ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
עזרו לנו להמשיך בהפצת התורה. אנו עדיין רחוקים מאוד מהיעד!

מהלכות סחיטה בשבת

ספוג, אין מקנחין בו אא"כ יש בו בית אחיזה, גזירה שמא יסחוט

*"והיצר הרע אומר לאדם לא לקנות דברים מיוחדים לשבת משום קמצנות על מעט פרוטות. כן נותן היצר הרע בלב בני אדם שייזהרו ב'ניקוי לכבוד שבת' שהכלים יהיו רחוצים באופן הכי נקי בעולם ולצורך זה הם משתמשים בספוגים האסורים. ועל כן לא תאבה לו ולא תשמע בקולו". *קול ה' יוצא מעל הכפורת שעל ארון הברית ומגיע להיכל שבו המנורה הטהורה, ואור השכינה המאיר מקודש הקדשים משתקף באור המנורה שבהיכל ועל כן הוא מאיר לכל ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה
עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל
קול צופייך
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
1 - הלכות ראש חודש, פורים ותפילין
2 - שואלים ודורשים בהלכות פסח
3 - שבת זכור וענייני המגילה
טען עוד
התוועדות באוהל מועד
פרשת "בהעלותך" פותחת באופן בניית המנורה וצורת הדלקתה, ויש לשאול מפני מה התורה מזכירה את ההלכות הללו בספר במדבר, באמצע ספירת עם ישראל. הרי בספר שמות עסקנו בבניין המשכן וכליו, ובהם המנורה, ובעבודת המשכן עסקנו בספר ויקרא.
התשובה נמצאת בפסוק האחרון של פרשת "נשא", שמתאר את אופן השראת השכינה במשכן ואופן הדיבור של אלוקים עם משה. "וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז פט). ה' מדבר מקודש הקודשים, ומשה נמצא בקודש ושומע. וצריך לדעת שזה עיקר העיקרים גם היום. כשאנו מתפללים לבניין המקדש – לזה אנו מתפללים. כל הקרבנות והנסכים, הקטורת ושירת הלוויים לא נועדו אלא להתוודעות של ה' עם משה באוהל מועד ובאמצעותו לכל עם ישראל. "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ד).
הדלקת המנורה כביטוי להשראת שכינה
הדלקת המנורה על ידי אהרון באה להמחיש לכל באי עולם את השראת השכינה בישראל. כך מסבירה הגמרא בדרך של קושיה: "מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת, 'מִחוּץ לַפָּרוֹכֶת הַעֶדוּת יַעֲרוֹךְ'. וְכִי לְאוֹרָהּ (של המנורה) הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר, לֹא הָלְכוּ אֶלָא לְאוֹרוֹ? אֶלָּא - עֵדוּת הוּא לְבָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב, זוּ נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתֵן בָּה שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים" (שבת כב ע"ב; מנחות פו ע"ב).
הנר המערבי הזה דולק בקודש, ואור ה' שיוצא דרכו מאיר את כל בתי ירושלים. "אמרו ז"ל כיון שהיו מדליקין מן המנורה כל חצר שהיתה בירושלים היתה משתמשת לאורה" (תנחומא תצוה ג). וכך יודעים כל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיִשְׂרָאֵל. אחרי שלמדנו בסוף פרשת "נשא" כי קול ה' יוצא מעל הכפורת שעל ארון הברית ומגיע להיכל שבו המנורה הטהורה, אנו לומדים בתחילת פרשת "בהעלותך" כי אור השכינה מאיר מקודש הקדשים ומתגלה באור המנורה שבהיכל ועל כן אורו כל כך גדול עד שהוא עדות לכל באי עולם ששכינה שרויה בישראל. "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח ב).
השראת שכינה בחנייה ובמסע
את השכינה הזאת רואים כל בני ישראל מדי יום בעמוד הענן ועמוד האש ששורים על המשכן. "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר: כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה" (במדבר ט טו). ארבעים שנה מוליכה אותם השכינה ומגינה עליהם. "וַעֲנַ֧ן ה֛' עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה". ה' הולך לפניהם ומכין את הדרך. "וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ ה֗' וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ". וגם בעת המנוחה הוא איתם. "וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה ה֔' רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל".
הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם
פרשת "בהעלותך" מלמדת כי גם כשעם ישראל טועה ונופל, ה' לא עוזב אותם ו"שֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא טז טז). כך גם בעת שהם מתאוננים על רוב הטובה ועורגים לטוב הנפלא של מצרים – "זָכַ֙רְנוּ֙ אֶת־הַדָּגָ֔ה אֲשֶׁר־נֹאכַ֥ל בְּמִצְרַ֖יִם חִנָּ֑ם אֵ֣ת הַקִּשֻּׁאִ֗ים וְאֵת֙ הָֽאֲבַטִּחִ֔ים וְאֶת־הֶחָצִ֥יר וְאֶת־הַבְּצָלִ֖ים וְאֶת־הַשּׁוּמִֽים" (יא ה) – ושוכחים את כל הרוע של הגלות "וכי יש בענין שהיו המצרים נותנים להם דגים בחנם, והלא כבר נאמר: 'ואתם לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם'. אם תבן לא היו נותנים להם בחנם, ודגים היו נותנים להם בחנם? ומה אני אומר חנם, חנם מן המצות" (ספרי בהעלתך כט).
גם בשעה של כפיות טובה זו אלוקים אומר למשה לשאת אותם בחיקו באהבה כמו אב את בנו "כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו" (במדבר יא יב). אבל למשה קשה, הוא יודע שכאשר בני אדם הם כפויי טובה, דבר לא ישביע את רוחם. גם אם תיתן להם את כל מנעמי העולם הם לא יהיו שבעים. "הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם" (במדבר יא כב ואוה"ח שם). גם כאן ה' מאריך אפו ומרגיע את משה ושואל אותו: "הֲיַד ה' תִּקְצָר"? אני יכול להשביע אפילו את החמוצים הללו. ועל כן אינני מסלק שכינתי מהם ומביא אותה דרך שבעים הזקנים. "וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֘ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ" (במדבר יא יז).
מלמד שנתעכבה לה השכינה - למרים
העין הרעה והדיבור הרע של המתאוננים משפיעים לרעה על כל המחנה, אפילו על מרים שיודעת לראות את הטוב גם בשעת החושך הגדול. כאן היא נופלת לרגע בעין רעה ובלשון הרע. צריך להזכיר שמרים היא אותה ילדה שמצליחה להדביק בעין הטובה שלה גם את אביה עמרם, נשיא שבט לוי. היא מראה לו את האור שבקצה המנהרה בעת שאף אחד לא מאמין שיש אור בעולם הזה כלל.
בעת נפילתה אלוקים לא שוכח לה את כל הטוב שלה. גם בשעה הקשה הזאת הוא מופיע בתחילה כאזהרה: "וַיֵּ֤רֶד ה֙' בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם". מרים מצטרעת כשלג. בשעה שמרים יושבת מחוץ למחנה - מחכה השכינה ומחכים כל ישראל לכבודה. "שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר 'ותתצב אחותו מרחוק' לפיכך עכב לה הקב"ה, ארון ושכינה, כהנים ולוים וישראלים ושבעה ענני כבוד. שנאמר 'והעם לא נסע עד האסף מרים" (ילקוט שמעוני במדבר - פרק יב - רמז תשמב) "מלמד, שנתעכבה לה השכינה" (מדרש תהלים מזמור כד).
ניקוי כלים בספוג
קינוח בספוג אסור משום פסיק רישא
המשנה במס' שבת (קמג ע"א) אומרת: "ספוג, אם יש לו עור בית אחיזה - מקנחין בו, ואם לאו - אין מקנחין בו". והגמרא אומרת שהלכה זו היא גם לרבי שמעון שאומר שאם אדם עשה מלאכה ולא מתכוון לעשותה – פטור, וגם לרבי יהודה שאמר שעשיית מלאכה בלי כוונה אם אינו מתכוון – אסורה. "דאביי ורבא דאמרי תרוייהו: מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות". ובכל שימוש בספוג בלי בית אחיזה, אע"פ שאינו מתכוון לסחיטה אלא לניקוי הכלי – כיוון שהוא יודע שבוודאי יסחט מהספוג הרי שאסור לרחוץ בו כלים בשבת.
