ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
א. מצות פריה ורביה
בראשית יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות פריה ורביה, שנאמר: (בראשית א', כ''ח) ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו.
משרשי מצוה זו, כדי שיהיה העולם מישב (גיטין מ''א: במשנה), שהשם ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב: (ישעיהו מ''ה, י''ח) לא תהו בראה לשבת יצרה. והיא מצוה גדולה שבסבתה מתקימות כל המצות בעולם, כי לבני אדם נתנו ולא למלאכי השרת (ברכות כ''ה:).
דיני המצוה, מתי חיב אדם לעסק בה, וכמה בנים יהיה לו ויפטר, ומאיזו מצות הוא פטור בעסקו בזו, ויתר פרטיה מבוארים ביבמות בפרק ו' (דף ס''א: וס''ב:) ובברכות (דף ט''ז:, שו''ע אבן העזר סימן א' ואו''ח סימן ע סעיף ג').
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן (קדושין לו:) וחיב אדם להשתדל בה משהוא ראוי לה, והוא הזמן שנתנו חכמים ז''ל (אבות פ''ה משנה כ''א) לשא אשה. ומצוה זו אינה מוטלת על הנשים, והמבטלה בטל עשה וענשו גדול מאד, (קדושין כ''ט, ב') שמראה בעצמו, שאינו רוצה להשלים חפץ השם לישב עולמו.
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
1 - אגרת מחבר ספר החינוך
2 - מצות פריה ורביה
3 - מצוות ברית מילה
טען עוד
מצוה א' – פרו ורבו
המצווה הא' היא מצוות פריה ורביה וילפינן לה מקרא (בראשית א' כ''ח) ד''ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו''.
והנה קיום מצוה זו למאי דפסקינן כבית הלל (יבמות סא:) הוא על ידי שמוליד בן ובת . ויש לחקור בגדר המצווה האם המצווה היא התוצאה שבסופו של דבר יהיו לו ילדים ואין נפק"מ כיצד,או שמא עיקר המצווה היא מעשה המצווה וההשתדלות שלו שיהיו לו ילדים, רק שכל זמן שאין לו בן ובת לא פקע חיובו ועדיין הוא חייב להשתדל בכך .
והנה ידועה שיטת המנחת חינוך (כאן) שסובר שעיקר מצווה זו של פריה ורביה היא שבסופו של דבר יהיו לו ילדים וזאת מכח כמה קושיות, ועיקרן הם, מהא דאמרינן בגמרא (שם עמוד ב) דהיו לו בנים ומתו לא יצא ידי חובת המצווה וזה לכאורה דבר תמוה דהיכן מצינו שאדם יוצא ידי חובת המצווה ולפתע נאמר דבטלה מצוותו, עוד הקשה, מהא דאמרינן בגמרא (שם) דהיו לו בנים בגיותו ונתגייר דאין לו חיוב פו''ר, וקשה, הא כיון שעכו''מ אינם מצווים על פו''ר איך יתכן שהוא קיים את המצווה'הא מבואר בגמרא (ראש השנה כח.) שנכפה ואכל מצה בעת שטותו ואחר כך נשתפה לא יצא יד"ח במה שאכל בזמן שהיה פטור, וצריך לאכול שוב מצה, ואם כן איך אמרינן הכא דיצא במה שקיים בעודו פטור , והוכיח מזה, דשונה מצוה זו משאר מצוות שבהם עיקר המצווה הוא מעשה המצווה, דכאן עיקר המצווה היא התוצאה ולא המעשה, ולכן כל שיש
לו ילדים ה''ז קיים את המצוה וכל שאין לו ילדים לא קיים אותה.
