ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
עזרו לנו להמשיך בהפצת התורה. אנו עדיין רחוקים מאוד מהיעד!
בית המדרש מדורים הרב מרדכי אליהו

נעליים לבעלי מידות

הכרת תודה ענתה בפניה של האם, אבל אז היא נזכרה בבעיה: "בני גדול ממך וגם גבוה ממך. לצערי הרב, נראה לי שעל אף רצונך הטוב לעזור לנו לא תוכל לעשות זאת, שכן סביר להניח כי נעליך תהיינה קטנות מדי בשבילו". "אל דאגה", השיב מרדכי ללא היסוס, "נעליי גדולות עליי בכמה מספרים, והן בטח יתאימו לבנך!"
עודד מזרחיסיוון תשע"ט
מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
לחץ להקדשת שיעור זה
בימי טרום קום המדינה החליטה גברת מזל אליהו מירושלים העתיקה לקנות נעליים חדשות לילדיה הקטנים שמעון ומרדכי, שנעליהם היו מרופטות מרוב שימוש.
למרות העניות ששררה בבית, היא חסכה פרוטה לפרוטה לצורך זה. לא כמו בימינו אנו, שמדי עונה מחליפים זוג נעליים ולעיתים אף שני זוגות, באותם ימים קניית נעליים הייתה מעשה נדיר ואירוע חגיגי כמעט. היו צריכים אז לגשת אל הסנדלר. הלה היה מודד את אורך כף הרגל ואת רוחבה, והיה מכין את הנעליים המיוחדות במיוחד בשביל הלקוח. תהליך זה ארך כמה ימים עד שהלקוח זכה לנעול את נעליו החדשות.
ברובע היהודי שבו התגוררה משפחת אליהו שימש כסנדלר אליהו אבא שאול, שהיה גם גבאי בית הכנסת 'אוהל רחל' בשכונת בית ישראל. מזל פנתה אליו על מנת שיכין את הנעליים לשני בניה. למרות שמרדכי היה ילד צעיר, הוא התנהג בבגרות מיוחדת וניסה לעזור ולקמץ בהוצאות הבית. כאשר אמו הזמינה את הנעליים, הוא ביקש שהן תהיינה מעט גדולות מכפי מידתו.
"כעת אני בזמן הגדילה", הסביר לאמו, "וכך אוכל לנעול אותן במשך זמן רב יותר".
"ומה תעשה ברווח שייווצר בין אצבעותיך ובין נעל?" הקשתה האם.
מרדכי השיב: "כדי שהנעליים לא יתנדנדו על רגליי, אתחב ברווח נייר..."
ההצעה התקבלה על דעת האם, הסנדלר מדד את כפות רגליהם של הילדים ושילח את האם ואת בניה לביתם. עברו כמה ימים, ואז הודיע הסנדלר אליהו לגברת מזל שהנעליים סוף כל סוף מוכנות.
האם הלכה ביחד עם מרדכי לסנדלר, שילמה חצי לירה וקיבלה את זוגות הנעליים. מרדכי כמובן שמח בהן והודה לאמו עד מאוד.
לאחר מכן יצא מרדכי לרחוב, וראה את אמו של אחד מהתלמידים שלומדים עמו, כשהיא הולכת וממררת בבכי.
"מדוע את בוכה?" בירר הילד בתום לב.
"בני אינו רוצה ללכת לישיבה", התייפחה האם, "נעליו קרועות, והוא מסרב ללכת עמהן. הוא מתבייש שהתלמידים ילעגו לו".
מרדכי הקטן לא חשב יותר מדי והציע בפשטות: "אוכל לתת לו את הנעליים שלי. יש לי זוג נעליים נוסף". הכרת תודה ענתה בפניה של האם, אבל אז נזכרה בבעיה: "בני גדול ממך וגם גבוה ממך. לצערי הרב, נראה לי שעל אף רצונך הטוב לעזור לנו לא תוכל לעשות זאת, שכן סביר להניח כי נעליך תהיינה קטנות מדי בשבילו".
"אל דאגה", השיב מרדכי ללא היסוס, "נעליי גדולות עליי בכמה מספרים, והן בטח יתאימו לבנך!". הוא רץ בזריזות לביתו, ארז את נעליו החדשות, וכשהנעליים הישנות נעולות לרגליו חזר והביא לאמו של הבחור נעליים חדשות לבנה. ואכן, הנעליים התאימו להפליא למידותיו של אותו תלמיד, ובזכות מרדכי הוא הלך בשמחה ללמוד בבית המדרש.
בערב הבחינה מזל במרדכי כשהוא מצחצח את נעליו הישנות ושאלה: "מדוע אתה מצחצח את הנעליים הישנות? היכן הנעליים החדשות שקניתי לך?". הוא שח לה את הסיפור, והתנצל בפניה שלא יכול היה להתעלם לנוכח מצוקת האם ובנה. לשמע הסיפור, במקום לכעוס, האם שמחה מאוד על מידותיו הנעלות של בנה, ותכף הבטיחה לו: "אתה עוד תקבל נעליים חדשות בעזרת ה'!"
לאחר כמה ימים, כאשר נאסף אצלה הכסף הדרוש, לקחה אותו שוב לסנדלר והזמינה בשבילו שוב נעליים חדשות.
"מה קרה?" קידם את פניהם בדאגה אליהו, "הרי רק שלשום הוא קיבל נעליים חדשות, וכבר הן נקרעו לו?!"...
האם סיפרה לסנדלר על הוויתור של בנה, והלה התרגש מכך. הוא הצהיר כי הוא מוכן לוותר על הרווח שלו, ומכר לה את הנעליים בשלושים וחמש אגורות, מחיר החומרים בלי מחיר העבודה.
כאלה היו אנשי המידות בירושלים של מטה באותם הימים ואלו היו מעשיהם. אין פלא שיצאו מהם תלמידי חכמים גדולים. בנו של הסנדלר אליהו נודע ברבות הימים כרב בן ציון אבא שאול, ואילו הילד מרדכי הפך ברבות הימים לראשון לציון הרב מרדכי אליהו.

לפי סיפורו של הרב שמעון אליהו זצ"ל, אחיו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל
מתוך העיתון בשבע


עוד בנושא הרב מרדכי אליהו

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il