אין אחיזה לסחיטה
המשנה אמרה כי אם יש לספוג בית אחיזה מעור - מקנחין בו. ולכאורה מה ההבדל אם יש לו בית אחיזה או אין לו? הרי בלאו הכי כשלוחצים על הספוג הוא נסחט. רש"י אומר שבספוג בלי בית אחיזה "אין מקנחין בו - שכשאוחזו נסחט בין אצבעותיו". אבל עם בית אחיזה הוא לא לוחץ על הספוג בין אצבעותיו.
הרמב"ם סובר שספוג שיש לו ידית אינו סוחט, שכך כתב בפירוש המשנה (פכ"א מ"ג) "הספוג הנזכר כשיש לו בית אחיזה ואוחזין אותו בו אינו מתעצר ולא נסחט וכו' ואפילו רבי שמעון אוסר להסתפג בו כשאין לו בית אחיזה, לפי שהוא מתעצר ונסחט בהכרח". וכן הוא כותב ביד החזקה: "ואין מקנחין בספוג, אא"כ יש לו בית אחיזה, שלא יסחוט" (הלכות שבת פרק כב הלכה טו).
בית אחיזה - כצלוחית
הראב"ד אומר על פירוש הרמב"ם כי "הצרפתים מפרשים כן" והכוונה כנראה לרש"י שחי בצרפת. "וקשיא לי כי יש לו בית אחיזה מאי הוי, אי אפשר לקנוח בלא סחיטה, ואני אומר כיון שיש לו בית אחיזה הוה ליה כצלוחית מלאה מים שמריק ממנה מים אבל כשאין לו בית אחיזה הוה ליה כבגד ואסור לסחטו". לדעתו של הראב"ד ידית שמחוברת לספוג לא בהכרח מונעת סחיטה, אבל גם אם יש סחיטה מוכחת בספוג עם בית אחיזה מותר, כי הפעולה לא מחשבת לסחיטה אלא לשפיכת מים מכלי.
מטלית רצפה
יש הבדל הלכתי בין פסיקת הרמב"ם לפסיקת הראב"ד בניקוי במטלית שנמצאת על מגב והיא רטובה ומרטיבה במוחש את הרצפה. לדעת הרמב"ם זה יהיה אסור כיוון שהרצפה נרטבת וניכר לכל שהמטלית שעל המגב נסחטת. לדעת הראב"ד, אפילו אם רואים שהמטלית נסחטת – זה מותר כי זה כמו שפיכת מים מכלי.
להלכה לא נפסק כמו הראב"ד, ולכן אם נשפכו מים על הרצפה בשבת אסור להניח עליהם סחבת רצפה דקה, מכיוון שבעת שמרימים אותה עלולים לבוא לידי סחיטה, אך מותר להניח עליהם סחבה עבה שלא תיספג כולה במים. ואם משתמשים בסמרטוט רצפה ישירות בלי מגב, ישאירו מקום אחד יבש בסמרטוט, כדי שיוכלו לאחוז במקום היבש ולהרים את הסמרטוט ללא חשש סחיטה.
איסור סחיטת פירות הוא משום דש, ואיסור סחיטת בגד היא משום מכבס
הבית יוסף (בסימן שכ) כתב שיש שתי סיבות לאסור סחיטה, אחת משום מכבס ואחת משום דש. "עיקר איסור סחיטת פירות הוא משום דש, ואיסור סחיטת בגד היא משום מכבס". בסחיטת פירות המטרה של הסחיטה היא המשקים היוצאים מהם, ובסחיטת בגד המטרה היא לנקות את הבגד. ממשיך הבית יוסף ואומר בשם רבנו תם שמלבן ומכבס קיים רק כאשר הבגד מתנקה באמצעות הסחיטה הזאת "וההוא דהוי תולדה דמלבן היינו דוקא בבגד המתלבן ובמשקין המלבנים". אבל במקרה שאין פעולת כיבוס – אין איסור. הסחיטה שהיא פירוק אוכלים היא תולדה של דש והיא קיימת רק כשהסוחט צריך את המשקין הנסחטים. "וההוא דהוי תולדה דדש איתיה בכולהו משקין ובלבד שיהא צריך למשקין הנסחטים דומיא דדש".
