ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- בעקבות הגירוש
- בירורי אמונה
- ספריה
- קומי אורי
- א
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
הקב"ה לא שומע אותנו? כל כך הרבה תפילות טהורות, קדושות, מעומק הלב, בשמחה, באהבה, בתחינה, בזעקה, בחול ובשבת ובתשעה באב, ביום ובלילה, ביחיד ובציבור, בשעת ציפייה וברגע האמת הנורא - והנס לא קרה. עולם כמנהגו נוהג. כוחות הגירוש מתקדמים ופורצים וגוררים ועוקרים, עד האוטובוס ועד המחסום, החוצה, החוצה. הכל לפי התוכנית, כפי שהוכנה בידי בשר ודם, עד הפרט האחרון. וכל התפילות לא עזרו. איך להבין את זה? איך לעמוד בזה?
אמרה תורה: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד, ז). התוצאה המיידית של תפילה מעומק הלב היא קרבת אלוקים. התפילה היא ביטוי של אמונה, היא התקרבות אל ה', וככזאת ערכה הראשון והעיקרי הוא עצם ההתקרבות אל ה'. "ואני קרבת אלוקים לי טוב" - בלי קשר לתוצאות המעשיות.
כך אמר המתפלל הגדול:
"כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוקים. צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים. היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלוקיך" (תהילים מב, ב-ד).
אסור להשוות לשואה. שמענו. אבל גם אז התפללו. ועוד איך התפללו. ובשעה שהתפללו, ימים ולילות שבועות וחודשים, והיתה תחושה נוראה של "גם כי אזעק ואשווע שתם תפילתי" (איכה ג, ח) - נולדה במסתרים הישועה. נולדה התקומה. נולדה הריבונות של העם היהודי בארץ-ישראל. שנים אחדות לאחר השואה הנוראה קמה מדינת ישראל, נפתחה תקופה חדשה. התפילות הועילו, התפילות עשו את שלהן. לא מיד, לא עכשיו, אבל הן לא הלכו לאיבוד. יש לקב"ה מאגר של תפילות, נאד של דמעות, "נודי ספרתה אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך" (תהילים נו, ט). הכול אצור שם, הכול שמור, וכשהמאגר מתמלא על גדותיו, ועת רצון מגיעה, נגלית התוצאה. נכון, לפעמים הפרט כבר לא רואה אותה. יש צדיק ורע לו, שהישועה בוששה להגיע עדיו, ואפילו משה רבנו לא ידע מפני מה. אבל כוחה העיקרי של התפילה הוא ברבים, "הן א-ל כביר ולא ימאס", מכאן שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים. רוב תפילותינו נאמרות בלשון רבים, בלשון של כלל ישראל.
מי שראה ושמע את התפילות הזכות בעת חורבן גוש קטיף אינו יכול שלא להאמין שהתפילות האלה לא ישובו ריקם. התוצאה מוכרחה להתגלות. תהיה תפנית לטובה בחיי עם ישראל. נכון, המשפחה שביתה נהרס אולי לא תראה אותו עוד. החורבן הפרטי הוא קשה, וכל אדם חייב להתמודד עם הגורל שמועיד לו הקב"ה, אם טוב ואם רע. אבל עם ישראל יצא מחוזק. התפילות הכבירות של גוש-קטיף לא ישובו ריקם.
"מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי, הוחילי לאלוקים, כי עוד אודנו ישועות פניו".
דווקא הם?
ריבונו של עולם, דווקא הם? דווקא האנשים האלה, הנאמנים, הצנועים, שומרי מצוותיך ועוסקי תורתך, דווקא הם מגורשים מבתיהם ומנחלתם? דווקא אלה שמסרו את נפשם לאורך שנים על יישוב ארצך, ניתנים היום למשיסה?
ניתן דעתנו לעובדה בסיסית: לא גויים ואויבים עושים את העוול הזה. לא מבחוץ באה אלינו הרעה הזאת. מתוכנו פנימה היא באה. "אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם" לעקור יהודים מבתיהם ולתת את נחלתם לזרים.
"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר' מאיר, והוו קא מצערו ליה טובא. הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו, מאי דעתך, משום דכתיב יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים, חטאים כתיב, ועוד שפיל לסיפיה דקרא, ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם, אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה, ורשעים עוד אינם. בעי רחמי עלויהו והדרו בתשובה" (ברכות י ע"א).
[תרגום: היו בריונים בשכנותו של ר' מאיר, והיו מצערים אותו הרבה. התפלל ר' מאיר שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: מה דעתך, משום שכתוב "ייתמו חטאים"? וכי כתוב "חוטאים"? "חטאים" כתוב! ועוד, המשך לסוף הפסוק: "ורשעים עוד אינם", כיוון שייתמו חטאים - ורשעים עוד אינם. אלא, התפלל עליהם שיחזרו בתשובה, ורשעים עוד אינם. התפלל עליהם, וחזרו בתשובה].
אם ר' מאיר התפלל שימותו, כנראה שמאוד מאוד הציקו לו. האם עולה על דעתנו להטיל דופי בר' מאיר, ולשאול: הא כיצד שהבריונים הציקו דווקא לר' מאיר? הבריונים הציקו כי הם בריונים, והם הציקו לר' מאיר כי הוא היה השכן שלהם, ושכנים רעים מציקים לשכניהם, גוזלים מהם מקום בחצר, מטילים שם שופכים, וכו' וכו'.
