ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
ראוי שהדת תהיה אחת לכל האנשים
וּמִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁנַּחְקֹר בְּכָאן הוּא: אִם הַדָּת הָאֱלֹהִית יְחֻיַּב שֶׁתִּהְיֶה אַחַת לְכָל הָאֲנָשִׁים, אוֹ רַבּוֹת. וְנֹאמַר, שֶׁהִנֵּה יֵרָאֶה שֶׁהוּא מְחֻיָּב שֶׁתִּהְיֶה אַחַת; וְזֶה, אִם מִצַּד-הַנּוֹתֵן וְאִם מִצַּד-הַמְקַבֵּל. מִצַּד-הַנּוֹתֵן — כִּי אַחַר שֶׁהַמְסַדֵּר, שֶׁהוּא הש"י, הוּא אֶחָד מִכָּל צַד, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַסִּדּוּר הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל צַד; כִּי אֵין לוֹ, יִתְבָּרַךְ, יַחַס מִתְחַלֵּף* אֶל קְצָת-הָאֲנָשִׁים מִקְּצָתָם. וּמִצַּד-הַמְקַבֵּל — כִּי אַחַר שֶׁמִּין הָאָדָם אֶחָד בָּאֱנוֹשׁוּת, הִנֵּה הַסִּדּוּר הַמַּיְשִׁיר אוֹתוֹ אֶל הַגָּעַת שְׁלֵמוּתוֹ הָאֱנוֹשִי רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד. וְיֵּרָאֶה מִזֶּה, שֶׁהוּא רָאוּי וּמְחֻיָּב בַּדָּת הָאֱלֹהִית שֶׁתִּהְיֶה אַחַת אֶל כְּלָל הָאֲנָשִׁים.
מזגי האנשים שונים
אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר יְעֻיַּן-זֶה הֵיטֵב, נִמְצָא שֶׁאַף-עַל-פִּי שֶׁנּוֹדֶה שֶׁיִּהְיֶה מְחֻיָּב מִצַּד-הַנּוֹתֵן, אֵינֶנּוּ מְחֻיָּב מִצַּד-הַמְקַבֵּל. לְפִי שֶׁהוּא מְבֹאָר שֶׁמִּזְגֵי* הָאֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים קְצָתָם מִקְּצָתָם — אִם מִצַּד-הִתְחַלְּפוּת מִזְגֵי הָאָבוֹת* אוֹ מִצְּדָדִים אֲחֵרִים, עַד שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיַּסְכִּימוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עַל מֶזֶג וּתְכוּנָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אִבְּן-סִינָא בָּאֹפֶן הָרִאשׁוֹן מִן הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן מִן הַקָּנוֹן. עַד שֶׁכְּבָר יַגִּיעַ מֵהִתְחַלְּפוּתָם שֶׁיִּהְיוּ כִמְעַט הֲפָכִים בְּמִדּוֹתֵיהֶם: עַד שֶׁיִּמָּצֵא אִישׁ אַכְזָרִי בְתַכְלִית*, עַד שֶׁיַּגִּיעַ מֵאַכְזְרִיוּתוֹ שֶׁיַּהֲרֹג צְעִיר בָּנָיו; וְיִמָּצֵא אִישׁ אַחֵר בְּתַכְלִית-רַכּוּת-הַלֵּבָב, עַד שֶׁיַּחְמֹל עַל הֲרִיגַת עַכְבָּר אוֹ נְמָלָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
41 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק ב'
42 - מאמר שלישי פרק כ"ד חלק א'
43 - מאמר שלישי פרק כ"א חלק ד'
