ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- נסיעות, טיולים ונופש
- החופש הגדול
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שולמית בת צביה
אלא שהפער בתחושות אינו רק בין הילדים להורים. שימו לב שאצל הילדים עצמם יש הבדל עצום בין הלפני ובין האחרי. ימי טרום החופש מתאפיינים בציפייה עצומה שיגיע כבר החופש, כולל לוח חגיגי של ספירת הגומר. אך אם תעשו סקר אקראי אצל בני נוער באחד בספטמבר, תגלו תחושות עזות של החמצה ואכזבה. שוב ושוב מתברר שהחופש הגדול ברח מבין האצבעות גם השנה. כאילו יש כשל מובנה בכל הקונספט, שגורם לו לקרוס לתוך עצמו כל פעם מחדש. את שאלת מיליון הדולר למה זה קורה, ראוי להפנות קודם כול לילדים ולאתגר אותם למצוא דרכים יצירתיות להתמודדות. אך פרט לכך כדאי שגם אנחנו נתבונן על החופש והתמודדויותיו במבט עמוק יותר.
לחופש נולד?
"עיר פרא אדם ייוולד" קבע איוב (יא, יב). משמעות הדבר שבטבע הבסיסי של האדם קיים רצון עז לחופש מוחלט. לחוות, לטעום, להתרגש ולהתפעל. לטרוף את החיים בלי גבולות, בשיא העוצמה, כאן ועכשיו. זה הרי היה פיתויו של הנחש הקדמוני: "והייתם כאלוקים" (בראשית ג, ד) – האפשרות המופלאה להתמזג עם האינסוף ולחיות בחירות מוחלטת. זהו טעמו המופלא של גן עדן, לא כך?
באופן מפתיע התשובה שלילית. "כי אדם לעמל יולד" (איוב ה, ז) אמר הפסוק. והעמל הזה אינו קללה אלא ייעוד, לא עונש אלא דרך חיים מדויקת ומותאמת לאדם. נכון, בטבע החייתי יש מימד של חופש. אך האדם שנברא בצלם אלוקים יכול וצריך להתעלות מעליו. זו המשמעות העמוקה של ברית המילה: תינוק הוא יצור יפהפה אבל לא שלם. רק כריתת הברית עם בורא עולם תצליח להעלות אותו למקום גבוה יותר, ותחבר את הבשר והחומר עם הקדושה והנצח.
ומאז ועד היום משימת החיים של האדם היא "לעובדה ולשומרה" (בראשית ב, יד). זו הדרך היחידה להצמיח גן עדן, כשהאלטרנטיבה היא ללכת שבי אחרי הנחש ולהיפגע מלהט החרב המתהפכת. "טוב לגבר", אמר ירמיהו, "כי יישא עול בנעוריו" (איכה ג, כז). כי הזיעה שניגרת ממצחו היא הטל שמנביט את זרעי כישרונותיו, והעול הטוב המונח על צווארו הוא הדשן שמדרבן אותו לצמוח אל על.
אלא שכאן אנו מגיעים לחופש הגדול. תקופה ארוכה שמציבה בפני ילדינו קשת של התמודדויות בתחום הרוחני, הנפשי, המשפחתי והחברתי. יותר מדי מורים מדווחים בצער: שנה שלמה מסרנו את הנפש כדי לחנך וללמד ולבנות את הילדים. חודשיים של חופש חלפו וקיבלנו אותם חזרה עם עיי חורבות כמו אחרי צונאמי הרסני.
ההתמודדות מתרחשת בארבע חזיתות מרכזיות. הראשונה היא "אלוקים ואני". תפילה שפותחת את הבוקר וסך מכובד של שעות תורה שבועיות הם לחם חוקה של מערכת החינוך הדתית. זה אומנם נעשה בכפייה ובעזרת מקלות וגזרים למיניהם – אבל בשורה התחתונה זה עובד. בחופש המסגרת נעלמת ומתחיל המבחן האמיתי: האם אלוקים והתורה בשבילי הם עוד וי ברשימת המחויבויות הבית-ספריות, או שהגעתי כבר להבנה הבוגרת שהקשר עם בורא עולם הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, והתורה היא הרוח שאני רוצה שתנשב לי במפרשים? מי שזכה למבט הזה, כל תפילה או לימוד שלו בחופש שווים עשרת מונים מאלו של שנת הלימודים.
טיפ להורים: אל תבנו רק על ה"לשמה" של הילדים. קצת שמן להחליק את גלגלי המערכת מעולם לא הזיק. שוקו ולחמנייה כל יום אחרי התפילה, צ'ופר גדול יותר על התמדה בלימוד וכן על זה הדרך. זכרו, יום שהילד הנכיח בו את אלוקים - נצבע כולו בצבע אחר. ומאותו רגע "מישהו הולך תמיד איתי", גם כשהוא ממשיך מבית המדרש לבית המגרש או הולך לים עם חברים.
את הנושא השני אפשר לכנות "משפחה לא בוחרים".