פסיק רישא דלא ניחא ליה
לפי זה נחלקו הראשונים ב"מסוכרייא דנזייתא" - פקק עשוי בגד או צמר וכד' שתקוע בראש חבית יין ונסחט בשעה שתוקעים אותו וסוגרים באמצעותו את החבית. לדעת הערוך, אם הפקק הזה נמצא בראש החבית והמשקה הנסחט ממנו נשפך לחבית - הרי זה סוחט תולדה של דש ואסור. אבל אם המשקה שנסחט מהפקק הזה נשפך לחוץ, הרי זה פסיק רישא דלא איכפת ליה ומותר.
הר"ן ושאר ראשונים חולקים עליו ואומרים כי גם בפסיק רישא דלא איכפת ליה אסור לסחוט, כי בסופו של דבר הוא סוחט ואסור. וכך פסקו תוס' בשם ר"י הזקן (כתובות ו ע"א, ובעוד מקומות). "אפילו אם נופל לאיבוד דנהי דאיסורא דאורייתא, ליכא מכל מקום איסורא דרבנן איכא".
אע"ג דלא ניחא ליה, כיון דפסיק רישא הוא, אסור
בשולחן ערוך נפסק לאסור בפסיק רישא דלא ניחא ליה. שכך כתוב: "חבית שפקקו בפקק של פשתן לסתום נקב שבדפנה שמוציאין בו היין, יש מי שמתיר אף על פי שאי אפשר שלא יסחוט, והוא שלא יהא תחתיו כלי; דכיון שאינו נהנה בסחיטה זו, הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה, ומותר. וחלקו עליו, ואמרו דאע"ג דלא ניחא ליה, כיון דפסיק רישא הוא, אסור. והעולם נוהגים היתר בדבר, ויש ללמד עליהם זכות, דכיון שהברזא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת, מותר מידי דהוי אספוג שיש לו בית אחיזה; ולפי שאין טענה זו חזקה, ויש לגמגם בה, טוב להנהיגם שלא יהא כלי תחת החבית בשעה שפוקקים הנקב" (סימן שכ סעיף יח). לפי זה יוצא שהשולחן ערוך פסק לכתחילה לאסור סחיטה, אפילו אם לא ניחא לו מהמשקים היוצאים ממנה. אמנם חומרתה שונה והיא איסור דרבנן (ביאור הלכה על שו"ע שכ ס"ע יח).
ספוג המותר לשימוש בשבת
סחיטה ותועלת בצידה
זו הסיבה שבגללה המשנה אמרה שלא ישתמש בספוגים רגילים שסופגים מים, כמו צמר וכד', כיוון שבימינו יש לאדם תועלת במי הסבון שנסחטים מהספוג, וזה תולדה של דש (אע"פ שאינו גידולי קרקע). עוד יש לאדם מטרה בסחיטה בכך שהספוג מתכבס ונשאר נקי במידה מסוימת, שאם לא כן הוא לא ינקה את הכלים.
יצר הרע של ספוג הכלים
ישנם ספוגים שונים ורשתות לניקוי כלים, ובכל סוגי הסקוצ'ים, ה"ליפות", צמר פלדה ורשתות הפלסטיק - בכולם אסור להשתמש בשבת. יש מהם שאסורים מדאורייתא, ויש שאסורים מדרבנן, וכתב על זה מרן הרב אליהו זצוק"ל: "והיצר הרע אומר לאדם לא לקנות דברים מיוחדים לשבת משום קמצנות על מעט פרוטות, וזו עצת היצר ואין להקשיב לו. כן נותן היצר הרע בלב בני אדם שייזהרו ב'ניקוי לכבוד שבת' שהכלים יהיו רחוצים באופן הכי נקי בעולם ולצורך זה הם משתמשים בספוגים האסורים. ועל כן לא תאבה לו ולא תשמע בקולו". ולמה יכניס אדם את עצמו לספק איסור סחיטה בכל כלי וכלי שהוא מנקה בשבת? מוטב לנקות בדבר שאינו נסחט כלל.
דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים
יש ספוגים שעשויים ספוג, צמר וכותנה וכד', שהם ממש סופגים ואסורים מהתורה. יש ספוגים שאסורים רק מדרבנן והם הרשתות שאינם סופגות אבל המים נאחזים בהן, ובהם כל רשת וספוגית מכל הסוגים (בד, ברזל, פלסטיק) – אם נשאר בהם מים לאחר שמרטיבים אותם ובסחיטה זבים מים - אף על פי שזה עשוי מחוטי פלסטיק אסור להשתמש בהם בשבת מדרבנן (כדלקמן), כי זה כמו שיער שהוא קשה ולמרות הכול אסור לסחוט שיער.