הבריונים הממלכתיים - ראש הממשלה ועוזריו משמאל - מציקים כי הם בריונים, והם מציקים לצדיקי גוש-קטיף כי גוש-קטיף הוא "השכן" שעל חשבונו הם הוזים את הזיות השלום שלהם, מוותרים ויתורים כואבים (לאחרים), ומשחקים בפוליטיקה.
מה אומרת חכמת נשים של ברוריה? הלא המציקים לך אינם גויים ואויבים. אחיך בני ישראל הם. אם הם פושעים, זה מפני שמצבם הרוחני ירוד, זה מפני שהחברה שלנו במצב קשה. בוא נעשה מאמץ רוחני לתקן אותה. נתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, נבנה מחדש את החברה שלנו. ייתמו חטאים, וממילא לא יהיו עוד חוטאים.
בנידון דידן ברור שמדובר בתופעה שצמחה על רקע של תחלואי החברה: התפרקות מערכים, אובדן דרך לאומי, אינדיבידואליזם, רכושנות ונהנתנות, מוסר מזויף של שמירה על זכויות האויבים ותומכיהם ("חפים מפשע"), אליטות השומרות זו על זו, תקשורת עוינת ומזוהמת.
אם אין אנו בדרגה רוחנית להתפלל על הבריונים שיחזרו בתשובה, לפחות נשנס מותנינו וננסה להציל את העם מידיהם. העם, רבבות עמך בית ישראל, פתוח לשמוע, רוצה תיקון. ותיקון אחרים מתחיל, כידוע, מתיקון עצמי.
להכשיר בני נביאים
יופי, ניצחתם. בגדתם בנאמנים שבבניכם, מתיישבי חבל קטיף, המייצגים את כל הטוב והנעלה שבארץ הזאת: את התורה, את הערבות ההדדית, את החלוציות, את עבודת האדמה, את הכשרונות האגרונומיים והטכנולוגיים, את ניקיון הכפיים, את מסירות הנפש. הבאתם עליהם את כל צה"ל ואת כל משטרת ישראל. הרסתם עד היסוד את בתיהם ואת מפעל חייהם. "צריך לגמור את זה מהר", אמרתם, פוליטיקאים מרושעים. למחות מהר את עקבות הפשע, כדי שמצפונכם לא ייסר אתכם. אם עוד יש לכם שרידי מצפון - שייסרו אתכם. אנחנו לא נבוא לכנסים של "היום שאחרי" שתכנסו. לא נעזור לכם "לאחות את הקרעים". אנחנו מזדהים לחלוטין עם הכתובת שנשא נוער גוש קטיף במצעד האבל והגאון בחוצות ירושלים: "לא נשכח ולא נסלח".
נקם? לא. פשוט, עם "מנהיגי העם" האלה, הריקים מכל תוכן ערכי, גמרנו. עם ישראל ראוי למנהיגות אחרת, מאמינה, ערכית, בכל תחומי החיים הציבוריים. הציונות הדתית צריכה להתנער ולקום כארי. הנוער הנפלא והאמיץ שלנו חייב להוציא מן הכוח אל הפועל את כל הפוטנציאל האדיר שלו, להסתער על תחומי החיים השונים ולהגיע בהם למצוינות ולעמדת מנהיגות. העם צמא לשמוע דברי אמת ולראות אנשי אמת, אנשי אמונה, ערכים ומידות טובות. נמאס לו מהמושחתים והקטנוניים.
בכוונה אינני נכנס להיערכות הפוליטית הדרושה. הפתרונות הגדולים למצב האומה לא יימצאו מהיום למחר. כדי להביא לשינוי משמעותי דרושה השקעה לטווח הארוך. דרוש להכין דור של מנהיגים עתידיים בכל תחומי החיים.
אך לא די בהשתלבות במערכות המדינה. בעלי הכשרון הרוחני שבתוכנו צריכים להתחיל לחשוב ברצינות על השלב הבא של גאולת ישראל, השלב של סנהדרין, נבואה, מקדש. איך אנחנו מקדמים את הופעתם? איני מתכוון לקידום טכני. בשביל להקים סנהדרין לא מספיק להקים מנגנון. צריך לעמול, לטפס ולעלות מחדש אל דרך הלימוד של מעתיקי השמועה (ואין כאן המקום להאריך בזה). בשביל להכשיר בני נביאים צריך להעמיק ברוח טהרה, גבורה וקדושה, לפתוח ולפתח את כל כוחות הנפש, ולכוונם אל הקודש. בשביל לבנות את בית המקדש צריך הרבה לימוד ותפילה והתקרבות סבלנית ואיטית למטרה. כל הדברים הגדולים הללו תלויים כמובן באתערותא דלעילא, אך זו, מקובלים אנו, מתגברת על-ידי אתערותא דלתתא. הגיעה השעה לעלות מדרגה בשתי הרמות: ברמת המנהיגות במדינה, וברמת ההתכוננות וההיערכות לשלב הבא בגאולה. לא נישאר לנצח ב"ראשית צמיחת גאולתנו".
אם תרצו, אין זו אגדה.
--------------
באדיבות תנועת "קוממיות". להזמנת חוברת המאמרים 9709881 02.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.













