ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- סגולת ומעלת עם ישראל
השיעור היה מופלא ועמוק מאד. אבל אמרו התלמידים – את השיעור העמוק והגדול ביותר היינו מקבלים ב 4:00 לפנות בוקר. הרבי היה סוגר את הגמרא, ונותן לה נשיקה...
וזה היה הרגע הכי עמוק... (סיפר ר' שלמה קרליבך)
בסיפור זה יש אמירה עמוקה ביותר, אמירה שחורזת את פרשת ואתחנן, והיא גם הסוד הגדול של נחמתם של ישראל לאחר חורבן המקדש וכל החורבנות והצרות שעברנו בימי הגלות הארוכה והמרה.
בכל הדורות תמהו אומות העולם, החכמים והפשוטים גם יחד – מה הסוד של העם היהודי? כיצד העם הנרדף הזה, מצליח לשרוד את כל הרדיפות ולהישאר עם נצח? כיצד משמידים אותו במקום אחד, והוא שב ועומד על רגליו? כיצד הוא לא מאבד את הרעננות והחיוניות שלו?
המהר"ל בספר נצח ישראל, בבואו לדבר על הגאולה, מדבר קודם על הגלות, כי כדי להבין את סוד הגאולה צריך להבין קודם את עניינה של הגלות. לכן, כדי להבין את סוד הנחמה והנצחיות, נתבונן מעט בפרשיית הגלות, אותה קראנו בתורה בתפילת שחרית בתשעה באב, המהווה חלק מפרשת ואתחנן.
"כי תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ, והשחתם, ועשיתם פסל, תמונת כל..." (ד, כה). אונקלוס מתרגם את המילה 'ונושנתם' – 'ותתעתקון', מלשון – 'עתיק'. התורה מתריעה על כך, שישנה אפשרות שבמרוצת הדורות בארץ ישראל, נגיע למצב שנרגיש שאנחנו כבר עתיקים, ישנים.
זה מצב מסוכן, שבו עם ישראל בכלל, והדור הצעיר בפרט (הבנים ובני הבנים) מרגישים שהתורה, הדרך המיוחדת של עם ישראל היא עתיקה, ישנה, אין בה התחדשות, היא כבר לא 'המילה האחרונה'.
תחושה זו היא אם כל חטאת, מפני שאז הקשר עם ה' הופך להיות קשר של 'פסל, תמונת כל'. העבודה הזרה החלה בחיפוש קשר עם ה', אך כשיוצרים לכך פסל, מאבדים את האינסופיות ומגבילים את עבודת ה' לפסל דומם, קר וחסר חיוניות. נשארים רק עם בבואה של עבודת ה', תמונה במקום עצם החיים. מי שהתורה הופכת אצלו להיות עתיקה ונושנה, מאבד את החיוניות וההתקדמות.
כל דבר חי הוא תמיד דינאמי, יוצר, מתקדם, מוליד דברים חדשים. מי שמתחיל להרגיש עתיק, הופך לפסל. חיצונית יש לפסל גוף כמו אדם חי, אבל הוא מת. ובמצב כזה, באמת, חלילה, לעם ישראל לא יהיה תקווה והוא לא ישרוד לנצח.
ואכן במצב כזה, הקב"ה מתרה בנו שהוא יעניש אותנו בכך, ש"ונשארתם מתי מעט בגויים", מתרגם אונקלוס – "עם דמניין בעממיא". לפי הפשט, כוונתו – עם קטן, שאפשר לספור את מספר אנשיו, והוא בין העמים. אך אפשר גם להבין כאן גם פשט נוסף – עם שמנוי ונספר בין העמים. כלומר, הקללה היא, שנהפוך להיות עם רגיל, שנספר עם כל העמים, וכמו שכל העמים אינם עם נצח, אלא הם מתים וכלים במרוצת הדורות, כך חלילה יעלה בגורל עם ישראל. (ואכן, הכוזרי מדבר על כך שכל העמים הם 'אומות מתות' לעומת עם ישראל שהוא עם חי).
אם כן, כיצד ניגאל וכיצד נישאר עם נצח? עונה התורה – "וביקשתם משם את ה' אלוקיך, ומצאת...". הפתרון מצוי בבקשת ומציאת ה', ונרחיב את הדברים.
פרשייה זו היא חלק מפרשייה גדולה יותר, שעוסקת במעמד הר סיני. ולכאורה, יש בה סתירה גדולה. בפרשייה זו התורה מאריכה לבאר (ד, יב) – "קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים, זולתי קול". לה' אין גוף ולא דמות הגוף, ולכן ראינו רק אש ושמענו קול, אך לא ראינו שום גוף.
והנה, יש פסןק שבמבט ראשוני סותר זאת – "אתה הראת לדעת, כי ה' הוא האלוקים..." (ד, לה). ומפרש רש"י – "כשנתן הקב"ה את התורה, פתח להם שבעה רקיעים... וראו שהוא יחידי". אם כן – ראו, ולא רק שמעו?
התשובה היא שכמובן לא ראינו את ה', אך הוא התגלה אלינו במדרגת וודאות כזו, כמו הוודאות שיש לאדם שרואה דבר. מבחינה זו ראינו, אך ראינו את ה' שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף. עם ישראל קשור לה', שהוא אין סופי (במקום ובזמן), ולכן הוא יחידי, כי לאין סופיות לא יכול להיות שני. ומי שקשור בוודאות מוחלטת לאין סופיות, הרי גם הוא הופך לאין סופי, וחי חיי נצח, ובעיקר – חי...
כל הגויים הופכים בשלב מסויים לישנים ועתיקים, וממילא הם מאבדים את חיוניותם, וסופם למות. אנחנו, שמחוברים לה', אנו חיים תמיד, ותמיד אנו יוצרים ומחדשים.
וזה סודנו, 'אין בית המדרש בלא חידוש', תמיד עם ישראל ידלה מתוך תורת הנצח, תורת אלוקים חיים, זוויות עומק חדשות שמתייחסות לכל החידושים שקיימים בעולם, ולכן תמיד לא נכלה.
וזה סוד הנשיקה שבסוף השיעור. דבר גדול הוא ללמוד שיעור עמוק בעיונה של תורה, אך גדולה עוד יותר הידיעה, שיותר ממה שראנו כאן יש כאן, ויש כאן עומקים נוספים ועצומים שלעד נצלול לחפשם. ולכל אותה תורה, שעוד לא נלמדה, אנו נותנים נשיקה, נשיקה של געגוע...
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