כך כתב הבא"ח (פקודי ח'): "השיער אין בסחיטתו איסור מן התורה מפני שהשיער קשה ואינו בולע מים בתוכו אך סחיטת שיער איסור מדברי סופרים. והטובל בשבת בין איש בין אשה לא יסחטו השערות שלהם אלא יביאו מטפחת גדולה המיוחדת לניגוב ויתנגבו בה ויקנחו בה פניהם וראשם, ואע"ג דעל ידי הקינוח נסחט השיער, הווי סחיטה כלאחר יד, וכיוון דסחיטת שיער דרבנן התירו בכהאי גוונא דאי אפשר". וממשיך ואומר "ועם כל זה לא יקנח בכח אלא בנחת".
לפי זה, כל הספוגים שעשויים שיער או סיבים קשים אחרים שאינם בולעים מים, אסורים כיוון שבסופו של דבר הם נסחטים כמו שיער, ומדרבנן אסור לסחוט שיער וכל מה שדומה לו.
לא להקפיד בשבת
לכן צריך כל אדם להיזהר להשתמש בספוג שיש לו ידית. וגם בספוג שכזה, אם הידית לא מונעת את סחיטת המשקה ממנו – לדעת הרמב"ם (בפכ"ב הט"ו) ורש"י אסור, ולדעת הראב"ד דלעיל מותר. והטוב ביותר להשתמש במברשות שהשערות שלהן אינן צפופות מדי, והן עשויות מסיבי פלסטיק. א] בגלל שיש להם ידית (בית אחיזה), כמו בית אחיזה של הספוג שכתב הרמב"ם, ב] גם לפי הראב"ד מותר כיוון שיש מרחק בין השערות.
במקרה שאין לאדם מברשת בשבת ולא ספוג עם ידית, לא יקל להשתמש בספוג רגיל, כיוון שיש אומרים שזה איסור תורה. ויכול לשטוף כלים באמצעות שקית ניילון עם סבון נוזלי. והנשים לא תקפדנה אם יישארו כלים או שהניקוי לא יהיה בדיוק כפי שהן רגילות לנקות בימות החול.
הָיְתָה עָלָיו לִשְׁלֶשֶׁת, מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט
המשנה בשבת (קמ"ב ע"ב) אומרת על כר שנתלכלך "הָיְתָה עָלָיו לִשְׁלֶשֶׁת, מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. הָיְתָה שֶׁל עוֹר, נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה". ומכאן כי מי שיש לו לכלוך על בגדו או על מפה - איננו יכול לנקות במים אלא לקנח בסמרטוט יבש. אבל "לא יתן עליה מים דסתם כר של בגד הוא, ובגד שרייתו במים הוא כיבוסו" (רש"י שם).
ועל כן כאשר יש לאדם לכלוך על החולצה, מקנח במפה יבשה ובנחת כמבואר בשולחן ערוך (ש"ב ט') אבל אם יש טיפת מים אסור שזה נקרא כיבוס. "בגד שיש עליו לכלוך אסור אפילו לשכשכו דזהו כיבוסו אלא מקנחו בסמרטוט בקל ולא בדוחק פן יסחוט". ואם הכר עשוי עור - מותר לתת עליו מים לנקות את הלשלשת, אבל אסור לכבס ולשפשף ממש את הכר מהעור.
ולכן אסור לשפשף מפת ניילון בשבת. אבל מותר לשטוף אותה במים וכד', שלא ייראה כמו כיבוס. אע"פ שלא שייך כלל כיבוס בניילון. וכל מה שאמרנו שאין כיבוס בניילון – היינו שמדובר בניילון שהוא יחידה אחת. אבל בבגד העשוי סיבי ניילון ארוגים, הרי יש בו כיבוס כמו בכל בגד בשבת.
