השעה היתה לקראת צהריים ועוזריו של הרב מרדכי אליהו מיהרו ללוותו למטוס הפרטי של מר סמואלס. מר סמואלס היה עשיר מופלג ותרם רבות לקהילה היהודית שבלוס אנג'לס. באותו היום הוזמן הרב אליהו לסעוד עם מר סמואלס ומחשובי הקהילה בטירת הנופש הפרטית שלו שהיתה מצויה על אי קטן באוקיינוס.
הטיסה הקצרה עברה על הרב ואנשי הקהילה בנעימים והללו הוכנסו אחר כבוד לטירתו של העשיר. לא בכל יום זכו האנשים לראות מחזה שכזה. הטירה, שהיתה בנויה על צוק באמצע האוקיינוס שידרה פאר והדר רב. אולם, הדבר שעורר את לבבות כולם היה המראה שנשקף מכל עבר. החדר היה עשוי כולו זכוכית והנוף המדהים היפנט את האורחים החשובים. מכל עבר נשמעו קריאות התפעלות. דקות רבות עברו עד שקריאות ההתפעלות נרגעו. או אז, פתח העשיר וילון כבד ומפואר, ולמול עיניהם נגלה סלון אירוח גדול ורחב ידיים כשבמרכזו שולחן גדול ומפואר, ערוך ומוכן לסעודה.
האורחים הביטו בשולחן ולא הצליחו להתיק את עיניהם מהכלים הנוצצים. על השולחן היו מונחות צלחות יוקרה מיוחדות ביותר העשויות זהב. מר סמואלס לא הצליח להתאפק ופנה לרב: "ראה אילו צלחות מיוחדות קניתי לכבודך. אלו הצלחות היקרות ביותר בעולם!" הרב אליהו הסתכל בצלחות ושאל את העשיר האם הצלחות הוטבלו במקווה. העשיר שמע את הדברים והחל להחוויר ולהזיע: "לללאאאא. האם לא נוכל להשתמש בצלחות היפות שקניתי לכבוד הרב ?" שאל בעצבות ובחשש. חשב הרב לרגע ושאל את האיש: "האם ניתן לרדת אל הים בכדי להטביל את הכלים?" מר סמואלס, שהצבע בלחייו החל לחזור החוויר שנית וגמגם: "יש דרך, אבל קשה.. יש סולם חבלים שיורד מכאן ישירות אל הים." "אם כך, אין שום בעיה. העוזר שלי, הרב גבריאל כהן, ירד בסולם ויטביל את הכלים" מר סמואלס ניסה להציע שהמלצרים יעשו את העבודה הקשה, אולם הרב, רצה שרק יהודי יטביל את הכלים מיהר ופנה לרב גבריאל: "לך תרד ראשון אל הים. המלצרים יורידו אליך את הכלים הרבים ואתה תטביל אותם.
תוך שניות, נפתחה הדלת והרב גבריאל ירד חיש מהר מטה אל הים. שיירת מלצרים, לבושים חליפות מהודרות ומחויטות מיהרו לרדת אחריו תוך שהם אוחזים בידיהם האחת בסולם החבלים ובידיהם השניה בערימות הכלים הנוצצים והיקרים. המחזה הסוריאליסטי שעשע מאד את מר סמואלס, והוא לא הפסיק מלצחוק ולהשתעשע מהאירוע המשונה.
כמחצית השעה עברה עד שהסתיים האירוע המשעשע והרב גבריאל עלה מהמים רטוב וסחוט כולו. הוא פנה למר סמואלס כשהבעת התנצלות על פניו וביקש את סליחתו על שכמה מצלחות הזהב נסחפו בים. מר סמואלס קטע את דבריו ואמר: "עזוב את הכלים, בחיים לא היתה לי חוויה משעשעת מזו!"
יש לשאול, במידה ומר סמואלס היה דורש פיצוי על הכלים שנפלו לים, האם הרב גבריאל כהן היה חייב לשלם על הכלים שנפלו לים בזמן הטבילה?

תשובת הגאון הרב שמואל אליהו שליט"א:
הרב גבריאל כהן שהתבקש להטביל את הכלים בים, דינו כשומר חינם. שומר חינם פטור אם החפץ שהוא שומר עליה נגנב או אבד, אולם חייב על פשיעה, כלומר על רשלנות בשמירה.
במקרה שלנו נפילת הכלים במים במהלך הטבילה אינה נחשבת כמעשה של פשיעה (רשלנות). הדבר דומה לאדם שמעביר חבית של חבירו ממקום למקום בחינם, מעד בטעות ונשברה החבית. ההלכה במקרה זה שמעביר החבית פטור. זאת משום שאין הדבר נחשב שהזיק בפשיעה אלא נחשב כעין אונס, והוא פטור מתשלום על החבית. (ראה בבא מציעא פב:, ושולחן ערוך סי' דש, ס"ק א שנתקל לאו פושע הוא אלא זה 'אונס כעין אבידה').

לסיכום:הרב גבריאל כהן היה פטור מלשלם על הכלים שנפלו לים.
(הסיפור מתוך אביהם של ישראל חלק ב, עמוד 147, וסופר על ידי יגאל קוטעי, חברון)