טען עוד
שינוי טבעי המקומות
וְיִתְחַלְּפוּ הָאֲנָשִׁים בָּזֶה, גַּם-כֵּן, מִצַּד-הִתְחַלְּפוּת מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם. כִּי טִבְעֵי הָאֲרָצוֹת מִתְחַלְּפוֹת בְּשִׁנּוּיֵי הָאֲוִירִים וְהֶהָרִים וְהַמֵּימוֹת וְכַיּוֹצֵא-בָזֶה: עַד שֶׁתִּמָּצֵא אֶרֶץ שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ גַסִּים וְקָשִׁים בְּטִבְעָם, וְזֶה מִצַּד שֶׁהָאֲוִיר שֶׁהֵם גְּדֵלִים בּוֹ אֵינֶנּוּ זַךְ וְנָקִי; וְתִמָּצֵא אֶרֶץ אַחֶרֶת שֶׁפֵּרוֹתֶיהָ בִּלְתִּי-עֲרֵבִים אוֹ בִלְתִּי-בְרִיאִים, מִצַּד שֶׁהַמֵּימוֹת שֶׁגְּדֵלִים עֲלֵיהֶם אֵינָם טוֹבִים. וְהַבַּעֲלֵי-חַיִּים הַנִּזּוֹנִים מִכְּמוֹת אֵלֶּה-הַפֵּירוֹת, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּתְדַּמֶּה מִזְגָּם אֶל הַמָּזוֹן שֶׁהֵם נִזּוֹנִים מִמֶּנּוּ. וְאֶרֶץ אַחֶרֶת — שֶׁיִּמָּצְאוּ פֵרוֹתֶיהָ בְּהֶפֶךְ, וְהַבַּעֲלֵי-חַיִּים הַנִּזּוֹנִים מֵהֶם יִהְיֶה מִזְגָּם הֶפְכִּי אֶל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ הָאַחֶרֶת. וּמִזֶּה-הַצַּד יִמָּצְאוּ אֲנָשִׁים בְּעִיר אַחַת אוֹ בְמָחוֹז אֶחָד, יוֹתֵר חֲרִיפִים וְיוֹתֵר פִּקְחִים מֵאַנְשֵׁי אֶרֶץ אַחֶרֶת. וְיִתְחַיֵּב מִזֶּה שֶׁיִּתְחַלְּפוּ מִינֵי הַהַסְכָּמוֹת בֵּין שְׁתֵּי אֵלּוּ-הָאֲרָצוֹת, לְהִתְחַלְּפוּת מִזְגֵי הַיּוֹשְׁבִים בָּהֶם; וְיִצְטָרֵךְ לְכָל אַחַת מֵהֶן נִמּוּס* מִתְחַלֵּף לְנִמּוּס הָאַחֶרֶת בִּזְמָן אֶחָד בְּעַצְמוֹ. אֶלָּא שֶׁאַחַר שֶׁהַשִּׁנּוּי הַזֶּה הוּא מִתְחַיֵּב מִצַּד-הַמְקַבֵּל וְלֹא מִצַּד-הַנּוֹתֵן, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הַשִּׁנּוּי בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר מִצַּד-הַמְקַבְּלִים; וְזֶה, בִּפְרָטֵי הַהַנָּחוֹת וְהַהַסְכָּמוֹת אֲשֶׁר בֵּין הָאֲנָשִׁים כְּפִי הִתְחַלְּפוּת הָאֲרָצוֹת בַּנָּאֶה וּבַמְגֻנֶּה, כִי כְבָר יִהְיֶה הַנָּאֶה אֵצֶל קְצָת מְגֻנֶּה אֵצֶל קְצָת. אֲבָל בָּעִקָּרִים הַכּוֹלְלִים וְהַשָּׁרָשִׁים הַמִּסְתָּעֲפִים מֵהֶם, שֶׁכָּל-זֶה מִצַּד-הַדְּבָרִים הַנִּתְלִים בַּנּוֹתֵן, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיְּצֻיַּר בָּזֶה שׁוּם-חִלּוּף.
____________________________________
מִתְחַלֵּף – משתנה. שֶׁמִּזְגֵי – טִבְעֵי. מִזְגֵי הָאָבוֹת – טבע ההורים המשפיע על זרעם. בְתַכְלִית – לגמרי. נִמּוּס – הדרכה והנהגה.