ניקוי כלים בעזרת שק רשת
לפי זה מותר לשטוף כלים בעזרת שק רשת מסוגי השקים שאורזים בהם תפוחי אדמה, כיוון שהוא עשוי ניילון, ובלבד שאינו אוצר מים כיוון שאין המים נספגים בו. וניילון דינו כעור. וע"ע משנ"ב (ש"ב ס"ק ל"ט) ובכה"ח (ס"ק ס"ג, ס"ד) ואף שגם בעור אסור לשפשף, והוא הדין בניילון, מכל מקום כאן לא מתכוון לנקות את הניילון, אלא אף מלכלך אותו ולכן מותר לשפשף בו (עיין שו"ת מאמר מרדכי ח"א סי' י "ב).
גזירה שמא יסחט
כתב השו"ע: "ספוג, אין מקנחין בו אא"כ יש בו בית אחיזה, גזירה שמא יסחוט" (סימן ש"כ י"ז). מתוך מה שכתב גזירה שמא יסחט, משמע שסחיטה היא איסור דאורייתא, ועוד משמע שאסור אפילו אם נזהר לא לסחוט, כיוון שיש חשש שבלי משים יסחט באחת הפעמים.
הסוחט חייב מפני שהוא מכבס
המקור לכך שסחיטה היא איסור תורה כתוב ברמב"ם (שבת פכ"ב הט"ו): "המכבס חייב משום מלבן והסוחט כסות חייב מפני שהוא מכבס, לפיכך אסור לדחוק מטלית או מוך וכיוצא בהן בפי האשישה וכיוצא בה כדי לסתמה שמא יבא לידי סחיטה. ואין מקנחין בספוג אא"כ יש לו בית אחיזה שלא יסחוט". מלשונו שכתב חייב, משמע שחייב חטאת כי סחיטה שכזו יכולה להיות איסור תורה. ולכן לא מתקרבים כלל לסחיטה זו שלא להגיע לאיסור תורה ח"ו.
דין בגד שנוקה בשבת
אוכל שבושל בשבת במזיד נאסר למבשל לצמיתות, כמבואר בשולחן ערוך (שי"א א'). מה הדין לגבי בגד שנוקה בשבת במזיד? הבן איש חי (ויחי י"ט) כתב שבגד שכובס או נוקה בשבת, אפילו אם היה לכלוך קטן וניקהו בקצת מים, אסור להשתמש בו כלל אם עשה זאת במזיד, אך יוכל ללכלך את הבגד ביום חול ולנקותו ואז יוכל ללובשו (ואם עשה בשוגג אסור לו ולאחרים עד מוצש"ק).
אך ברב פעלים (ח"ג ט"ז) החמיר ואסר את הבגד לצמיתות. ולמעשה מי שניקה בגד בשבת בשוגג, יש לו להקל ללכלך את הבגד ביום חול ולכבס אותו ואז יוכל להשתמש בו. וביום שבת צריך לפשוט את הבגד, אפילו אם כיבס רק כתם בלבד ולא את כל הבגד.
נספחים בעניין שטיפת כלים
מגבת לייבוש הכלים
משלוש סיבות אסור להניח את הכלים הרטובים על מגבת שעל השיש: א. משום שרייתו זה היא כיבוסו. ב. משום שיטלטלו אח"כ את המגבת ויבואו לידי סחיטה. ג. בגלל ביטול כלי מהיכנו. על כן יש לשים את הכלים הרטובים על מתקן פלסטי ואחר כך לנגב את המים במגב פלסטי המיועד לכך.
סבון נוזלי
ישנם כמה סוגי סבון לכלים, וישנו הבדל בין סבון נוזלי לסבון נוקשה. שבסבון נוזלי מותר להשתמש בשבת ובסבון רגיל אסור. ועל כן ישתמשו בכל מיני הסבון הנוזלי שבבית ולא בסבון רגיל.
הכנה משבת לחול
כיוון שאסור להכין משבת לחול, אין לשטוף כלים משבת לחול. אמנם אם אין נחת בבית כאשר הכיור והשיש מלאים כלים, אפשר להניחם במדיח כלים, ובמקרה הצורך אפשר לשטוף אותם משום כבוד שבת.
ויהי רצון שבזכות שמירת שבת נגיע ליום שכולו שבת, לחיי העולמים, אמן ואמן.

