, השולחן ערוך, המשנה ברורה ופסיקות גדולי הדורות).
בראשית התורה כשורש המציאות והאדם
שיחת מוצ"ש פרשת בראשית
השיעור עוסק במעמדה של התורה כמקור וכסדר הבריאה כולה, וביכולתה הייחודית של חוכמת הקודש לרומם ולשנות את האדם העוסק בה. מתוך כך, מודגשת חשיבות הנאמנות לעצמיות הפנימית והטהורה של האדם, מבלי להיגרר אחר השפעות זרות ומחטיאות.
כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש חשוון תשפ"ז
שיח פוליטי ענייני וכף זכות | פעילות בחירות מול ביטול תורה | שלילת פילוגים ושאיפה לאחדות המחנה | שילוב קומת המעשה וקומת הרוח | יחס למחלוקת עם הציבור החרדי | אי-הבעת תמיכה במפלגה מסוימת | תכונות מנהיג ציבור ואידיאליזם | ביטחון עצמי בעבודת השם | משמעות הצבעת האצבע בשיר | מצוות תוכחה ואהבת ביקורת | חשיבות לימוד תורה ברציפות.
רביבים חובת לימוד התורה לגברים
שני חלקים במצוות תלמוד תורה | האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים | בחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד | החלק השני הוא להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה | בחלק זה גברים חייבים בלבד | ליסודות התורה יש גבול, ואותם נצטוו ההורים ללמד את הבנים, ואותם חייבים כל הגברים לדעת | הספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים | האתגר להקיף את כל יסודות התורה נעשה קשה יותר ויותר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת בראשית - שבת מברכין וערב ר"ח תשפז
איך ידעה חוה לדבר בלשון הנחש. איך ידע הנחש לדבר בלשון חוה. וַיָּשֶׂם יְ-הֹוָה לְקַיִן אוֹת מהו האות שחקק לו ה' במצחו כדי להצילו. מה הטעם שחז"ל קראו לתורה 'תַּבְלִין'. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד - ארז"ל וְהִנֵּה טוֹב זה יצר טוב מְאֹד זה יצר הרע. מה הטעם שהיצר הרע נקרא טוב מאוד.
בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?
ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.