"כל השנה חיכיתי לרגע הזה", אמרה לי אמא כעוסה, "שיחזור קצת מהפנימייה ויהיה יותר בבית. נוכל לדבר, לבלות, ליהנות מחברתו. והנה עבר שבוע מתחילת החופש ואני מתחילה להתחרט. כל הזמן ויכוחים, מריבות ופיצוצים בינינו...". למה זה קורה? לא קשה להבין. השהות הצמודה בבית ושפע אפשרויות הבילוי בחוץ יוצרים באופן טבעי יותר חילוקי דעות וזירות עימות. אפשר להיות מתוסכלים בגללם, אבל אפשר לבחור לראות את נקודות הרתיחה הללו כמוקדי הבישול הכי טובים ללמד אותם איך מנהלים מערכות יחסים. חשוב לכם להכין אותם לחיים הבוגרים? זו ההזדמנות. היכן הם ילמדו להתמודד עם דעות ורגשות של אדם קרוב וכיצד מנהלים איתו ויכוח, אם לא בבית? היכן ילמדו כיצד להכיל את המילה לא ואת הצורך לתת כתף ולהיות שותף, להתחשב ולהיות רגיש לזולת, אם לא במטבח ובסלון, בחדר הילדים וברכב המשפחתי?
טיפ להורים: בחרו לראות את מוקדי החיכוך כשיעורים נהדרים לחיים. הקפידו להיות המבוגר האחראי בסיפור ונווטו את הדיונים לזמנים הנכונים (רמז: כשהוא נוגע בידית של הדלת וכל החבר'ה מחכים לו למטה – זה זמן לא מוצלח) ולטון הנכון. זכרו שהצד השני של המשפחתיות הצפופה והדביקה של החופש הוא האקזיט המדהים שהמשפחה שלנו הולכת לעשות בקיץ הזה ולצאת ממנו בע"ה הרבה יותר מגובשת ומקושרת.
להבדיל בין יום ללילה
הנושא השלישי הוא שריר ההתגברות.
החזית המאתגרת והקשה מכול היא הנפשית. זה מתבטא בהתמודדות הבלתי פוסקת מול המסכים שסובבים אותנו ואף נכנסים לכיסנו. מחצית מילדי כיתה א' במדינת ישראל קיבלו מהוריהם טלפונים, רובם הגדול מכשירים חכמים שמחוברים לאינטרנט. הם חשופים ללא הרף לתעשיית הבידור העוצמתית שמציפה אותם בשפע תכנים ומסרים רחוקים לגמרי מכל מה שחונכו עליו בבית ובבית הספר, ועוד לא אמרנו מילה על תעשיית הפורנוגרפיה האכזרית והמושחתת ששואבת אינספור ילדים ובני נוער לתהומות הסיאוב והגסות. האם יש לנו די חלופות מניחות את הדעת (סרטים, סדרות, קליפים איכותיים ואטרקטיביים אך נקיים) להציע להם? לצערנו לא. התקדמנו המון בעשרים השנים האחרונות ועדיין הדרך רחוקה.
נוסיף את התמודדות מול הלחץ החברתי, שכמו כוח המשיכה שואב בדרך כלל למטה, למקומות היותר זולים ונמוכים. החופש הגדול מצריך אותנו לשנס מותניים ולהפעיל את שריר ההתגברות. היכולת לשמור על הגבולות שלך ולהיות נאמן לערכיך היא מוקד המאבק של החופש.
שני טיפים להורים: חינוך והסברה הם כמובן הבסיס, אך עדיין חיוני להשתמש באמצעי עזר של אפליקציות סינון תוכן ושליטה על משך הגלישה. בלעדיהן גם נאומים חוצבי הלהבות הם כמעט חסרי משמעות. העובדה שב-75 אחוזים ממשפחות הציבור הדתי האינטרנט פרוץ לגמרי היא שערורייה בלתי נתפסת. את המחיר משלמים קודם כול הילדים, וכדברי חז"ל "מה יעשה הבן ולא יחטא?!" (ברכות לב, א).
והטיפ השני: עזרו להם לשמור על מסגרת של יום ולילה. הנטייה להפוך את היוצרות, להתעורר בצהריים ולשוטט בשעות הלילה בעולם שאין בו מבוגרים, היא מתכון לנפילה כי "השעמום מביא לידי חטא" (כתובות נט, ב).
נושא רביעי ולא פחות חשוב הוא "ונשמרתם לנפשותיכם". הרבה אסונות קרו בחופש. המתסכל הוא שאת רובם אפשר היה למנוע. בני נוער נוטים להתנסויות ולחוויות קצה, והמרחק בינם ובין פציעה ואפילו מוות קטן ביותר. חז"ל קבעו בחריפות: "סכנתא חמירא מאיסורא" (חולין י, א).
טיפ להורים: עִברו איתם על כללי הברזל, על מתווה הטיול הצפוי, על הנחיות הבטיחות ברשת ועל היחס לשימוש בחומרים מסוכנים. כוונו אותם להגדיל ראש ולדאוג לא רק לעצמם אלא גם להעיר לחבר שמנסה לצלם סלפי בקצה הצוק או לקפוץ ראש למעיין שלמרגלותינו.
פתגמו של החכם באדם "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" (משלי כ, כז) מצביע על קשר בין חופש לחיפוש. השבועות הקרובים הם תקופה מלאת הזדמנויות בשביל ילדינו לחפש ולגלות דברים חשובים ויקרי ערך על החיים ועל החברה, על המשפחה ועל התורה ויותר מכול על עצמם. תפקידנו הוא להיות לצידם וללוות אותם באהבה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