סיפורים
כוס ישועות אשא
כוס הקידוש של הבבא סאלי זיע"א הייתה כוסו של מרן אביר יעקב אבוחצירא זצוק"ל. הבבא סאלי היה מקפיד לקדש בכוס קידוש זו, כי בקידוש של ליל שבת מתמשכות כל ברכות השבת. היא מקור הברכה. הבבא סאלי היה ממשיך את הברכות של אבותיו הקדושים בליל שבת דרך הגביע של רבי יעקב אבוחצירא זיע"א.
במשך השנים נפגמה הכוס פעמיים, בשפתה ובתחתיתה. הבבא סאלי עשה מאמץ גדול לתקנה על-ידי צורף כסף דווקא. פעם ראשונה שלח את הכוס למקנאס לתיקון. בפעם השנייה תוקנה הכוס בירושלים. שם לא יכלו לתקנה על-ידי כסף כי אם על-ידי הוספת מסגרת זהב. הבבא סאלי ראה בזה משהו רוחני ואמר: זהב הוא דין, כסף הוא רחמים. בירושלים נמתק הדין ברחמים.
לימים נתן הבבא סאלי את הכוס המיוחדת הזאת לרב מרדכי אליהו זצ"ל. כמה פעמים שאלו את הרב אליהו מתי הוא קיבל את הכוס מהבבא סאלי ולרגל איזה עניין, והוא היה מחייך ולא אומר דבר. יש אומרים כי נתינת הכוס מלמדת כי הוא העביר לו את כוח ברכתו. אבל את זה לא הזכיר חכם מרדכי מעולם.

שלא יטה המנורה
סיפר הרב זצ"ל: מורנו ורבנו הרה"ג עזרא עטיה זצוק"ל, ראש הישיבה, היה מספר על שני חברים שלמדו בשבת, ועל השולחן הייתה מונחת מנורה של נפט, "למפה". זה אומר כך, וחברו אומר: הרי יש גמרא ערוכה כנגד זה. וקם החבר ולקח את המנורה בידו כדי להביא ספר מהספרייה.
משראה ראש הישיבה שפתאום נעשה חושך, הרים את עיניו והנה הוא רואה את חברו אוחז במנורה, ואמר לו: "שבת". אמר לו החבר: אני רוצה להביא גמרא זבחים ולא שבת. אמר לו ראש הישיבה: "היום שבת". ומרוב הבהלה נפלה המנורה מידו ונשברה.
אחרי הטעות הזאת היה מרן ראש הישיבה לומד בליל שבת, ואמו הייתה שומרת עליו שלא יטה את המנורה של הנפט, מפני שהוא היה מעמיק בלימודו והיא הכירה בו שמתוך עמקותו עלול הוא לשכוח ששבת ויבוא להטות. כשנפטרה הספדתי אותה וסיפרתי על אהבת התורה שלה. סיפרתי על השמירה שהייתה יושבת ושומרת עליו כל ליל שבת שלא יטה את המנורה, ובזכותה הוא היה יכול ללמוד שעות ארוכות כל ליל שבת תורה לשמה.
באמת כך הדין. כי אם פעם אחת בחייו בליל שבת קם בלילה ורצה להדליק את מתג החשמל, ולא הדליק – צריך להיזהר מכאן והלאה, ולדאוג מערב שבת לשים על כל מתגי החשמל מדבקות, או כפי שמצוי כיום מכסה פלסטיק שמותאם בדיוק לכיסוי מתגי החשמל.

תשובה כהלכה
ירקות סחוטים.האם מותר לאכול כרוב וירקות עלים רגילים שנסחטו במסחטה חשמלית, כך שאם יש בהם חרקים הם נימוחים ובטלים?
אם יש בוודאי חרקים בירקות, לכתחילה – אסור. בדיעבד – מותר.

חס על החסה. האם ניתן להשרות ולשטוף בשבת חסה הנקייה מתולעים?
ניתן לשטוף תחת הברז, אבל לא להשרות במים משום בורר (שו"ע או"ח שיט ח).

שניצל סחוט.האם מותר בשבת לסחוט שניצל מלא שמן, בשביל לאוכלו בצורה בריאה יותר?
כן. זה נקרא בהלכה (או"ח שכ ז) "לגופן שאין צריך למים, ואינו סוחטן אלא לתקנם לאכילה... מותר".







עוד בנושא קול צופייך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il