אמנם שיטה זו של המנחת חינוך אינה מוסכמת, דהנה התוס' (בבא בתרא יג. ד"ה כופין) הקשו על מה שאמרו בית שמאי בגמרא (שם) על חציו עבד וחציו בן חורין, לישא שפחה אינו יכול, לישא בת חורין אינו יכול, יבטל [מפו"ר] והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר 'לא תהו בראה לשבת יצרה' אלא כופין את רבו ועושין אותו בן חורין", והקשו התוס' (ד"ה שנאמר) וז"ל, 'אמאי כופין את רבו נימא יבוא עשה דפו''ר וידחה לאו דלא יהיה קדש', עכ"ל, והיינו דהעשה של פו"ר יתיר לו לבא על בת ישראל, ומבואר להדיא דעיקר המצווה היא הביאה ובמעשה הביאה מקיימים מצוות עשה דפו''ר.
והנה בין אם נאמר שעיקר המצווה היא ההשתדלות והביאה כדעת התוס', ובין אם נאמר שעיקר המצווה היא שבסופו של דבר יהיו לו ילדים כדעת המנחת חינוך, קשה על האופן שבו הביאו הרמב''ם והשולחן ערוך מצווה זו להלכה, דהנה הרמב''ם (פט''ו מהל' אישות ה''ב) כתב וז"ל: ''האיש, מצווה על פרייה ורבייה אבל לא האישה. ומאימתי יתחייב האיש במצוה זו, מבן שש עשרה שנה או מבן שבע עשרה שנה. וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אישה הרי זה עובר ומבטל מצות עשה''. והיינו שמצווה זו מתחייבים בה דוקא בגיל שבע עשרה ואם הוא לומד תורה אף מאוחר יותר, ואם נפשו חשקה רק בתורה כבן עזאי רשאי לבטלה לגמרי. וקשה טובא, למה החיוב על מצווה זו אינו בגיל שלוש עשרה כשאר המצוות, ועוד קשה מה שכתב הרמב''ם שאם הוא עוסק בתורה יכול לדחות את המצוה משום עוסק במצוה פטור מן המצווה, והלא תלמוד תורה היא המצווה היחידה שלא אומרים בה עוסק במצווה פטור מן המצוה, וכן קשה מהכ"ת שיהיה פטור מהמצוה אם נפשו חשקה בתורה כבן עזאי?! עוד יש להקשות, מהא דאיתא במשנה (כתובות סא :) וכן נפסק להלכה (שו"ע אהע"ז סימן עו ס"ב) דהגמלין עונתן אחת לשלשים יום והספנין עונתן אחת לששה חדשים, וקשה, דאם מצוה זו של פו''ר היא ככל המצוות מאי נפק"מ איזה אומנות יש לו, ואיזהו פטור הוא זה, ולמה לא נימא דהוא חייב לבעול עד שייקים המצווה לא שנא איזה אומנות יש לו.
ושמעתי מהר''ר שניאור ברטן (נו''נ בישיבת בית יוסף בברוקלין) דיש לבאר גדר מצווה זו של פו''ר באופ''א מהמנחת חינוך, דהא ודאי דכל שאין לו בן ובת עדיין לא קיים את המצווה, אך אין זה אומר שזהו גדר המצווה, אלא הציווי הוא על האדם שיעשה מה שבכוחו כדי שיוולדו לו בן ובת ועד שיש לו בן ובת חייב הוא להשתדל בזה, ומכל מקום המצוה שלו היא שהוא ישתדל בזה, וכלול בגדר המצווה הזו של פו''ר שהשתדלות זו תיעשה בתוך המסגרת והצורה של חיי נישואין נורמאליים, ועל פי זה יובן מה שנפסק שזמן קיום מצוה זו הוא מגיל י''ז ומעלה דכיון שקודם לכן אין דרך העולם להתחתן הרי אין זו הצורה של נישואין, וממילא אין זו הדרך של קיום מצוות פו''ר, וכן מובן הא דאמרי' שאם הוא עוסק בתורה יכול לדחות קצת, משום שהדרך של העוסקים בתורה להמתין קצת, וכן אם חשקה נפשו בתורה כבן עזאי אז אין דרכו בנישואין כלל, ובזה נתיישב משנה דהספנין ומבוארת קושיית התוס' ופשוט.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה אנחנו ממש דומים לשמן?
איך ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הכוח המיוחד של שבת שובה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
אנחנו קודש למענך
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