ביאורים
ישנן מספר דתות בעולם המאמינות באלוהים, וכל אחת מהן שונה באמונתה ובחוקיה. רבי יוסף אלבו שואל שאלה יסודית: האם לאנושות צריכה להיות דת אחת המדריכה את כולם בשווה או שמא נכון יותר שיהיו מספר דתות – לכל קבוצה, דת המתאימה לה.
במבט ראשון נראה שצריכה להיות רק דת אחת. דבר זה נכון הן מצד נותן הדת והן מצד מקבל הדת: מצדו של הבורא, הרי יחסו אל כל בני האדם הוא באופן שווה ואם-כן הדת הניתנת על ידו לכלל האנושות צריכה גם היא להיות שווה לכולם. מצד הנברא – האנושות, הרי כל בני האדם שווים בדרגתם הטבעית על פני שאר הברואים, לכן הדרך להגיע לשלמות גם היא צריכה להיות אחת השווה לכולם.
אך בעיון מעמיק יותר עולה שלמרות שמצד הבורא אמנם צריכה להיות רק דת אחת, מצד בני-האדם אין זה כך. דבר פשוט הוא שכל אדם שונה בתכונותיו מחברו, ואין אדם הדומה באופן מוחלט לשני במבנה אישיותו ובאופיו. גם בפרספקטיבה ציבורית ולאומית ניתן לזהות הבדלים בתכונות ובהתנהגות בין חברה לחברה, ובין אנשים ממקום אחד לאנשים ממקום אחר. הדת האלוהית פונה לאדם ומורה לו את צורת החיים האידיאלית ואת הדרך כיצד ליישם אותה בחייו, לכן מובן שמצוות הדת צריכות להיות שייכות ורלוונטיות לאדם. יוצא אם-כן, שכל קבוצת אנשים צריכה תורה המתאימה בהדרכותיה לאופי של אותה חברה. רבי יוסף אלבו מדגיש שהבדל זה נובע מצד בני האדם ולא מצד אלוהים, לכן ההבדלים שיהיו בין דת אחת לאחרת יהיו רק בהוראות הפרטיות הפונות למקבלי התורה. בעיקרי האמונה של הדת, שהם מצד הבורא נותן התורה, אי אפשר שיהיה שינוי או הבדל, כיוון שאין בבורא שינוי או יחס אחר מאדם לאדם.
הרחבות
• נצחיות שורשי התורה
לְפִי שֶׁהוּא מְבֹאָר שֶׁמִּזְגֵי הָאֲנָשִׁים מתחלפים. רבי יוסף אלבו מבאר שטבע האנשים שונה, ואף על פי כן, שורשי התורה אחידים לכולם. באופן מופלא התורה אכן מתאימה לטבע המקיימים אותה, והיא מזככת אותם ומדגישה את הצד הנשמתי שבהם. זוהי כוונת המדרש : ""וזאת הבהמה". הדא הוא דכתיב (זה מה שכתוב): "כל אמרת אלוה – צרופה" [משלי ל, ה] – רב אמר: לא נתנו המצוות לישראל, אלא לצרף בהן את הבריות " [ויקרא רבה, שמיני, יג].
מכיוון שאופן ההתגלות של התורה מתאים לטבע המקבלים אותה, לעתיד לבוא, כשטבע האדם יתעלה, תינתן גם התורה בצורה מחודשת. כך ממשיך המדרש: "כל מי שלא ראה קניגין (ציד) של אומות העולם בעולם הזה – זוכה לראותה לעולם הבא. כיצד הם נשחטים? בהמות – נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים: זו שחיטה כשירה היא?! ולא כך תנינן: הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין?! אמר רבי אבין בר כהנא: אמר הקדוש ברוך הוא: תורה חדשה מאתי תצא – חדוש תורה מאתי תצא" [שם]. ההופעה החדשה של התורה תתאים לטבע החדש של העולם – בשביל שגם הוא ילך ויתרומם, ילך ויזדכך.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
